בניגוד להרבה מאוד שחקנים, משה אבוטבול (27) מעירוני רמת השרון דווקא שיחק נגד אנדרס אינסייטה. זה היה בנבחרת הנוער, שאבוטבול היה אחד הכוכבים שלה. "באותה תקופה חשבתי שאגיע הכי רחוק שאפשר בכדורגל הישראלי", הוא נזכר. "ידעתי מה אני שווה. הייתי חלק מנבחרת נוער מצוינת, עם שחקנים כמו ברק יצחקי, מאור מליקסון, דקל קינן, קובי דג'אני, אלירן דנין, תום אלמדון ועוד שחקנים שהרבה מהם הגיעו להיות שחקני הרכב בליגת העל. לא נפלנו מאף נבחרת באירופה. עברנו שלב ראשון במוקדמות אליפות אירופה, אבל בשלב השני נפלנו על ספרד עם אינייסטה וגרמניה עם פיליפ להאם ושוונשטייגר, ואלה היו כבר רמות אחרות לגמרי".
מעטים בכלל זוכרים את הסיפור הזה, כי מעטים יודעים שאותו אבוטבול, שעושה בגיל 27 את צעדיו הראשונים בליגת העל, היה כוכב מבטיח בגיל נוער. כשערכנו לא מזמן כתבה על הכישרונות האבודים בכדורגל הישראלי, זאביק זלצר מיד הזכיר אותו ("שחקן קישור אגרסיבי שראיתי אותו מגיע רחוק מאוד"), כי מי כמו זלצר יודע שהסיפור של אבוטבול הוא לא שכיח בענף שלנו ונושא עימו מסר חשוב: עוד שחקן שהתגלגל בטעות לליגות הנמוכות, אבל ברגע הכמעט אחרון השכיל לעשות תיקון ולהזכיר במעט את מה שדיברו בהקשר שלו בעבר. כמו אלעד גבאי מעירוני קרית שמונה, שהתחבא במשך ארבע שנים בבני לוד, עד שרן בן שמעון דג אותו, בדרך לזימון לנבחרת. הערב מול הפועל תל אביב בחצי הגמר, הוא רוצה שתכירו את הסיפור הזה טוב כמו את זה של גבאי.
***
למרות שהמספרים שלו יחסית בינוניים השנה (שלושה שערים ושלושה בישולים), ניצוצות הכדורגל האיכותי שגילה העונה הביאו לאבוטבול לא מעט הצעות מקבוצות גדולות יותר מזו שהוא משחק בה כעת. מה שרק גורם לו לחשוב מה החמיץ כל השנים. "כשאני רואה איך אני משתלב העונה בליגת העל, אני לא מפסיק לחשוב על מה פספסתי עד היום", הוא אומר. "זה אוכל את הלב לדעת שאתה כל כך שווה ליגת על ובזבזת הרבה שנים בליגה הלאומית".
אבוטבול צמח כאחד הכישרונות של מ.ס אשדוד, אבל לא קיבל הזדמנות אמיתית, עד שנטש לליגה הלאומית. "כשעליתי לבוגרים זאת הייתה העונה שהחזירו את רביבו והביאו את כל הכוכבים עם אבוקסיס ודומב. ראיתי שאני לא מקבל יותר מדי דקות ולא בונים עליי, ובסוף העונה התחלתי את הנדודים שלי. עברתי לראשון לציון לשנה אחת ונלחמנו על העליה עם נתניה, בסוף העונה חזרתי וראיתי ששוב לא בונים עליי באשדוד, אז חזרתי לעונה נוספת בראשון לציון. אחרי שנתיים שוב חזרתי לאשדוד וזה כבר התחיל להיות מייאש. אתה רואה מתחילת האימונים שלא בונים עליך ואתה לא עומד לשחק, אז אתה עושה חושבים ומבין שאתה חייב ללכת".
היום הגישה באשדוד היא אחרת.
"אז כמעט כולם היו שחקני רכש. מהמחזור שלי רק אני ויוסי שקל נשארנו בכדורגל. התייחסו אליי כאילו עושים לי טובה שנותנים לי להתאמן, אז לקחתי את הרגליים והלכתי הפעם לרעננה. היו לי שנתיים מצוינות ברעננה, ובינואר של השנה השנייה אשדוד ניסו להחזיר אותו אבל רצו שאסכים לוותר על כסף. אחרי מה שעברתי שם, המועדון הזה לא האיר לי פנים והחלטתי לא לחזור. בסוף אותה עונה הם לא סלחו על כך ועשו לי בעיות עם השחרור, אז הלכתי לוועדה למעמד השחקן ששיחררה אותי בסכום נמוך. עברתי להפועל רמת גן, איתה עשיתי עונה מצויינת ועלינו ליגה".
