היה משעשע, אפילו מעט מכמיר לב, לראות את מועדון הכדורסל מכבי תל אביב העשיר, החזק, המפואר, על 11,000 אוהדיו ביציעים מתלכד עם פתיחת המחצית השנייה ומתנפל בחמת זעם על קאנטו הננסית לכלותה. מי שדיבר לפני המשחק עם אנדראה טרינקיירי שמע מאמן כדורסל ריאלי, בעל חוש הומור בריא, שהבין כי קבוצתו נקלעה לסיטואציה שגדולה בכמה מספרים על מידותיה; מגוב האריות הזה משחק של להיות או לחדול מול מכבי הגדולה, ביד אליהו אין לנו הרבה סיכוי לצאת בשלום, אמר.
לפני כחודש וחצי, כשהוגרלה מכבי לבית הטופ 16, איש לא האמין שתימצא כבר במחזור הרביעי מרחק 20 דקות מהדחה משפילה מהמפעל. בכל עונותיה ביורוליג המחודשת, רק בעונת 2008/9 לא צלחה את הטופ 16 אם כי אז, יש לציין, הגיעה אליו עם קבוצה מטולאת לחלוטין, מוכשרת הרבה פחות מזו הנוכחית, ונאלצה להתמודד עם בית שכלל את ברצלונה ואת ריאל מדריד. והנה כעת הייתה מכבי רחוקה דקות ספורות שש, למעשה משחזור אותה עונת בלהות, אלא שהסיטואציה הנוכחית הייתה עלולה להיות מביכה הרבה יותר.
אומנם, מגיעות למכבי מחמאות על כך שעמדה במבחן הנפשי וצלחה משחק הכרעה בשלב כה מוקדם של העונה למרות שורה של פציעות ומחלות מסתוריות. אבל זו לגמרי לא סיבה למסיבה: חשוב לזכור שמכבי עשתה עד כה רק את המוטל עליה, לא יותר ניצחה את ז'לגיריס בחוץ ואת קאנטו בהיכל, הפסידה בבית לברצלונה ובחוץ לקאנטו וגם כך, לאחר ארבעה מחזורים היא עדיין מצויה בסכנת הדחה ממשית.
כך שכאשר לוקחים בחשבון את העובדה שקאנטו היא בוודאי לא קבוצת הדרג השלישי החזקה ביותר שמכבי הייתה יכולה לקבל (רק לשם ההשוואה, בבית המקביל שובצה קאזאן בדרג ג'), ואת החשיבות הכלכלית האדירה שיש להצלחה ביורוליג עבור מכבי, בטח לעומת קאנטו שכלל לא ציפתה להגיע עד הלום הניצחון האחרון ומחיקת ההפרש מהשבוע שעבר נכנסים לפרופורציות הראויות. מחיאות כפיים? בסך הכל, מכבי ניקתה קצת מהלכלוך שעשתה.
***
אבל המשחק מול קאנטו עוד עשוי להתברר כנקודת ציון בעונה הזו, שכן הצוות המקצועי של מכבי קיבל מספר החלטות שכנראה ילוו את הקבוצה עד לסיום העונה.
הראשונה, לקח מתצוגות הנפל האחרונות: הקבוצה הזו חייבת רכז טבעי על המגרש. לנגפורד ספק נקודות אדיר, מאלט סקורר מצוין גם כן, אבל ללא מוח מרכזי הגוף הזה נראה במשחקים האחרונים כמו אוסף של איברים מפוזרים.
זמן הפרקט של הרכזים (אוחיון ופפאלוקאס עם 37 דקות במשותף) מגיע עם מחיר מסוים בצדו, בעיקר בכל הקשור לאספקת נקודות; אוחיון סיים את אחד ממשחקיו הטובים ביותר העונה עם שיא יורוליג של 9 נקודות, ללמד על יכולת הקליעה הדלה שלו. מובן כי השילוב בין לנגפורד ומאלט בעמדות 1-2 הוא אידיאלי מהבחינה הזו, אולם בלאט וגודס הבינו כי השפעתו על הסביבה ההתקפית הרסנית וכי הוא מחרב את המשחק הקבוצתי של מכבי. כך שמכבי קלעה אתמול 75 נקודות, לא יותר, אבל באחוזים טובים יותר מהשדה לעומת צמד המשחקים הקודמים (50.9% מהשדה אתמול, 40.8% מהשדה בממוצע בשני ההפסדים) והעמידה סוף סוף יחס אסיסטים-איבודים סביר (12-12 אתמול, 13-6.5 בממוצע בשני ההפסדים). לא מבריק, אבל פחות נורא.
