שחקן העונה, קצת אחרת

1. אחד הדברים הכי תמוהים בתקופת חלון העברות של חודש ינואר זה לראות קבוצות מחכות עד הרגע האחרון כדי להחתים שחקן. כולן יודעות מה הן צריכות כבר בנובמבר, כולן מבינות שעדיף להביא כבר את השחקן לפני ינואר ולא בתחילת פברואר, כולן ערות לעובדה שמשיכת הזמן מבזבזת חודש של התאקלמות ותוצרת, אבל רובן מעדיפות להתמקח. להילחץ ברגע האחרון ולרוץ לבקרה. ביום חמישי הקרוב המחזות האלה יחזרו, תהיו בטוחים. תראו שם את הפועל תל אביב, כנראה גם אימפריה נוספת בדמות בית"ר ירושלים. יהיה מפתיע מאוד לגלות שם את עירוני קרית שמונה.

כשנרצה להבין באביב איך קרית שמונה עשתה את הבלתי ייאמן, ההתנהלות שלה בחלון ההעברות של החורף יכולה לשמש כמשל נפלא לעליונות הארגונית של המועדון הזה, שהיא בעצם סוד ההצלחה. בזמן שקבוצות גדולות ממנה על הנייר צופות עדיין בקלטות של זרים עם שמות מוזרים, קרית שמונה הספיקה לקלוט שחקן רכש מהשנייה הראשונה שהתאפשר לה – דויד סולארי. היא עקבה אחריו בזמן, היא החתימה אותו בזמן. קלטה, לימדה, חיברה, ועל הדרך גם פגעה בינגו עם קשר נפלא שהרזומה שלו לא מפתה אותך ישר לרכוש אותו – דפוס שמעיד על מאמן שרואה דברים שאחרים לא. הדרך היחידה לעצור כרגע את המכונה הזו, גם ביום לא גדול שלה, היא לשלוח לה את אלי חכמון.

2. מי שלא קנה בתחילה את היכולת של דני עמוס ובחר, כמו הרוב המכריע, באפולה אדל לשוער המצטיין של החלק הראשון של הליגה, מקבל היום את שוער קרית שמונה כמועמד לתואר שחקן העונה. מועמד ראוי. מועמד מוצדק. מועמד רציני. עמוס הוא יתרון משמעותי, לא פחות, עבור קרית שמונה. אפילו שמשחקת לפניו הגנה מיומנת ומתואמת. הוא שוער שמביא נקודות, הוא שוער שמגיע למשחקים גדולים. שוער שהתבגר, שהבשיל והשתפר, שנראה באמת כמו פיגורה אחרת: הוא מדבר לעניין, הוא משדר ביטחון. כמו אדם שמבין בדיוק מה הוא עושה ושולט לגמרי בסיטואציה. תכונות אופי שאתה גם רואה אחד לאחד במשחק שלו. עמוס הוא כרגע השוער הכי מבטיח שיש לנו, מכל השוערים הישראלים הכמעט טובים שמסתובבים בליגה. יהיה זה עוול אם אלי גוטמן לא יבחר בו לשוער השני של דודו אוואט בנבחרת ישראל. בגיל 25, אותו יחגוג השבוע, הוא נראה הכי בשל, הכי מנוסה – שזו התכונה הכי חשובה אצל שוער.

לא סתם אמרנו "אחרת" במקרה של עמוס. למרות שצפוי לו קרב קשה מול הסיפור הכביר של המועמד השני שקרית שמונה מציעה לתואר שחקן העונה – סלאח חסארמה בן ה-37, יהיה זה מאוד סמלי אם עמוס ייבחר: לא רק בזכות זה שהוא קיבוצניק מהאזור. לא רק בזכות זה שהוא היה שם כמעט מהרגע הראשון, ותהליך הגדילה של קרית שמונה הוא תהליך הגדילה שלו במידה רבה. אלא קודם כל בזכות האופי האחר. בימים בהם לא נעים להיזכר בסטיגמות של הכדורגל הישראלי עקב כל מיני פרשיות, כיף לראות שחקן כדורגל אחר. שמדבר אחרת. שחושב אחרת. לא גיבור הוליוודי, אבל הכי פשוט וטהור שיש. וזו בדיוק קרית שמונה: קבוצה שחושבת אחרת. שהיא קצת אחרת מכל מה שיש כאן בדרך כלל.

