קית' לנגפורד מרגיש היום מספיק בטוח כדי לפתוח את מה שעבר עליו שמאז שהגיע למכבי תל אביב מחימקי מוסקבה. "זה היה קשה, קשה מאוד", הוא אומר. "קשה להגיע לאולם כל יום ולהמשיך לחייך, להמשיך לעבוד קשה, כשאתה מודע לכך שדברים לא הולכים כמו שצריך".
"הייתי מגיע הבית ואשתי היתה שואלת אותי: 'מה קורה לך?' הייתי עונה לה: 'אני לא יכול לשחק יותר כדורסל'. היו לי הרבה רגשות שליליים. אבל היא ואחרים אמרו לי: 'כולם יודעים שאתה יודע לשחק כדורסל, לא היית פה אם לא'. היו לי מחשבות וחששות מה אחרים חושבים עליי. אחרי משחק או אימון רע תמיד תהיתי עם עצמי בחוסר ביטחון מה הם חושבים עליי בהנהלה? מה חושב עליי המאמן? לא היה לי ביטחון בכלל. עברתי תהליך למידה. ברגע שאתה עובר את הקטעים הקשים, את הימים הלא טובים, זה גורם לך להעריך את ההצלחה".
עם סטטיסטיקה שהתייצבה בשלב הטופ 16 על 15 נקודות ו-4 ריבאונדים למשחק, מרשה לעצמו לנגפורד לפתוח הכל. "הכול היה למטה מבחינתי כשהגעתי לישראל. ג'ורדן פארמר בדיוק עזב, ובאותו זמן לא הכרתי את השחקנים ואת המערכת. לא היה לי ביטחון. העזיבה של פארמר הייתה קשה לכולם. שיחקתי הרבה פעמים באירופה, אבל זו הפעם הראשונה שלי במועדון גדול כזה. גם בלאט לא ידע איך בדיוק להשתמש בי בהתחלה. גם בלאט היה צריך להבין על איזה כפתורים ללחוץ בשביל להשיג אותי כשחקן".
הגעת עם שם רע מאוד בחימקי מוסקבה?
"לא עשיתי שם הכול בדרך הנכונה. הגיע שם מאמן חדש עם הרעיון שלו לגבי כדורסל (אולג מלשנקו - ו.כ), ואני לא חושב שהייתי סוג השחקן שהוא רוצה במערכת שלו, שמזכירה את ברית המועצות הישנה. לא רציתי לשחק כמו רובוט. הוא הנהיג גישה מאוד דומיננטית: איך לקלוע, איך לכדרר, איך לזרוק. גם מחוץ למגרש ניסו לתדרך אותנו: אתם חייבים ללבוש את הבגדים האלו, לנהוג כך. לא באתי שילמדו אותי כאילו אני ילד קטן. זה עניין של כבוד הדדי, ופשוט לא הרגשתי את זה שם".
אז זו הסיבה לסיפורי ה'אימה' עליך לפני שהגעת?
"אכן. אבל אם יש משהו שלמדתי שם, זה שלפעמים פשוט עדיף לשתוק. יש לי אופי שאני אומר את הדעה שלי, ואולי זה הכניס אותי לצרות שם. עשיתי את הדברים הנכונים, אבל לפעמים הייתי צריך לשתוק. זה תייק אותי כשחקן בעייתי. וזה גם סיכון גדול מבחינתי לומר הכל בפנים, כי אתה לא יכול לדעת מה הקבוצה הבאה תגיד עליך. הייתי מודאג ממה שיגידו, וזו אחת הסיבות שאני מעריך כל כך את מכבי. מבחינתם הם לקחו צ'אנס".
***
אבל גם לנגפורד עצמו לקח צ'אנס על עתידו. בחור 27 החליט לעזוב קבוצה באמצע חוזה, ומצא עצמו בפרשת דרכים מקצועית. חרדות רבות התרוצצו בראשו של לנגפורד, והכניסה המחוספסת למכבי ודאי לא סייעה לו לחוש שהגיע אל חוף מבטחים. "אתה חושב לעצמך, מה אני עושה ומה אני הולך לעשות . אני הולך לשחק בקבוצה יותר גרועה? האם בכלל אשחק העונה? האם קבוצה טובה תרצה אותי אחרי מה שקרה? הרבה דברים הטרידו. הקהל עשה קולות בכל פעם שהחטאתי, אבל זה כי הם רצו שאצליח. לפני שבאתי למכבי שאלתי שאלות על הקבוצה, וגיליתי ששחקנים שרגילים לקלוע הרבה נקודות כאשר הם מגיעים למכבי הם נאבקים. לא רציתי להיות אחד מהם".
