ראינו הערב (שני) בבלומפילד משחק פושר מאוד. למכבי תל אביב היה יתרון קל, אבל אין ספק שלא הייתה יכולת גבוהה על המגרש. אמנם ראינו שער אחד והיו לא מעט אירועים, אבל היכולת ההתקפית של שחקני החלק הקדמי בשתי הקבוצות לא הייתה טובה ולאור האיטיות והחזקת היתר של הכדור, לא הובקעו יותר שערים.
בנתניה מאוד הורגש חסרונו של קובי דג'אני. אין ספק שאיתו ובלעדיו זו קבוצה שונה. השחקנים רגילים לארגון שלו, המהלכים מתבצעים נכון כשהוא על המגרש, ההתקפות מסודרות יותר והוא היה חסר. במכבי תל אביב, מלבד שלוש הנקודות החשובות במאבק על כרטיס לאירופה, אף אחד לא יכול להיות מרוצה. אין ספק שלצהובים, כמעט כמו בכל שנה, מצפה עבודה לא פשוטה להכין את הקבוצה למאבק בשנה הבאה. מה שמביא אותי לנקודה הבאה.
אין ספק שמיטש גולדהאר מאוד מעוניין בשינוי התרבות שלנו בכדורגל הישראלי והוא משקיע המון מאמצים ומשאבים כדי לשנות משהו בתפיסה ובחשיבה. אני מאמין שהוא כבר שילם את שכר הלימוד שלו ומגיעה לו מילה טובה על מינויו של מנהל ספורטיבי. העניין פה הוא לאו דווקא ג'ורדי קרויף, אלא התפקיד הזה. מבחינתי המינוי של גולדהאר הוא ציון דרך נכון בחשיבה שצריכה להיות בכדורגל שלנו.
לדעתי התפיסה שלנו מוטעית לגבי התפקיד של מנהל ספורטיבי. הרבה אנשים חושבים שזה תפקיד מיותר, אבל מי שמכיר את הכדורגל ומבין את דפוס עבודתו כפי שהוא מבוצע באירופה, יודע שמדובר בתפקיד חשוב. בדרך כלל, אצלנו כששומעים את צירוף המילים "מנהל ספורטיבי", באותה נשימה אנחנו כבר מבטלים את מעמדו של מאמן הקבוצה. זו טעות. לכל קבוצה באירופה יש מנהל ספורטיבי ואנחנו בדרך כלל לא מכירים את שמו, אלא את המאמנים. יחד עם זאת, כל המערכת עובדת איתו ודרכו.
המנהל הספורטיבי הוא לא אחד שמתערב בהכנת הקבוצה למשחקים או בהרכב הקבוצה. הוא משמש הגשר בין הבעלים למערכת המקצועית. כשמנהל ספורטיבי ממנה מאמן לקבוצה, אין לו שום רצון שהמאמן ייכשל, ההפך הוא הנכון. ברגע שהוא מינה אותו, הוא ייתן לו את כל הכלים להצליח.
מעבר לעניין הזה, המנהל הספורטיבי כמו שאני מכיר את התפקיד הזה באירופה, זו עבודה עם אסטרטגיה גדולה וחשובה לא רק לקבוצה הבוגרת, אלא למערכת כולה. הייתי אומר שהמאמן הוא לטווח הקצר והמנהל הספורטיבי הוא לטווח הארוך. הוא צריך לדאוג למציאת הזרים, להקים תשתית של סקאוטינג ברשותו כדי למצוא שחקנים צעירים ומוכשרים, להיות מעורב בכל מחלקות הנוער וליצור תשתית נכונה, דרך, ומסורת למועדון.
המנהל הספורטיבי מנהל את התקציבים שהוא מקבל מהבעלים ובונה את המערכת לפיהם. אסור לנו לקשור אותו למשחקי אגו עם המאמן. אין לזה שום שייכות. זה עובד כל כך יפה וכל כך נכון באירופה. אם נדע את מקומנו - כל אחד בתפקידו - לא תהיינה בעיות.
באופן אישי אני מברך על האומץ של גולדהאר לקחת מנהל ספורטיבי למרות הביקורות. כן ירבו עוד קבוצות או בעלים שיבינו שיש בזה המון. אין ספק שהבעלים מאוד רוצים להיות מעורבים והם מתקדמים כמה שיותר קרוב לדשא, מהיציע למטה, אבל דעתי האישית היא שהם טועים. אני חושב שככל שהם מתקרבים יותר, הם סובלים יותר ושככל שהם יתרחקו לכיוון יציע הכבוד, כך יעריכו אותם יותר.
הודגמה היפה היא הבעלים באירופה, שכמעט ולא נראים, אבל מקבלים את כבודם במהלך המשחקים. אין בעיה שהבעלים יגיע למשחק ויישב על הכורסא הכי יפה באצטדיון, יקבל דו"ח שבועי או חודשי שהוא יבקש מהמנהל הספורטיבי, ויהיה מעורב בהחלטות של המועדון. כך יהיה סדר בכל קבוצה. בעלים, מנהל ספורטיבי, מאמן והצוות המקצועי שלו. תהיה אסטרטגיה, תהיה דרך, ככה בונים מועדון.