"זה עתה זכית בגביע העולם, נכון?". זו היתה השאלה שהפנתה רוזאנה סקוטו, מנחת תוכנית "יום טוב, ניו יורק", לתיירי הנרי כאשר נחת בתפוח הגדול ביולי 2010. הכוכב הצרפתי נאלץ לתקן אותה שאמנם זכה במדליית הזהב במונדיאל, אך זה היה מזמן, ולא נכנס לפרטים אודות ההרפתקה הביזארית של נבחרת הטריקולור בדרום אפריקה. מיד לאחר מכן נשאל הנרי אם הגיע לארצות הברית כדי לברוח מהגזענות ביבשת הישנה, במה שהוגדר על ידי רבים כראיון הכדורגל הגרוע ביותר בכל הזמנים.
החלוץ הצליח לשמור על איפוק מופתי, אולם יחסיו עם כלי המדיה האמריקאים ידעו מאז בעיקר משברים. לתפיסתה של ליגת ה-MLS, הכוכבים הגדולים שהוחתמו על חוזים שמנים אמורים לספק את הסחורה לא רק על המגרש, אלא גם בזירת התקשורתית. בניגוד למקובל באירופה, שחקנים מחויבים להתראיין על בסיס כמעט יומי, וזה נכון במיוחד לגבי קפטן הקבוצה. מיותר לציין כי הנרי עונד את הסרט של ניו-יורק רד בולס, ולכן נצטווה להתמודד באופן מתמיד עם שאלות לא מבריקות של עיתונאים מקומיים. לשחקנים אירופים קשה להתרגל לעובדה כי אנשי תקשורת יכולים להיכנס באופן חופשי לחדרי ההלבשה, ופעם אחת אף מצא את עצמו הנרי יוצא מהמקלחת מכוסה במגבת ופוגש עיתונאים עם מיקרופונים. "אני יכול להתלבש ברשותכם?", שאל הצרפתי ונדהם לגלות שהם סירבו לצאת מהחדר, אלא פשוט סובבו אליו את הגב. הנה לכם פרטיות נוסח אמריקה. בשלב מסוים נמאס להנרי מהמטלה המתסכלת, והמועדון הצהיר בלב כבד כי ניתן יהיה לדבר איתו רק בימי שלישי וביום לפני המשחק.
***
במובן מסוים, היה אמור הנרי להיות ה"בקהאם של החוף המזרחי", אלא שאישיותו שונה בתכלית מהאנגלי של לוס-אנג'לס גלאקסי. ספייס-בוי שואב כוחות מאור הזרקורים, ואילו לצרפתי חשובה בעיקר המקצוענות במשחקים ובאימונים. אחרי החודשים הקשים בחייו, בהם נאלץ להתמודד עם פרשת "יד הצפרדע" בפלייאוף העלייה למונדיאל מול אירנלד ועם הפיאסקו החברתי והתקשורתי בטורניר עצמו, היתה לצרפתי אשליה שימצא קצת שקט מעבר לאוקיינוס האטלנטי. הוא התבדה, והדבר לא היטיב עם עצביו. בעוד בקהאם הואשם לא פעם בחוסר אכפתיות, הנרי הפגין בקביעות סוג של אכפתיות יתר. הוא צרח על חבריו, התווכח עם השופטים, הרבה לעשות תנועות של חוסר שביעות רצון כאשר לא קיבל כדורים או כאשר הביצוע הטכני של יתר השחקנים לא היה לטעמו, ובאופן כללי לא הצליח לשמש דוגמא של ספורטאי למופת.
