"בתחילת העונה פנו אליי הבעלים והמאמן של הקבוצה, אמרו לי שהעונה הם החליטו ללכת על קונספציה של שחקנים צעירים ושאקבל הזדמנות. האמנתי לזה. אחרי המשחק הראשון שבו לא שיחקתי הרבה, חשבתי שאולי מדובר במשהו זמני. אחרי שלושה משחקים שבהם בקושי ראיתי מגרש כבר ניגשתי למאמן ושאלתי אותו 'מה קורה איתי?'. הוא אמר שהקבוצה עדיין מתחברת ושהוא ינסה לתת לי הזדמנות בהמשך העונה. עד עכשיו זה לא בדיוק קורה. אני כבר מתחיל להתייאש, וחבל שלא ירדתי העונה ללאומית".
את המונולוג הזה נתן לוואלה! ספורט אחד מהשחקנים שבפרויקט פתיחת העונה חזינו להם שנת פריצה. הוא מספר על האכזבה הקשה שחווה שחקן צעיר בתחילת דרכו בניסיון לפתח קריירה אמיתית בליגה הראשונה. עם חוק שמאפשר לארבעה זרים להיות על הפרקט בזמן נתון ועוד ישראלים בכירים שכבר הוכיחו את עצמם בקריירה שלהם, אין ספק שהמקום של הכישרון המקומי הצעיר נדחק לשוליים. רק שאחר כך לא יתפלאו למה הנבחרות הצעירות והבוגרות לא מצליחות.
לאף אחד אין רישיון להפסיד
אז מדוע קבוצות ליגת העל לא דוחפות לכיוון של הצעירים? "ההנהלות בדרך כלל מגיעות בתחילת העונה עם אג'נדה של לנסות לתת לצעירים, אבל לרוב זה לא באמת יוצא לפועל", מספר רועי חגאי, שאימן בתחילת העונה את בני השרון, "אם אתה מפסיד חצי משחק, אז פתאום שואלים אותך למה שיתפת את אותו שחקן שהם רצו בהתחלה". עופר ברקוביץ', מאמן מכבי אשדוד, מחזק: "יש קבוצות שעם הלחץ שלהן מדברות, מצד אחד, על הרצון לשתף צעירים, ומצד שני, כשהתוצאות לא מגיעות זה משפיע על השקט של המועדון ודוחף את הצעירים למטה".
שמעון אמסלם, המנהל המקצועי של עירוני אשקלון, מנסה להציג תמונה יותר ורודה ומציין את ההתקדמות שעשו אצלו ניב ברקוביץ' (25) ועמית שמחון (23), שניים שסיימו גיל נוער לפני הרבה שנים. "אף אחד לא רוצה להפסיד ואף אחד לא לוקח בחשבון שנפסיד בגלל שחקן צעיר", הוא אומר, "גם אנחנו הפסדנו משחקים בגלל שחקנים צעירים ולא לקחנו את זה כאסון. אנחנו יודעים שזה תהליך של בנייה ולא מפילים את זה על אף אחד, משתמשים במה שיש להם בצורה הכי נכונה ומנסים לגרום לזה שלא ייכשלו. כשהייתי שחקן צעיר המאמנים הכניסו אותי למצב שבו יכולתי להצליח. מאוד קל להכניס שחקן צעיר ולהפיל עליו את התיק, זה עניין של גישה. יש מאמנים שמכניסים צעירים כדי שתהיה להם סיבה להפסיד, ויש כאלה שמכניסים צעירים כשיש סיכוי להצליח ובונים את השחקן".
יותר מדי זרים על הפרקט
כמעט כל אנשי המקצוע בליגת העל סבורים שארבעה זרים על הפרקט הם מכה לכדורסל הישראלי: זה לא נותן במה לצעירים, מקשה על מאמנים לשלוט בקבוצה ולא באמת מושך את האוהדים, שלא מתחברים לאותם אמריקאים שמשוטטים באולמות. אלא שבפועל, כשהתבקשו המנהלים של אותם אנשי מקצוע להצביע על השיטה לקראת העונה הקרובה, הם החליטו להתגמש והעבירו את החוק.
