"שחקן טניס מגיע למשחק הגדול ביותר שלו, בגמר גרנד סלאם מול רוג'ר פדרר, מנצח בשתי המערכות הראשונות וזקוק לעוד אחת כדי לזכות בטורניר. הוא שחקן מצוין, הבחור הזה, אבל לא שחקן על. הוא לא מצליח להשלים את העבודה. 'אברה איל בראקטו' - הזרוע הופכת קצרה. זה החשש הגדול ביותר שלי במנצ'סטר סיטי". כך נשמע רוברטו מאנצ'יני בראיון ל'דיילי מייל' בחודש ינואר, בזמן שמנצ'סטר סיטי צעדה בראש טבלת הפרמיירליג ונראתה כדבר הכי קרוב לאלופה שיש לאנגליה להציע. חששותיו של מאנצ'יני אוששו. לצערו, נבואת הזעם הגשימה את עצמה.
אחרי חמישה חודשים בהם צעדה בפסגה, מנצ'סטר סיטי מגיעה לישורת האחרונה תשושה, מתוסכלת ובעיקר היסטרית. היא איבדה את הראש, תרתי משמע. הלחץ הגדול שיתק את הקבוצה וגרם לה לדעוך לאיטה. עונה שנראתה כה מבטיחה בחציה הראשון, עלולה להסתיים בלא כלום. ללא תואר אחד לרפואה. מנצ'סטר יונייטד, לא בעונה גדולה, נראית בשלה וחזקה הרבה יותר לקראת האליפות ה-20 בתולדותיה, מאשר סיטי לאליפות ראשונה מאז 1968. ולא רמת הסגל או היכולת המקצועית עשו את ההבדל הפעם. הכשלים המנטליים הם אלה שהובילו להתמוטטות העצבים של מנצ'סטר סיטי.
במשחק הליגה האחרון שלה, מנצ'סטר סיטי נחלצה מפיגור ביתי 3:1 לקראת הסיום ונפרדה ב-3:3 מסנדרלנד, שניצחה אותה בסיבוב הראשון. הקאמבק המרשים היה הדבר האחרון עליו דיברו בסיום המשחק שסייע ליונייטד לפתוח פער של חמש נקודות בפסגה. האיש אליו כוונו מרבית החיצים: מריו באלוטלי. במהלך המחצית השנייה התנהל ויכוח מיותר על כר הדשא בין באלוטלי לאלכסנדר קולארוב בנוגע לביצוע בעיטה חופשית. אותו אירוע שעורר את זעמם של האוהדים ביציע, חבריו של באלוטלי בחדר ההלבשה וכמובן מאנצ'יני - המחיש בצורה הטובה ביותר את הקריסה המנטלית של מנצ'סטר סיטי.
"אלכס פרגוסון בטח התפוצץ מצחוק כשצפה בתקציר של מנצ'סטר סיטי וחזה בהתנהגות המבישה של באלוטלי", כתב אלן שירר ב'סאן'. "זה הוכיח לו שמנצ'סטר סיטי מתחילה להתפרק. אפילו האוהדים היו נגד באלוטלי, שדווקא ברגע בו כולם צריכים להיות ביחד התנהג כמו פרחח אגואיסט ומפונק. הוא חשף פילוג בקבוצה וזה העביר את המסר הכי גרוע. זה היה רגע השפל של מנצ'סטר סיטי בעונה כולה". העימות בין באלוטלי לחבריו לא נגמר על כר הדשא. על פי 'דיילי מייל', בחדר ההלבשה יאיא טורה והחלוץ האיטלקי הסורר היו קרובים לגלוש לעימות פיזי, אלמלא התערבות של האח קולו. הכי רחוק מהאחדות שמשדרים היריבים מעבר לכביש.
דווקא מאנצ'יני, שהקפיד להגן בתקיפות על בן ארצו, שינה כיוון לפני המשחק מול סנדרלנד ("אני לא סומך על באלוטלי") והמשיך אותו לאחריו ("הייתי צריך להוציא אותו אחרי חמש דקות"). הוא הקריב קורבן בניסיון לאחד את השורות, אך השיג בדיוק את התוצאה ההפוכה. הגישה התקשורתית החדשה של מאנצ'יני התירה למעשה לשחקנים לפתוח את הפה על באלוטלי. המחסום הוסר. "מריו עלה על העצבים של כמה אנשים בקבוצה", אמר אחד השחקנים ל'סאן'. הוא חושב שהוא יכול לחיות על פי חוקים שונים ושהכל מתרכז סביבו. הוא מזיק לקבוצה". אחרי שידע לתמרן בין כל האגואים שיושבים אצלו בחדר ההלבשה במשך העונה כולה, מאנצ'יני איבד שליטה דווקא במאני טיים.
מאנצ'יני, כאמור, ידע מראש מהי הסכנה המרכזית האורבת לקבוצה שלו לקראת מאבקי האליפות. אף על פי כן, הוא לא עשה דבר כדי לסכל אותה. ואפילו להפך. "יונייטד לא תמעד יותר מדי פעמים", הסביר בריאן רובסון, קפטן השדים האדומים בעבר. "מה שעומד לזכותם זה שהם היו שם, ראו את הכל ועשו זאת הרבה פעמים ב-20 השנים האחרונות. גם המנג'ר יודע בדיוק איך לשלוט בעניינים. פרגוסון שומר על הכל רגוע והשחקנים מפוקסים, בעוד סיטי זוכה לתקשורת שלילית עם פרשת קרלוס טבס וסיפורי באלוטלי. השחקנים שם מרגישים את הלחץ, חלקם חוששים שלעולם לא ישיגו את האליפות". אין מי שישנה להם את החשיבה, לא על המגרש וכעת גם לא על הקווים.
