5. לואיס מייה
החיבור: גדל במחלקת הנוער של ברצלונה וערך את הבכורה בקבוצה הבוגרת ב-1985. מייה הופיע במשך שתי עונות בקביעות (1988-1990) ונחשב לאחד משחקני הבית המבטיחים של המועדון, בשנים בהן מיעטו לצמוח כישרונות גדולים. יוהאן קרויף סמך על הקשר האחורי בעיניים עצומות וגם הזימון לנבחרת ספרד לא איחר להגיע.
הניתוק: באמצע עונת 1989/90, דרש מייה כי שכרו ישודרג ותנאיו יושוו לאלה של השחקנים הבכירים בקבוצה. הנשיא ז'וזפ לואיס נונייס התכוון להיענות לדרישתו, אך קרויף הטיל וטו והיחסים בין המאמן לקשר עלו על שרטון. בקיץ מייה השתחרר מחוזהו וערק ליריבה המושבעת ריאל מדריד.
מקור האיבה: זה לא רק המעבר לריאל מדריד, זו בעיקר הדרך. מייה, כיום מאמן הנבחרת הצעירה של ספרד, נחשב לשחקן בית של ברצלונה, אבל רגע לפני גמר הגביע ב-1990 מול ריאל כבר נפוצו שמועות לפיהן הוא סיכם את תנאיו בקבוצה ממדריד. האוהדים השתוללו, קרויף יצא מכליו ומייה נזרק מהסגל לגמר. קרויף שמע גם קולות (מעטים) שהאשימו אותו בעקשנות שעלתה לברצלונה באובדן כישרון גדול, אך השיב כי יאתר מייה חדש. עונה לאחר מכן כבר הוקפץ היורש. קראו לו פפ גווארדיולה. הנשיא נונייס התבטא אז בחריפות ואמר: "אני מאחל למייה הצלחה בחיים האישיים, אך כישלונות גדולים בקריירה המקצועית". האיחולים שלו עבדו בשנים הראשונות של מייה בריאל, כשהקשר סבל מפציעה קשה והיה חלק ממועדון עמוס משברים, בזמן שברצלונה הציגה את ה'דרים טים' המפוארת. לאחר מכן כבר זכה עם ריאל בשתי אליפויות.
סטטוס היסטורי: רודף הבצע הראשון של ברצלונה.
4. ריקרדו סאמורה
החיבור: אחד מגדולי השוערים בהיסטוריית הכדורגל, הגיע לברצלונה מאספניול ב-1919 וזכה עם הבלאוגרנה בשני גביעים. סאמורה היה חבר קרוב של סמיטייר, והיה שותף לקבוצה המיוחדת של ג'ק גרינוול.
הניתוק: שלוש שנים אחרי שהצטרף לברצלונה, החליט סאמורה לחזור לאספניול. האוהדים אולי התחברו אליו, אבל השוער שקיבל את הכינוי 'אל דיבינו' (האלוהי) לא הרגיש בבית. ב-1930 הוא הפך לאקס ברצלונה הראשון ששיחק בשתי האויבות הגדולות של המועדון, כשעזב את אספניול ועבר לריאל מדריד, שם התאחד בהמשך עם החבר סמיטייר.
מקור האיבה: סאמורה הגדיר את עצמו בראש ובראשונה כספרדי, אף על פי שייצג גם את נבחרת קטלוניה. הסופרסטאר הראשון בתולדות הספורט הספרדי, מעולם לא הזדהה עם האידיולוגיה הקטלאנית ולא נטל חלק בקידום האג'נדה הפוליטית כפי שדרש המועדון. עקב כך, סאמורה הפך לסוג של סמל מבחינת המשטר הפשיסטי של ספרד, שהציג אותו כקטלאני שהפנה את הגב לבני עמו והעדיף לשחק באספניול המתונה יותר ואפילו בריאל. כאשר הגיע לשחק מול ברצלונה עם אספניול, נתקל סאמורה בהמון זועם שקיבל אותו בשריקות וקללות והבהיר לו בדיוק מה הוא חושב עליו. אחד הכדורגלנים האהובים בספרד הפך אז לשנוא ביותר על הקהל הקטלאני.
סטטוס היסטורי: סאמורה התנער מזהותו, ברצלונה התנערה ממנו.
3. זלאטן איברהימוביץ'
החיבור: בקיץ 2009 נרכש איברהימוביץ' מאינטר תמורת 45 מיליון יורו, פלוס סמואל אטו שעשה את הדרך ההפוכה. זלאטן פתח נהדר את הקריירה בברצלונה, עם שער בכל אחד מחמשת המשחקים הראשונים ו-21 כיבושים בעונה כולה. עונה שהסתיימה עם ארבעה תארים בארון, אך ללא ליגת האלופות.
הניתוק: זלאטן לא נהנה מהחיים בברצלונה. ההגבלות של גווארדיולה, החברים הממושמעים ושיטת המשחק שהבליטה את מסי על חשבונו גרמו לו לאי נוחות. קשיי ההתאקלמות הובילו למעבר בהשאלה למילאן כבר אחרי עונה אחת. השבדי לא דיבר על הסיבות שהובילו לפרידה. הוא העדיף לכתוב.
