קליבלנד קאבלירס: צעד ראשון בחזרה לחיים?

מאזן בעונה שעברה: 63:19

סיימה את העונה: מקום לפני אחרון בליגה

"ידעתי שזה הולך להיות נורא, להזדקן. לא ידעתי שזה יהיה כל כך נורא" - המשפט הזה נאמר ע"י דמות משנית ביצירתו הקלאסית של קורט וונגוט ז"ל, "בית מטבחיים 5". מה לו ולעונה הקודמת של הקאבס? ובכן, הם וכל מי שלא השלה את עצמו, ידעו שזה הולך להיות נורא בלי לברון ג'יימס. אבל הם לא ידעו שזה יהיה כל כך נורא. קליבלנד דווקא פתחה את העונה בניצחון ביתי על בוסטון, סגירת מעגל יפה, מאחר שההתמודדות הקודמת בין שתי הקבוצות הייתה באותו אולם, במשחק 6 שבו לברון לבש את מדי הקאבס בפעם האחרונה. עד סוף נובמבר, הקבוצה עמדה על מאזן שלילי 10:7, פתיחה סבירה לקבוצה שאיבדה את השחקן שהכול עבר דרכו.

ואז מיאמי הגיעה לקליבלנד, אחד האירועים הכי מעוררי ציפייה בעונת 2009/10. לברון חטף מטח שנאה חסר תקדים מקבוצתו לשעבר, אבל יצא כשידו על העליונה: קליבלנד הובסה ב-28 הפרש, הפסידה בשמונת המשחקים הבאים, חילצה ניצחון ביתי מול הניקס ושוב חזרה לרצף של לא פחות מ-26 הפסדים - הארוך ביותר בתולדות הליגה. מדובר בניצחון בודד בחודש דצמבר, אפס ניצחונות בחודש ינואר, 53 ימים של הפסדים בלבד בהפרש מצטבר של מינוס 355 נקודות, ומאזן 36:1 בין 30 בנובמבר 2010 ל-9 בפברואר 2011. בהמשך הגיעה התאוששות מסוימת, בין היתר הודות לגארבג' טיים בשלהי העונה, כשאת אפריל הקאבס סיימו במאזן 4:4.

את נקודות האור בשנה שעברה על הקאבס, אפשר לאתר בשני מועדים (שלושה, אם מחשיבים גם את השמחה לאיד בזמן מפלתו של לברון בגמר): הראשונה הגיעה בטרייד דד ליין, כשהבעלים דן גילברט הפגין נכונות לספוג את החוזה היקר יותר של בארון דייויס (28.6 מיליון בשנתיים הקרובות), על חשבון החוזה של מו וויליאמס (17 מיליון בשנתיים הקרובות), בתמורה לבחירה הבלתי מוגנת של הקליפרס בדראפט 2011. הימור זה השתלם בגדול כשהגיע הלוטרי - נקודת אור מספר שתיים - ואותה בחירה של הקליפרס עלתה בגורל כבחירה הראשונה, בעוד שהבחירה המקורית של קליבלנד הוגרלה למקום הרביעי בלבד. הבנייה מחדש של הקאבס יצאה לדרך באופן רשמי, עם בעלים שעדיין עומד מאחורי הקבוצה ונותן גב כלכלי, במקום לחפש איך לקצץ בעלויות.

באו: קיירי אירווינג (רוקי, בחירה ראשונה בדראפט), טריסטן תומפסון (רוקי, בחירה 4 בדראפט), עמרי כספי (בטרייד מסקרמנטו)

עזבו: בארון דייויס (שוחרר באמצעות חוק אמנסטי), ג'יי ג'יי היקסון (בטרייד לסקרמנטו), ג'ואי גרהאם (נחתך מהקבוצה)

הקאבס עשו לא מעט בקיץ האחרון, פחות בשבועיים האחרונים. עוד בטרם החלה השביתה, הקבוצה ניצלה את בחירותיה הגבוהות בדראפט כדי להרכיב צמד של פוינט גארד ופאוור פורוורד - הרוקיס אירווינג ותומפסון. הצעד הבא היה להעביר את ג'יי ג'יי היקסון בן ה-23, שאומנם העמיד ממוצעים עונתיים של 13.8 נקודות ו- 8.7 ריבאונדים, אך למעשה מילא ואקום כפי שמעידים הסטטס הפחות מחמיאים (45.8% מהשדה, 2.2 איבודים למשחק). היקסון ישב על העמדה העתידית של תומפסון, נמצא לקראת סיום חוזה הרוקי שלו ולפי השמועות, בנה על חוזה מקסימלי בקליבלנד נטולת הכישרונות. בכל זאת העובדה שהקאבס בחרו להעביר אותו דווקא תמורת עמרי כספי, לאחר עונת סופמור מאכזבת מצדו, מעידה המון על הערכת הצוות המקצועי כלפי נציגנו ב-NBA - עוד על כך בהמשך הסקירה. אבל עם כל הכבוד לכספי, השם הבולט בקליבלנד העונה הוא קיירי אירווינג, הבחירה הראשונה בדראפט 2011.

