אווירה עייפה, עצלה, של סוף עונה, משתלטת על מלון קראון פלאזה. תחושת הדחיפות, המלווה דרך קבע משחקי-ענק כמו זה שצפוי הערב למכבי תל אביב מול פנאתינייקוס, נעדרת; אפילו חונטת האוהדים המקורבת, שחונה בשולחן פינתי בלובי, נראית שקטה, עגמומית כמעט.
"אם אנחנו מנצחים הערב, זה יהיה יותר גדול אפילו מהסדרה המיתולוגית מול פאף בולוניה", אומר אברהם מלצמן, בעלי מסעדת 206. זו איננה הערכה; הדברים נאמרים בנימה של תפילה, בקשה, כדרכם של קנאים דתיים. הפסד, יודע מלצמן, ישלח את כל מה שעשתה מכבי עד כה הישר לפח הזבל של ההיסטוריה. שהרי את ההיסטוריה כותבים המנצחים.
עוד ניכרות אותותיו של מפח הנפש מההפסד בחמישי שעבר. אם לפניו דיברו בהנהלה על הצורך, החובה, שלא לשוב לאתונה, מובן מהי התחושה הכללית כעת, משהתגשם החשש. "אם נפסיד משחק בית זה יהיה כאילו חזרנו לנקודת ההתחלה, כאילו לא עשינו כלום", התרו בכירים במועדון טרם המפגש הכפול בהיכל, והנה כולם שוב כאן, במלון המנוכר, ממתינים לבוא בשערי גוב האריות של האואקה בפעם השלישית. אלא שהפעם הזו, יודעים כולם, תהיה המפחידה מכולם.
רק דני פדרמן מחייך. לפני אימון הערב עלה המנכ"ל הצעיר לפרקט האולם וניסה את מזלו בזריקות ממחצית המגרש. הוא רק בן 33, צעיר יותר מחלק משחקניו. פדרמן נראה ומתנהל כמו אוהד אופטימי מן השורה; רחוק שנות אור מטייפקאסט הבוס המעונב, המנוכר, כבד הראש, שיצק שמעון מזרחי.
"תאר לעצמך שהיית מתמנה למנכ"ל של הקבוצה האהובה עלייך", אמר לי פדרמן לפני הסדרה, "ככה בערך אני מרגיש". החיים מוזרים, הוא חייך; מעולם לא האמין שיבוא יום וינהל את מכבי, אף שאת התפקיד מבצע באותה מסירות ומיומנות של דור האבות, מינוס הדורסנות, הקרירות והיהירות שעוררו בשנים האחרונות אנטגוניזם כלפי המועדון בקרב רבים מחובבי הספורט בישראל.
אפשר שהאווירה הנינוחה באתונה היא תולדה של השינוי במצב הצבירה הנפשי של המועדון, כפועל יוצא של חילופי הדורות בהנהלה. פדרמן הבן איננו שמעון מזרחי, כפי שגור שלף הוא אנטיתזה למוני פנאן. המהפך כמעט והושלם: דייויד פדרמן והרקנאטים לא טרחו להגיע ליוון דבר שלא יישמע עד לפני שנה או שתיים.
רק מזרחי, השריד האחרון לדור הנפילים, עודנו כאן, חנוט בחליפה הנצחית, באותה עניבה הצהובה, שפת גופו מתוחה ונוקשה, בלתי-נגישה ולא ידידותית. אך כעת מזרחי עטוף בבדידות מלנכולית. פדרמן-האב בישראל, פנאן בקבר, פיני גרשון פאסה; במשרדי המועדון שולטים צעירים אנרגטיים כמו פדרמן הבן, שלף ואלי דריקס, והיו"ר המיתולוגי נראה לפתע כנטע זר, לא שייך, כמו תמונה קפואה, תלושה, על רקע נוף משתנה ודינמי.
באימון הערב יורד מזרחי ראשון מהאוטובוס, כהרגלו, ותופס מקום מרכזי בשולחן המזכירות. האימון מתנהל ומזרחי צופה בשקט. איש לא מפריע לו והוא לא מפריע לאחרים.