למה לא המשכת בליגת העל?
"זאת הטעות של הקריירה. אני עד היום לא מבין מה עשיתי. אולי זה היה הכסף, אולי חשבתי שמתאים לי יותר להישאר בלאומית, לא יודע. לא רק שנשארתי בלאומית, עברתי לאשקלון, שם זה היה סיוט עבורי. לא יכולתי להיות שם. היה לי כל כך רע עם כל האווירה שם, שכבר אחרי ארבעה חודשים באתי למאמן אורי מלמיליאן ואמרתי לו שאני מוותר על הכסף שחייבים לי ורק רוצה ללכת. הוא הבין אותי. הוא הרגיש בדיוק אותו דבר ובשיניים הכריחו למשוך עד סוף העונה. בינואר של אותה שנה עברתי להפועל בת ים ועשיתי שנה מצויינת עד ינואר של השנה שעברה, אז הצטרפתי לרמת השרון ועליתי איתה ליגה. הפעם נשארתי גם בליגת העל".
***
אם חשבתם שכאן הסיפור של אבוטבול מקבל תפנית חיובית, אתם כנראה לא יודעים שדווקא בשער הכניסה לליגת העל נאמר לו שאסור לו לשחק כדורגל יותר. "עשו לי בדיקות לפני העונה ובעקבות דופק לא סדיר שלחו אותי לבלינסון לבדיקות מקיפות. הרופאים גילו משהו נדיר שכביכול איזשהו חלק בלב לא מתפקד ודיברו על כך שלא אוכל לשחק כדורגל יותר. אני החלטתי לבדוק את זה עד הסוף, אבל בראש זה היה סיוט. תקופה שאני לא מאחל לאף אחד. כבר 90% הבנתי שגמרתי עם כדורגל וחשבתי רק על הבריאות. הגעתי לדוקטור בלידן שהוא מומחה בתחום ובעבודה מול ספורטאים, הוא שלח את המימצאים למומחים הגדולים בעולם בבריטנה וארצות הברית והתשובות היו: 'המסקנות שלכם לא נכונות, יש לו לב של ספורטאי ואין לממצאים האלה כל קשר לתיפקוד של הלב".
אגב, כאחד שראה הרבה שנים ליגה לאומית, הפתיע אותך מה שקרה בוינטר עם בני לוד והפועל רמת גן?
"לא במיוחד. ההבדל הגדול הוא שכאן הייתה טלוויזיה. קורים הרבה מקרים במשחקים בלאומית שיש תגרות ואלימות, ואם זה לא על המגרש אז זה במסדרונות ובאזור חדר ההלבשה. הנה, רק לפני שבוע ריברי נתן אגרוף לאריאן רובן במחצית של המשחק. יש בעיות הרבה יותר גדולות בכדורגל הישראלי ודי מנצלים את האירוע הזה כדי לעשות רעש גדול. יש את זה בכל העולם ואם רוצים באמת לקדם פה את הכדורגל יש הרבה דברים שצריך לפתור קודם".
עשית עונה יפה מאוד בליגה העונה, ויש כבר הצעות כי אתה תהיה שחקן חופשי בקיץ. למדת לקח מהעבר?
"אני כרגע מתרכז בחצי גמר גביע המדינה. אני מאוד מאמין שאפגוש את הנשיא. זאת ליגה מאוד שוויונית, הפועל לא ניצחה אותנו השנה ואנחנו יודעים למה אנחנו מסוגלים. אם נשחק את הכדורגל המחויב שלנו, נדע לעצור נכון את החלק הקדמי של הפועל והקישור המצטרף, נוכל לעשות את זה. זאת במה אדירה לכל שחקן. יצא לי להיות פעם בחצי הגמר, כשעליתי לבוגרים באשדוד בעונה בה סכנין זכתה בגביע, אבל כמובן שהייתי על הספסל. בסוף העונה אני אעשה מה שהלב שלי יגיד. הכסף לא הינחה אותי לאורך הקריירה ולמדתי מהטעויות שעשיתי. אני רוצה להגשים חלומות, אבל גם יודע להעריך את רמת השרון שנתנה לי בית ויחס חם. הם יהיו הראשונים שאשב איתם בסוף העונה".
אולי תפגוש את אשדוד בגמר.
"זאת תהיה סגירת מעגל חלומית עבורי. ציפיתי ממועדון הבית שלי להרבה יותר ואני תמיד זוכר אותו כזה שאחראי לכך שהקריירה שלי נתקעה לא מעט פעמים. אין סגירת מעגל יפה יותר עבורי מלפגוש אותם בגמר ולנצח".