מקור האיבה: הספר האוטוביוגרפי, בו חשף איברהימוביץ' סודות מחדר ההלבשה של ברצלונה ופתח פה על כל אנשי הקבוצה, הפך אותו מעוד שחקן על שלא התאקלם בברצלונה, לאויב מושבע של המועדון. החלוץ החליט לקרוא תיגר על המועדון הנערץ וכתב בין היתר: "כשהגעתי לברצלונה, הכריחו אותי לנשק את הסמל למרות שלא רציתי. אמרתי להנהלה שאם יגרמו לי להישאר, אחכה להזדמנות בה אהיה עם המאמן יחד מול התקשורת, ואז אחבוט בו". לגווארדיולה הקדיש זלאטן פרק שלם, שם סיפר כי אמר למאמן בחדר ההלבשה: "אין לך ביצים. אתה מחרבן במכנסיים בגלל מוריניו, אתה יכול ללכת לעזאזל". הציטוטים עוררו סערה גדולה בתקשורת הקטלאנית וכמובן ביציעי קאמפ נואו, שם גווארדיולה הוא בגדר קונצנזוס. גם השחקנים לא נותרו אדישים ויצאו להגנה על כבודו של מאמנם. עכשיו הם שוב פוגשים את זלאטן.
סטטוס היסטורי: המורד הגדול במורשת גווארדיולה.
2. ז'וזה מוריניו
החיבור: אחרי שהחל כמתורגמן של בובי רובסון בספורטינג ליסבון ופורטו, מוריניו המשיך עם המאמן האנגלי לברצלונה ב-1996. הפורטוגלי למד קטלאנית במהרה, ולצד עבודתו כמתורגמן במסיבות העיתונאים התקדם במעלה הדרגות עד לרמת עוזר המאמן אצל ואן חאל. נחשב בזמנו לדמות אהודה מאוד על שחקני הקבוצה. "בארסה בליבי - היום, מחר, לעד", שאג אז על במת החגיגות.
הניתוק: נפרד מברצלונה לטובת פיתוח קריירה אישית כמאמן ראשי בפורטו, אך הפך רשמית לאויב קטלוניה כאשר הגיע עם צ'לסי לקאמפ נואו במסגרת ליגת האלופות, והאשים את פרנק רייקארד בכך שנכנס לחדר ההלבשה של השופטים ושוחח עם אנדרס פריסק במחצית המשחק במרץ 2005. שנה לאחר מכן קרא לליאונל מסי מתחזה והשלים את המעבר מאוהב לאויב.
מקור האיבה: מה שהתחיל כיריבות של פעמיים בשנה עם צ'לסי והתגבר לאחר העימות כמאמן אינטר עם ויקטור ואלדס בין הממטרות, הפך להתנגשות טיטאנים בעקבות מעברו של מוריניו לריאל מדריד. כל מה שהיה בעבר נותר כזיכרון עמום, הודות לשלל התקריות הפומביות בהן היה מעורב מוריניו במלחמתו הבלתי פוסקת בברצלונה. ההקנטות במסיבות העיתונאים, ההאשמות שברצלונה משחדת שופטים וקבוצות יריבות או האצבע לעינו של עוזר המאמן טיטו וילאנובה - כל אלה רק העמיקו את יצר השנאה בקרב האוהדים בקאמפ נואו כלפי מי שפעם ישב על ספסל קבוצתם. בארסה כבר לא בליבו.
סטטוס היסטורי: הנמסיס הגדול של ברצלונה. ובכינוי הגנאי שלו בקטלוניה: 'המתורגמן'.
1. לואיס פיגו
החיבור: אחרי מאבק עיקש עם האיטלקיות, ברצלונה רכשה את פיגו מספורטינג ליסבון תמורת 2.5 מיליון יורו ב-1995. הקשר הפורטוגלי לבש את מדי הקבוצה במשך חמש שנים, זכה איתה בגביע המחזיקות ובשתי אליפויות וכבש את לב האוהדים עם 30 שערים וביצועים נהדרים על כר הדשא. במשחקים מסוימים אף ענד פיגו את סרט הקפטן ובמועדון ראו בו סמל אמיתי, על אף היותו שחקן זר.
הניתוק: בשנת 2000 עשה פיגו את הבלתי ייאמן, וחצה כל גבול אפשרי כשהצטרף לגלקטיקוס של ריאל מדריד. אף אחד לא האמין שהנשיא הנבחר פרס יקיים את הבטחתו לרכוש את פיגו מבארסה, אך העסקה המדהימה יצאה אל הפועל תמורת סכום שיא דאז של 37 מיליון יורו. בשיא כושרו, נטש פיגו את ברצלונה לטובת הכסף הגדול במדריד. אחד המעברים השערורייתיים בהיסטוריית הענף.
מקור האיבה: תחושת הבגידה הקשה ליוותה את אוהדי ברצלונה במשך כשנתיים, עד אשר פרקו כל עול עם חזרתו של פיגו לקאמפ נואו, הפעם כאויב במדים הלבנים. "אנחנו שונאים אותך כל כך, כי אהבנו אותך כל כך", הסבירו בשלט שנתלה באצטדיון. בשלב מסוים הפורטוגלי ניגש לדגל הקרן בניסיון להרים כדור, אך הקהל מנע זאת ממנו עם השלכת מבול של חפצים. בין היתר נזרק לעבר פיגו גם ראש של חזיר, שהפך לימים לסמל הפרשה. המשחק הופסק לרבע שעה, אנשי ברצלונה האשימו את פיגו בפרובוקציה והמועדון נענש בעקבות התנהגות האוהדים. אלה לא הפסיקו, ורדפו אחרי פיגו עד גמר יורו 2004 בליסבון, שם שמחו לאידו כאשר הפסיד עם פורטוגל ליוון. הנשיא לשעבר ז'ואן גספר הסביר לאחרונה את ההבדל הפשוט בין פיגו למוריניו: "פיגו בגד בברצלונה. הוא הפתיע אותנו ונעץ לנו את הסכין בגב לעיני העולם כולו. מוריניו מעולם לא עשה זאת".
סטטוס היסטורי: יהודה איש קריות. הבוגד, בה"א הידיעה.
