Like
נכון לכתיבת שורות אלה, רן בן שמעון עדיין לא חתם על חוזה חדש בעירוני קרית שמונה. אם להאמין לאיזי שרצקי, יש לו שבוע, שכן ב-1 במרץ צריך להיות לקבוצה שלו מאמן לעונה הבאה.
בשבוע שעבר הואשם שרצקי בכך שליבה את האש בעיתוי לא נכון, רגע אחרי התיקו עם הפועל באר שבע, כשבטבלה נוצר אלמנט יחסי של לחץ על המוליכה. כמובן שהשבת התברר שהכל פיקציה, גם ה"איום" של הפועל תל אביב וגם העיתוי של הבוס של קרית שמונה.
בסופו של דבר, שרצקי צודק. הוא לא מבקש מבן שמעון הכרת תודה על כך שבנה אותו, שנתן לו צ'אנס נוסף לאחר ההתרסקות עם מכבי תל אביב. הוא דורש מהמאמן שלו הכרה בכך שהקבוצה שלו היא הטובה בליגה והיא תשחק בעונה הבאה בליגת האלופות. היא, ולא מכבי חיפה.
שלא תבינו לא נכון - העובדה שלפתח תקוה הגיעו פחות מאלף צופים, ועוד פחות ממאה מהם באו מקרית שמונה, היא בושה. היא מעידה על כך שלא משנה כמה נתחנף לקבוצה הטובה בארץ, יעברו עוד הרבה שנים והרבה תארי אליפות עד שהיא באמת תצליח להיות קונצנזוס. זה לא יקרה, כנראה. גם בן שמעון עושה את החשבון. הוא מעדיף את האתגר של יעקב שחר, עם או בלי אירופה, עלי פני מפגש אפשרי עם צ'לסי או ברצלונה. זו זכותו. רק ששרצקי יודע היטב שבן שמעון לא סגור בחיפה, שהוציאה, אגב, הכחשה גורפת בשבוע שעבר על ניהול מגעים עם המאמן.
אם האולטימטום של שרצקי עדיין בתוקף וב-1 במרץ הוא ימנה מאמן, רן בן שמעון עלול למצוא את עצמו בקיץ מחפש קבוצה, אולי ממתין שוב לכישלון של יורשו בקרית שמונה כדי לחזור על הסירקולציה. אם כן יתמנה לחיפה, הוא ימצא את עצמו תחת לחץ לא פחות גדול מזה שהיה מנת חלקו במכבי תל אביב. במשחק הזה, הקלפים בינתיים צמודים דווקא לחזה של שרצקי. לא פלא שהוא בחר לשים ראשון עוד ז'יטונים על השולחן.
Share
1. שדר לא אמור לעורר משחק של 0:0, אבל הוא כן אמור להשאיר אותנו צמודים למסך, עד כמה שזה קשה. אין כעס על רמי וייץ שהיה צריך לסבול 90 דקות כל כך גרועות בבלומפילד בשבת. הטרוניה המרכזית היא שהוא פשוט לא חי את המשחק, ולא משנה אם מדובר בתיקו מאופס בבלומפילד או בקלאסיקו מפואר. זוכרים את השער של כריסטיאנו רונאלדו במשחק הראשון בגביע מול ברצלונה? לווייץ לקח הרבה מאוד זמן להתרגש מהגול הזה. גם בשבת הוא הקפיד להשאיר אותנו רדומים אפילו במעט המצבים שהיו דינמיים במשחק.
וייץ הוא עדיין אחד משלושת השדרים הטובים שלנו, אבל מכל המגרעות - יורם ארבל והטעויות, מאיר איינשטיין והדציבלים הגבוהים - שלו היא החמורה ביותר. כי אחד מהשניים האחרים בוודאי היה הופך את ההתמודדות הזו, עלובה ככל שהייתה, לטובה יותר.
2. לידיעת הקורא יוסי מזרחי - פייר פליי הוא מושג שהומצא עבור כאלה שבאמת מגיע להם שינהגו איתם באופן הוגן. כשמתחילים לדרוש באופן עקבי מהיריבה להוציא כדורים החוצה, זה לא כדורגל הוגן. האצבע לא מופנית כלפי אשדוד, אלא כלפי כל קבוצות הליגה הישראלית, שכבר שנים משתמשות בשיטה הזו כדי לעצור משחק. נתניה לא עצרה את המשחק וכבשה, בצדק. לא צריך לעזור למי שלא עוזר לעצמו.
Comment
מחזור אחד לפני סיום עונת 2004/5 נפגשו בבלומפילד הפועל תל אביב והפועל באר שבע, לקרב ישיר נגד הירידה. באר שבע עלתה ליתרון מהיר משער של תומר חליבה, וסמוך להפסקה הבקיעה הפועל תל אביב את שער השוויון לאחר טעות של עוז יפרח, בדרך לניצחון 1:3 ולהישארות בליגה. באר שבע, אגב, ירדה.
