פברואר 2009. למחרת התבוסה הקשה 4:0 להפועל תל אביב בבלומפילד, הגיע ראובן עטר לאימון בית"ר ירושלים שם ציפתה לא הפתעה לא נעימה. מספר אוהדים השייכים לארגון "לה פמיליה" המתינו לו, קיללו ודרשו ממנו להתפטר. עטר נפגע מאוד מהאירוע, חש שהוא מכוון וסבר כי גורמים במועדון היו יכולים לעשות יותר על מנת למנוע מאותם אוהדים להתקרב למתחם. היו"ר איציק קורנפיין מצידו ציפה מהמאמן שלו לעזוב, אבל עטר לא נכנע וסיים את העונה כמנצח. גם במלחמת המוחות מול היו"ר וגם על הדשא, כשבית"ר התאוששה וסיימה עונה רעה בטעם מתוק עם זכייה בגביע המדינה ומקום שלישי.
בתקופה האחרונה התייחס נשיא מכבי חיפה יעקב שחר מספר פעמים לאפשרות שעטר יאמן את הירוקים והבטיח: "זמנו יגיע". אם אלישע לוי לא יוביל את חיפה לקאמבק היסטרי וזכייה באליפות, נראה שהזמן הזה קרוב מתמיד כאשר במקביל, גם הקהל הירוק מאבד סבלנות וממשיך לקרוא בשמו של אלילו. עטר למד היטב בקריירה כשחקן ומאמן שהאווירה והלחץ בקבוצה גדולה שונים בצורה משמעותית מכל מקום אחר, על אחת כמה וכמה מכבי נתניה, בה זוכה המאמן לתנאי עבודה סטריליים. כמו שניתן ללמוד מסיפור הפתיחה, גם הקהל שאהב והעריץ, יכול להתהפך ברגע אחד לא מוצלח. עטר יגיע הערב (שני, 20:50, ערוץ 1) לקרית אליעזר עם נתניה וזו הזדמנות מצוינת לבדוק האם הוא מתאים, מוכן וצריך לאמן את מכבי חיפה.
עוד לפני שאפשר להתחיל בניתוח, צריך להבין באילו תנאים עובד עטר מאז חזר לקדנציה האחרונה בנתניה בספטמבר 2009. הוא נמצא בקבוצה ללא ציפיות גבוהות, ללא לחץ מהקהל (שממעט להגיע) וללא מתחים. ההישגים שלו נהדרים, אבל גם תקופות פחות טובות מתקבלות בהבנה. הרי לנתניה אין בעלים והאנשים החזקים במועדון, קובי בלדב וגיל לב, לא מעורבים מקצועית וממעטים להשמיע את קולם. עטר מקבל מנדט מוחלט וחופש פעולה לכל פעולה מקצועית במסגרת התקציב. למעשה, עטר הוא הכל בנתניה. מנהל ספורטיבי, מאמן והחל מהעונה, תאמינו או לא, הוא משמש כדובר המועדון בפועל ואחראי בלעדי על מתן אישור לראיונות.
המעמד הזה לא נבנה ביום אחד. מעבר להצלחות המקצועיות שעזרו לעטר לבסס את כוחו, הוא ידע בעבר לא מעט מאבקים. כך למשל בעונת 2004/5, הראשונה המלאה שלו כמאמן ראשי, העלה עטר את נתניה לליגת העל למרות סיבוב שלישי רע מאוד בו כמעט ושמטה הקבוצה יתרון 12 נקודות מהמקום השלישי. הבעלים דאז, אשר אלון, לא היה מרוצה מהסיומת ורצה לצרף איש מקצוע נוסף לצד עטר. כשהאחרון שמע על ניהול מגעים עם המאמן חיים לוי הוא זעם ושקל להחרים את חגיגות העלייה הרשמיות. הקהל הצהוב התייצב לצידו ואלון, שנלחץ מאוד מדעת הקהל, מיהר לשבת עם עטר עוד באותו הערב ולסגור איתו על חוזה לעונה נוספת. השניים סיכמו כי עוזר שיוסכם על עטר יצטרף לצוות, אך זה לא קרה בסופו של דבר.