ההחלטה השנייה נגעה לגבוהים: הוכח, לראשונה, שמכבי יכולה לנצח גם בלי סופו. דחיקת שחורציאניטיס לספסל והקפצת הנדריקס לחמישייה שלחה מסר חד לשחקני מכבי, וגם לנו סופו כלי נשק משמעותי, אבל האחריות לא מוטלת רק עליו. מכבי שילמה מחיר מסוים על צמד הגבוהים הקומפקטיים שלה (15 נקודות ו-10 ריבאונדים לשרמדיני, 12 ריבאונדים בהתקפה לקאנטו), אבל יצרה הגנה אלסטית, אתלטית ומהירה, שפירקה את הפיק אנד רול של קאנטו ותקעה אותה על 19 נקודות במחצית השנייה, ואפילו קיבלה תפוקה התקפית נאה (14 נקודות לבלו, 9 להנדריקס). העניין הוא שהדואו הנדריקס-בלו טוב מול קבוצות קטנות ורזות כמו קאנטו. כיצד יתמודדו בלו והנדריקס מול הקו הקדמי הארוך והעבה של ברצלונה, למשל, או מול גבוהי פנאתינייקוס? כך שלמרות הפיחות הזמני במעמדו, סופו עוד ישוב.
***
ועדיין, מכבי לא הרשימה. בכוחותיה ההתקפיים הדלים עד מאוד הצליחה קאנטו לנצח שני רבעים (השני והרביעי) והתגברה על המשבר ברבע השלישי, כשהתקרבה עד מינוס 8, שש דקות לסיום. נראה שאת ההפסד בקרב הכפול מול מכבי לא רשמה בהיכל, כי אם בשבוע שעבר אילו הייתה פחות נאיבית ומנצלת עד הסוף את הערב החלש של מכבי, הייתה יכולה לנצח בהפרש שלסגנית אלופת אירופה היה הרבה יותר קשה לסגור.
זה עדיין לא הסתיים מבחינתה, והניצחון הביתי על מכבי השאיר את קאנטו חזק בתמונה. במחזור הבא תעלה למשחק המפתח של הבית כולו, כשתארח בפלאסיו דסיו את ברצלונה. סגנון המשחק ההגנתי והאיטי של בארסה דווקא יכול להועיל לקאנטו, שמתקשה להתמודד עם כדורסל של היי-טמפו; בספרד הצליחה להתמודד בכבוד עם המשחק האיטי והפיזי של ברצלונה והפסידה רק בחמש נקודות. ניצחון במחזור הבא, בכל הפרש, והיא תתקרב מאוד לסנסציה. אם ניצחון במגרש מלחיץ ועוין כמו יד אליהו היא משימה שעדיין גדולה עליה, המשחק מול בארסה, לעיני הקהל הביתי, יהיה מבחן הבגרות שלה. אם תנצח דבר שמכבי דווקא לא הצליחה לעשות תרוויח בכבוד את מקומה בשלב הבא.
מכבי, הזכיר בלאט בסיום, עדיין צריכה לצאת לברצלונה במחזור האחרון. אם אכן ברצלונה תפסיד בקאנטו, הספרדים יגיעו למשחק מול מכבי כשהם חייבים לנצח. והם גם כנראה ינצחו. במשחק המקביל תצא קאנטו לקובנה, למפגש חסר משמעות מבחינתה של ז'לגיריס. מכאן ההנחה שאם קאנטו תנצח את בארסה בבית, היא כנראה תהיה ברבע הגמר. אגב: תיאורטית, גם שוויון 2:4 משולש בין בארסה, מכבי לקאנטו עדיין אפשרי (אם קאנטו תנצח את ברצלונה וז'לגיריס, ומכבי תנצח את ז'לגיריס וברצלונה).
עקרונית, הכדור בידיה של מכבי; שני ניצחונות, והיא ממשיכה הלאה, אולי אפילו מהמקום הראשון. דיוויד בלאט, אם נשפוט לפי דבריו לאחר המשחק ("אם קאנטו תנצח פעמיים, זה יוציא אותנו מהמירוץ"), לא באמת מאמין בכך. לכן נשאל: האם אנשי קאנטו למרות הכל, בגלל הכל דווקא כן מאמינים בנסים?
ohad@walla.net.il
