דווקא הפעם, כשארגנטינה מגיעה לגמר גביע דייויס כאנדרדוג מוחלט, אולי היא תוכל לספק את אחת ההפתעות הגדולות של המפעל הזה. אחרי הכל, בשתי הפעמים האחרונות בהן היא הגיעה למעמד הזה היא הייתה סוג של פייבוריטית, וזה לא נגמר טוב. ב-2006 היא אמנם התארחה ברוסיה, אבל זו הייתה התקופה הטובה ביותר של הטניס הארגנטינאי, אם מנתחים את ההישגים של כל שחקני הצמרת. רק שנה לפני כן, 8 מבין 12 השחקנים הטובים בעולם היו מארגנטינה ומבין 8 משתתפים בטורניר גמר הסבב, 4 היו ארגנטינאים. ב-2008 ארגנטינה אירחה את ספרד במפגש הגמר על משטחים קשים, כשהספרדים הגיעו ללא רפאל נדאל הפצוע. גם אז - דויד פרר, פרננדו ורדאסקו ופליסיאנו לופז עשו את העבודה והשאירו את ארגנטינה על מעמד הפיינאליסטית בפעם השלישית (הגמר הראשון של ארגנטינה היה ב-1981).
כיום אין לארגנטינה שום טניסאי טופ 10. מצד שני, בתוך מספר חודשים הפכה הנבחרת הארגנטינאית מכזו שהייתה רחוקה מלהיעלם ממפת הדייויס לנבחרת המפחידה בעולם פרט לספרד. שלושה משחקניה הצליחו להתברג בין 30 הראשונים בעולם בסוף השנה הנוכחית, הגדיל לעשות חואן מרטין דל פוטרו שזכה לתואר "מתקאמבק השנה" אחרי שטיפס מהמקום ה-485 ל-11, אחרי שהחלים מניתוח מסובך. דל פוטרו בן ה-23 הוא השחקן הצעיר בנבחרת ואיתו משלימים את הסגל הרחב חואן מונאקו, חואן איגנסיו צ'לה, דויד נלבנדיאן ואדוארדו שוונק. המשותף לשניים הראשונים הוא שלמרות הגילאים המתקדמים שלהם, הם הצליחו לשמור על יציבות ולשפר מיקומים בסבב המקצועני לאורך השנה. המרשים אצל דויד נלבנדיאן - מדובר באחד משחקני הדייויס המוצלחים בעולם בשנים האחרונות, שמחזיק במאזן של 2-17 על משטחי חימר במפעל הזה. אדוארדו שוונק שמתמחה בזוגות צפוי לשתף פעולה עם דויד נלבנדיאן ביום השני של ההתמודדות, בעוד שמונאקו אמור להיות שחקן היחידים השני לצדו של חואן מרטין דל פוטרו.
מונאקו יפתח את הגמר במפגש מול נדאל (15:00, ערוץ 5)
למה נבחרת ספרד בונה על פרר יותר מאשר על נדאל?
אין דבר יותר חשוב מגביע דייויס
כנראה שבהרבה מדינות אחרות, תקופות דעיכה של שני שחקני הטניס הטובים ביותר היו גורמות להתמוטטות של הענף. זה קורה בארצות הברית, זה קרה בשבדיה, בצ'ילה, במרוקו וגם בישראל בתקופה של אחרי עמוס מנסדורף ושלמה גליקשטיין. כנראה שזה לא יכול לקרות במדינה שבה הטניס הוא ענף הספורט מספר 2. לפני יותר ממאה שנים, הבריטים הביאו את הטניס לארגנטינה ומשנות השבעים של המאה הקודמת קצרו שם את הפירות, כשגיז'רמו וילאס האגדי זכה בארבעה תארי גרנד סלאם. גבריאלה סבאטיני כיכבה בסוף שנות השמונים ותחילת התשעים, ואחרי כמה שנים של רגיעה הגיע דור הזהב של תחילת שנות האלפיים. הדור הזה סיפק רגעים יפים כמו ההעפלה של דויד נלבנדיאן הצעיר לגמר טורניר ווימבלדון והדרבי הארגנטינאי בין גיז'רמו קוריה לגסטון גאודיו בגמר הרולאן גארוס.