חצי העונה הראשונה שלו ב-MLS, בתום המונדיאל, היתה עלובה במיוחד, עם שני כיבושים ב-11 משחקים. בתחילת 2011 הוא הדהים את כולם כאשר הכריז שאי אפשר לצפות ממנו שיסחוב את הקבוצה על גבו. השנה נראה המאזן שלו טוב הרבה יותר, עם 14 שערים וארבעה בישולים בקבוצה בינונית שתפסה רק ברגע האחרון את הכרטיס לפלייאוף. אלא שהוא גילה חוסר יציבות, ואת הכותרות הגדולות עשה בגלל שערוריות. "הנרי דיבר על המגרש יותר מאשר רץ. הפה שלו עבד שעות נוספות, בניגוד לרגליים. הוא תמיד נראה זועף, על האוהדים ועל חבריו לקבוצה", כתב פרשן ESPN לאנדר סחרלאנקס, ולכך יש להוסיף גם שני כרטיסים אדומים. למען האמת, קשה להאשים את החלוץ הן בתקרית מוזרה במשחק מול פורטלנד והן בדריכה הלא ברורה על שחקן קנזס סיטי. בשני המקרים מתקבל הרושם כי השופטים חשקו לגנוב את ההצגה, אבל לרוע מזלו של הנרי הוא נאלץ להתמודד עם טענות רבות על מזג חם מדי מצד העיתונאים. כשהוא מתרץ את התנהגותו, אוהב הנרי להדגיש שיש לו מנטליות של ווינר. בראיון לניו-יורק טיימס בחודש שעבר הוא אפילו הישווה את עצמו באופן תמוה למדי לרוי קין: "ראיתם אותו בפעולה? כך אני משחק". מעניין מה יגידו על כך אוהדי ארסנל.
***
בשורה התחתונה, הודחה ניו-יורק בפלייאוף דווקא בידי לוס-אנג'לס של בקהאם שהמשיכה לזכיה בגביע. היחס העוין מצדו של הנרי כלפי התקשורת והקהל היה בעייתי בלשון המעטה, תדמיתו ככוכב-על נשחקה, ובאופן אירוני במיוחד דווקא השחקן שנזרק מניו-יורק באמצע העונה, הקנדי בן ה-33 דוויין דה-רוסאריו, עשה חיים מטורפים בקבוצתו החדשה, די.סי יונייטד, הוכתר למלך השערים וזכה בתואר ה-MVP של הליגה השחקן הראשון שעושה זאת למרות שלא מעפיל לפלייאוף. הנרי אמר בהזדמנויות רבות כי הצטער על עזיבותו של דה-רוסאריו ופירגן לחברו לשעבר, אבל זה רק מדגיש את גודל הכישלון שלו.
קל להבין, אם כך, מדוע כה שמח הנרי לשוב ללונדון ולהתאמן עם התותחנים. "הקשר שלי עם ארסנל הוא מעבר לספורט. לא הייתי אוהד ארסנל לפני שהגעתי לשורותיה ב-1999, אבל עכשיו אני אוהד. התפתחתי במועדון הזה כאדם", אמר הנרי. הוא גם הבקיע במדיה 226 שערים ב-369 משחקים, נחשב על ידי רבים לגדול שחקניה בכל הזמנים, ופסלו הוצב החודש בפתח אצטדיון האמירויות. הנרי לא הסתיר את דמעותיו בטקס המיוחד שחנך את הפסל. "בכיתי גם כאשר עזבתי את ארסנל לטובת ברצלונה ב-2007, אבל אז אף אחד לא ראה את זה", אמר.
כשהנוסטלגיה לימים המשותפים אופפת את כולם, החל המנג'ר ארסן ונגר להשתעשע ברעיון להחזיר את הנרי לקבוצה למשך חודשיים בהשאלה. בינואר ייסעו ג'רביניו ומרואן שמאח לאליפות אפריקה, ורובין ואן-פרסי יישאר החלוץ האמיתי היחיד בסגל הרי תיאו וולקוט מתופקד אצל ונגר אך ורק באגפים, פארק צ'ו-יונג הקוריאני בקושי רואה דשא, ואילו אנדריי ארשבין הפך בחודשיים האחרונים לבדיחה מהלכת וחייב לעזוב את לונדון כדי לחזור לעצמו לקראת יורו 2012. עצם המחשבה שאפשר יהיה לראות את הנרי לובש שוב את המדים האדומים מעבירה בכל אוהד ארסנל צמרמורת, אבל הדרך לשם עוד ארוכה. מעבר לסוגיית הביטוח הבירוקרטית, אשר טירפדה בזמנו את החתמתו של בקהאם בטוטנהאם, השאלה הגדולה היא אם המהלך כדאי לכל הצדדים.
***
כאשר נשאל האם הצרפתי עדיין מסוגל לשחק ברמה הנדרשת בפרמייר-ליג, השיב ונגר ב"כן" נחרץ. הפרופסור ראה את הכוכב בן ה-34 באימונים, והוא יכול לשפוט הרבה יותר טוב מכולנו, וגם אלכס סונג מסכים. "אמרתי להנרי שהוא עדיין יכול לתרום לנו. הוא אף פעם לא ענה, אלא רק חייך. ההישגים שלו חסרי תקדים, הוא לא צריך להוכיח דבר לאיש, וכעת יש לו הזדמנות לסייע שוב לארסנל. שחקן כמוהו יוסיף לנו המון", אמר הקשר הקמרוני.
