בגיל 17 וכשהדברים לא ממש התחברו לו, החליט דויד פרר לתלות את המחבט ולפנות לכיוונים חדשים בחיים. הספרדי הצעיר החליט להתחיל לעבוד ומצא פרנסה כפועל בניין. "רציתי לעזוב את הטניס", הוא יסביר כמה שנים לאחר מכן, "אבל לא הייתי מוכן להפסיק לבלות עם החברים, אז אבא שלי אמר לי שאם אני רוצה כסף כדי ליהנות אצטרך למצוא לעצמי עבודה".
פועל הבניין פרר החזיק מעמד בעבודה בדיוק שבוע, בו העמיס סחורות על משאיות ועבד מצאת החמה עד צאת הנשמה. השבוע הזה, ובעיקר המשכורת (שווה ערך ל-30 יורו) הספיקו לו ופרר התקשר למאמן שלו, חאבייר פילס, ואמר לו שלמחרת בשעה תשע בבוקר הוא יחכה לו במגרש. "אני חושב שבשבוע הזה למדתי להעריך הרבה דברים. זה משהו שקשה לך להשיג כשאתה בן 17 ויש לך הרבה ספקות לגבי העתיד שלך", אמר הספרדי.
נדאל יפתח את גמר גביע דייויס מול מונאקו (15:00, 5)
נבחרת ארגנטינה נואשת לניצחון שיציל את הטניס המקומי
דומה שאין אנקדוטה טובה יותר דרכה אפשר וצריך להסתכל על הקריירה של פרר בן ה-29, שסגר את 2011 במקום החמישי בעולם. כיוון שמדובר בדמות הכי אנונימית בטופ 10 העולמי. אולי זה נובע מכך שפרר מדבר אנגלית קלוקלת במיוחד ולא בדיוק נראה כמו כוכב, אבל יכול להיות שזה נובע גם מכך שמדובר באיש של עבודה קשה ופחות כישרון ויכולות פיזיות, בטח יחסית לשאר השחקנים בטופ העולמי. לכן, לא פלא שדויד פרר הפך עם השנים לבאנקר הכי גדול של האימפריה שנקראת נבחרת הדייויס הספרדית, אפילו יותר מאחד מגדולי הטניסאים בהיסטוריה רפאל נדאל. לכן, אם ספרד תזכה השנה בתואר חמישי אי פעם ושלישי בארבע שנים, התואר יהיה רשום על שמו של הלוחם הגדול והמטאדור פרר יותר מאשר כל אחד אחר.
מי היה מאמין?
קצת קשה להאמין, אבל הספרדי החביב שנמצא בטופ בעולמי מאז עלה למקום ה-20 אי שם באפריל 2005 היה פעם פרא אדם לא קטן. ב-1999, אז כאמור היה רק בן 17, פרר היה מגיע לכל האימונים בעירו הקטנה ג'באה על אופנוע וכשהוא עם מוטיבציה ששואפת לאפס. מי שאימן אותו באותם הימים ועובד איתו גם היום, דבר נדיר לכשעצמו בעולם הטניס, הוא חאבייר פילס, שסיפר על שיטות העבודה שהיו לו עם הילד הסורר. שיטות שלא היו עוברות תחת המועצה לשלום הילד, אבל בדיעבד בהחלט עזרו לפרר.
"כשראיתי שהוא לא רוצה לעבוד, הייתי נועל אותו בחדר חשוך של שני מטר על שני מטר ומניח מנעול כבד כדי שהוא לא יוכל לצאת", חשף פילס את השיטה האכזרית, "זה היה המחסן בו היינו מאפסנים את כדורי הטניס. אני זוכר שהייתי אומר לו שלוח הזמנים שלו הוא משעה 9:00-12:00 ושאם הוא לא רוצה לעבוד, אז הוא יישאר נעול בחדר הזה בעונש. הייתי נותן לו חתיכת לחם ובקבוק מים דרך הסורגים של חלון קטן שהיה במחסן ואחרי כמה דקות, דויד היה מבקש ממאמנים אחרים במרכז שיעזרו לו, אבל אנחנו לא התייחסנו אליו".
בדיעבד, פרר לא כועס על השיטה החריגה הזו של פילס ואפילו מוצא את הפן החיובי בה: "זה היה שלב מאוד מורכב בחיים שלי, כי הייתי בקושי בן 17 ולא ידעתי מה אני רוצה מעצמי. חאבי עשה מה שהוא יודע ויכול כדי שאני אצליח, בדיוק כמו שמורה מעניש תלמיד בבית ספר. הוא גרם לי רק לרצות שהדלת של המחסן תיפתח ואצא לטרוף את המגרש. חאבייר הוא לא רק המאמן שלי, אלא בן משפחה. הוא האמין בי ברגעים הכי קשים ולא הרים ידיים. אני חייב לו הרבה".