בליגה שבשנים האחרונות מככבים בה רכזי-על אתלטיים כמו דרק רוז, ראסל ווסטברוק, ג'ון וול ורייג'ון רונדו, אירווינג הוא פוינט גארד מסוג אחר - יותר בתבנית של כריס פול ודרון וויליאמס, למרות שהוא יצטרך כמובן לממש את מלוא הפוטנציאל שלו כדי להמשיך ולהיות מוזכר באותם משפטים עם השמות הנ"ל. אין לאירווינג צעד ראשון מהיר ואקספלוסיביות כמו לרכזים שנבחרו ראשונים בדראפט לפניו (וול, רוז ו...אייברסון), אבל בניגוד אליהם יש לו כבר קליעה משלוש והוא ניחן ביכולת להכתיב קצב משחק משלו בהתקפה העומדת, עם סגנון משחק לא אנוכי כראוי ליוצא מכללת דיוק. ביירון סקוט כבר אימן בעבר בהצלחה קבוצות שניבנו סביב כריס פול וג'ייסון קיד, וכנראה שצריך להבין את הבחירה בתומפסון והטרייד עבור כספי בהתאם למודל 2002-2004 של ניו ג'רזי נטס. בלי להשוות ישירות את אירווינג לקיד, או את תומפסון וכספי לקניון מרטין וריצ'רד ג'פרסון בצעירותם, לפחות במגרש הפתוח מדובר בטריו דומה - רכז מהיר עם ראיית משחק משובחת במגרש הפתוח, ושני פורוורדים שינועו דרך האגפים במתפרצות.

לאחר השביתה, המהלך המשמעותי בקליבלנד היה שחרורו של בארון דייויס הפצוע באמצעות סעיף אמנסטי. המשמעות היא שהקאבס ימשיכו לשלם לדייויס את יתרת החוזה שלו, אבל הסכום הזה לא ייחשב כנגד תקרת השכר שלהם. בזכות מהלך זה, לצד הימנעות משימוש בחריגת הטריידים בסך 14 מיליון שהקבוצה קיבלה תמורת לברון, קליבלנד תפתח את העונה עם 9 מיליון דולר פנויים מתחת לתקרת השכר, שזה בערך הסכום המינימלי בהסכם החדש (מה שמכונה "רצפת שכר"). הקאבס גם יחזיקו העונה בחוזה המסתיים של אנטואן ג'יימיסון (15 מיליון דולר), ונראה כי עד הטרייד דד ליין הם שוב יוכלו להוציא לפועל מהלכים אופורטוניסטיים - לספוג חוזים גרועים לצד בחירות דראפט עתידיות וכישרונות צעירים בשביל הסגל הדליל שלהם, שתכף תוכלו להעיף בו מבט (על אחריותכם האישית כמובן).

חמישייה: קיירי אירווינג, אנתוני פארקר, עמרי כספי, אנטואן ג'יימיסון, אנדרסן ורז'או

ספסל: רמון סשנז, דניאל גיבסון, כריסטיאן איינגה, טריסטן תומפסון, אלונזו ג'י, ריאן הולינס, מני האריס, סמרדו סמואלס, לוק הרגונדי, סמיח ארדן

מאמן: ביירון סקוט, עונה שנייה בקבוצה, 12 בליגה

מועמד לפריצה: למרות הפציעה שמונעת ממנו להתכונן כמו שצריך לעונה הקרובה ולסיטואציה החדשה בקליבלנד, למרות לו"ז צפוף ממה שהוא (לא) רגיל אליו, זו יכולה וצריכה להיות העונה של כספי. הוא כבר שנתיים בליגה, מוכשר יותר ממתחריו בעמדת הסמול פורוורד, יש לו את הקליעה מבחוץ והיכולת לנוע בלי כדור שהופכים אותו להתאמה נהדרת לצד אירווינג או סשנז, הוא מספיק קשוח ואנרגטי כדי לפצות על חסרונותיו בהגנה ולזכות בהערכתו של המאמן סקוט, וכבר ציינו שיש לו מה לתרום במתפרצות. קחו את עונת הרוקי המוצלחת של כספי בסקרמנטו (עד שנתקל בחומת הרוקיס), תוסיפו ניסיון ושיפור בכושר הגופני, תחליפו את טייריק אוואנס האנוכי בקיירי אירווינג הקבוצתי, ותקבלו מתכון לעונה שלישית מוצלחת, שבעקבותיה כספי יוכל להיחשב כחלק אינטגרלי מזהות הקאבס החדשים, כולל חתימה על חוזה חדש בקיץ.

