1. בין ארבעת משחקי סוף השבוע, נראה שהמעניין ביותר יהיה העימות בין סן פרנסיסקו לניו אורלינס. לא בטוח שהוא יהיה הכי איכותי, אבל די ברור כבר עכשיו שמדובר במאבק ה"אישי" ביותר, עד כמה שאפשר להצמיד אישיות לאסכולות. מצד אחד, תעמוד ההתקפה שמייצגת יותר מכל את המהפך התפישתי של הליגה ושלפני שנתיים מחקה כל זכר לקלישאה לפיה הגנות מביאות אליפויות. מצד שני, קבוצה נבונה עם קוורטרבק בינוני, הגנה חזקה ובועט מדויק שהחזירו אותה מלוזרית אולטימטיבית אל הימים שבהם אף אחד לא היה יוצא בשלום מקנדלסטיק.
סן פרנסיסקו היא אחת משתי קבוצות בלבד בפלייאוף הזה (השנייה היא בולטימור, ובחצי השני של העונה אפשר להוסיף את יוסטון) שהגיעו לינואר כשהן משחקות פוטבול אולד סקול ונישאות על הגב של רץ דומיננטי וחוליית ליינבקרים זריזה. נכון לעכשיו, חובבי המשחק הקלאסי תולים תקוות באנשי האדום-זהב מהמפרץ. מבחינתם, סופרבול אפשרי בין ניו אינגלנד לגרין ביי או לסיינטס פירושו חטא חמור ופגיעה במורשת של הפוטבול. אלה שאוהבים את השינוי ייחלו לעוד משחק רווי יארדים של דרו בריס, בדרך למפגש שני עם ארון רוג'רס השנה. קרבות בין הגנה להתקפה תמיד היו מעניינים, אבל בבחינה היסטורית נראה שמעולם לא היה משחק חשוב מזה כדי לקבוע את המגמה השלטת ב-NFL.
2. לאורך השבועות האחרונים אני טוען בפני כל מי שרוצה לשמוע (או ליתר דיוק, כל מי שנמצא בסביבה. לרובם אין באמת כוח לקידוח הזה) שהקבוצה היחידה שיכולה לעצור את גרין ביי בדרך לזכייה נוספת בסופרבול היא ניו יורק ג'איינטס. לא ניכנס להשוואה ל-2007 המיתולוגית, משום שנוסטלגיה ופיקנטריה אינן במקום כשמנתחים משחק מקצועית, רק נסתכל על העובדות. ראשית, הג'איינטס הם מסורתית קבוצת חוץ טובה יותר, ולא בכדי השיג איליי מאנינג את ניצחון הבית הראשון שלו בפלייאוף רק בסוף השבוע האחרון מול אטלנטה. בנוסף, ניו יורק רגילה למזג אוויר קר ולא תתרסק כמו הסיינטס, אם יגיעו ללמבו פילד אחריהם. ולבסוף, לג'איינטס יש יכולות להתאים את עצמם ליריב ולשחק בכל סגנון אפשרי יפה, מכוער, על ניקוד נמוך או בשוט אאוט. האם כל זה מבטיח להם ניצחון מול הפאוור-האוס הגדול ביותר ב-NFL במגרש הכי מוטרף בליגה? לא, אבל אם זה יגיע לשתי הדקות האחרונות, לא כדאי להמר נגד איליי מאנינג. תשאלו את בליצ'יק ובריידי, הם כבר טעמו פעמיים בארבע השנים האחרונות מהתרופה המרה הזו.
3. גרין ביי, מצידה, בוודאי עייפה מכל הקלישאות על חזרה משבוע החופש ועל ההכנה הפסיכולוגית המואצת וכו', אבל אל לה להתעלם מנורת האזהרה הזו. מי כמו הפאקרס מבינים את החשיבות של כניסה עם מומנטום לפלייאוף, אחרי שהגיעו סופרבול מהמקום השישי ב-NFC, הקבוצה השלישית בחמש שנים שעשתה זאת, אחרי פיטסבורג והג'איינטס. מהצד השני, מייק מקארת'י יכול להסתכל על השלב המקביל בפלייאוף שעבר, בו נכתשה אטלנטה על ידי הקבוצה שלו, ניו אינגלנד הפסידה לג'טס ופיטסבורג עברה את בולטימור רק בגלל חוסר היכולת של הרייבנס לסגור עניין בפלייאוף. ארון רוג'רס והפאקרס יצטרכו לפתוח חזק ולהיזהר ממשחק צמוד שיכניס אותם ללחץ.
4. מייק מולארקי וטוני ספראנו הדגימו השבוע איזו רכבת הרים זו קריירה של מאמן ב-NFL. יום אחד אתה מאמן ראשי, ברגע אתה הופך למאמן ליינבקרים וכשאתה קם בבוקר אתה פתאום שוב עם האוזנייה על הקווים. שניהם עשו את הדרך ההפוכה מולארקי קודם להיות מאמן ג'קסונוויל וספראנו הורד בדרגה להיות מתאם ההתקפה של הג'טס ודומה שבעוד ניו יורק עשתה מהלך נבון, הג'אגוארס הפילו את עצמם חזק. מולארקי נכשל בקדנציה שלו בבפאלו, אבל כל מאמן ראוי להזדמנות שנייה. הבעיה היא שקשה להתרשם מהעבודה שלו כמתאם ההתקפה באטלנטה. כן, הפאלקונס הגיעו תחתיו לפלייאוף והוא פיתח את מאט ריאן להיות קוורטרבק ראוי בליגה, אבל זו בדיוק הבעיה אם ריאן הוא המראה של מולארקי, הרי שמה שנמצא בג'קסונוויל הוא קבוצה נחמדה עם פוטנציאל להיות מעל לממוצע ובעיקר עם מנות גדושות של אופי רך וחוסר יכולת להוציא משהו גדול מהעונה.
