מי ישמור על הלב של גוטמן

אם גם אתם מצאתם את עצמכם אדישים למינוי של אלי גוטמן בנבחרת, אתם לא לבד. זה באמת לא מעניין. זה אולי חשוב, אבל בטח שלא מרגש. קודם כל, כי זה היה ברור. אבי לוזון אולי חושב שאנחנו מפגרים עם ועדות האיתור וישיבות המזכירות וכל שאר הניסיונות של ההתאחדות לעשות הצגה כאילו יש פה מינהל תקין, אבל כולם ידעו מזמן שגוטמן יהיה המאמן הבא, כך שכל התהליכים הביורוקרטיים היו לא רק מיותרים, אלא בעיקר מביכים. זה מעליב, מתנשא ומזלזל.

חוץ מזה, כרגע הנבחרת היא הקבוצה הכי מאוסה בכדורגל הישראלי, וזה עוד בעונה חלשה במיוחד של ליגת העל. בשנים האחרונות הנבחרת הזאת מזוהה רק עם איש אחד, אבי לוזון, וזה לא ממש עוזר למעמד הציבורי שלה. זו לא הנבחרת של העם, לא הנבחרת של בניון או של פרננדז, זו בעיקר הנבחרת של יו"ר ההתאחדות. הוא מחליט על המאמן, הוא קובע את המטרות, הוא חורץ את הכישלון, היו גם שטענו שהוא משפיע על הסגל. אז אם אתם לא חרדים לגורלה של קבוצת הכדורגל האומללה הזאת, אפשר להבין למה.

ככה לקחו לנו את האהבה הכי טהורה וקלאסית. כל עוד זו הנבחרת של לוזון, יהיה לה קשה מאוד לגרור אמפתיה או הזדהות. אנשים מחכים לה בפינה, עיתונאים מתפללים שהיא תיכשל, השאר סתם אפאטיים. הבודדים שבאמת אכפת להם מהנבחרת עדיין בטראומה מההפסד מול יוון בבלומפילד. הם לא יכולים לסלוח. לא לשחקנים ולא ללוזון. גוטמן מגיע לקבוצה רקובה וחלשה, ויצטרך לעשות קסמים. ברור שהשפל הזה הוא גם הדבר הכי טוב שיכול לקרות למאמן (אין לו מה להפסיד, רק לשפר), אבל הריקבון הזה גם עלול לפעול לרעתו. מה הוא כבר יכול לעשות?

כבר מהדיווחים הראשונים על התוכניות שלו – המשך בנייה על בניון כקפטן, שיחה עם מליקסון, התבססות על השגרירים – אפשר לקבל דיכאון. זה מה שיש? אין להם תחליף? (התשובה, אגב, היא לא). עד מתי נצטרך לבנות את הציפיות שלנו על בניון (חולים עליך יוסי, באמת), השחקן שכבר הביע את הייאוש שלו שוב ושוב? אומנם יש מקום לתקווה, וכולנו זוכרים איך גוטמן לקח שחקנים גמורים ומושמצים כמו ורמוט ושכטר והפך אותם לכוכבים, אבל גם למאמן הכי חרוץ ויסודי יש מגבלות.

אבל זאת לא הדאגה הכי גדולה. לאור המצב הנוכחי, כשנזכרים בלב הרגיש של גוטמן, אפשר גם ממש לחשוש לבריאותו. אנחנו זוכרים את הפרצוף החיוור שלו כמאמן בית"ר, זוכרים אותו מתנשף בכבדות על הקווים כמאמן הפועל תל אביב, זוכרים את אירועי הלב שסבל מהם, זוכרים את השיברון על הפנים שלו אחרי כל החטאה או אי מילוי הוראות. והפעם, להזכירכם, אין לו זרים כמו אניימה ודה סילבה. אין לו את זהבי, נאתכו, ורמוט ושכטר בשיאם. איך הוא יתפקד עם הסגל הבינוני הזה, עם מדינה שכבר שנים לא מסוגלת לייצר בלם או מגנים, עם שורה ארוכה של ליגיונרים שקופאים מקור על הספסלים באירופה, עם תקשורת שתשמח לאידו של לוזון על כל הפסד, עם קהל שלא אוהב לתמוך ולא יודע לעודד?

ונשאלת שאלה אחרת: כל שחקן רכש חדש שמגיע לקבוצה עובר בדיקות רפואיות בטרם הוא מוחתם. האם גם גוטמן עבר בדיקות? ואם כן, אצל מי? אצל ד"ר רוסנובסקי? אצל ועדת האיתור? האם הוא כשיר פיזית לתפקיד? האם הלב שלו חזק מספיק כדי לשאת את המעמסה שנקראת טל בן חיים? אם גם בהפועל תל אביב בשיאה הוא נראה על סף התמוטטות, איך הוא יוכל לשרוד את קן הצרעות הזה? קצת עצוב שכרגע הלב של גוטמן הוא הדבר הכי סוער בנבחרת הזאת. נאחל להם בהצלחה, אבל אין פלא שכרגע כולנו חוששים לגורלם של כל המעורבים.

עוד על המינוי של אלי גוטמן לנבחרת ישראל:

גוטמן: "קיבלתי את ברכת הדרך, רוצה להתחיל בינואר"

יוסי בניון: "אף אחד לא יתלונן. גוטמן אחד המאמנים הטובים"

איך יו"ר ההתאחדות שוב יורק לכולם בפנים?