שחקני מכבי מתאמנים במרץ, והנה מופיעים האחים פאבלוס (פול) ות'נאסיס ינאקופולוס. הם נראים כאילו נלקחו מתוך סרט על מאפיה איטלקית בשנות ה-70': שניהם קטנים, לבושים בהידור, צועדים באיטיות, עוזריהם לצידם. העיתונאים המקומיים לוחצים את ידיהם. ז'ליקו אוברדוביץ' יוצא מתוך חדר צדדי ומתחבק איתם בחום.
ת'נאסיס ינאקופולוס הוא האח הצעיר. רק בן 78. הוא הפך למנהל הדומיננטי של פאו לפני 13 שנה, כשאחיו הגדול פול, היום בן 83, התעייף. הינאקופולוסים מעורבים בפאו כמעט 35 שנה ות'נאסיס מעיד באוזניי כי התשוקה שלו לניצחון נותרה כפי שהייתה פעם, כשהיה צעיר. הם מסתודדים, הינאקופולוסים, דנים באיזו סוגיה בוערת. הג'נרל מנג'ר מאנוס פפאדופולוס, 21 שנים בפנאתינייקוס, משגיח כי העיתונאים לא מתקרבים לטווח שמיעה. כשהוא מתרחק אני ניגש לת'נאסיס. הוא לוחץ את ידי בחמימות.
"אתה מישראל? אוהו, תמסור למיסטר מיסרקי ופדרמן דרישת שלום, הם חברים קרובים", אומר המיליארדר היווני. כולם נזהרים מאוד בכבודו, השאלות שמפנים אליו העיתונאים המקומיים זהירות ומחושבות, אבל החלטתי לנסות את מזלי. מר ינאקופולוס, אני אומר לו, כולם מדברים על העונה הבאה, אבל עוד לא שמעו ממך הצהרה ברורה בנושא.
הסנדק מניח יד על כתפי ועונה בקול סדוק, שקט. "המשפחה שלנו החליטה לעצור את ההשקעה בקבוצה", הוא נאנח. "אני מנהל את פנאתינייקוס מאז שנת 99'. אחי פול ניהל אותה משנות השבעים. החלטנו שאנחנו צריכים להפסיק ולהיות עם המשפחות שלנו. זה קשה, כי כולנו למעשה משפחה אחת גדולה, אבל החלטנו שזה מה שאנחנו צריכים לעשות".
בתור מי שחולש על אימפריה עסקית בשווי של כמיליארד אירו, נשאל הזקן מה עמדתו ביחס למצב הכלכלי במדינה. "קשה, לכולם קשה", משיב ינאקופולוס. "אבל אני מקווה שנצא מזה בתוך עונה או שתיים".
ואז, כשהוא מסתובב ורואה את העיתונאים היוונים והישראלים מדסקסים בענייני כדורסל ודיומא, קופץ לינאקופולוס המזרחי. "אהה! אני רואה שהעיתונאים של שתי המדינות עושים יד אחת נגד פאו!", הוא אומר בקול וכולם צוחקים, כי יש בדבריו מן ההומור ומן האמת: כמו מזרחי, גם ת'נאסיס ינאקופולוס משוכנע שכולם מחפשים לדפוק את הבייבי שלו.
פול, מהורהר, צופה באח הצעיר מן הצד. ת'נאסיס הוא היותר ורבאלי. לאחרונה הורחק לחודש מכל אולמות הכדורסל ביוון, לאחר שהתלונן בישיבה עם הוועדה המארגנת של משחק גמר הגביע היווני ש"אנשי אולימפיאקוס לא נותנים לנו כבוד. הם צריכים לכבד את מי שזיינו את אירופה שש פעמים", בהתייחס לשש הזכיות של פאו באליפות היורוליג.
אם הקבוצה שלו תפסיד הערב למכבי, אפשר שיהיה זה משחק היורוליג האחרון בו יצפה כבעלים. "אני מאוד מקווה שננצח", אומר לי ינאקופולוס. "האולם יהיה מלא והאווירה מצוינת". וכשת'נאסיס ופול נעלמים, קשה שלא לתהות מה היה קורה אילו גם לשמעון מזרחי היה אח במכבי.