5. תודו שהשם הכי מגניב בליגה הוא זה של בעלי ג'קסונוויל שאהיד חאן. אנחנו לא יודעים לאן יגיעו הג'אגוארס, רק דבר אחד בטוח הולכת להיבנות שם קבוצה של מתאבדים.
6. אחרי שרבים מאיתנו איבדו, לפחות וירטואלית, את הבית כשהימרו, שוב - לפחות וירטואלית, על פיטסבורג מול דנבר, ניצחון של ניו אינגלנד על הטיבומאניה כבר לא נראה כמו עסק כל כך פשוט. מה שמעניין במשחק הזה הוא איך יצליח ג'ון פוקס להפתיע את ביל בליצ'יק בפוקסבורו. בשנה שעברה הגיע רקס ריאן עם תוכנית משחק מבריקה, סגר את טום בריידי, הניע כדור על הקרקע, חרך את הפטריוטס באוויר וניצח לאחר שכבר נכנע להם ללא תנאי 45:3 רק חודש אחד לפני כן. השנה מגיעים פוקס ודנבר במצב דומה, לאחר שהפסידו לפטריוטס בבית בדצמבר. לברונקוס יש פאס ראש שיכול לשתק את בריידי כפי שעשו הג'טס בפלייאוף שעבר ומיאמי במחצית הראשונה בפוקסבורו במחזור חג המולד, השאלה היא האם טיבו יכול לשחזר בחוץ את יכולות המסירה שלו מיום ראשון האחרון, והאם הוא מסוגל להיות אפקטיבי כמו מארק סאנצ'ז אשתקד.
7. ואם כבר נגענו בסאנצ'ז, היום צוטטו באנונימיות שחקנים של ניו יורק ג'טס שאמרו שהקוורטרבק עצלן ושאתו לא יגיעו לכלום. הכינוי "עצלן" הוא תואר שאתו מתקשים מאמנים להתמודד בכל ענף ספורט משום שלהכריח שחקן להשקיע יכולה להיות משימה בלתי אפשרית, ולטוני ספראנו יהיה אתגר לא פשוט אם יגלה שהקוורטרבק שלו אכן לא מוכן לעבוד קשה וללמוד. דבר אחד בטוח: עכשיו, כשבריאן שוטנהיימר כבר לא בג'טס, כל האש תוסט לעבר סאנצ'ז ולא תהיה לו מטריית האשמות להתחבא מתחתיה. זאת, כמובן, בתנאי שפייטון מאנינג לא יגיע למדולנדס, משום שאם זה יקרה, כל הדיון על יכולותיו של מספר 6 יהפוך לאקדמי בלבד.
8. נחזור לפלייאוף: בולטימור היא הקבוצה הכי לא צפויה ב-AFC. הבעיה של הרייבנס מעולם לא הייתה כישרון אלא יציבות ואינטליגנציית משחק. לעורבים יש יתרון על יוסטון כמעט בכל העמדות במגרש, והם אפילו לא נופלים מהם במשחק הריצה ריי רייס משמעותי לפחות כמו אריאן פוסטר אבל זה משום מה אף פעם לא מספיק להם כדי ללכת רחוק. לרייבנס יש בעיה עיקרית, לה שותפים המאמן ג'ון הארבו והקוורטרבק ג'ו פלאקו: ניהול משחק. פעם זה השעון, פעם אלה קריאות קונסרבטיביות מדי, פעם זו מסירה במקום מהלך מתבקש של ריצה. הארבו עדיין לא פירק מהרייבנס את ה-DNA שמכיל בתוכו מנגנון משוכלל של הרס עצמי. נגד יוסטון, שאפתנית ככל שתהיה, הוא מקבל הזדמנות נוספת. אותה כבר אסור לו לפספס.
9. בכלל, בטוח שמישהו דיבר על זה כבר, אבל איזה מגניב יהיה סופרבול בין האחים הארבו? בואו נגיד שכבר השלמנו עם זה שלא נקבל אחד כזה עם המאנינגים, כך שזה הכי קרוב לדבר האמיתי.
10. אם חוזרים ומתעכבים שוב על סעיף 4 ועל בולטימור, צריך להודות ללא שמץ של התנצלות: איזה מזל שאטלנטה לא עלתה שלב. נכון שלרייבנס יש בעיות אישיות קשות, אבל אפשר לפחות לספור אותם כמועמדים. הפאלקונס הם בדיוק מה שלא היינו צריכים קבוצה בעלת יכולות מוכחות לא לנצח בינואר. זה משהו שאי אפשר לומר על אף אחת מהקבוצות שכן הגיעו למעמד הזה.