אם תרצו, זה המשחק שמייצג את ההבדל בין הפועל באר שבע לבין קבוצות גדולות אחרות שנקלעות לסיטואציה קשה בתחתית. גם מכבי תל אביב ובית"ר ירושלים היו בסרט הזה ותמיד (מלבד המעידה של בית"ר ב-1990) שרדו. באר שבע בסכנת ירידה ממשית כי אין לה את זה. לא משנה כמה כסף יושקע שם, היא פשוט לא מצליחה לחשוב כמו קבוצה גדולה.
גיא לוי הוא לא האשם היחידי ואפילו העיקרי במצב. תתפלאו, אבל גם ניר קלינגר לא. בבאר שבע יש תחושה מתמדת של תבוסתנות, לחץ שלא מאפשר לה לתפקד גם כשאין באמת לחץ. תראו את גילי לנדאו והפועל פתח תקוה - פתיחת עונה עם מינוס 9, פיגור 1:0 בחוץ במחצית השניה במשחק שיכריע עבורם עונה שלמה - והם יוצאים מנצחים עם שער בדקה ה-90. תסתכלו על הפועל חיפה, שהייתה חייבת את הנקודות מול הפועל ראשון לציון והשיגה אותן בשיניים. ככה נראות קבוצות תחתית שמבינות את הסיטואציה שבה הן נמצאות. באר שבע אולי מבינה, אבל היא לא באמת מסוגלת.
המאזן של באר שבע בווסרמיל עומד על שלושה ניצחונות, שלוש תוצאות תיקו ושבעה הפסדים. לא מדובר פה רק בהפסדים לקבוצות צמרת, אלא בתמהיל מגוון שמעיד על חוסר השלווה שיש בקבוצה. במחזור הבא באר שבע שוב פוגשת פתח תקוואית, הפעם מכבי בחוץ, ואחר כך מארחת את אשדוד. אם משני המשחקים הללו לא ייצא אפילו ניצחון אחד, כדאי שיתחילו להתכונן שם לעוד טקס פרידה מליגת העל.
המחזור הבא: מכבי חיפה - בית"ר ירושלים
1. השבועות האחרונים הציגו איזושהי אשליה שמכבי חיפה בתקופת התאוששות, אחרי שלושה ניצחונות בארבעה משחקים. ככה זה בליגת העל עם כל קבוצה שלא קוראים לה קרית שמונה - אתה מחבר שני ניצחונות רצופים ונראה שאתה על הגל. עד שהבלוף נחשף.
למרות זאת, למכבי חיפה יש סיבה להתעודד: אדין צוצאליץ'. נראה שמנהיג אמיתי הגיע למועדון הירוק, רכש מוצלח שמתעלה מעל הבינוניות הרגילה שנוחתת כאן בינואר. בעוד דניאל צסארץ, שיועד מלכתחילה להיות סותם חורים, לא רואה מגרש, צוצאליץ' ייצב את ההגנה החיפאית והפך אפילו את יוריצה בוליאט לבלם לגיטימי.
בצד השני יתייצב ביום ראשון אנדריי פיליאבסקי. זו תהיה הזדמנות נוספת לצוות המקצועי של האלופה לבחון את כושרו של האיש שיחליף בשנה הבאה את בוליאט. השילוב בין שני בלמים זרים מסוכן - תראו את קרקס מכבי תל אביב בשנים האחרונות - אבל בחיפה נראה שזה יכול להצליח. הצלחתו של המאמן הבא של הירוקים תלויה במידה רבה בנעילת המשבצת של מרכז ההגנה, כשכולנו זוכרים לאילו הרפתקאות נגררו שם בתחילת העונה. כמובן, כל זה לא יהיה שווה אם לא יגיע לשם גם חלוץ שיודע להבקיע.
2. בשבועות האחרונים נפתח חלון הזדמנויות לשוערים שקיבלו הזדמנות נוספת. בויאן שראנוב החליף את ניר דוידוביץ' הפצוע מול קרית שמונה כדי לחזור לשער מכבי חיפה וגיא חיימוב ניצל את ההשעיה של ברק לוי על מנת לעמוד בין קורות מכבי תל אביב.
גם אריאל הרוש קיבל צ'אנס, או יותר נכון נתן לעצמו אחד כזה. הרוש, בניגוד לשראנוב ולחיימוב, הוא שוער ראשון מובהק, אבל לאורך העונה היה חשוף לביקורות בשל חוסר היציבות בין הקורות. נקודת השפל הגדולה שלו נרשמה בסיבוב הקודם, במשחק מול מכבי תל אביב, בו ראה דווקא מהיציע הצגה גדולה של אוהד סיידוף. ביום שני בטדי הרוש קיבל הזדמנות לסגור מעגל מול אותה מכבי תל אביב וניצל אותה עד תום, עם נקודה חשובה שהעניק לקבוצתו.
אז הרוש קיבל מחמאות, וזו בדיוק הבעיה: הוא לא מצליח להתמיד, ולכן כל הופעה טובה שלו מתקבלת בהשתאות. יש לו גם סיבות אובייקטיביות, כמובן, אבל בשורה התחתונה הוא לא תמיד מספק את הסחורה. השבוע בחיפה יהיה לו עוד משחק לא פשוט. כפי שצוין כאן קודם, שני ניצחונות הם רצף חיובי. הגיע הזמן שהרוש ייצור רצף משלו.