"אם אני אבא של ילד בגיל נוער, אני מעביר אותו ענף", תוקף חגאי, "ילדים רוצים לחלום שהם יהיו שחקני ליגת העל, אבל כשהם פותחים את הטלוויזיה הם רואים ארבעה זרים ועוד מתאזרח בחמישייה. זה מאוד קשה. לפני הרבה שנים, כשהיו שני זרים על המגרש, היו הרבה יותר ישראלים, אבל אני בטוח שאם הם היו משחקים בתקופה הזאת הם לא היו מקבלים את הצ'אנס הזה".
"אם בעבר שחקנים צעירים היו מצטרפים לסגל כשהיו שניים או שלושה זרים, כל מועדון היה מצרף שניים או שלושה שחקנים שהיו מתבשלים בנוער ולאט לאט אפשר היה לשלב אותם", נזכר ברקוביץ', שהחל לשמש כעוזר מאמן בליגת העל עוד בתקופת חוק שני הזרים, "היום, כשיש הרבה זרים וקבוצות שמחזיקות אפילו יותר מארבעה ובוחרות מתוך הסגל, באופן טבעי זה יוצר מצב שיש פחות ישראלים. גם כשהיה החוק הרוסי היו קבוצות עם חמישה-שישה זרים, מה שפגע בצעירים שבכלל לא יכלו להתאמן עם הקבוצה".
השחקן שהמונולוג שלו הובא בתחילת הכתבה מסביר את המצב מנקודת מבטו: "על העמדה שלי נמצא רק שחקן אמריקאי אחד, כביכול, אבל נתנו לעוד שחקן אחר לשחק בעמדה הזאת, למרות שזו לא העמדה הטבעית שלו. כל הזמן אומרים לי שזה טוב שאתחשל מול שחקנים יותר חזקים, אבל מה זה עוזר אם אני רק מתאמן איתם כל הזמן ובסופו של דבר לא יכול לממש את מה שאני עובד עליו גם בזמן משחק?"
חלק כן, חלק לא
נכון שהצגנו לכם תמונה שחורה, אבל שני שחקנים הצליחו העונה לעשות קפיצת מדרגה גדולה מאוד, בדרך לקבלת מעמד לגיטימי בליגת העל. שלומי הרוש בן ה-23 הגיע מכפר סבא/כוכב יאיר, בה היה שחקן בכיר, להפועל חולון. אחרי חצי עונה הוא הפך לבורג חשוב במכונה של חולון, כשהוא קולע 7.2 נקודות, מוסר 1.7 אסיסטים ומוריד 1.9 ריבאונדים ב-19.3 דקות בממוצע למשחק. יחזקאל סקוורר בן ה-22, שעלה ליגה עם מ.כ הבקעה, פתאום מוצא את עצמו על הפרקט 28.1 דקות בממוצע למשחק. הוא עושה זאת על חשבון שמוליק ברנר ותורם 7.1 נקודות ושלושה אסיסטים למשחק.
"הרוש וסקוורר הם שני פרטים שאינם מעידים על הכלל וגם במקרה שלהם זה היה קרוב מאוד להיגמר אחרת", מזכיר מאמן בליגת העל, "הרוש הובא לחולון כישראלי חמישי בסגל, אבל עודד שעשוע שיושב לו על העמדה נראה רע ודן גרונפלד שוחרר, והנה, הוא הגיע למעמד של ישראלי שלישי, כששון דניאל הוא לא בדיוק בכיר. את ברנר הביאו לבקעה כי לא באמת האמינו בסקוורר, אבל הוא נפצע ולאשכנזי לא הייתה ברירה. שניהם ידעו לקחת את הצ'אנסים שלהם, וזה משהו שחשוב להגיד לזכותם".
ויש גם דרך אחרת. שתי קבוצות הכריזו בתחילת השנה על שילוב רציני של צעירים בסגל מכבי אשדוד, שלקחה שלושה שחקנים מהלאומית בנוסף לדניאל גור אריה שכבר היה בסגל, ובני השרון, שבגלל תקציב קטן הייתה חייבת לקצץ. הראשונה התחילה לגלות את הצעירים רק בתקופה האחרונה והצליחה, השנייה קיבלה מגיא לביא הרבה בהתחלה, ולאחר מכן אף אחד לא העלה את רמתו.