גם בבית"ר היו לעטר מאבקי כוח. הוא הגיע למועדון שהיה בקריסה בעקבות חרפת קרקוב. ארקדי גאידמק משך את ידיו מהקבוצה והשאיר אותה שקועה עם חוזים כבדים והתחייבויות כספיות עצומות. קורנפיין דרש מעטר להשקיע מאמצים בגביע הטוטו על מנת להעשיר את הקופה, אך האחרון התנגד ועלה למשחקי המפעל עם המחליפים. קורנפיין רתח, אך נאלץ להתקפל. מקרה הפוך אירע בקדנציה הקצרה במכבי הרצליה (2006/7) והבעלים אריאל שיימן הסביר אז את ההחלטה להיפרד מהמאמן: "לא שידרנו על אותו גל".
בשנותיו בנתניה עטר בנה סביבו צוות של אנשי אמון בראשות עוזרו צדוק מלכה. בתקופתו הוחלפו שני מנהלי קבוצה, עוזר מאמן (אמיר שלח) ומאמן שוערים, כשאבי פרץ, עוד אחד שנחשב מקורב לעטר ושיחק תחתיו, שב לקבוצה בקיץ שעבר. עטר אחראי ישירות על קידום לא מעט צעירים ושחקני בית, אבל במקביל קיבל מנדט לשלוח הביתה שחקנים שמזוהים עם המועדון (לירון וילנר, רביד גזל, אמייה טגה ואחרים), כישרונות פוטנציאליים (שניר גואטה, ריף מסיקה) וגם זרים שהובאו באופן ישיר על ידי דניאל יאמר (סטניסלב אנגלוביץ', אוקוצ'ה). "ראובן הוא טיפוס חשדן שאוהב לעבוד עם האנשים שלו, דורש נאמנות מוחלטת ולכן לא מפחד להתעמת ולעמוד על שלו", מספר בכיר לשעבר בנתניה.
נתניה היא הקבוצה של עטר גם בכל הקשור לחדר ההלבשה. לאחמד סבע, קובי דג'אני וניר נחום הוא הציל את הקריירה כמו שעשה עם תמיר כהן לפני המעבר לאנגליה. הוא ללא ספק אחראי על הפריצה והקידום של חן עזרא, עומרי בן הרוש ופיראס מוגרבי להם נתן אשראי בלתי מוגבל. בעונות קודמות הוא עשה דברים דומים עם אלמוג כהן, דלה ימפולסקי, אריאל הרוש ועידן ורד. שחקן בנתניה מסביר: "בקיץ שחקנים נשארו בקבוצה בגללו וכולם משחקים קודם כל בשבילו. גם בתקופות לא טובות, דברים לא יוצאים החוצה מחדר ההלבשה רק בגלל כבוד לעטר".
המאמן בנה לעצמו קו ברור בשנים האחרונות. הוא התרחק מסטיגמת הכדורים הארוכים שדבקה בו בשנותיו הראשונות. הקבוצה שלו מחפשת לשחק כדורגל אטרקטיבי ושולחת הרבה שחקנים להתקפה גם במחיר הפקרות בהגנה וספיגה מרובה. נתניה של השנה היא קבוצה קצת נאיבית, שמגיעה להמון מצבי הבקעה, אבל רכה מאוד בחלק האחורי והיא היחידה בליגה שלא שמרה על שער נקי. במקביל, עטר גיבש לעצמו מדיניות ברורה. הזרים נדחקו הצידה לטובת הישראלים, הוא לא מצרף במכוון שחקנים אפריקאיים (מטעמי בעיות משמעת בלבד) וזאת כדי לשמור על הסטריליות בכל הסקטורים.
האווירה בחדר ההלבשה, האחדות בסגל בתוספת השקט המוחלט מהמערכת, הקהל והתקשורת הופכים את נתניה למקום אידיאלי עבור מאמן ובמיוחד עבור אדם מסוגו של עטר. מכבי נתניה היא בועה. הקבוצה אמנם מגיעה למשחק הערב כשהיא בתקופה לא טובה עם ניצחון אחד בששת משחקי הליגה האחרונים כשהפסד ישלח אותה מחוץ לשמינייה הראשונה, אבל שם לא תשמעו דיבורים על משבר. בנתניה של עטר סופרים רק הישגים ואפילו אם הקבוצה לא תגיע לפלייאוף העליון, ספק אם מישהו במערכת יעז להגדיר את העונה ככושלת או מאכזבת.
