פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הממלכה הסגורה של שמעון מזרחי

        אף קבוצה טורקית לא תהיה בהצלבה וגם לא בפיינל פור באיסטנבול. מה זה בעצם אומר על הכדורסל האירופי מודל 2012

        בתחילת העונה קיימה אפס איסטנבול מסיבת עיתונאים חגיגית לרגל פתיחת העונה. "הפיינל פור מתקיים העונה אצלנו בבית, אנחנו נרצה להיות שם, אבל הדרך ארוכה", אמר המאמן המקומי אופוק סאריצ'ה. "יש לנו את הכישרון המתאים כדי להחזיר את הקבוצה לקדמת הבמה". מספר ימים לאחר מכן נשמע גם מאמנה הקרואטי של פנרבחצ'ה אולקר נבן ספאחיה בטוח בעצמו. "יש לנו קבוצה נהדרת, היינו קרובים בשנה שעברה, נרצה להיות בשלבים המתקדמים של המפעל".

        מיותר לציין ששתי הקבוצות המובילות של הכדורסל הטורקי, בצוותא עם גלאטסראיי שדווקא הפתיעה, לא עשו את המצופה מהן והודחו כבר בשלב הטופ 16. הפיינל פור הביתי יהיה נעדר סנסציה טורקית, וכבר עתה, בהצלבה, אתה מגלה את אותה גלריית קבוצות שאתה רואה בדרך כלל ביורוליג: שוב ברצלונה, מכבי תל אביב, צסק"א מוסקבה, אולימפיאקוס ופנאתנייקוס, כשהקבוצה היחידה מבין שיאניות ההופעה בהצלבות בעשור האחרון שלא הגיעה לשלב הזה, היא קאחה לבוראל. מה זה אומר על הכדורסל האירופי, שמתחיל הערב את אחד מרגעי השיא שלו?

        נוון ספאחיה מאמן פנרבחצ'ה אולקר (רויטרס)
        זו הייתה אמורה להיות השנה של הטורקיות, אבל בפיינל פור באיסטנבול לא תהיה שם קבוצה מקומית. מאמן פנרבחצ'ה אולקר נבן ספאחיה מבין שזה לא היה צריך להיות ככה (צילום: רויטרס)

        הכישלון הטורקי

        אין דרך טובה יותר לתאר את העונה של הטורקיות ביורוליג מאשר המילה אכזבה. "את התשובה הכי טובה למה שחושבים על העונה הזאת, אפשר להסביר בפיטורים של אופוק סאריצ'ה מאפס ברגע שהקבוצה הודחה מהיורוליג", אומר העיתונאי הטורקי עומאר סרילאן, "הושקעו סכומי כסף כמעט דמיוניים כדי להוביל את הקבוצה הזאת להצלחה, כמו גם בפנרבחצ'ה/אולקר. שחקנים כמו סאשה וויאציץ', רוקו אוקיץ', ארסאן אילייסובה ודושקו סבנוביץ' הגיעו לכאן. ומה נהיה מזה? כלום. צריך לדעת להסיק מסקנות, אבל בקבוצות הללו יודעים רק לטייח".

        גם מולי קצורין, שזכה לפגוש את אפס פילזן ואולקר בגדולתן, מנתח את המצב: "אם עוקבים אחרי הכדורסל הטורקי, בשנים האחרונות מתגלגלים שם סכומים אדירים והעובדה שהפיינל פור ייערך באיסטנבול הכניס את כולם שם לסחרור, אבל רואים שהניהול הוא לא מי יודע מה. קבוצה כמו פילזן, שבאופן מסורתי בשנים האחרונות משקיעה סכומי כסף אדירים, מביאה שחקנים לא בהכרח מתאימים, ולכן הכסף הוא דבר חשוב, אבל זה הכל. צריך ניהול טוב, מאמן טוב, את המסורת ואת הניסיון. לקבוצות שבדרך כלל מגיעות להצלבה ולפיינל פור יש את הקריטריונים הללו".

        דן שמיר, שהספיק לטעום לא מעט מהיורוליג בזמנו במכבי תל אביב, מצביע על אפס איסטנבול כקבוצה שאיבדה דרך: "אנדולו אפס זה מועדון גדול עם מסורת, אבל זה גם לא מקום קל. זה מקום שידע לא מעט כישלונות ואחרי הרבה שנים עם אותו מאמן ודרך, די מחפש את עצמו. דבר אחד בטוח ומוכח פעם אחרי פעם ביורוליג - לבוא ולהשקיע בבת אחת כספים גדולים ולחשוב שזו ערובה להישגים זו נוסחה שלא עובדת. הדוגמאות המובילות הן אולימפיאקוס וריאל מדריד, כשהביאו את מסינה".

