Like
האליפות המסתמנת של קרית שמונה לא רק מעבירה מסר חשוב ובריא לליגה, מסר של מקצוענות ושפיות, היא גם עוזרת לגדל את המאמן הכי שלם שצמח כאן מאז אברהם גרנט של הפועל פתח תקוה. היא מטפחת את הפיגורה. בונה את הביטחון. מעניקה את הדבר האחרון שהיה חסר למי שהדמות שלו בתכנית 'בובה של לילה' לא נולדה במקרה.
כבר היו כמה מאמנים צעירים שעלו לגדולה. חלקם הצטיינו במוטיבציה אבל כשלו בטקטיקה, חלקם הצטיינו בטקטיקה אבל נכשלו במוטיבציה. לבן שמעון יש כמעט הכל: משחק הגנה. רעיונות התקפיים. טקטיקה מנצחת. הוא יוצר קבוצה חזקה, אבל הוא גם מאמן של יחידים. מאמן שיודע להוציא משחקנים דברים שהם לא עשו קודם. והוא גם פסיכולוג לא רע. מה שהיה חסר לו, זה להפוך את כל זה לדמות חזקה עם מעמד איתן ומשפיע בענף. מה שבוודאי היה עוזר לו מול הכרישים במכבי תל אביב.
עד העונה, ההתייחסות לבן שמעון היתה בעיקר צינית. לאימרות השפויות שלו תמיד ניגשנו בסרקטיות, כמו אדם שלא אומר את הדברים מספיק ברור עבורנו ומנסה למרוח. קצת כמו הדמות שלו בתכנית הנפלאה. אלישע לוי יכול לספר לבן שמעון מה קורה למאמן שלוקח אליפות אבל אנשים לא נסחפים אחרי האישיות שלו והאג'נדה שהוא מציג, אבל מאמן קרית שמונה עובר בקלות את המבחן הזה גם אצל גדולי מבקריו. הוא לא רק נראה מאמן עם ידע כמו אלי גוטמן. העונה הוא גם מרוויח את האישיות שהיתה כל כך חסרה למאמן שלקח איתו אליפות היסטורית בהפועל חיפה, לפני הדאבל בהפועל תל אביב.
Share
1. במועדון נורמלי, טוטו תמוז היה מושעה כבר עד להודעה חדשה מהפועל תל אביב, על ההאשמות הקשות שהטיח בבעלים בשידור חי. וזה לא משנה: בין אם הוא צודק, ובין אם לאו. תמוז לקח צעד אחד קדימה את המעמד שלו ויצא נגד המועדון שמעסיק אותו.
אלא שבהפועל תל אביב היום אין מי שיתבע את הדין. האיש שיכול עדיין לעשות זאת מאבד את הלגיטימיות לכך מרגע לרגע, ואם בוחנים את התנהלותו של אלי טביב בפרשת תמוז, מגלים שזה גם לא כל כך מעניין אותו. טביב הרי יכול היה להעניש את תמוז אם הוא באמת מאמין כל כך בצדקת דרכו בסיפור, אבל במקום זאת בחר לצאת איתו למלחמת גרסאות ילדותית ופרסם אפילו מסמך חתום של המועדון, שאמור כביכול להיות סודי.
טביב, אגב, גם יכול היה לשוחח עם תמוז, ואולי אפילו להסביר את עצמו. אף אחד לא אמר שתמוז לא צודק. להפסיד 30 מיליון שקל, אם זה נכון, זה לא משהו שעובר בקלות. אבל ההודעה של טביב, שבה חשף את פרטי המו"מ עם מונאקו, לימדה שהאיש הזה חושב רק על דבר אחד: על עצמו. על שמו ועל תדמיתו. הוא לא נלחם כרגע על הפועל תל אביב. הוא לא מנסה כרגע לגונן על המועדון שלו: הוא נאבק קודם כל למען עצמו. פלא שזה לא מצליח לו כל כך?
2. ציבור אוהדי הכדורגל שאינו נמנה על הפועל תל אביב, מוצא את עצמו קצת מבולבל לנוכח מחאת הקהל האדום נגד אלי טביב. זה לא נובע רק מהפופולאריות של אוהדי הפועל תל אביב בקרב שאר הקהלים בארץ. לרובם ברור למה אוהדי הפועל תל אביב לא רוצים את טביב. גם הם היו יכולים למחות על דברים דומים. השאלה שהם לא מקבלים עליה תשובה לפני שהם מעבירים את תמיכתם, היא מה המורדים כן רוצים תחת טביב. מה הם מציעים במקום. זו שאלה שחייבת מתישהו לעלות.
