יש רגעים שמעצבים עונה, משחקים שמגדירים קבוצות. עונת היורוליג של מכבי תל אביב עדיין רחוקה מלהסתיים לאור תוצאות הבית המקביל, אפשר גם שתסתיים בפיינל פור אבל ההפסד הצורב לברצלונה חיזק את התחושה שמכבי של דיוויד בלאט, גם העונה, היא אולי קבוצת כדורסל טובה, אבל לא באמת מצוינת. וסופה, כפי שמחייב האתוס של מכבי, שבקיץ הקרוב תפוזר ותיעלם.
מכבי חלשה מברצלונה, אבל היא קבוצה עם גאווה. רק קבוצה גאה יכולה להחזיק מעמד במשך 35 דקות מול מכונת ההשמדה של צ'אבי פסקוואל, כשהיא בלי שלשה אחת לרפואה ומשחקת התקפה שמבוססת על אלתורים במקום תוכנית המשחק שקרסה תוך דקה אחת. גם העונה הצליח בלאט לבנות קבוצה בעלת חוסן נפשי, תחושת לכידות וכבוד עצמי, שמורכבת משחקנים שמוכנים להילחם בעבורו; אולם אם אשתקד לקח אותו התמהיל הזה עד לגמר היורוליג, העונה כך נדמה הדרך לשם תהיה ארוכה הרבה יותר.
***
כמו במפגשים מול ריאל מדריד ופרטיזן בלגרד (שני ניצחונות, שני הפסדים), מכבי פגשה אתמול קבוצת כדורסל שיודעת מי היא. רוצה לומר: קבוצה שיכולה הייתה לאמץ הרבה זהויות, אבל המאמן שלה בחר לה זהות ספציפית ביותר. ברצלונה מודל 2012 היא לא חואן נבארו או צ'אק אידסון הקטלניים, כי אם ויקטור סאדה וג'ו אינגלז הגמלוניים. היא קבוצה שמעדיפה שרירים על פני כישרון, כוח על מוח. בארסה היא יחידת חיסול מאומנת, מחושבת שבניגוד לעבר, לא מתביישת לשחק כדורסל פאסיבי ותגובתי.
פסקוואל מאמין בקנאות בפילוסופיה הדפנסיבית שלו. במקרים רבים אתמול שינה חמישיות כתגובה לשינויים שביצע בלאט: את פרוביץ' הקפיץ כדי לסגור את סופו, ובתחילת הרבע השני זרק לפרקט את סאדה ואינגלז (במקום הוארטס ומיקאל) כדי שיידבקו לגופיות של מאלט ולנגפורד (17 נקודות משותפות לשניהם ב-15 הדקות הראשונות, רק 12 ב-25 הדקות הבאות).
הודות לסקאוטינג דקדקני הצליחה בארסה לנתק בקלות את מקורות החמצן העיקריים של מכבי בהתקפה (סופו, אליהו, בלו) או לפחות אלו שניזונים ממשחק קבוצתי והותיר אותה בידיים של הגארדים הסוליסטים שלה. מאלט ולנגפורד צלפו יחד 29; עשרת השחקנים האחרים נתקעו יחד על 28. מכבי סיימה משחק שלם עם חמישה אסיסטים לעומת 13 איבודים, 33% איומים מהשדה ושיא שלילי של 46 נקודות מדד.
***
עוד בעונה שעברה דיברו במכבי על הנטייה של סופו שחורציאניטיס להיעלם ברגעים גדולים. בשלב הראשון היורוליג אשתקד רשם ממוצעים של 13.6 נקודות, 4.8 ריבאונדים ו-16.3 נקודות מדד; בטופ-16 ירד ל-11.5 נקודות, 3.8 ריבאונדים ו-11.3 נקודות מדד; בסדרת רבע הגמר מול קאחה לבוראל נעצר בשלושה מארבעה משחקים על טור נקודות חד-ספרתי, והודות למשחק אחד גדול רשם ממוצעים כלליים של 10 נקודות, 3.8 ריבאונדים ו-10.5 נקודות מדד; בפיינל פור היה טוב, כמו יתר חבריו, מול ריאל מדריד (16 נקודות, חמישה ריבאונדים, 13 נקודות מדד), אבל בגמר העלים אותו הקוסם אוברדוביץ' לחלוטין (4 נקודות, 0 ריבאונדים, 0 נקודות מדד).