        סשה וויאצ'יץ' שחקן אפס איסטנבול (רויטרס)
        הביאו שחקנים בקליבר של וויאצ'יץ', אז מה? זה לא עזר לבנות קבוצות טובות יותר (צילום: רויטרס)

        מועדון סגור

        בסופו של דבר, הכישלון של הטורקיות להעפיל לשלבים המכריעים לא הפתיע איש. זאת העונה השמינית ששלב ההצלבה, שכולל שמונה קבוצות, כולל את אותן חברות: צסק"א מוסקבה, מכבי תל אביב, קאחה לבוראל, ברצלונה ואולימפיאקוס הגיעו אליו שבע פעמים, פנאתינייקוס שש פעמים וריאל מדריד וסיינה ארבע פעמים. אפשר לראות את השלבים המכריעים של היורוליג כמועדון סגור לכל דבר ועניין. "השיטה מוקיעה את ההפתעות, זאת שיטה שמשקפת את האיכות, בגלל שיטות הדירוג והפיזור בבתים השונים, אז יוצא שהטובות עולות לטופ 16, והטופ 16 זאת שיטה קשה, ואחר כך סדרה שזאת שיטה שדורשת הרבה מאוד", מסביר שמיר.

        מאמן הפועל חולון מדגיש את הבעייתיות שיש בלעבור את הטופ 16: "מדובר בקרבות ראש בראש בין שתי קבוצות צמרת, ומקום או שניים שאפשר לפרוץ בהם. במקרה כזה הפערים הופכים להיות משמעותיים. רואים ששנה אחרי שנה, תמיד בית אחד מסתבך וההפרשים משחקים תפקיד. אנחנו בישראל לא ערים למצב הזה כי מכבי באופן קבוע מצליחה לעלות לטופ 8. זה ההישג האמיתי של המועדון הזה ומעיד הרבה על מכבי. אבל כמעט כל קבוצה גדולה בסדר הגודל של מכבי לא מגיעה, פעם בכמה זמן, כמו פנאתינייקוס, צסק"א מוסקבה וכן הלאה".

        גם העיתונאי הרוסי אלכסנדר ברמינסקי נותן את דעתו על העניין: "שני המרכיבים המשמעותיים הם כסף וניסיון של מערכת. אם אתה בונה מערכת מנוסה, אתה יודע להתמודד גם עם זעזועים, כמו שצסק"א ידעה לעשות. תראה את ברצלונה, לקחה תחת חסותה מאמן צעיר, אבל המערכת מנוסה מאוד וממשיכה להיות בטופ של אירופה. מכבי תל אביב החליפה כמה מאמנים, אבל כמעט תמיד הייתה שם. שיטות הדירוג מונעות מקבוצות קטנות להיפגש ולהגיע לשלבים מכריעים מבלי לפגוש הרבה קבוצות גדולות, ואז הכסף והאיכות מדברים. לפעמים קבוצה כמו פרטיזן משתחלת, אבל זה נדיר".

        שמיר לומד מהיציבות של היורוליג משהו שונה: "ההיגיון הוא שהמועדונים הגדולים יהיו ביורוליג, אין מה לעשות שהליגה הזאת היא הטובה ביותר. גם אם קבוצה מאבדת אליפות, כמו ברצלונה שאיבדה לוויטוריה של ליאור אליהו את התואר אחרי שלקחה את היורוליג. לליגה יש אינטרס מקצועי וגם כלכלי שקבוצות הטופ של אירופה ימשיכו להיות, גם אם הן לא מצליחות בליגה המקומית שלה".

        שחקן מכבי תל אביב ריצ'רד הנדריקס (קובי אליהו)
        הם מגיעים בכל שנה לטופ 8, אבל קבוצות בסדר הגודל שלהן מפספסות אותו לפעמים (צילום: קובי אליהו)

        למה אין כוחות שפורצים

        ביורוליג טוענים לאורך השנים כי היו שמחים לראות כוחות שמצליחים לתפוס את המקום של הקבוצות הגדולות, ואף מעניקים שני מקומות לקבוצות דרך המוקדמות - למנצחת הליגה האדריאטית ולאלופת היורוקאפ, משם, אגב, הגיעה העונה קאזאן. אבל למעשה, הקבוצות הללו לא יכולות להגיע יותר מדי רחוק. "הסיכוי היחיד שלך להצליח ביורוליג הוא לא על ידי עונה אחת מפתיעה. ריטאס וילנה עשתה פעם עונה טובה ביורוליג, מישהו זוכר אותה בכלל?", טוען ברמינסקי, "אתה חייב לבנות את עצמך למפעל הזה. קאזאן השנה גדולה ביורוליג, אבל כנראה שבשנה הבאה בכלל לא תהיה במפעל. אז איך הם יכולים להתקדם?"

