חולון ההזדמנויות נסגר

לחצי גמר הגביע הגיעה הפועל חולון עם יומרות, דיברה לא מעט על האפשרות להפתיע את מכבי תל אביב וגמרה את הסיפור כבר ברבע הראשון, כשמכבי תל אביב בורחת ונותנת לחולון לרדוף אחריה לאורך כל המשחק. השבוע מחולון לא נשמעו הצהרות, הקבוצה עבדה בשקט, נתנה למכבי להתעייף ביורוליג ובאדריאטית במשחקים חסרי משמעות והגיעה לאולם הפחים מלאת מוטיבציה. ברבע הראשון ברחה חולון ליתרון גדול והפכה את המשחק לצמוד ואיכותי מאוד לכל אורכו.

אלא שהפועל חולון היא קבוצה קצרה מדי כדי לנצח את מכבי תל אביב, בעיקר בעמדות הגארדים. כשמורן רוט נפצע, עודד שעשוע, באחד ממשחקיו הטובים העונה, לא יכול לנצח את הצהובים. גם לא שלומי הרוש, אחד מהשחקנים הצעירים הטובים בליגה, שמאז שנפצע לא מצליח להתאושש ולחזור לעצמו. מכבי תל אביב לחצה, סגרה את רון לואיס ובריאנט דאנסטון וסגרה את שאר שחקני חולון, שלמרות יום נפלא של טזמין מיטשל ושון דניאל נשארו עם הלשון בחוץ והפסידו את המשחק.

אם מכבי תל אביב יצאה בשלום ממשחק בחולון, האולם הביתי ביותר בליגת העל, לאחר שהגיעה עייפה מאוד ממשחקים לא אטרקטיביים, ועם סופוקליס שחורציאניטיס פצוע, לא צריך עוד הוכחה. האלופה שהייתה היא האלופה שתהיה. כל תוצאה מלבד תואר צהוב תהיה הגניבה הגדולה ביותר מאז הוחל הפיינל פור.

מכבי חיפה התייצבה. הקבוצה ששיחקה את הכדורסל הגרוע ביותר בליגת העל, החלה להפגין בשבועות האחרונים כדורסל עוצמתי יותר. אמנם, עדיין חסר את הארגון שמצפים מקבוצה מקצוענית בשלב הזה של העונה, אבל לפחות הנחישות והרצון מחפים על זה. אם הייתה מתחילה העונה עכשיו, יכול להיות שהירוקים עוד היו יכולים לעשות משהו, אבל העונה כבר בעיצומה והמקום האחרון כמעט מובטח להם. רק משחקי המבחן בסיום העונה על מקומות 9-11 אולי יצילו אותם.

אבל מה שבאמת מרגיז בסיפור של מכבי חיפה הוא היציאה ההזויה של ג'רמיין ג'קסון, שדיבר על רוח שטן שעוברת מעל הקבוצה, ובציניות אמר שאם הוא הבעיה שישחררו אותו כבר. כדאי לג'קסון לחזור למציאות - מכבי חיפה לא מוכית על ידי השטן, היא פשוט הקבוצה הכי רעה, אולי, בתולדות ליגת העל בקבלת החלטות ברגעים המכריעים. לא מדובר בשבוע אחד או שניים. מתוך 14 הפסדים, מכבי חיפה נוצחה בשמונה משחקים בהפרש של עד חמש נקודות, מתוכם שבעה בפער שלא עלה על סל אחד.

גם במשחק מול ירושלים התגלתה חיפה בחולשתה הגדולה. רמי הדר אמר שהוא לוקח אחריות על כך שהשחקנים לא הבינו שהם צריכים לעשות עבירה, אבל באמת, רמי, על מי אתה עובד? שחקני כדורסל צריכים לדעת שאת יובל נעימי הם לא עוזבים על השלוש גם ללא הוראה מפורשת מהמאמן. במהלך האחרון הכדור הגיע לקרלוס פאוול, שכבר שלושה משחקים חירב לחיפה בשניות האחרונות ושוב הלך לאיבוד. אז במקום שג'קסון ידבר על השטן, אולי ייקח אחריות ועל הדרך גם את הכדור האחרון?