הדפוס הזה חוזר על עצמו גם העונה. סופו מתפוגג במשחקים הקשים. במשחק הראשון במילאנו נעצר על 9 נקודות, 2 ריבאונדים ו-7 נקודות מדד; במשחק הבית המייגע מול פרטיזן קלע רק 5 נקודות; ובמשחקי החוץ בבלגרד ובמדריד, שאת שניהם מכבי הפסידה, קלע בממוצע 9.5 נקודות, קטף 4.5 ריבאונדים ורשם רק 10.5 נקודות מדד. בשבוע שעבר בקובנה קלע 8 נקודות. אתמול רשם את אחד ממשחקיו הגרועים ביותר במכבי, עם 4 נקודות בלבד, שלושה איבודים ושתי נקודות מדד.
שתי עבירות התוקף המהירות שביצע לימדו רבות על רמת המוכנות הנפשית של סופו למשחקים גדולים. זה, או ששחורציאניטיס עדיין לא מבין עד כמה גדולה חשיבותו המקצועית למכבי והוא סתם מתנהל באדישות; שתי האלטרנטיבות אינן מעודדות. העבירות האלה הזכירו את הסנטר הילדותי ההוא של אולימפיאקוס, שחשבנו שנעלם. ומילא פתח רע זה יכול כמובן לקרות סופו עדיין מתקשה להתאושש מהתחלות משחק גרועות. כשהוא חורק בפתיחה סופו מתקשה להכניס את עצמו בחזרה לקצב ונוטה להיעלם כליל במאני-טיים. הגרוע ביותר מבחינתו הוא שגם בלאט, כך נדמה, מאבד בו אמון במקרים רבים. ברבע האחרון אתמול, בדומה לרבע האחרון במשחק בקובנה, סופו לא דרך על הפרקט.
לנגפורד ומאלט מספקים בינתיים את הסחורה מבחינת אספקת הנקודות. אבל מכבי לא תוכל לחיות לאורך זמן ללא תפוקה קונסיסטנטית משחורציאניטיס. סופו עמד אתמול במבחן בגרות חשוב מול סוללת הגבוהים החזקה של ברצלונה, ובאתגר האולטימטיבי הזה כשל לגמרי. ג'וקר? צ'וקר.
***
הבשורות הרעות עבור מכבי הן שגם היריבה הבאה שלה יודעת מי היא. קאנטו איטלקית, אבל יש לה נשמה של קבוצה קרואטית: זו קבוצה ביתית מובהקת (מאזן ביתי של 1:5 ביורוליג), מאוזנת, שאוהבת למסור (15.9 אסיסטים בממוצע, רביעית ביורוליג), קולעת בבית באחוזים מצוינים מבחוץ (39.4%) ומעמידה את יחד האסיסטים-איבודים השלישי בטיבו במפעל, מיד אחרי צסק"א וברצלונה.
בכלל, הפערים בין משחקי הבית והחוץ של קאנטו תהומיים: היא קולעת ב-50.2% מ-2 בבית לעומת 46.3% בחוץ; צולפת ב-39.4% מ-3 בבית לעומת 31.5% בלבד בחוץ; מוסרת 17 אסיסטים ומאבדת 11 כדורים בבית לעומת 13 אסיסטים ו-12 איבודים בחוץ; ומעמידה מדד ממוצע של 79 בבית לעומת 63 בחוץ (באיטליה עוצרת את יריבותיה על 71 נקודות ו-73 נקודות מדד).
מעל לכל: זו קבוצה שבנויה מווטרנים מוכרים (ג'אנלוקה באזילה, דניס מרקונאטו) ורול-פליירס קשוחים (ולדימיר מיקוב, מאנו מרקושווילי, מארטן לונן, אנדראה צ'ינצ'יאריני, ניקולאס מזארינו, גיורגי שרמדיני), שבשבוע שעבר מתחו את ברצלונה בבלאוגרנה עד הדקות האחרונות ממש. ובבית החבורה של אנדראה טרינקיירי כבר ניצחה קבוצות כמו אולימפיאקוס, בילבאו וקאחה לבוראל.
כך שאם סופו לא יגיע לעבודה בשבוע הבא, גם הכרטיס לרבע הגמר יהיה בסכנה.
ohad@walla.net.il