        קצורין, שאימן את נימבורק הצ'כית, מהקבוצות הטובות ביורוקאפ, מסביר למה לקבוצה קטנה קשה לעשות את קפיצת המדרגה: "יש הבדל ברמת השחקנים המקומיים שמרכיבים את הקבוצות הללו ויש מציאות שונה בכל ליגה. בצ'כיה, למשל, הנשיא עומד על כך שתמיד יהיו שישה צ'כים בסגל, והם לא ברמת יורוליג. טופ יורוקאפ כן, אבל לא ברמת יורוליג. אם יום אחד נימבורק כן תשתחל ליורוליג, היא לא תעבור שלב".

        קצורין ממשיך: "לקבוצות הרוסיות, למשל, יש שחקנים מקומיים טובים. אין להן יותר מדי הגבלות ומביאים זרים ברמות הגבוהות ביותר. חשוב מאוד מאיפה אתה מגיע. קבוצה כמו בילבאו, ששיחקתי מולה עם נימבורק ביורוקאפ ושיחקה את כל הרבע האחרון בגומלין אצלה בבית בהליכה, כדי שלא נעבור את ההפרש שלהם, נמצאת בטופ 8. בדברים האלה לפעמים משנה מאיפה אתה בא. בילבאו באה מליגה חזקה מאוד, הפעילות בליגה מגבשת ומחשלת אותה ואז אתה יכול להתקדם מבחינת הרמה. קבוצות שבאות ממדינות שהרמה פחות גבוהה קשה להן לעשות את קפיצת המדרגה לרמה הגבוהה היותר".

        אייקון וואלה! NEWS רקע שחור (מערכת וואלה! NEWS)

        סיינה כמודל

        כששואלים את כל המרואיינים איזה מודל שפוי הם יכולים לתת לקבוצות לאמץ על מנת לעשות את קפיצת המדרגה בדרך לטופ של היורוליג, הם מצביעים כמעט פה אחד על סיינה. "סיינה היא מודל שבהחלט ראוי לחיקוי. שם בדרך כלל שמים דגש על גיוס שחקנים ואיתור שחקנים לפני הפריצה שלהם, שחקנים שמסוגלים לשחק ברמות הגבוהות, ניהול מאוד יציב, מאמן שמקבל גיבוי מפה ועד הודעה חדשה והשיטה שלו מונחלת היטב. סיינה הכי טובה באיטליה, וזה רק מחזק את העובדה שאם הליגה ברמה מספקת, ויש ניהול ומאמן טוב אתה מסוגל להיות שם", מסביר קצורין.

        "סיינה זו חממה של כדורסל", מפרט שמיר, "היא נבנתה בצורה מקצועית, לקחה את גביע ספורטה, אימנו שם רק שני מאמנים. זה מקום מיוחד למי שמכיר אותו, וכמובן שכשעולים לשחק, הדולר בסיינה הוא לא הדולר בצסק"א ולא הדולר במכבי". זאת קבוצה ששולטת בליגה האיטלקית ללא עוררין בשמונה השנים האחרונות, ולכן זה אחד ממועדונים וחברות קבועות בעשירייה הראשונה של היורוליג. יש הרבה מה ללמוד מהמועדון הזה ומהתנהלות שלו בשנים האחרונות".

        עומאר סרילאן הטורקי חותם: "סיינה זה המודל השפוי והטוב. קבוצה שבאה מלמטה, עם השקעה כספית שהלכה וגדלה ביחד עם ההישגים, עם בסיס טוב ואמונה שגם אם הדברים לא מצליחים לא צריך לשנות ולהעיף. הלוואי שבטורקיה הייתה קבוצה שיודעת שכדי להצליח צריך להשקיע באנשים שמנהלים את העסק קודם לכן ורק אחרי זה בשחקנים. הרעיון הוא לנסות ולהביא ליציבות. הבעיה, בסופו של יום, היא שאם בטורקיה יחליטו יום אחד לאמץ את המודל של סיינה, הם ייקחו את השחקנים והמאמן, לא את השיטה".

        בו מקאלב שחקן סיינה לפני פיליפה רייס שחקן ריאל מדריד (רויטרס)
        תן למאמן לעבוד ותקבל קבוצה עם שיטה. בו מקאלב וסיינה ממשיכים להפגין עליונות (צילום: רויטרס)

        יורוליג הערב

        צ'אבי פסקוואל לא מזלזל בקאזאן

        מה הפך את ז'ליקו אובראדוביץ' לגדול מכולם?

        באתונה לא מפחדים ממכבי תל אביב

        מכבי תל אביב נגד פנאתינייקוס: סיקור מיוחד