יכול להיות שהמצב הנוכחי טוב יותר להפועל באר שבע. כשהיא נלחמה על חייה בתחתית, ראינו אותה מנצחת במשחקים חשובים, אבל לאחרונה משהו בה השתנה. מהרגע שהיא הובילה בפער 6 נקודות על מכבי פתח תקוה, היא הפסיקה ליזום. במקום ללכת על ניצחון, היא חיכתה למעידה של פתח תקוה. במקום להילחם על הישרדות, היא הסתמכה על הצרות של היריבה שלה. פער הנקודות נתן לה מרווח ביטחון, ועכשיו היא איבדה אותו. בשבוע הבא, במחזור האחרון, היא תהיה חייבת לחזור לקבוצה שהיא הייתה לפני כמה שבועות, כזאת שחייבת את הנקודות ועושה הכל כדי להשיג אותן.
היום (שלישי) באר שבע הגיעה לרמת השרון והייתה טובה יותר כמעט לאורך כל המשחק, אבל לא מספיק אפקטיבית. בתחילת המשחק היא הייתה די מאורגנת ומסודרת, היא התגוננה נכון ומנעה מרמת שרון במשחק ביתי להגיע למצבים, אבל למעלה היא הייתה שאננה. עידו אקסברד לא קיבל עזרה וכמעט שלא הורגש בחלק הקדמי, והשחקנים נראו מעט אנמיים.
את החצי השני באר שבע פתחה בצורה טובה יותר, כנראה גם לאור הדיווחים על התוצאה של מכבי פתח תקוה בעכו. סוף סוף היא הבינה שאם היא רוצה להישאר בליגת העל - היא חייבת ליזום. ואכן, היכולת השתנתה, ובאר שבע לחצה, אבל זה לא הספיק. היא עשתה את העבודה לא רע עד הדקה ה-75. היא הגיעה להזדמנויות אבל לא הצליחה לנצל אותן. השינוי היה בסוף, כשרמת השרון ביצעה חילוף, הוסיפה עוד שחקן לקישור האחורי, עיבתה את מרכז המגרש, ומנעה מבאר שבע להמשיך את היכולת הטובה שלה.
אוהדי באר שבע כעסו על גיא לוי ולא הבינו למה הוא לא עשה חילוף עד הדקה ה-80, אבל אפשר להבין אותו. עד לאותה נקודה הקבוצה שלו שיחקה טוב. כשרמת השרון שינתה מערך, גיא לוי הגיב. אני לא מאמין שהוא מקבל החלטות כתוצאה מהלחץ מהיציעים, הוא חושב רק מקצועית.
בנוסף, אוהדי הפועל באר שבע חייבים להבין שהתגובות העצבניות שלהם לא עוזרות לקבוצה. להפך, הן רק מכבידות עליה ומוסיפות לחץ לשחקנים. אפשר לראות את זה בשבועיים האחרונים, כשהשחקנים נראים מתוחים והספסל לא רגוע. זה כנראה ההבדל הכי מהותי בין באר שבע למכבי פתח תקוה מד הלחץ. זה גם העובדה שלפתח תקוה אין הרבה אוהדים שיגבירו את הלחץ, וגם העובדה שפתאום הקבוצה של משה סיני באה למשחקים כאנדרדוג, שאין לה מה להפסיד.
כמו שאמרתי, יכול להיות שדווקא המצב הזה יועיל להפועל באר שבע. היא חייבת להבין שאף אחד לא יעשה בשבילה את העבודה. בתחתית אין טובות. היא, ורק היא, תצטרך להשיג את הניצחון.
ההישג הגדול של סיני
ומנגד, אני לא יודע אם מכבי פתח תקוה תישאר בליגת העל ותינצל במחזור האחרון, אבל כבר עתה אפשר לומר דברים חיוביים לזכותו של משה סיני. זו קבוצה שהחליפה שני מאמנים, ספגה שרשרת של הפסדים, עברה משברים קשים, סבלה מכל המהומה סביב התגרה המפורסמת והפחתת הנקודות ולמרות כל אלה הצליח המאמן להשיג את השקט שלו הוא זקוק בדיוק ברגעים המכריעים. ברגעי הלחץ האלה, לא פשוט לשלוט על מה שמתרחש בחדר ההלבשה. אבל סיני, בדרכו העקבית, הצליח לשמור את השחקנים במוטיבציה גבוהה, ובנחישות מקסימלית, למרות פער הנקודות, למרות הפיגור בטבלה.
כולנו כבר חשבנו שזה נגמר, אבל סיני הצליח להתעלות במאבק האחרון, ושמר על הסיכויים. זה ראוי להערכה, במיוחד כשאתה נמצא במועדון ללא שום תמיכה של כוח של קהל ובקבוצה שלא כל כך אהובה. למרות כל אלה, אולי סיני יעשה את הבלתי ייאמן. את זה נדע רק בשבוע הבא.