בנתניה אין טיפת לחץ והשאלה היא: האם עטר יידע לעבוד היטב גם בתנאים אחרים? סלובודאן דראפיץ', ששימש במשך מספר עונות כעוזר מאמן במכבי חיפה, מנסה להסביר: "לאמן קבוצה גדולה כמו מכבי חיפה לא דומה לאימון קבוצות קטנות או כאלה עם הרבה פחות לחץ. אין סודות כדורגל או גאונים שמצליחים רק בקבוצות גדולות. העניין הוא נטו מנטאלי. יכולת להתמודד עם שחקנים מלאי אגו, לחץ של המערכת, הבעלים, הקהל והתקשורת".
מכבי חיפה היא ההיפך הגמור מנתניה. יש לה בעל בית דעתן, חברי הנהלה חזקים ומעורבים ולא מעט כוחות שדוחפים ומושכים כדוגמת סוכן העל פיני זהבי. על הספסל יושבים שחקני עבר בעלי מעמד חזק במערכת בדמות אדורם קייסי וגיורא אנטמן ולכל אלה צריך להוסיף את הסקאוט המקושר אלון חרזי, שפעיל ומעורב בנושאי רכש. בחיפה, מאמן צריך להתעסק אך ורק בהעברת אימונים וניהול משחק. כלומר, הכי רחוק מהבלעדיות, הדומיננטיות והשקט שאפיין את דרך העבודה של עטר בנתניה.
מצד אחד, נתניה היא קבוצה עם עתיד מעורפל. כל עוד לא תמצא בעלים אמיד ויציב, היא תיאלץ להסתמך שוב ושוב על מכירת שחקנים כדי להעמיד תקציב ראוי מה שימנע ממנה לעשות קפיצת מדרגה. כך שעטר ללא ספק ממקסם את הפוטנציאל הטמון בסגל וכשהוא נמצא בעונה השמינית שלו, אין ספק שהוא בשל למעבר למקום גדול יותר. מצד שני, קשה שלא לתהות למה הוא בכלל צריך את זה. עטר היה סמל גדול בירוק, אבל האם הקהל שכל כך אוהב אותו יחסוך ממנו בתקופות קשות את היחס שמקבלים אלישע לוי והשחקנים בשבועות האחרונים? ספק גדול. מה שבטוח, עטר יושפע ממהלך כזה בצורה קשה יותר בגלל הקשר הרגשי העמוק שלו למועדון.
"אי אפשר לדעת אם לעטר תתאים קבוצה אחרת, אבל ברור שכדי לצבור ניסיון הוא צריך להיות שם ולהתחיל לעבוד. הוא הצלחה אדירה בנתניה, יש לו קבלות וברור שהציפיות והמטרות שלו הן להגיע לקבוצה עם עמידות כלכלית וקהל גדול יותר כדי שהוא יוכל לתרום לה את החלק שלו", סבור זאהי ארמלי. "עקרונית, כל מאמן אמור להיקלע לסיטואציה שבה לקבוצה לא הולך וזה גם רגע האמת של הקהל שצריך לעזור לקבוצה ולא לקלקל. הבעיה היא שהקהל של מכבי חיפה פוגע בקבוצה ומלחיץ את השחקנים והמערכת. הוא צריך לדעת לקבל גם הפסדים ומשחקים לא טובים, לתת עידוד וגב גם למאמן".
דראפיץ' חושב קצת אחרת: "לגבי שום מאמן, גם כזה שהצליח בקבוצה קטנה, אי אפשר להעריך לא ב-100 ולא ב-80 אחוז את סיכויי ההצלחה בקבוצה גדולה. אבל בגדול עטר מכיר את הלחץ בחיפה מהתקופה כשחקן ושום דבר לא יפתיע אותו. הוא אינטליגנט ויודע בדיוק למה הוא נכנס. יש הרבה מאמנים מוכשרים ולא כל אחד יכול לעשות את הקפיצה, אבל לו יש את השקט הנפשי להתמודד עם הסיטואציות ולהצליח בגלל האישיות שלו ומה שהוא משדר ולא בגלל שהוא סמל של מכבי חיפה".
עוד בנושא:
20:50: ערוץ 1: מכבי חיפה נגד מכבי נתניה
אלישע לוי רוצה שמכבי חיפה תשחק כמו שאלקה
מכבי חיפה הודיעה: אלון חרזי לא דיבר נגד המאמן
הירוקים מקווים לשינוי יחס הקהל כלפי אלישע לוי