"הפריע לי ומפריע לי עדיין", ממשיך לנגפורד, "שאנשים אומרים שבאתי פצוע למכבי. לכן, אגב, אני מעריך כל כך את בלאט. אם יש דבר אחד שאני מעריך מאוד אצל בלאט זה שהוא לא אמר יותר מדי אחרי אימון רע או משחק רע. הוא נתן לי למצוא את הדרך שלי, לא לחץ, אלא הניח לי לגשש את דרכי על המגרש, לעשות כמה טעויות. ואז, יום אחרי משחק מול פרטיזן בלגרד, המשחק האחרון של ג'ורדן פארמר, הוא בא אליי ואמר לי: 'קית' , עכשיו זה הזמן'. גם אני הרגשתי כך, ובערך מאותה תקופה דברים נהיו טובים יותר, לאט לאט".
איך אתה יודע מתי להרפות ולתת גם לשחקנים אחרים?
"כסקורר אתה נאבק עם זה. אני אפילו שואל את דרק שארפ איך לשפר את זה. יש ערבים שזה לא הערב שלי, וצריך להיות מודע לזה ולהתנהג בחכמה".
בלאט סימן אותך בתור הגו טו גאי.
"זה משהו שצריך להרוויח. אם אתה זורק כדור בסוף רבע, זה אומר שיש אפשרות שאתה יכול".
בגלל הביקורת עליך, השוו אותך לדיויד אנקארם. מה דעתך?
"היית מודע לביקורות, לכך שאנשים מתלחשים סביבי, הרגשתי את המבטים שלהם. בעוד הסיטואציה ברוסיה הייתה ישירות מולי ומול המועדון, כאן חשבו עליי בתקשורת כעל 'השחקן הטוב שהגיע מרוסיה ולא יכול לעשות כלום'".
אבל אחרי הניצחון בגמר הגביע, אמר בלאט על הברנש ש"לא יכול לעשות כלום" שהוא אחד הגארדים הטובים באירופה. גם ללנגפורד, מצידו, יש הרבה כבוד כלפי המאמן, ולא רק בגלל הרקורד המפואר. "למדתי משהו עליו: שבלאט לא אומר כלום אלא אם כן הוא מתכוון לכך. לכן, המחמאה של בלאט גורמת לי לרצות לעבוד קשה יותר ולשמור על המוניטין, להיות אפילו טוב יותר".
***
אחרי עוד שיחה עם בלאט ("הוא אמר לי 'אני רוצה שתהיה עצמך'"), לנגפורד התחיל להיפתח. "הסתכלתי על עצמי במראה ושאלתי את עצמי: מה אתה הולך לעשות? והחלטתי לקחת את האתגר. בחימקי הייתי צריך לעשות דברים מוגדרים, כאן נוצרה לי הזדמנות כשג'ורדן עזב".
לא השגת תארים עד היום. לקראת פנאתינאיקוס, מרגיש את הלחץ הזה להשלים משהו בקריירה?
"הכדורסל האירופי קצת מוזר. זה לא קשור לסטטיסטיקה של שחקן. יש הרבה שחקנים שלא יודעים לשנות את המנטליות שלהם כשהם מגיעים לקבוצה גדולה. אני, כשרק הגעתי לאירופה, שאלתי: 'מי האמריקאי הכי טוב ששיחק כאן?'. כולם ענו - מרכוס בראון. שאלתי אם זה בגלל שהוא סקורר או קולע הרבה נקודות. ענו לי שלא, שזה בגלל שהוא זכה בתארים בכל מדינה שהוא היה בה. זו התובנה שמנחה אותי כעת. עד היום אולי קלעתי הרבה נקודות, אבל אני רוצה תארים. וזה בדיוק מה שאני מתרכז בו. זו אחת הסיבות שבחרתי את מכבי באירופה. אני גם אוהב את העובדה שהאוהדים מעריכים את העבודה הקשה, ולא רק ההנהלה והמאמנים".
המחסור בתארים קשור רק לקליעות?
