חמש הבשורות של אלי גוטמן

בגיל 26 וחצי, אלעד גבאי קיבל זימון ראשון בקריירה לנבחרת ישראל. צריך להסתכל על הקריירה של גבאי כדי להבין את סיפורו מעורר ההשראה, כדי להזכיר לכל שחקן שגם בתקופות הכי קשות צריך להמשיך לחלום. גבאי עשה את כל המסלול הרגיל במחלקות הנוער של בני יהודה, עד שניצן שירזי החליט שהוא לא מספיק טוב בשביל הבוגרים ושלח אותו לליגות הנמוכות. גבאי העביר ארבע שנים בבני לוד של אבו סובחי (מיודענו) בליגה השנייה, ליגה שבה מרבית השחקנים מקבלים שכר של 1,000 עד 1,500 דולר בחודש (אם הם באמת מקבלים אותו). רוב השחקנים מתייאשים, חושבים על פרישה או על הסבה מקצועית. גבאי נשאר חזק.

"היו פעמים שכמעט נשברתי וחשבתי שלא אהיה בליגת העל", סיפר גבאי בראיון לוואלה! ספורט לפני מספר חודשים, "אבל בסופו של דבר תמיד האמנתי בעצמי. כל שחקן שרוצה להצליח, חייב קודם להאמין בעצמו. ברור שהחלום שלי זה להגיע לנבחרת ישראל, זה חלום של כל שחקן, אבל אני כמו הקבוצה שלי - חבורה של אנשים צנועים שבאים לעבוד מדי יום ומדי שבוע, בתקווה שבסוף העונה אולי נעשה היסטוריה".

גבאי אולי לא עשה היסטוריה בזימון לנבחרת, אבל הוא נותן תקווה לכל אותם שחקנים מיואשים שנאלצים לשרוד בתנאים לא תנאים של הליגה הלאומית והליגות הנמוכות. אחרי שבני לוד העיפה את בית"ר מהגביע, המגן עמר מנצור אמר ש"כשרואים שחקן כמו אלעד גבאי, כולנו מאמינים שאם נעבוד קשה ונהיה מקצוענים, מישהו יראה אותנו ונעשה קריירה בליגת העל. בליגה הלאומית ובליגה הנמוכה יש עוד לפחות עשרה אלעד גבאי שאף אחד לא רואה אותם". עכשיו גוטמן הוכיח: יש מי שרואה.

המדור אומנם התחיל בזימון חיובי ומרגש, אך אי אפשר שלא להרגיש רע עם הזימון של דדי בן דיין. אולי זה לגיטימי מבחינתו של אלי גוטמן לזמן את המגן, אחרי שראה ממנו לא מעט דברים יפים בקדנציה שלו בהפועל תל אביב ורוצה לשמור לו חסד, אבל בפועל, אין שום סיבה אמיתית שגוטמן יזמין את בן דיין לנבחרת. המגן השמאלי כבר מזמן מעבר לשיאו, כאשר יש שיאמרו שגם בשיאו הוא לא היה מגן מספיק טוב לנבחרת. כאשר יתחיל הקמפיין הוא כבר יהיה כמעט בן 34, ובנוסף, הוא שחקן שלא אהוב במיוחד על שחקני הסגל. מה יש לו לתרום לנבחרת?

אם גוטמן מתעקש ללכת על משהו ישן וטוב, אולי עדיף היה שיזמן את יגאל אנטבי, שנתן חצי שנה מצוינת בהפועל פתח תקוה ונקרא לדגל בהפועל תל אביב, ולא את בן דיין, שלא שיחק חצי שנה, שלא מעט אנשים בהפועל מתעקשים שהוא עשה הכל בכדי לא לחזור ולשחק. ומה עם האופציה של מגן צעיר יותר כמו אלירן דנין, שנהנה מעונה יפה בעכו וצפוי לעבור למכבי חיפה או הפועל תל אביב בעונה הבאה? למה דווקא דדי בן דיין? אם גוטמן חושב שאין עתודה בעמדת המגן השמאלי, אולי עדיף היה לאלתר או לעשות הסבה כפי שעשה לנג'ואן גרייב בהפועל חיפה, כשהנבחרת הרוויחה מגן מצוין בזמנו. הזימון של דדי בן דיין פשוט לא מתאים לדרך חדשה של נבחרת, בכל קונוטציה שלא תהיה.

בניגוד לבן דיין, כאן גוטמן בחר בליגיונר שלא משחק, אבל משדר כל כך הרבה חיוביות ומקצוענות – שפשוט אי אפשר לא לזמן אותו. מי שזוכר את המשחק נגד יוון ואת תקופת השפל של קינן בנבחרת (כשהגיע חלוד לאחר שלא שיחק חודשיים), מבין שבתקופה שבה הוא לא משחק באופן רציף, קינן לא בנוי להיות שחקן הרכב בנבחרת. גם ככה אין לו מהירות יוצאת דופן, וישיבה ממושכת על הספסל מביאה אותו חלוד ובמצב בעייתי.

