ניגודים נמשכים

אי אפשר להגיד שראינו משחק גדול בבלומפילד, אבל לפחות קיבלנו עוד התרשמות מהחוסן של עירוני קרית שמונה, שהגיעה לעימות קשה ויצאה ממנו עם נקודה.

במוליכה עוד ניגע בהמשך, אבל כדאי לפתוח דווקא במכבי תל אביב, אולי כדי להבליט את ההבדלים מקרית שמונה. עד ההרחקה של דויד סולארי ובעיקר אחריה, ניכר היה שניר לוין הגיע מוכן להתמודדות. הקבוצה שלו הפעילה לחץ נכון על החלק האחורי של קרית שמונה, ידעה לנטרל את המשחק המסודר שכל כך מאפיין את השחקנים של רן בן שמעון ולא אפשרה להם לפתח התקפות. התוצאה מבחינתה הייתה לא רעה במחצית הראשונה וגם בחלק מהשנייה, רק שכמו שקרה לה הרבה פעמים העונה, מכבי תל אביב לא הצליחה לתרגם את השליטה לשערים ולא גילתה יכולת משכנעת בחלק ההתקפי.

המפתח העיקרי ליכולת הבינונית הוא הצבתו של ברק יצחקי בכנף ימין במחצית הראשונה. יצחקי הוא לא מסוג השחקנים שעובדים ושומרים על מגן הקבוצה היריבה. זה לוקח ממנו המון כוחות וקשה לו ליצור מצבים ולהיות החלוץ המסוכן שאנחנו מכירים. יצחקי מאוד רבגוני בהתקפה. הוא יכול לשחק גם עם הפנים וגם עם הגב ליריב, והסכנה שהוא מייצר מגיעה מהמרכז - הוא מאיים, יש לו כושר התמצאות טוב ואם מכבי תל אביב רוצה להיות חדה יותר, זו הנקודה שבה הוא צריך להיות מוצב.

בעיה נוספת של מכבי תל אביב היא שאין לה תואם גל אלברמן בחלק הקדמי. אלברמן מארגן את הקישור האחורי, משליט את קצב המשחק ומכתיב את הנעת הכדור, אבל לצהובים חסר את הקשר שלא רק יודע להבקיע, אלא יכול גם לבשל, לנהל ולמסור לחלוצים. הכל מתבסס על יכולת אישית של שחקני ההתקפה – פעם זה קולאוטי, פעם יצחקי ופעם עטר, ואנחנו לא רואים למי יש יכולת לחבר ביניהם מהלכים קבוצתיים. מכבי תל אביב פשוט לא מסודרת, ונראה שהעונה לחוסר הארגון הזה כבר לא יימצא פיתרון. ללוין אין ברירה - הוא הולך על המערך שנותן לו את הסיכוי הגבוה ביותר לנצח, אבל זה לא מספיק. עדות לכך קיבלנו לאחר ההרחקה. מכבי תל אביב הייתה ביתרון של שחקן, אך לא דרסה ולא איימה חד משמעית על השער של דני עמוס. הכל היה מקרי, כולל השער שהבקיע יצחקי סמוך לסיום.

במישור הלא מקצועי, יש לציין את הטקס מחמם הלב שערכה הקבוצה למני לוי. בעשר השנים שחלפו מאז התמוטט במגרש ידעה מכבי תל אביב ללוות את שחקנה לשעבר, ויפה היה לראות שהיא עדיין זוכרת אותו.

לקריית שמונה הייתה בעיה אחרת. בן שמעון זיהה מהדקה הראשונה שקבוצתו לא נכנסה טוב למשחק. המוליכה הגאה לא הייתה בטוחה בעצמה, שחקניה לא היו מרוכזים והרבו לא לדייק, מה שהשפיע עליהם גם לאחר מכן. עם זאת, דווקא היא, שאיבדה שתי נקודות יקרות סמוך לסיום, צריכה להיות מעודדת. גם במחצית הראשונה, כשלא הלך והכדור לא הונע כמו שצריך, שחקניו של בן שמעון לא ויתרו על השיטה ולא התפתו בבעיטות סתמיות. הם באו על שכרם בהתקפה מפתיעה, כשהצליחו להבקיע שער שבא משום מקום. גם לאחר היתרון ראינו שקרית שמונה לא מפוקסת ולא מדויקת, אבל שמרה על הצביון שלה והמשיכה לנסות עד להרחקה, שאחריה השתנה, כמובן, המשחק לחלוטין.

בסך הכל, במבט קדימה רואים שקרית שמונה עברה עוד מבחן במשחק הגרוע ביותר שלה, אולי, בתקופה האחרונה. בקבוצה הזו שום דבר לא קורה סתם, הכל נעשה עם דרך מסוימת, וכשקבוצה לא מפסידה מעל 20 משחקים, אי אפשר שלא להתייחס לדרך גם בערב כזה. בן שמעון יודע שבדרך לאליפות יש משחקים קשים שצריך לעבור בנזק מינימלי. הוא היה מרוצה, כמובן, לו היו שלוש הנקודות נשארות בידיו, אבל גם הנקודה הזו יכולה לעודד את שחקניו.

רגע לפני מכבי חיפה, אפשר היה לחוש שוב את הסגל הרחב של קרית שמונה. הפציעה של ברק בדש וההרחקה של סולארי מכבידות עליה, וזה, כנראה, מה שמטריד יותר מכל את בן שמעון. עם זאת, אנחנו יכולים להיות בטוחים שגם מול האלופה המשתפרת קרית שמונה לא תתבלבל, תמשיך בהנעת הכדור המסודרת ותשחק בדרך שלה היא רגילה. אפשר להמשיך לראות בה פייבוריטית גם ביום ראשון.

צפו ב-1:1 בין מכבי תל אביב לקרית שמונה

רן בן שמעון יודע: "משחק לא טוב שלנו"

איך הפך רן בן שמעון להיות המאמן מספר 1 בישראל?