מועמד לדעיכה: קשה מאוד לדבר על דעיכה כשבוחנים את הסגל של קליבלנד ולוקחים בחשבון את "הישגי" הקבוצה אשתקד. סשנז וג'יימיסון לא נמצאים בתוכניות לטווח הארוך, אבל הם עדיין שני הסקוררים המוכחים בסגל. ורז'או העמיד אשתקד מספרי קריירה בנקודות, ריבאונדים וחסימות, אבל נפצע כעבור 31 משחקים בלבד ולא חזר - יכול להיות שלמרות זמן החלמה ממושך, עונה דחוסה עם זמן הכנה מועט תקשה עליו להישאר בריא. דועך פוטנציאלי נוסף הוא דניאל גיבסון, שקלע אשתקד שיא קריירה של 11.6 נקודות למשחק ב-28 דקות למשחק, בין היתר הודות לפציעות של מו וויליאמס ובארון דייויס. העונה אירווינג וסשנז אמורים לקבל את רוב הדקות בפוינט וגם לשחק זה לצד זה, בזמן שגיבסון מייחל למעבר לקונטנדרית שבה יוכל לשחזר את ימי תהילתו מפלייאוף 2007.

אקס-פאקטור: הרבה גבות הורמו כשקליבלנד ניצלה את הבחירה הרביעית כדי לקחת את טריסטן תומפסון, שנחשב לבחירה 7-10 בדראפט דליל גם כך. תומפסון הוא פאוור פורוורד בגובה 2.03 מטר בלבד שצריך לעלות עוד במשקל ולהתחזק, אין לו מהלכים בהתקפה ואחוזי העונשין שלו אשתקד היו מחרידים (48.7%, 7.3 גיחות לקו בממוצע). אבל הוא רק בן 20, בעל מוטת זרועות ארוכה, אתלטי וזריז, עם יכולת טובה לנוע בלי כדור ולסיים בצבע. בתור בחירת אמצע-לוטרי של קבוצה כמו דטרויט בכלל לא הייתי מזכיר אותו בקטגוריה הזאת, אבל הקאבס העדיפו את תומפסון על חשבון גבוהים כמו יונאס ולאצ'יונאס (מוכשר יותר וסנטר) או ביסמאק ביומבו (נתונים פיזיים מרשימים יותר). כדי שקליבלנד תוכל להמשיך ולהיבנות מחדש בראש שקט, כדאי שתומפסון יפגין כבר העונה כמה שיותר מהתכונות שגרמו לקאבס להאמין בו: יכולת להגן על הפיק-אנד-רול ולתרום בשמירה הקבוצתית, תיאום מוצלח עם אירווינג בין אם במשחק העומד או במגרש הפתוח, וכמה שיותר אנרגיות בשביל קבוצה שלא תנצח משחקים העונה על סמך כישרון בלבד.

תסריט אופטימי: הקהל בקליבלנד מתאהב מחדש באירווינג הצנוע, שזוכה בתואר רוקי העונה ומסתמן כמנהיג אמיתי. תומפסון וכספי פורחים לצדו ויחד עם ורז'או בסנטר, מרכיבים את הקו הקדמי הכי טורדני ואנרגטי בליגה. הקבוצה ממשיכה לצבור צעירים ובחירות דראפט, המאמן סקוט מתחיל להטמיע רוח קבוצתית והגנתית, שמביאה להרבה משחקים צמודים אבל רובם מסתיימים בהפסדים - הקאבס מסיימים את העונה בתחתית-הליגה-אך-גאים, בדרך לעוד הגרלת לוטרי מוצלחת.

תסריט פסימי: אירווינג ממשיך לגרור את הפציעה מהקולג', תומפסון מסתמן כבאסט, בזמן שהפורוורד דרק וויליאמס (בחירה 2 בדראפט) והרכז ברנדון נייט (בחירה 7) תורמים מיידית והופכים רטרואקטיבית בעיני המדיה והאוהדים, לצמד שקליבלנד הייתה צריכה להיבנות סביבו. כספי לא עומד בקצב של עונה מקוצרת, סשנז מרפד לעצמו את הסטטיסטיקה על חשבון הקבוצה, כריסטיאן איינגה שגבה בשני אינץ' במהלך הקיץ מאבד את המדרסים וחוזר למימדיו הטבעיים.

תחזית: קליבלנד תתחרה בשארלוט וטורונטו על תואר הקבוצה הגרועה בליגה, אירווינג יראה שיש עם מי לבנות, כספי ישחק היטב אך ימשיך להתקשות עם קצב המשחקים, ויבסס את מעמדו בליגה כשחקן ספסל מוכשר ואנרגטי. אם דן גילברט עדיין חולם שהקאבס ייקחו אליפות לפני לברון, החלום שלו שוב תלוי בקינג ג'יימס עצמו.

שיקגו מאמינה בהגנה

דטרויט עדיין נראית תקועה

אינדיאנה הולכת להפתיע אתכם

מילווקי מפנטזת על פלייאוף

מחממים את הפרקט: הבית הדרום מזרחי