מאמני כדורסל נוטים לתת קרדיט גדול לשחקנים שלהם על ניצחונות ולפעמים לקחת את האשמה עליהם בהפסדים. אין ספק שהניצחון הענק של מכבי אשדוד על מכבי ראשון לציון היה ניצחון נטו של עופר ברקוביץ', שהגיע מוכן בצורה מדהימה למשחק, לקח הימור מחושב והפיל את שחקני ראשון לציון בפח במשך 40 דקות.


ברקוביץ' שמר אזורית מוגזמת במשך כל המשחק. אשדוד צופפה את הצבע, לא נתנה לראשון להכניס כדורים פנימה או לחדור והכריחה את הכתומים לזרוק מבחוץ. ראשון לציון זרקה 33 שלשות, שיא ליגה העונה, קלעה באחוזים לא טובים, אבל לא בגלל יום קליעה לא טוב. ההכנה של ברקוביץ' והצבת שני הגבוהים בחמישייה, ג'וש דאנקן ואלכס טיוס המשתפר, בפינות, יצרו מצבי קליעה לא טובים לראשון לציון, גם האחוזים ירדו ואשדוד השכילה לנצל זאת להתקפות מעבר ולניצחון.

רק לפני סיבוב, אחרי ההפסד לראשון לציון, עלה שמו של עופר ברקוביץ' כמועמד לפיטורים. דיברו על כך בלי למצמץ, שכחו שהמאמן הוביל את אשדוד לעונה מצוינת אשתקד וסבל העונה מחוסר מזל בחלק מהמשחקים ומיכולת רעה בחלק השני. בהנהלה חשבו פעמיים, אבל שי האוזמן, המנהל המקצועי, נתן לו את הגב להמשיך. התוצאה – שבעה ניצחונות בעשרה משחקים, ומקום אפשרי בשישייה הראשונה כשנשארו שלושה משחקים לסוף. במקום אשדוד, לא הייתי חושב פעם שנייה, ומאריך את החוזה של ברקוביץ' כבר לפני סיום הסיבוב השני.

22 משחקים נערכו העונה בין קבוצות שהופיעו עם שלושה זרים בסגלן לקבוצות שהופיעו עם ארבעה זרים (או יותר בסגל הרחב). המאזן: 17 ניצחונות לקבוצות שבאו עם פחות זרים, חמישה בלבד לקבוצות שהופיעו עם יותר זרים. את הדוגמא המוחשית ביותר קיבלנו בפריחה של מכבי ראשון לציון ללא ברנדון באומן, לתקופה המצוינת של ברק נתניה אחרי העזיבה של ג'רום רנדל והפציעה של כריסטיאן בארנס, וכעת, רצף הניצחונות של מכבי אשדוד והניצחון של מ.כ הבקעה על ברק נתניה ללא ראשון פרימן.

כל מי שנשאל על התופעה הזאת מציין בקצרה כי "כל שחקן הבין שהוא צריך להעלות את הרמה שלו כי אנחנו בחיסרון". על פניו, ההסבר הזה נשמע הגיוני, אלא שמאחורי התופעה עומד הסבר הרבה יותר הגיוני. בלי להיכנס להבדלים פיזיולוגיים, כשנותנים לשחקן ישראלי את הבמה, הוא יתאמץ וישקיע הרבה יותר מאשר שחקן זר שקם מהספסל או שמשחק באופן קבוע למרות שהוא לא טוב. כך עשו ליאור ליפשיץ בנתניה, דרור חג'ג' ואנטון שוטבין באשדוד, עמית בן דוד ואור סולומון בראשון לציון וכעת שמוליק ברנר וניר כהן במ.כ הבקעה.