"אין לי בעיה להגיד שחלק מהקבוצות ששיחקתי עבורן עשיתי זאת בעבור הכסף יותר מאשר ההזדמנות לזכות בתארים. אבל אתה לומד, אתה מתחיל להבין דברים. אתה לומד מטעויות. הגישה שלי השתנתה ואלה הדברים בהם אני מתרכז כיום. המבט שלי איך אני ניגש לכדורסל בשנים האחרונות השתנה לחלוטין. זה מפריע לי, כי אני לא רוצה להיות שחקן שאולי הוא משחק טוב אבל אף פעם לא זוכה במשהו. היו לפני שחקנים שהגיעו לאירופה ולא זוכרים אותם. אני רוצה להשאיר מורשת אחריי. מול היוונים, אני רוצה להיות הבחור שעושה את השינוי במעמדים כאלו. ועם זאת, צריך להישאר עם שתי רגליים על הקרקע. אנחנו משחקים מול אובראדוביץ, מול דיאמנטידיס. הם היו במעמדים גדולים. אני אשתמש באגרסיביות שלי ובניסיון של אחרים".
בין היתר, מקונן בך גם הרצון להוכיח לאירופה שקית' לנגפורד הוא לא מה שחימקי ניסתה להציג אותך?
"אני חושב על זה כל יום. לא רק בסדרה. כל פעם שאני הולך לאימון, למשחק. זה לא רק להוכיח לחימקי, אלא להוכיח לכל מי ששומר עליי באדריאטית, ביורוליג. אני רוצה שהם יידעו שהם משחקים מול קית' לנגפורד".
***
במשחקים מול ברצלונה נראה היה שאתם עדיין רחוקים מהטופ האירופי. בכלל, כמעט הודחתם מול קאנטו. איפה היית ממקם היום את מכבי ביורוליג?
"אולי לא תמיד אנחנו משחקים יפה, אבל יש לנו חבורה של שחקנים שנלחמים קשה כל יום. ביורוליג יש מומנטום, ובכל עונה מסוימת יש קבוצות שיותר למעלה. זו סדרה שבה אנחנו יכולים להוכיח איפה אנחנו רוצים להיות. למכבי יש כבוד. כרגע אשקר אם אצהיר שאנחנו הרבה יותר טובים מפנא או ברצלונה, כי אין הבדלים כאלו גדולים בינינו. קאנטו גם כמעט ניצחו את ברצלונה, אז זה לא מוכיח".
תיאו פפאלוקאס כמעט לא רואה העונה פרקט. אנחנו לא יודעים בדיוק מה קורה באימונים, אבל שומעים שהוא לא רע בכלל במהלכם. מה פפאלוקאס נותן לקבוצה כשהוא על המגרש, והאם לדעתך היה מקום לשתף אותו יותר?
"פאפא הוא כמו בנק של אינפורמציה. הוא רואה את המשחק, הוא ווינר, רואים לפעמים שהוא קצת מתוסכל שהוא לא משחק. אבל איזה שחקן לא רוצה לשחק יותר? עכשיו זה יותר הזמן של פפא, יותר מכל זמן אחר. אני בטוח שבלאט ופפא דיברו על דקות המשחק שלו, אבל אף פעם לא היו ביניהם בעיות באימון או בחדר ההלבשה".
יש לך אופציה בחוזה להשתחרר בעונה הבאה, וגם למכבי. מכבי מעוניינים בך לחוזה ארוך טווח. בלאט כבר חתם.
"הייתה לסוכן שלי בדיקה כללית עם שמעון מזרחי. בנקודה הזאת אני כמובן פתוח לדיון. אם ארגון כמו מכבי רוצה אותי להרבה זמן, זה מחמיא לי. אני מאוד נהנה מתל אביב, יש כאן חוף ים, שמש. אבל יש גם דברים אחרים במו"מ, כמו הפקטור הכספי, והקריירה היא קצרה. וכשמדברים על חוזה, ביזנס מגיע ראשון. כשהגעתי למכבי, ההחלטה הסופית עם מכבי נעשתה על בסיס מה בלאט רוצה".
אגב, גם שחקנים כמו שחורציאניטיס והנדריקס מסיימים חוזה. אם היית חלק מהנהלת מכבי, בעבור איזה שחקן היית עושה מאמץ כספי ודואג להשאירו בקבוצה בכל מחיר?
"החוק בספורט הוא שצריך קודם כל להשאיר את הצעירים ביותר, בהנחה שלשחקנים יש אותו ערך ותרומה לקבוצה. במקרה הזה, הייתי עונה שיישארו כולם ביחד".
נראה אותך במכבי בעונה הבאה?
"תראו אותי בתל אביב, אם לא בקבוצה, אז בטוח אגיע לחופשה ...".
