ההכנה של הנבחרת לקראת קמפיין מוקדמות יורו 2012 הייתה מהגרועות שידע הכדורגל הישראלי. במרץ 2010 מונה לואיס פרננדז לתפקיד המאמן, אך עד המשחק הרשמי הראשון בספטמבר קיימה הנבחרת שני משחקי אימון בלבד בדרום אמריקה, כאשר משחק נוסף שתוכנן מול חוף השנהב בוטל. גם אותו מסע לדרום אמריקה, מיד עם סיום העונה בארץ ובאירופה, גרם יותר נזק מתועלת. שחקנים בכירים ביקשו שחרור, אחרים "הגיעו לחופשה ולא בראש לכדורגל", כהגדרת מקורבי המאמן, וכך נאלץ פרננדז להסתדר עם סגל חסר ומוזר שספג תבוסות לאורוגוואי וצ'ילה. ההתחלה הגרועה היוותה את הבסיס להמשך הקמפיין המאכזב בסיומו חוזהו של הצרפתי לא הוארך.
בניגוד לפרננדז, אלי גוטמן, שיחל הערב (רביעי, 19:00, שידור חי בערוץ 1) את הקדנציה שלו כמאמן הנבחרת, מגיע עם תכנית מסודרת ומפורטת. תשעה חודשים עברו מאז סיים את עבודתו בהפועל תל אביב ומאז הוא מתכונן לתפקיד החדש, לומד, עוקב ושואב השראה. גוטמן בא עם רצון אמיתי לשינוי. הוא לא יבטיח לכם את הכרטיס למונדיאל, אבל כן רוצה שתחזרו לאהוב את הנבחרת ובעיקר להאמין בה. אלא שמאמן מנוסה כמו גוטמן יודע היטב שאווירת הקונצנזוס המחויכת סביבו הינה זמנית בלבד. השקט שלפני הסערה. גם הוא צריך להיזהר ממהמורות, טעויות ומלכודות שהכשילו את קודמיו לתפקיד וגם לו יש כבר כאלה שממתינים בפינה.
משרת המאמן הלאומי היא אחת מכפויות הטובה בכדורגל הישראלי. ההנחה הבסיסית היא שעם ישראל אוהב את הנבחרת שלו, שואף לראות אותה מעפילה לטורניר גדול, אך סקפטי לגבי הסיכויים שזה יקרה ללא קשר למאמן או דור השחקנים הנתון. כך נוצר מצב מסוכן. המאמן הלאומי צריך להתמודד עם לחץ עצום שיוצר ציפיות שלא תמיד ריאליות או פרופורציונאליות. בניגוד לאימון קבוצה, מאמן לאומי מגלה שהדרך לא רלוונטית, הביקורת ארסית יותר, הבוסים בהתאחדות תובעניים יותר ואת התוצאות צריך לספק באופן מיידי לפני שמתחיל הכאוס. כל הקמפיינים האחרונים התחילו עם הבטחה וחלומות גדולים והתנפצו בשלב כזה או אחר וזהות המאמן קשורה לרמת הציפיות. הרי הקונצנזוס סביב גוטמן לא שונה מזה שאפף את מינויים של אברהם גרנט או דרור קשטן.
הלחץ מתחיל קודם כל מלמעלה. לאחר שסיים את תפקידו בנבחרת, ריצ'רד נילסן אמר למקורביו: "באתי לפה אבל לא נתנו לי לעשות שום דבר. כל פקיד בהתאחדות אמר לי מה לעשות". יוסי מזרחי, מי ששימש כעוזרו של גרנט בנבחרת, מסביר: "צריך להתמודד פה עם תרבות קלוקלת של התנהלות התקשורת והקהל וציפיות שלא קשורות לכדורגל כאן וליכולות שלנו. חסר לי המאמן שיבוא וידרוש הבהרה כי עלייה היא לא המטרה וידרוש חוזה לטווח ארוך כי בקמפיין אחד היכולת המקסימאלית היא להתחיל לבנות משהו ורק בשני להתחיל להביא לידי ביטוי אם בכלל. היו כאלה שלא נלחמו על הדרך וזה הבסיס להחרבת כל מערכת, לא רק בכדורגל. התערבות עסקנים? אצלנו לא היה משהו כזה משמעותי, אך מה שראיתי בקמפיינים אחרים רע מאוד. בן אדם צריך לקבל את המינוי ואת הגב עד לסוף החוזה תוך כדי שמאמינים בדרך שלו ללא קשר לתוצאות, כי שוב, ברמת נבחרת התוצאות יכולות לשקר, לטוב ולרע".