בעשר בערב, לאחר שאכלו ארוחת ערב, יוצאים שחקני מכבי תל אביב מתדרוך וידאו אחרון ומתפזרים. יוגב אוחיון וגיא פניני, צמד בלתי-נפרד, מדלגים בצוותא למעלית. גם תיאו פפאלוקאס מדדה בכיוון החדר. הרבה חברים מקומיים רצו לפגוש אותו הערב, אבל הוא דחה את כולם. "הימים של הטיסות הורגים אותי", הוא ממלמל, ספק מתנצל, בעיניים חצי עצומות.
סופו שחורציאניטיס יושב בלובי עם בני משפחה. שון ג'יימס, סוג של עוף מוזר, נמרח על אחת הספות, לבד עם האייפוד. רק קית' לנגפורד החרוץ ממשיך לעבוד: הוא שוקע בשיחה עם סוכנו היווני, ניק לוטוס, שקפץ למלון כדי לדון איתו בענייני העונה הבאה.
לנגפורד יודע שלאחר הפארסה בחימקי, העונה המצוינת במכבי החזירה אותו לרשימת השחקנים המדוברים באירופה. עבור הסוכן לוטוס המשמעות אחת היא: מזומנים. והעפלה לפיינל פור תהפוך את הקומבו-גארד למבוקש עוד יותר. למכבי יש אופציה להאריך את חוזהו של לנגפורד, אבל בשלב זה 1.2 מיליון דולר לעונה נראים כמו סכום שמעט גדול על המועדון. כבר לפני זמן פתחה מכבי במגעים עם לנגפורד, ניסתה לבדוק האם אפשר להגיע להבנות תמורת סכום נמוך יותר, אבל בשלב זה הצדדים עדיין רחוקים.
לפני הסדרה הוחלט להשהות את המגעים, שככל הנראה יחודשו רק בתום העונה. אבל אז תאבד מכבי את מקדמת הזמן והקרבה לשחקן ותעמוד בשורה אחת עם קבוצות אחרות שיתעניינו בשירותיו. לוטוס מעריך את שוויו העתידי של הקליינט שלו בהרבה יותר ממיליון אירו, ואין לו ספק שיימצאו מספר קבוצות שיסכימו לשלם סכומים גבוהים אפילו יותר. "יש לקית' שם מצוין באירופה", אומר לוטוס. אם מכבי לא תעשה צעד משמעותי בקרוב, אפשר בהחלט שתאבד את אחד משחקניה המצטיינים.
לעומת לנגפורד, לדמונד מאלט החביב דווקא אין אספירציות. הוא רק משתדל ליהנות מהרגע. בכל זאת, אחרי הרבה שנים באירופה הגיע הגארד לפסגת הקריירה המקצועית: מרחק נגיעה מפיינל פור היורוליג. עבור מי שפתח את העונה כרכז שרלרואה הננסית, מדובר בתקופה המרגשת בחייו.
הוא היה מוכן לשלם הרבה כדי לחוות אותה מהפרקט. "כואב לי מאוד שאני לא משחק, זה גורם לי לרצות לצרוח", הוא אומר בכנות. "זה פשוט לא ייאמן. אני יושב על הספסל ומת, פשוט מת, להיכנס למגרש. חשבתי שבשביל זה הביאו אותי לכאן, כדי להשתמש בניסיון שלי במשחקים הגדולים. אבל לא נותנים לי לשחק. ואני לא יודע למה".
בשבוע שעבר כמעט קנה את עולמו, כשהוקפץ לפרקט עמוק בתוך הרבע האחרון של משחק מספר ארבע. לאורך הערב נעלה פנאתינייקוס את הצבע ושלחה את מכבי לנסות את מזלה מבחוץ; בלו זרק בלוקים, לנגפורד ואוחיון נראו חסרי ביטחון, ואז דיוויד בלאט החליט, בהברקה של רגע, להשליך את מאלט לזירה. ההגנה של פנאתינייקוס לא הייתה מוכנה למאלט, שכבר בפוזשן הראשון קיבל מבט פנוי לסל. הוא לא חשב פעמיים לפני שעלה לזריקה. קליעה חלקה. מכבי הצליחה להפוך את התוצאה, אבל פנאתינייקוס שוב עלתה ליתרון קטן, מאלט קיבל עוד שני כדורים וניסה, אבל לא פגע. סנטימטרים הפרידו בין אותן זריקות לבין מרכז הטבעת, בין מאלט לבין תהילת עולם; אלא שכמה סנטימטרים, כפי שנוהג לומר פיני גרשון, הם ההבדל בין מלך למלכה.