1. אם קודם דיברנו על היעילות הארגונית של קרית שמונה בחלון ההעברות של ינואר, קשה שלא להתעכב באמת על מה שקורה מנגד בהפועל תל אביב תאבת הרכש – קבוצה שגם אחרי שני ניצחונות שלה אתה מזהה אצלה רק תהליך נסיגה. אחת הסיבות לכך היא גם האמונה העיוורת מדי של ראשי הקבוצה בכך שהפתרונות לצרות נמצאים בחוץ. כך, למשל, חיפשה לה לאחרונה הפועל תל אביב בלם שישחק לצידו של מרקו שולר, בתקווה שזה מה שיסדר לה את משחק ההגנה. קרית שמונה, יריבתה לצמרת, לפחות על הנייר, מעמידה הגנת ברזל עם שחקנים כמו חסארמה, כהן צדק, טיבי וגבאי, אבל בהפועל תל אביב מעדיפים לקנות. מעדיפים לא להתאמץ. לא לפקוח את העיניים ולראות מהן באמת הבעיות, ואולי גם לגדל בלם צעיר או סתם להאמין בבלם ותיק שהציל אותך לא אחת העונה ולתת לו לפרוש בכבוד. זהו דפוס המחשבה הטביבי במלוא תפארתו, שלא יביא את הפועל תל אביב לשום דבר גדול וייגמר בסופו של דבר בהפועל כפר סבא.

2. מאז שפרצה מחאת האוהדים המרתקת של אוהדי הפועל תל אביב כנגד אלי טביב, עלו מדי פעם טענות על הניסיון לערב במאבק גם את בתו, ליהי. האם זה הוגן להפריע למהלך חייה התקין של בחורה בגיל 24? האם לא צריך להשאיר את הבת מחוץ לסיפור? לא מעט פטרונות גברית הייתה בקולם של אלו שדאגו לשלומה על העלמה הצעירה, אבל לאכפתיות שלהם אין ערך כל עוד "הבת של" מחזיקה בתפקיד משמעותי במועדון. אפשר לקבול על ההטרדות שספגה אשתו של טביב, אבל כל עוד הבת הצעירה עובדת במועדון צריך להתייחס אליה כמו אל גבר מבוגר. אין שום סיבה בעולם שהיא לא תוכל להתמודד עם הלחצים האלה בגלל שהיא אישה צעירה. אולי רק בגלל שהיא צעירה. אבל אם היא לא מסוגלת להתמודד עם לחצים כאלה, היא לא ראויה להיות בתפקיד ניהולי במועדון כמו הפועל תל אביב. לא צריך לעשות לה הנחות בגלל שהיא אישה. אף אישה שמסוגלת לנהל מועדון לא צריכה הנחות כאלה.

הנקודה הזו חשובה, כי מדובר במחאה חשובה. אולי המחאה הכי חשובה של קהל אוהדי כדורגל כלשהו כנגד תחלואי עידן הבעלות הפרטית. זו מחאה שיכולה להורות את הדרך הלאה מכאן. מובילי המאבק צריכים לנהוג בזהירות מריבית, לבל יאבדו את דעת הקהל הכל כך חשובה ויהפכו להיות מורדים מוקצים. לא למעוד בדרך. ליהי טביב היא הדוגמה המושלמת לשביל הנכון בין אומץ לזהירות, ממנו אפשר לסטות וליפול במחי טעות אחת. ללגיטימציה המוסרית יש תפקיד מכריע בהצלחת המאבק הזה לטובת הפועל תל אביב, ואולי גם לטובת הענף כולו.