פקטור הלחץ והציפיות קיבל תפנית מסוימת עם מינויו של אבי לוזון לתפקיד יו"ר ההתאחדות. לוזון הבטיח שישראל תעפיל למונדיאל 2010 ובנה הרים של ציפיות גם לפני הקמפיין האחרון. המעורבות שלו גרמה לעליות ומורדות במערכת היחסים שלו עם קשטן ופרננדז, והפרידה מהשניים הייתה הכל מלבד שקטה ומכובדת. הציטוטים של היו"ר, כמו למשל הביקורת על דקל קינן אחרי ההפסדים לקרואטיה ויוון, לא הוסיפו שקט למערכת. כל עוד גוטמן נמצא בשלב הקונצנזוס, לוזון שומר על ארשת רגועה, אך גם הוא לא יכול היה להימנע מעקיצה במסיבת העיתונאים ביום שלישי: "הסתכלתי על האימון וראיתי שהוא מתוכנן לפרטי פרטים ואני אחד שמאמין בסדר. שכל שחקן במגרש יידע בדיוק מה הוא עושה ולמי הוא מוסר. כשיש שיטה ושיטתיות, הסיכוי להצליח גבוה יותר. גם אם לא נעלה, נהנה מנבחרת טובה וממושמעת".
גוטמן התכונן היטב גם לנושא הזה. הוא אמנם טען כי "החלום הוא מונדיאל 2014", אך נזהר מהצהרות בומבסטיות וכך גם השחקנים ולוזון עצמו. "הפעם הכל יהיה בשליטה", טוען אחד ממקורבי המאמן. "לא יהיו יציאות או הצהרות כאלה ואחרות. הכל יהיה מאורגן יותר עם חשיבה לפני ולא אחרי. הקמפיין יהיה רגוע יותר מבחינה תקשורתית וכל מה שמסביב לפן המקצועי. נושא התקשורת יהיה בשליטה, לא יהיו הדלפות ואפשר היה לראות את זה כבר בפרסום הסגל. הכל חלק מתכנית העבודה". אותה תכנית, אגב, הובהרה היטב ליו"ר ולאנשי מחלקת הדוברות בהתאחדות.
שליטה בפן התקשורתי חיונית והכרחית להצלחת המאמן הלאומי, אך לא ברור כמה היא ריאלית. אין ספק שלתקשורת יש חלק גדול בפקטור הלחץ והציפיות ומעבר לזה, במובן מסוים היא גם אחראית למשבר האמון של אוהדי הכדורגל בנבחרת. בשנים האחרונות, נבחרת ישראל הפכה למקום עבודה לחוץ עבור שחקנים ובעיקר מאמנים. הביקורת הנוקבת והאווירה הפסימית הכללית שמאפיינת את הסיקור, יוצרים אטמוספרה שלילית. כשעל פניו, הכל מצויר כרע, חסר סיכוי ואפור, האוהד מאבד עניין ונגרר לבוז והפסימיות הכללית. כך איבדה הנבחרת, שאמורה להיות גורם מאחד, את הזוהר והתמימות. אגב, לא מעט פרשנים כבר התחייבו בפומבי "לחתוך" את גוטמן כשיגיעו רגעים קשים.
גם כאן זהות המאמן לא רלוונטית. קשטן, המאמן המעוטר והמוערך בכדורגל הישראלי, עזב את התפקיד פגוע ומבויש. סגנון המשחק שהביא לו אליפויות ויוקרה נקרע לגזרים כמאמן הנבחרת. אצל פרננדז הקרע הפך גדול יותר. הצרפתי דווקא ניסה להתקרב ובמהלך הקדנציה שלו ערך מספר מפגשי 'פתיחת דף חדש' עם הכתבים המסקרים את הנבחרת, אך ללא הועיל. הביקורת גברה וכך הגישה של המאמן הפכה מלחמתית יותר ויותר ומסיבות העיתונאים שלו התנהלו באווירה של מתקפה.
"מעבר לביקורת, היה חוסר הבנה בסיסי בדרך ובעבודה שלו", טוען דוד מרטאן ששימש כמתורגמן של הצרפתי ונחשב לאחד האנשים הקרובים אליו. "דיברו על זה שהוא מזמין 200 שחקנים כשבפועל בקמפיין עצמו שיחקו אולי 30. לכל אחד היה אינטרס. יום לפני משחק גורלי קרו דברים הזויים, כתבות שלא קשורות לכלום ובאות משום מקום שמטרתן לפגוע בבן אדם ובעבודה שלו. מה הכוונה? לפגוע בנבחרת? הרי כולנו אמורים להיות אוהדים שלה. הוא הרגיש שתמיד מחפשים מה להגיד. על היכולת, על זימונים וגם אחרי ניצחונות ביקרו את צורת המשחק. הוא לא המשיך גם בגלל הקצר עם התקשורת. גוטמן? כולם פה אחד רצו אותו אז אני מקווה שהתקשורת תיתן לו לעבוד".