מסתבר שבארגנטינה המסורת של הטניס כל כך חזקה, כנראה שיותר מכל מדינה בעולם. בהתאחדות הטניס הארגנטינאית רשומים נכון להיום 17 אלף שחקנים ולפי ההערכות לא פחות ממיליון וחצי ארגנטינאים (מבין כ-40 מיליון תושבים) פוקדים את מגרשי הטניס בשעות הפנאי. שיהיה ברור - גם בארגנטינה הטניס נחשב לספורט המיועד למעמד העליון ואף אחד מהשחקנים המוכרים לנו לא גדל בשכונות העוני. יחד עם זאת, רמת ההתעניינות של הארגנטינאים בספורט הלבן הייתה גבוהה מספיק כדי ששחקנים כמו חואן מרטין דל פוטרו ודויד נלבנדיאן יזכו בכל התמיכה הראויה כדי לחזור לתלם אחרי תקופות קשות במיוחד.
כשמדובר בלאומנות ובגביע דייויס, השחקנים הארגנטינאים יודעים להחזיר לקהל שכל כך דוחף אותם לאורך השנים. חואן מרטין דל פוטרו סבל לאחרונה מפציעה בברך ופרש מטורניר המאסטרס בפריז כדי שיוכל להתכונן כראוי למפגש נגד ספרד. הקפטן הארגנטינאי טיטו ואסקז סיפר כי הוא התאמן פעמיים ביום לפני היציאה לסביליה, וכמו שזה נראה כרגע - אין דבר חשוב יותר עבור הטניסאים הארגנטינאים מאשר לזכות בגביע דייויס, משהו שמזכיר את הנבחרת הסרבית שזכתה בתואר בשנה שעברה ודווקא השנה נעצרה בחצי הגמר על ידי ארגנטינה (דג'וקוביץ' נפצע). שחקן הזוגות אדוארדו שוונק אפילו אמר לעיתונאים הארגנטינאים שהוא מוכן לסיים את הקריירה שלו במידה והוא וחבריו יניפו את הגביע.
ההווה נראה מצוין, מה עם העתיד?
במובן מסויים, אחת המשימות של דל פוטרו, נלבנדיאן והחברים שלהם היא להציל את הטניס הארגנטינאי. שחקני הנבחרת הנוכחית הם בני 25-30, ובתור ילדים הם גדלו על המומנטום של גיז'רמו וילאס. למרות שגם דל פוטרו עצמו זכה בטורניר גרנד סלאם (אליפות ארה"ב ב-2009), נראה שהארגנטינאים עדיין מחכים להישג גדול במיוחד כמו זכייה בגביע דייויס או לטניסאי צמרת אמיתי, כדי להעצים את הענף במדינה שלהם. אחרי הכל, אין דרך אחרת להסביר את העובדה שלארגנטינאים אין ממש דור המשך.
בניגוד לשנים היפות באמצע העשור הקודם, כיום יש לארגנטינאים רק 6 שחקנים בטופ 100 בדירוג העולמי, ועוד 6 שחקנים בין המקומות 100 ל-200. רוב השחקנים האלה כבר לא צעירים, והיחיד שבונים עליו כיום בארגנטינה הוא שחקן בשם פדריקו דלבוניס, שבגיל 19 כבר הגיע למקום ה-117 בעולם אחרי שהעפיל לחצי גמר טורניר החימר היוקרתי בשטוטגרט. בינתיים, הארגנטינאים יכולים להתנחם בתקופה נהדרת של הטניסאי מספר 2 שלהם, חואן מונאקו, שבגיל 27 סיים את העונה הנוכחית במקום ה-26 בעולם אחרי פיניש אדיר שכלל 3 ניצחונות על שחקני טופ 10, בטווח של עשרה ימים. גם לדל פוטרו, כאמור, הייתה שנה נהדרת, אבל הנתון המדאיג מבחינתו הוא שלכל אורכה הוא הצליח לגבור רק פעמיים על טניסאי טופ 10 ובשני המקרים זה היה על רובין סודרלינג השבדי, שירד ברמתו לאחרונה.
מצד אחד ארגנטינה היא אנדרדוג מוחלט בגמר גביע דייויס ונראית כמו נבחרת המשוחררת מציפיות. אבל כל אחד מחבריה מודע לחשיבות של ניצחון סנסציוני על אימפריית הטניס ספרד, כי במובן מסויים זה מה שיכול להוות משקל משמעותי בכל מה שקשור לעתיד של הטניס הארגנטינאי. דווקא בעניין הזה נשמע הקפטן טיטו ואסקז אופטימי כשאמר: "אני חושב שאנחנו נמצאים בתקופה הטובה ביותר שלנו כנבחרת". בסוף השבוע הקרוב נגלה עד כמה רציני הוא היה.