בזמן שפרגוסון ממוקד מטרה ומדבר על החומר ממנו קורצו אלופים, מאנצ'יני מותח ביקורת על הצוות הרפואי של מנצ'סטר סיטי, חותך את באלוטלי, מתקפל בסוגיית טבס ומלהג על עייפות של שחקניו, אחרי שבמשך עונה שלמה סחט כוכבים כמו דויד סילבה ויאיא טורה. במקום להחזיר את קבוצתו לקרקע בטוחה, המאמן האיטלקי רק קירב אותה לעבר קצה הצוק. משם זו לא תהיה סתם נפילה, אלא התרסקות. ללא תואר להתפאר בו אחרי עונת שיא מבחינת צבירת נקודות, גם תמיכת הקהל והגיבוי הפומבי מהבעלים לא ימנעו מכסאו של מאנצ'יני להתנדנד. יכול להיות שהוא יגיע ל-30 באפריל כשהדרבי כלל לא רלוונטי.
המאמן הוא אחד היחידים במנצ'סטר סיטי שכבר זכה באליפות בעבר. לאחים טורה יש אליפויות באמתחתם וכך גם נייג'ל דה יונג (עם אייאקס לפני עשור כמעט), באלוטלי וטבס. מרבית שחקני ההרכב לא התמודדו עם מצב כזה לפני כן, וכשלו תחת הלחץ בהיותם פייבוריטים בשלבי ההכרעה של העונה. גם הניסיון כקבוצה שמתמודדת על הכתר לא קיים. לרבים באנגליה סיפורה של סיטי מזכיר את ניוקאסל, שאיבדה ב-1996 יתרון בן 12 נקודות בפסגה למרות שהציגה כדורגל נהדר וכבשה בצרורות. היכולות המנטליות של שחקניה לא הספיקו כדי להשלים את המלאכה, וקווין קיגאן לא ידע לגבש אותם ברגע האמת לכדי יחידה אחת מלוכדת. "מנצ'סטר סיטי די דומה לנו", הודה רוברט לי, קשר ניוקאסל בעונה המדוברת. "בחלק הראשון של העונה הם ניצחו, כבשו ותקפו נהדר. עכשיו יש אצלם נסיגה מסוימת, בעוד מנצ'סטר יונייטד קשוחה וחסרת רחמים. זה הכל בראש".
אובדן המקום הראשון גרם לרבים מהפרשנים באנגליה לשנות את התחזיות לגבי האלופה הבאה. מנצ'סטר יונייטד נמצאת בעונה בינונית, הודחה בבושת פנים מליגת האלופות (והליגה האירופית) ונחשפה במערומיה לא אחת. למרות זאת, היא ידעה לנצל את ההזדמנויות שהיו לה כדי לחזור למירוץ ולהפוך את היוצרות. אם לסיטיזנס היה את הקילר אינסטינקט המאפיין את יריבתם המושבעת, אולי הם היו יודעים לסיים את הסיפור ולבצע בריחה כבר במהלך משחקי חג המולד. ברגע שהתגלו החולשות המנטליות שלה, מנצ'סטר סיטי נשאבה לתוך הקונספציה. אף דמות בקבוצה לא הייתה מספיק חזקה כדי למשוך את כולם בכל זאת קדימה. סיטי פוחדת לא למעוד ומהלחץ מרבה לטעות, ואילו יונייטד בטוחה בעצמה ומנצלת בצורה מקסימלית טעויות של אחרים.
"שתי הקבוצות הכי טובות שפגשתי בקריירה שלי היו יובנטוס (1996-1999) וארסנל (1997-2000)", היטיב להסביר גארי נוויל ב'דיילי מייל'. "זה לא היה בגלל כישורים אישיים או יכולות יוצאת דופן, זה היה החוסן המנטלי. תחשבו על הדמויות שהיו שם: אנג'לו פרוצי, צ'ירו פרארה, פאולו מונטרו, אנטוניו קונטה, זינדין זידאן, דידייה דשאן, אלסנדרו דל פיירו; דייויד סימן, נייג'ל ווינטרברן, מרטין קיאון, טוני אדמס, עמנואל פטי, פטריק ויירה, דניס ברגקאמפ. ידעת שלא תוכל לשבור אותם מנטלית. אם יש לך תלכיד כזה, אתה תזכה בתארים. אפשר להתגבר על חוליה אחת או שתיים חלשות, כפי שאני הייתי באליפות של מנצ'סטר יונייטד ב-2000, אבל לא על ארבע או חמש כאלה".
למרות יותר מ-80 מיליון ליש"ט שהושקעו בקיץ בשחקני רכש, למנצ'סטר סיטי אין את האנשים שיפלסו בשיניים את הדרך לעבר התואר. לא כל כוכב גדול הוא גם מנהיג כריזמטי או כדורגלן בעל אופי מברזל. ובכל זאת, צריך לקחת דברים בפרופורציות: לפני ארבע שנים מנצ'סטר סיטי הייתה על סף פשיטת רגל וכלל לא חלמה לקרוא תיגר על מנצ'סטר יונייטד. אולי שכר הלימוד המשולם בעונה זו, יניב תמורה בעונה הבאה. "הדבר הכי חשוב בישורת האחרונה של העונה הוא הראש של השחקן", הוסיף נוויל בטורו המצוין. "ומתי המוח מתחיל לתעתע בך? כשאתה תחת לחץ. אצל כדורגלנים מדובר בחודשים אפריל ומאי. בניגוד לטעויות שיפוט, פציעות ומזל, הראש זה הדבר היחיד שאפשר לשלוט עליו. למנצ'סטר יונייטד יש את אותה עוצמה מנטלית שמאפשרת לה להתגבר על כל המכשולים ולצוד תארים". מנצ'סטר סיטי? היא עדיין לא שם.