כשמסתכלים על מצב הכדורסל הישראלי, אפשר להבין את הרצון להגדיל את מכסת הזרים על מנת לשמור על רמה תחרותית גבוהה יותר. אלא שאם לא יעשו מהלך ויורידו את מספר הזרים לשלושה בלבד בסגל המשחק, הקבוצות יחזיקו בסגל הרחב כמה זרים שהן רוצות, הרמה לעולם לא תעלה. אם השחקנים הישראלים לא ישחקו, כי אין להם דקות משחק אמיתיות, הם לעולם לא יהיו טובים יותר. כולם בעד הקטנת מספר הזרים, מהשחקנים הישראלים, דרך רוב המאמנים, ועד הקהל. השבוע קלעו הישראלים של ירושלים 77 נקודות מתוך 96 של הקבוצה. אז למה צריך ארבעה זרים?

לפני כשלושה חודשים כתבנו על ההתאקלמות של יניב גרין בטראמו האיטלקית, או יותר נכון על חוסר דקות המשחק שלו והמשך הנסיגה בקריירה. השבוע, לאחר שלא שותף במשחק הליגה של הקבוצה, הוחלט לשחררו מהסגל, וגרין צפוי לחזור לישראל בימים הקרובים אם לא ימצא קבוצה באירופה שתיקח אותו. בסך הכל, ב-20 משחקים רשם גרין 4.1 נקודות ו-2.2 ריבאונדים כשהוא מקבל 12.3 דקות בממוצע.

ברמת ליגת העל יניב גרין הוא עדיין סנטר טוב מאוד. המבקרים יגידו שהוא לא מסוגל להתאמן, שהוא לא אגרסיבי מספיק ושאין לו את התשוקה למשחק. כל הביקורת הזאת נכונה ובמקום. אלא שהכדורסל הישראלי לא יכול להרשות לעצמו לוותר על שחקן כמו גרין, הסנטר האחרון הגדול שגדל פה, כשהוא רק בן 31. באופק אין שום שחקן שמתקרב ליכולת של גרין גם כשהוא לא טוב, ובנבחרת ישראל דיברו השבוע על אפשרות לזמן אותו גם השנה לסגל, כדי לא להישאר עם רותבארט או קוקיה כגבוהים מובילים.


אז מה יניב גרין צריך לעשות? בעיקר להוכיח. מעונת 2005/6, כשהוא רק בן 26, לא שיחק גרין יותר מ-15 דקות במשחק ליגה, להוציא עונה טובה בסמארה הרוסית. לקריירה שלו אפשר כבר להוסיף בסוגריים את המילה ספסל, והוא לא היה בורג משמעותי בקבוצת כדורסל בערך מאז ימי הפועל תל אביב של ארז אדלשטיין. הגיע הזמן שגרין ינסה להוכיח לכולם שוב שהוא שחקן גדול, או שהאגדה על אחד הכישרונות הגבוהים שצמחו פה תמשיך להיות בגדר אגדה.

מצטיינים:

1. אלכס טיוס – מכבי אשדוד
2. דווין סמית' – מכבי תל אביב
3. טזמין מיטשל – הפועל חולון
4. לייסדריוס דאן – בני השרון/הרצליה
5. יובל נעימי – הפועל ירושלים

הצעירים או שחקני השנה הראשונה המצטיינים:

1. יחזקאל סקוורר – מ.כ הבקעה
2. גיא לביא – בני השרון/הרצליה
3. אנטון שוטבין – מכבי אשדוד

ציפינו מהם ליותר:

1. די ג'יי סטרוברי – הפועל ירושלים
2. בראיינט דאנסטון – הפועל חולון
3. אדריאן יוטר – מכבי ראשון לציון
4. אריק היקס – ברק נתניה
5. ג'יימי סקין – עירוני אשקלון

77:82 קשה למכבי תל אביב בחולון

בלאט: "זו הייתה הכנה טובה לפנאתינייקוס"

יניב גרין שוחרר מטראמו, מעדיף להישאר באירופה

ג'רמיין ג'קסון: "מרגיש כאילו שרוח השטן מרחפת מעלינו"