"הייתי במצב רוח של צ'ירלידינג (עידוד, א.ג.) ופתאום קואץ' קרא לי", שחזר מאלט. "הייתי מופתע. לא ציפיתי לזה. אבל עליתי לשחק, וזריקה אחת נכנסה. זה היה מדהים. הזריקות הבאות הלכו החוצה. אבל זה קשה לכל שחקן להיכנס לשחק אחרי שלא ראה מגרש כל כך הרבה זמן ולהצליח לעשות את השינוי. אתה צריך להיכנס לקצב, יו נואו. מאז שהגעתי למכבי כמעט ולא שיחקתי, למרות שחשבתי ואני עדיין חושב שאני יכול לעזור לקבוצה. לא קיבלתי את ההזדמנות, למרות שיש לי הרבה כדורסל להציע. כשהגעתי לכאן שמעתי שאנשים אומרים שהביאו אותי בתור מושיע. לא נתנו לי את ההזדמנות לעזור. אבל החלטתי להישאר חיובי, עזרתי ותמכתי בשחקנים האחרים. יוגי (יוגב אוחיון, א.ג.) משחק מצוין ואני שמח בשבילו מאוד".
שאלתי אותו מה משמעות המשחק הקרוב מול פנאתינייקוס עבורו ברמה האישית. מאלט, טיפוס אינטליגנטי וחביב להפליא, הבין מיד להיכן אני חותר. "אני כבר בן 34 וברור שמדובר עבורי בהזדמנות חד-פעמית להתנסות באירוע גדול כמו פיינל פור. אם אתה שואל אותי, גם עבור שחקנים אחרים בקבוצה זו הזדמנות שאולי לא תחזור. אני יודע שאני לא בתוכניות של מכבי לעונה הבאה וזה בסדר גמור מבחינתי, למרות שהייתי שמח להישאר. חבל שלא הגעתי לכאן לפני כמה שנים. הייתי יכול להיות כמו דרק שארפ".
איך אתה מדמיין את המשחק מחר, הוא נשאל. "כולם חושבים שנפסיד", עונה מאלט בכנות, "אבל אני לא יודע. שמע, כבר ניצחנו אותם ולא פעם אחת, אלא פעמיים. נילחם עד הסוף. יש לי תחושה שיהיה משחק צמוד". אם וכאשר, מאלט אומר שיהיה מוכן לקריאה. "אני תמיד מוכן לעלות במשחקים כאלה. זה יהיה חלום אם אעזור לקבוצה לנצח כאן ונגיע לפיינל פור".
זה לא תסריט מופרך, אגב. דיוויד בלאט ספג ביקורות על הספסול של יוגב אוחיון בדקות ההכרעה של המשחק האחרון, אבל למקורביו אמר המאמן שהוא לא טעה. עשינו מה שהיינו צריכים לעשות, משוכנע בלאט בשיחות סגורות, ומספר שבסיטואציה דומה הערב הוא עשוי לקבל החלטה זהה. הוא צריך במגרש קלעי שלשות; פאו שומרת את הצבע חזק ונותנת את הזריקות מבחוץ, מנחה בלאט את שחקניו, אנחנו צריכים לקלוע.
"תוכנית המשחק של פאו ביום חמישי שעבר הייתה טובה", הודה מאמן מכבי. "הם צופפו מאוד בצבע ודחפו אותנו לזרוק מרחוק. חשבתי שאם לא בכוח, אז במוח. הערב אנחנו צריכים למצוא דרך לייצר נקודות גם מבפנים בכל זאת, זה היה המשחק הרגיל שלנו כל העונה וגם להגיע לזריקות טובות משלוש, ולקלוע אותן.