מחאת אוהדי הפועל תל אביב חשובה לכל האוהדים בארץ שמאסו באנשים שמנהלים את הענף שהם אוהבים. לא שזה מעניין את האולטראס האדום, אבל לאלטרנטיבה הכוללת שהם יציגו תהיה השפעה לא מעטה על הצלחת המאבק. כמו ראשי המאבק החברתי, הם לא רק צריכים להיות צודקים, אלא גם ברורים לגבי מה בדיוק הם רוצים. מהי החלופה שלהם למציאות הזו? האם הם רק מכוונים לאיש עסקים שיבוא ויקנה מטביב את המועדון או שאולי ינסו להציף דיון עמוק יותר, שיציע מבנים אחרים לניהול הענף בדרך שתעקור ממנו את הטרוניות נגד כלל הבעלים בליגה ותסמן אופק חדש. אופק חדש של בעלות, אחרי הניסיון הפרטי הכושל ב-20 השנים האחרונות. הניסיון שהביא אותם, כידוע, לפתחו של טביב. ברגע שהם יעשו זאת ויהיו יותר ברורים גם בנושא מה הם כן רוצים, זאת לא רק תהיה המחאה שלהם. זאת תהיה המחאה של כולם.
Comment
1. למרות היכולת המרשימה של שחקן הרכש תמיר כחלון, קשה שלא לתהות לגבי כוונותיה המלאות של מ.ס אשדוד בחלון ההעברות של ינואר. במקום לצרף שחקנים, אשדוד בעיקר שחררה. את סמואל יבואה, את עידן שדה, את משה בן לולו. מזל שמנצ'סטר סיטי, בטיפשותה, בחרה להמתין לשובו של יאיא טורה מאליפות אפריקה, לפני שהשאירה את אשדוד גם ללא ניר ביטון. בכל מקרה, התוצאה היא סגל קצר מדי, לא מספיק עמוק לקראת המשך המאבקים בליגה ובגביע. לפי מה שאשדוד משדרת, היא קצת ויתרה מוקדם מדי.
אתם מתארים לעצמכם קבוצה שנמצאת כל כך קרוב למקום הראשון ובוחרת לנהוג כך? האם איזי שירצקי היה פועל כך, בעונה שהיא הזדמנות שלא תחזור?
2. יש לא מעט דרכים לחדור באמת לתודעה של ליגת העל: יש את הדרך של קרית שמונה, יש את זו של סכנין ויש גם את זו של עכו הסימפטית והיעילה. אבל הדרך של עירוני ניר רמת השרון לא תוביל אותה אל מקום הקבע שהיא שואפת אליו. גם אם תישאר ליגה, נתון שעל הנייר הוא כמעט סנסציוני, היא תגמור את העונה הזו עם חותמת שנרצה למחוק בעונות הבאות. השבוע, במשחק מול בני יהודה, היינו שוב עדים לתקרית בה מעורב ראש העיר המהולל שלה, אירוע שמצטרף לשלל פארסות מביכות דוגמת זו עם מומי זפרן. בדרך ההתנהלות שלה, רמת השרון ממאיסה את עצמה על יותר מדי גורמים ומוחקת הישגים מקצועיים לא קטנים שעלולים לא להיות שווים שום דבר אם הפמליה הזו תמשיך בדרכה.
המחזור הבא: עירוני ניר רמת השרון בית"ר ירושלים
הסיבות שהכניסו את ערן לוי בשערי בית"ר ירושלים עדיין לא ידועות במלואן, אבל אלו שהשתכנעו שיש כאן סיכוי אמיתי להצליח עשו זאת בעיקר על סמך הרגש. אוהדי בית"ר ירושלים מיד נאחזו בתקדים איציק זוהר, שהלך בצורה דומה על המגרש אבל הביא תוצרת שהשאירה את הקבוצה בליגה. הדמיון הפיזי, הבעיטה החופשית, יכולת המסירה והכיבוש, הולידו השוואה מנצחת שהכשירה החתמה בעייתית.
אבל כאן בדיוק מסתיים הדמיון בין הסיפור של ערן לוי לאיציק זוהר - על הנייר. איציק זוהר, למי ששכח, הגיע לבית"ר ירושלים כשחקן מוכח. שחקן-על שעשה דברים בקריירה שלו ויכול היה להרשות לעצמו לרוץ פחות מאחרים. איציק זוהר השלים בהצלחה כמה משימות בחייו לפני שקיבל אחריות על התקוות של בית"ר ירושלים; ערן לוי עשה כמה דברים יפים אבל לא השלים משימה אחת כמו שצריך. מי שחושב שיוכל לעמוד במאמץ המנטלי של להוביל מועדון לחוץ כמו בית"ר לחוף מבטחים ולכבוש שערים באותה קלות שבה כבש בקבוצות קטנות יותר, לוקח הימור גדול מדי. הימור שלא מבוסס על היגיון רב, אלא סתם על אינסטינקט.