גוטמן הוא מאסטר בהתנהלות מול תקשורת. בתחילת דרכו, דבק בו הכינוי 'הגרמני' גם בגלל האופי הקר, המתנשא והקשוח. אלא שבשנים האחרונות, במיוחד אחרי ההגעה להפועל תל אביב, גוטמן השתנה והתבגר. הפך נינוח, החל לחייך יותר ולמד שצריך לספק את הסחורה גם בציטוטים של אחרי משחק. התקשורת אוהבת טיפוסים מעניינים שיש להם מה להגיד וסולדת מקלישאות. גרנט, למשל, למד את זה על בשרו באנגליה והבין שכדי לשרוד הוא צריך להראות אמוציות כלפי חוץ. קשטן, לעומתו, הוא מאמן מהסוג הישן בהקשר הזה ולכן נתפס כמשעמם בעוד פרננדז יצר סביבו אנטי. הנוסחא הנכונה היא לספק עניין וכותרות, בלי לחרוג מגבול הממלכתיות. גוטמן עשה את זה בהפועל תל אביב בצורה מושלמת.
בסביבתו של גוטמן מבטיחים שהשינוי האמיתי יהיה בפן המקצועי. לקח אחד כבר נלמד מעידן פרננדז והוא קשור בתקופת ההכנה. כחצי שנה לפני פתיחת הקמפיין, לנבחרת יש תכנית מסודרת. משחק אימון מול אוקראינה הערב, מחנה אימון בגרמניה ומפגש מול הנבחרת המקומית החזקה המתכוננת ליורו 2012 וכן משחק הכנה בהונגריה בחודש אוגוסט. "הנבחרת הייתה חייבת לעבור שינוי מהותי ברמת ההתייחסות המקצועית", טוען מקורב לגוטמן. "יהיה סדר בנושא המקצועי וזה ישדרג את הנבחרת".
גוטמן, כאמור, בנה לעצמו מספר דגשים עליהם הוא לא מוכן לוותר. ההשתלמות שעבר אצל מאמן נבחרת גרמניה יואכים לב השפיעה עליו מאוד והתכנית שלו כוללת: שיטה קבועה, סגנון קבוע וסדר מקצועי. המאמן רוצה להשתית שלד קבוע והיררכיה ברורה בסגל "עם מינימום שינויים ולא זגזוגים או רכבת של זימונים", כפי שמסבירים בסביבתו. הסגל צפוי להתבסס על לפחות 15-16 שגרירים עם תוספות ממצטייני הליגה. גוטמן עצמו הגדיר זאת השבוע: "אני הולך לכיוון של הקבוצה. המטרה שלי היא למצות את כל האפשרויות במסגרת של יומיים וחצי, שלוש אסיפות ושלושה אימונים".
מבט אל הקמפיינים האחרונים מגלה נתון מעניין. גרנט שיתף 26 שחקנים במשחקים הרשמיים של קמפיין מוקדמות יורו 2004 ו-23 במוקדמות מונדיאל 2006. אצל קשטן שיחקו 31 בקמפיין מוקדמות יורו 2008 ו-28 במוקדמות מונידאל 2010. פרננדז הגדיל את המכסה ל-33 בקמפיין האחרון. קשטן ביצע מהפכה גדולה בסגל ופרננדז לקח אותה צעד קדימה. הוא הגדיל את הרוטציה והכניס אליה שחקנים צעירים שאמורים לתת את הטון בקמפיין הנוכחי (נאתכו, אלמוג כהן, זהבי, רפאלוב ורמי גרשון למשל). גוטמן, כאמור, הולך על קונספט אחר. יציבות היא שם המשחק עבורו.
במובן מסוים, מה שמשחק לטובת גוטמן הוא הבית הקשה יותר אליו הוגרלה ישראל הפעם. פורטוגל, רוסיה וגם צפון אירלנד חזקות יותר מקרואטיה, יוון ושוויץ ומלכתחילה הסיכויים להעפלה נראים נמוכים יותר. יחד עם זאת, בסביבתו מספרים: "אלי יודע שבשורה התחתונה הכל יקום וייפול על התוצאות, אבל הגישה שלו היא שגם אם נפסיד, ניראה טוב ולא תהיה נבחרת בלי כלום שאין לה כיוון. אפשר להפסיד או לא לעלות, אבל יראו פה משהו אחר. משהו יותר מסודר, יותר מאורגן עם בסיס ותבנית. מבחינה מקצועית, נבחרת ישראל הולכת להיראות אחרת לגמרי בעידן גוטמן".