"הגנתית", אומר בלאט, "מצאנו פתרונות לפנאתינייקוס והצלחנו להגביל במידה מסוימת את ההתקפה המתוחכמת שלה. הבעיה שלנו היא בהתקפה. נצטרך למצוא דרכים לעשות נקודות". את הניצחון הגדול באתונה, מסכים בלאט, רשמה מכבי בזכות ערב התקפי יוצא מן הכלל, נדיר בסדרה הזו. רק במשחק השני מתוך הארבעה הצליחה מכבי לקלוע יותר מ-73 נקודות; פנאתינייקוס נעצרה רק במשחק אחד על פחות מ-78.
בסדרה הזו נעזר בלאט בסוללת מקורביו. דן שמיר, מאמן הפועל חולון, מייעץ לו בחשאי; שמיר, ככל הנראה, מעורב יותר בהכנה הטקטית מאשר עוזר המאמן השני דרק שארפ.
שארפ עוסק בעיקר בצד הטכני של האימון. במשרד מתמקד בניתוח הוידאו של היריבה, ועל הפרקט עורך אימונים אישיים עם שחקנים ומעורב חלקית באימונים הקבוצתיים עצמם. אמש, באימון המסכם, התיישב בלאט בצד הפרקט לאחר כשעה וחצי והותיר את גודס ושארפ לעבוד עם השחקנים.
כל אחד בתחום התמחותו: גודס, הפוינט גארד המצוין לשעבר, מתמקדם בצד אחד של המגרש; הוא משתמש בטאץ' שנותר לו ומקפיץ את הכדורים פנימה, לגבוהים, שמבצעים סבסוב מול שחקן יריב דמיוני ומסיימים חזק. שארפ מתמקם בצד השני, ומשגר לגארדים כדורים לזריקות משלוש. באימון רובן צוללות פנימה. במציאות, פרט לרבע הראשון המצוין מבחוץ במשחק מספר 3, עומדת מכבי על 4 מ-31 מטווח השלוש בשבעת הרבעים האחרונים בסדרה.
דייויד בלו עובד דווקא עם הגבוהים במקום לזרוק שלשות, תפקידו העיקרי הערב. מדהים לראות את בלו מתאמן; מדובר במכונה. כמו כל דבר בחיים, באימון כדורסל קובעים השחקנים את מידת האנרגיות שישקיעו, אלא שכאן אין מצב לאבטלה סמויה. הכל גלוי. ניכר שסופו, למשל, משתדל לשמור על עצמו; הברך לא בריאה ולכן שחורציאניטיס מקפיד שלא לבצע תנועות חדות מדי ולא מסיים את המהלכים באגרסיביות. במהלך העבודה עם גודס סופו מסתובב בקלילות ומסיים בטאץ' עדין. בלו, לעומתו, מקבל מגודס את הכדור, מרכין את הראש ושועט לטבעת. הוא מבצע סבסוב חד, מנתר גבוה וקולע ג'אמפרים נקיים. הוא חוזר לאזור קשת השלוש, ושוב חותך לטבעת בספרינט כדי לקבל מגודס את הכדור, ושוב מסתובב ומנתר. כך במשך דקות ארוכות.
בלו מפוקס. בימים האחרונים אמר לכמה ממקורביו שהמשחק באתונה עשוי להיות משחק היורוליג האחרון שלו. הצרה הזו משותפת גם לרבים משחקני פנאתינייקוס: למעט דימיטריס דיאמנטידיס ורומיין סאטו, כל יתר שחקני פאו מסיימים בקיץ חוזה בשל חוסר הבהירות הכלכלית. אם הינאקופולוסים עוזבים, או מצמצמים דרמטית את השקעתם, השחקנים יפוצו לכל עבר.
אפילו דימיטריס איטודיס, עוזרו הנאמן של אוברדוביץ', מסיים חוזה. איטודיס עובד עם אוברדוביץ' מהרגע שהגיע לפנאתינייקוס; 13 שנים תמימות משמש כעוזרו, כיד ימינו. זהו פרק זמן חסר תקדים. באתונה הפך איטודיס מפורסם כמעט כמו הבוס שלו.