מצד שני, גם אם אין שאלות רבות לגבי כושרו, ברור כי הנרי לא יוכל להגיע לרמה העילאית שהציג בשיא הקריירה. מדוע לו לסכן את מקומו בהיסטוריה של המועדון במספר משחקים בודדים? הקרקס התקשורתי סביב חזרתו יהיה עצום, הציפיות יהיו בשמיים, ואף אחד לא מבטיח שזה אנושי לעמוד בהם.
כאשר סול קמפבל שב לארסנל לפני שנתיים, הבאזז התקשורתי היה באופן טבעי קטן הרבה יותר, ובשורה התחתונה היתה תרומתו בינונית למדי. מובן שהדבר נעשה בנסיבות אחרות, וגם החזרה של אנדריי שבצ'נקו למילאן אחרי הפיאסקו בצ'לסי היתה שונה בתכלית אז קיווה החלוץ לשקם את הקריירה, אבל תיזכרו כמה עצוב היה לאוהדי הרוסונרי לראות את אלילם לשעבר מחמם את הספסל. בקדנציה השניה בקבוצה לא כבש הסופר-סטאר האוקראיני אפילו שער אחד. שום דבר לא יהרוס את ההילה סביבו בסן-סירו, אולם אין ספק שכל המעורבים היו מעדיפים לוותר על ההרפתקה השניה. האם הנרי ירגיש אחרת כג'וקר על הספסל?
***
לאנשי ארסנל כדאי להתייחס בכובד ראש גם להשפעות החברתיות של המהלך. ססק פברגאס אמר בזמנו שנוכחותו של הנרי בלמה את התפתחותם של השחקנים לצידו, והכוכב עצמו, בניתוח אינטליגנטי וביקורתי, הסכים: "הייתי השחקן הבכיר ביותר, והנטיה שלי לדרוש כדור בכל מצב גרמה לאחרים למסור לי גם כאשר היו אופציות טובות יותר. משכתי את כל הקבוצה לכיווני. במובן זה, הקבוצה השתחררה כאשר עזבתי". כפי שניתן לראות מהופעותיו בניו-יורק, הנרי עדיין רוטן על כל מי שמבצע טעות, וסביר להניח שזה יהיה גם המצב בארסנל. כיצד ישפיע הדבר על השחקנים האחרים? הרי יש הטוענים כי הקריירה המבטיחה של חוסה אנטוניו רייס התרסקה בלונדון בעיקר בגלל המבטים להם זכה מהצרפתי. כל הביטחון העצמי של הספרדי התאדה מבלי לשוב. כשהנרי מתאמן עם ארסנל, הצעירים נהנים להיות בחברתו. לא בטוח שהם ימשיכו ליהנות כאשר הוא ידרוך על הדשא.
השאלה החשובה ביותר נעוצה ביחסיו של הנרי עם הכוכב הגדול ביותר בחוד רובין ואן פרסי. השניים לא תמיד חיו בהרמוניה, והנרי אמר אחרי עזיבתו: "כאשר ואן-פרסי הגיע לארסנל, לא תמיד היה קל להסתדר עם הבחור. יש לו אופי קשה". מאז הרבה הצרפתי להחמיא לואן-פרסי על השיפור המרשים בכושרו, וכינה אותו "שחקן אינטליגנטי במיוחד", אבל האם ישמח ההולנדי לחיות שוב בצילו של הצרפתי? הרי לא משנה כמה שערים יבקיע הקפטן הנוכחי, הוא עדיין לא מתקרב למעמדו של הקפטן לשעבר.
סוגיות אלה חייבות להילקח בחשבון על ידי ונגר והנרי לפני שהם פותחים במשא ומתן מול האמריקאים. אם וכאשר יוחלט לתת אור ירוק למהלך, יהיה זה הסיפור המרכזי של חלון ההעברות בינואר, ונותר רק לקוות, בעיקר לטובתו של הנרי, שהחזרה המרגשת שלו תסתיים רק בדמעות של אושר.