אבל גוטמן יודע דבר אחד: בנבחרת הזאת דקל קינן נחשב למצרך נדיר. הוא מנהיג מלידה, הוא נחוש ומסור, הוא פייטר אמיתי שייתן את כל מה שיש לו (וגם את מה שאין לו) בכדי להצליח ולנסות להגשים חלומות. עבור גוטמן זה עדיף משחקנים מהירים יותר אבל לא מספיק מחויבים, או כאלה שלא ייתנו את הדם ברגע האמת. בכל כושר ובכל נבחרת, דקל קינן חייב להיות חלק מהסגל.

במסגרת הזימונים הנוכחיים החליט גוטמן לזמן לא פחות מחמישה שחקנים מעירוני קרית שמונה. גוטמן העביר מסר ברור לכדורגל הישראלי: "מי שיהיה טוב ויציב בליגה, נלקח חזק בחשבון מבחינתי". לצערנו, בפועל, סביר להניח שאף אחד מהחמישה שהוזמנו לא צפוי להיות בהרכב אותו גוטמן מתכנן. נחמד לגלות שהמאמן הלאומי מבהיר לכולם שזאת לא נבחרת של ליגיונרים ושהדרך לנבחרת מתחילה דרך הליגה, אבל ספק אם זה ישפיע על שיר צדק.

עיתונאי אחד אמר השבוע כי "גם אם שיר צדק עובר לידי ברחוב, אני לא מזהה אותו", והאמת היא שסביר להניח שזה יהיה כך גם בתקופת גוטמן בנבחרת. שיר צדק הוא שחקן איכותי שלוקח חלק במערך המצוין שבנה רן בן שמעון, אך הוא אינו בלם ברמה של נבחרת ואינו צפוי לראות בה יותר מדי דקות במשחקים רשמיים. שיר צדק נראה כמו הצהרת כוונות של גוטמן, ולא יותר. בכיר בנבחרת אמר השבוע ש"בכל קמפיין המאמן מזמין שניים או שלושה שיסחבו את השערים, ובעיקר שייתנו תקווה לאחרים - שאפשר להיות אלמוניים ולהשתייך לנבחרת. אבל גם גוטמן יודע שאין להם באמת סיכוי לשחק, ובסגל שייצא במאי למחנה האימונים, שחקנים כאלה כבר לא יהיו בו".

הפנטזיה של אוהד הכדורגל הישראלי. מה שמליקסון עשה בעונה שעברה בוויסלה קרקוב היה הגשמת כל הסופרלטיבים שהדביקו לו כשהיה בן 18. עד היום אלי אוחנה חוזר ואומר כי "הוא השחקן הכי מוכשר שאימנתי, בשבילו קונים כרטיס, מה שיש לו ברגליים זה דבר נדיר". מליקסון הוא הפנטזיסט המושלם, שהצליח לצרף לזה אלמנטים כמו מחויבות, מקצוענות והשקעה, ולאחרונה גם מספרים מרשימים.

אחרי שנים שבניון לא עשה את זה, פנטזיסט כמו מליקסון יכול להיות השחקן שיגרום לאוהדי הנבחרת להתאהב בה מחדש, אולי אפילו ממש להגיע למשחקי ידידות כדי לראות אותה. הקהל צמא למשהו חדש, לכוח רענן ושונה מהנבחרות האפורות של השנים האחרונות, ומליקסון תפור על המשבצת הזאת.

אלי גוטמן הזמין אותו כעוד אחד מקאדר הקשרים המוכשרים שלו בחלק הקדמי, אבל המאמן עשוי לגלות שמליקסון הוא הבשורה הכי מרגשת של הנבחרת שלו. הוא יכול להוות בסיס לא רק לכישרון, אלא בעיקר לחיבור הרגשי של האוהד המיואש, שכבר לא זוכר מתי לאחרונה הנבחרת הזאת שיחקה כדורגל כזה. בסופו של דבר, למונדיאל לא נגיע. לפחות שנהנה מהקסם, ונתחבר לכחול לבן.

חמישה שחקנים מקרית שמונה זומנו לסגל הנבחרת, גם יוסי בניון ודקל קינן בפנים

אלעד גבאי על הזימון לנבחרת: ”בלי ספק, היום המאושר בחיי”

ליאור רפאלוב: ”הציבור לא תמך בפרננדז. אצל גוטמן יהיה אחרת”

נבחרת ישראל בכדורגל בוואלה! ספורט