האם לא הגעת לפרקך, אני שואל אותו.
"לאורך השנים קיבלתי הרבה הצעות להתמנות למאמן ראשי, גם מקבוצות יורוליג, אבל לא רציתי לעזוב את ז'ליקו", משיב איטודיס, שאגב זוכה מאוברדוביץ' לכבוד מלכים וניצב לצידו בכל אירוע, בכל מסיבת עיתונאים. "אני לומד ממנו בכל יום. שיחקתי רק בליגות נמוכות, לכן בהתחלה לקח לי זמן ללמוד איך מרגישים את האווירה של חדר ההלבשה. ז'ליקו היה שחקן ברמות האלה והוא יודע בדיוק מה מרגישים השחקנים בכל סיטואציה. זו הגדולה שלו. הוא חווה את מה שהם חווים. הוא תמיד יודע איך להגיע אליהם. הרי כדורסל לא מתחיל ונגמר באימונים. כדורסל הוא הרבה מעבר. וגם במה שקשור בדברים הללו, שמעבר, אין אמן כמו ז'ליקו".
למרות שהיגררות למשחק חמישי מול יריבה נחותה הייתה עשויה להיחשב במקום אחר לכישלון, הסדרה מול מכבי תל אביב רק מעצימה ביוון את האגדה של אוברדוביץ'. וכדרכן של אגדות, רבים מהסיפורים שמרכיבים אותן הם במקרה הטוב צ'יזבאטים; כמו זה שהתפרסם לאחרונה בעיתונות היוונית, כאילו לאחר ההפסד במשחק השלישי בתל אביב נכנסו שחקנים מהורהרים לחדרו של המאמן בארבע לפנות בוקר וביקשו לשוחח איתו על הטעויות שעשו.
עצם המחשבה על הודעת סמס לילית בסגנון "ער?", ששולח איזה קאימאקוגלו לאוברדוביץ', די משעשעת. "אין צורך להגזים, אף אחד לא דופק על הדלת של החדר הפרטי שלי בארבע בבוקר", הגיב אמש אוברדוביץ' למעשייה, "אבל זה נכון שישבתי עם העוזרים שלי בחדר הוידאו שבמלון, ועד אחת וחצי בלילה הגיעו שחקנים על דעת עצמם וביקשו לראות איתי קטעים".
זה האתוס שיצר אוברדוביץ' בפאו, ועליה גאוותו הגדולה ביותר: הוא בנה קבוצה גאה, בלתי-לחיצה, בלתי-שבירה כמעט, בעלת אלף נשמות, שברמה המנטאלית עשויה מפלדה. ובקרב אוהדי מועדון פנאתינייקוס, ההצלחה הסנסציונית הזו רק מתחדדת על רקע קבוצת הכדורגל הכושלת של המועדון, הממיטה עליהם חרפה; קבוצה השקועה בחובות ונמצאת על סף חדלות פירעון, ובשל כך עשויה בהחלט להיות מורחקת בידי אופ"א מהשתתפות במפעלים האירופאים בעונה הבאה.
שאלתי את איטודיס מה ינצח עבור פאו את המשחק מחר, ובעצם את הסדרה כולה. "הכי חשוב שנהיה רגועים", השיב. "אסור לנו להילחץ. יגיעו הרבה אוהדים, יש הרבה ציפיות, אבל אנחנו צריכים לשלוט ברוחנו".
אותה רוח מפורסמת של ז'ליקו אוברדוביץ', שהביאה לפנאתינייקוס חמישה גביעי אירופה והפכה אותה לקבוצה המצליחה ביבשת במילניום השלישי, תעמוד כעת למבחנה האולטימטיבי: התנגשות חזיתית בקבוצה התאומה שלה, בעלת האתוס הדומה ביותר מכבי תל אביב.
אסור להחמיץ.
ohad@walla.net.il
לפי חברו הטוב, ז'ליקו אוברדוביץ' היה רוצה לאמן במכבי תל אביב
קית' לנגפורד לקראת המשחק: "בשביל הרגע הזה אנחנו חיים"
כל מה שרציתם לדעת לקראת המשחק המכריע בין פנאתינייקוס למכבי תל אביב