3. לא הגיע הזמן שאלי טביב יחזור לארץ כבר ויתעמת עם המחאה נגדו?

אם כבר הרחבנו על חלון העברות, שווה גם לבדוק כיצד מכבי חיפה משתמשת בו: מביאה בדיוק מה שהיא צריכה. לא יותר. אחרי חצי עונה של שקר עצמי, במכבי חיפה סוף סוף מודים: העונה הזו די אבודה, אין מה להתנפל עליה.

התוצאה היא מצוינת: מכבי חיפה מתחילה להריץ את שחקני הבית שלה ובונה את העונה הבאה כבר עכשיו. זה בדיוק מה שהמועדון חייב לעשות. לתת עוד הזדמנויות לגוזלן, לעטר וחבריהם מקבוצת הנוער, ולנצל את חלון הזמן כדי להבריא את המועדון מהצפת שחקני הרכש הבינוניים.

התיקון מתחיל ביחס לשחקני הבית שהופקרו בשנה האחרונה לטובת שכירי חרב שבאו מבחוץ: מהשבת הביטחון לגדיר ועד בניית הביטחון לגוזלן. שחקני הבית – זה השלד שהביא את מכבי חיפה בגרסתה המודרנית לשתי אליפויות בעידן אלישע לוי. זה השלד שיוציא את המועדון מהמבוך שהוא נקלע אליו, לצד שחקני רכש שבאמת ראויים להיות כאלה דוגמת ויאם עמאשה.

יהיה זה מאוד אירוני לראות את ג'קי בן זקן נכנס לשערי בלומפילד, וצופה באוהדי הפועל תל אביב אוחזים בשלטים נגד אלי טביב. למי שהספיק לשכוח, פעם בן זקן היה מועמד לרכוש את הפועל תל אביב, אבל הקהל התנגד לכך בטענה שהוא לא אוהד המועדון. אלא שדווקא אותה גאוות יחידה ובדלנות לגיטימית של אנשים שרוצים זהות למועדון שלהם, היא שגרמה לאוהדי הפועל תל אביב להירדם בהקשר של טביב. היא שגרמה להם לחשוב שלהם זה לא יקרה, כפי שהם כבר הוכיחו את זה לעצמם במקרה של בן זקן. אבל מי שלא רצה אז את בן זקן, קיבל גרסה הרבה יותר גרועה שלו היום.

אותו בן זקן הוא גם ההסבר מדוע קרית שמונה טסה לתואר היסטורי ואילו אשדוד קצת נתקעה במחזורים האחרונים. מצד אחד אתה רואה קבוצה שעוברת מהפך ארגוני, ומצד שני מועדון שנהנה משינוי מקצועי מבורך אבל מוקבל. נכון לעכשיו, למרות כל הדברים שאשדוד עשתה העונה, קשה עדיין לומר שהיא שינתה לחלוטין את דפוסי המחשבה המשפחתיים מדי שלה, ועקרה את החסרונות המנטליים שהפכו אותו לקבוצה סימפטית באופן כרוני. זה הפער, נכון לעכשיו, בין איזי שירצקי שחושב רק על ההזדמנות ההיסטורית שנפלה לידיו, לביו איש עסקים ממולח שחושב על עוד מספר דברים מעבר לייצוב המועדון כרגע. זה הפער בין מקום ראשון בצדק, לבין מקום שלישי די במקרה.

עוד בכדורגל הישראלי:
שלום תקוה מנתח: קרית שמונה שוטפת, במכבי ת"א הכל מקרי

בקרית שמונה מתלוננים על השיפוט מול מכבי תל אביב

קלמי סבן בטוח: "העונה של מכבי ת"א היא פספוס"

הערכה: עידן ורד יורחק ממשחק בפועל ושניים על תנאי