"אצלנו באשדוד החלטנו להביא מספר צעירים: גלעד קרני, אנטון שוטבין, ינעם אירם ודניאל גור אריה, בתקווה שחלקם יפרוץ, אבל אי אפשר שכולם יפרצו. אין ספק שיותר קשה לשלב צעירים", מעיד ברקוביץ', "ברגע שהם יצברו ניסיון, גם היכולת תגיע. גם כשמאיר טפירו היה שחקן צעיר היו לידו שועלים ותיקים, ואני מקווה שיידעו בכדורסל לנצל את הניסיון של הוותיקים כדי לקדם את הצעירים. זה מה שקורה אצלנו".
מנגד, חגאי מנסה להסביר את התנודות ביכולתו של לביא, שכבר הוכתר כדבר הגדול הבא: "גיא לביא הוא שחקן ליגת העל ברמה שלו, אבל בסיטואציה בבני השרון נעשה לו עוול כי פתאום הוא היה צריך להיות השחקן הישראלי הבכיר של הקבוצה. זה היה בעוכריו, הוא היה צריך להיות רכז שני שנכנס ל-8-10 דקות בפתיחת העונה ותוך כדי מתקדם ל-20-25 דקות. בגלל הפציעה של בן רייס וכל מיני סיטואציות, הוא היה צריך בגיל 19 לעלות ל-30 דקות למשחק ולהוביל קבוצה. זה היה גדול עליו, למרות שהוא ילד מאוד מוכשר ועוד יהיה בכיר בליגת העל".
לאן מובילה הדרך?
בסופו של יום, הכדורסל הישראלי נמצא היום על סף של פרשת דרכים. ארבעה שחקנים שמקבלים העונה מעל 20 דקות למשחק נמצאים בשלהי הקריירה שלהם, עוד שני מתאזרחים שלא ידוע עוד כמה זמן יישארו איתנו נמצאים בעמדה דומה, והשאלה היא מי יוביל את הענף אצלנו בעוד כמה שנים, במיוחד לאור המחסור הברור שיש לצעירים בדקות משחק בשנים האחרונות.
"אם היו משחקים בישראל רק עם שני זרים ושלושה ישראלים על המגרש, גם חבר'ה שהיו מסיימים גיל נוער היו עולים להיות שחקן שביעי או שמיני בסגל, ובגיל 20 כבר היו שחקני חמישייה בליגת העל. כל עוד יהיו ארבעה זרים, רק העילויים הגדולים יקבלו צ'אנסים וזאת בעיה", מסכם חגאי. ברקוביץ' טוען: "אין ואקום בכדורסל, ברגע שהמקומות יתפנו, יהיה מה שיתפוס את זה. יהיו כאלה שיעשו את זה יותר טוב, וכאלה שיעשו את זה פחות טוב".
אמסלם נחוש וטוען שהמפתח הוא בהנהלות: "זה לא מסובך עבור קבוצות לתת לישראלים צ'אנס. ברגע שההחלטה התקבלה ואתה רוצה לקדם את הצעירים, אין סיבה שזה לא יקרה. כשבוחנים את הליגה לאורך זמן, רואים שהקבוצות המצליחות הן הקבוצות עם הישראלים הדומיננטיים. אנחנו למדנו את הלקח הזה. אפשר ליצור סיטואציה שבה הישראלים יבואו לידי ביטוי, גם בהכנה של הקבוצה לפני העונה. אנחנו באשקלון פועלים בכיוון ולא מרפים".
אותו שחקן צעיר מתחילת הכתבה נשאר עם שבב אחרון של תקווה: "אומרים שאין ואקום, אומרים שאקבל את ההזדמנות, אבל כשאתה יושב הרבה על הספסל ולא משחק, גם כשהמאמן שלך אומר שאתה מתאמן טוב ומתקדם, אתה מאבד את החשק. הפיתרון בשלב הבא יהיה לרדת לליגה הלאומית. מקווה שאחר כך עוד אוכל לחזור לליגה הראשונה".