איך מתגברים על החסרונות?
עם כל הכבוד לשיטות האימון של פילס ולאנקדוטות המעניינות מנעוריו של פרר, מה שהפך אותו לאחד הטניסאים הטובים בעולם זהו כוח הרצון, הפייטריות והכושר הגופני העילאי, שגרמו בעבר לעצב בובה שלו כלוחם שוורים. רוח הלחימה הזו הביא אותו השנה עד לחצי הגמר באליפות אוסטרליה הפתוחה, תוך כדי ניצחון על נדאל בדרך ואפילו לשמינית הגמר בווימבלדון.
למרות כל אלה, אין ספק שפרר, שסובל מדימוי עצמי נמוך במיוחד ופעם הגדיר את עצמו כטניסאי הכי גרוע בטופ 100, הוא טניסאי חריג, בטח ברמות בהן הוא נמצא. הספרדי, שמתגורר עדיין בוולנסיה ותמיד מלווה בספר עב כרס כשהוא מחוץ למגרש, מתנשא לגובה של 1.75 מטר ושוקל 73 קילוגרם. מימדים של ננס, בהתחשב בטופ העולמי היום, שכולל שחקנים מוצקים וגבוהים כמו תומאס ברדיך, ג'ו ווילפריד צונגה ועוד רבים כמותם, שמשיגים המון נקודות קלות דרך הסרב, משחק הרשת והעוצמות האדירות שהגוף שלהם מסוגל לנפק ללא מאמץ מיוחד.
איגור אנדרייב, שהתאמן עם פרר באותה אקדמיה בספרד לפני למעלה מעשור, ניסה לנתח את סוד ההצלחה אחרי שחברו גבר עליו באליפות אוסטרליה. "כן, ברוב המקרים להיות נמוך זו בעיה גדולה מאוד לטניסאי, לא במקרה של דויד", אמר הרוסי, שמתנשא לגובה של 1.85 מטר, "אני לא חושב שמישהו מסתכל עליו וחושב שינצח אותו בקלות בגלל המידות שלו. חוץ מזה, אני בכלל חושב שהוא לא חושב שהוא נמוך. אז בבקשה, אל תספרו לו. קשה מאוד להשיג ווינרים ונקודות קלות נגדו. הוא פשוט יותר מדי מהיר ויש לו כושר מדהים".
פרר עצמו, שנתפס על ידי מצלמות מעשן סיגריות לא פעם בעבר, ניסה להסביר איך הוא מתמודד עם המגבלה הזו. למעשה, פרר הלך על הגישה לפיה עיוור מפתח את חוש השמיעה שלו טוב יותר והסביר: "יש לי סגנון אחר של משחק. אין לי סרב כל כך טוב, אבל בגלל זה פיתחתי כושר גופני הרבה יותר טוב משל כל השחקנים האחרים. אולי אני לא חובט חזק כמו שחקנים אחרים, אבל אני יכול לנצח בזכות הנחישות שלי". או כמו שהגדירו את זה בעבר רבים וטובים: פרר אולי לא שחקן הטניס הכי כישרוני וטוב בעולם, אבל טניס הוא לא תמיד עניין של כישרון. הדבר הכי חשוב הוא לדעת לנצח במשחקים ואת זה יודע פרר אולי יותר טוב מכל שחקן אחר בסבב.
לאן זה ממשיך?
דויד פרר העריץ במשך שנים את לייטון יואיט ומייקל צ'אנג, טניסאים נמוכים יחסית שהגיעו להישגים נהדרים ולפסגה העולמית. כשנשאל לאחרונה האם יש סיכוי שיזכה בתואר גרנד סלאם בקריירה, כמו שני השחקנים אותם הוא מעריץ, ענה פרר בכנות: "לא, אני לא חושב שיש לי סיכוי. זה פשוט קשה מדי". אי לכך, נראה שההישג הכי גדול של פרר יכול להיות זכייה בגביע דייויס, במיוחד השנה. בטח לאחר שהצליח להביא לספרד שתי נקודות ביחידים במפגש החוץ הקשה של ספרד נטולת נדאל מול ארצות הברית של מרדי פיש ואנדי רודיק, שהיו אמורים לטייל מולו במשטח המהיר שהכינו לכבודם באוסטין, ולאחר שהביס את ז'יל סימון הצרפתי המצוין בשלוש מערכות ברבע הגמר.
מי בכלל זוכר שעד לפני כמה שנים חשבו כולם שפרר הוא רק שחקן חימר? או שבתחילת הקריירה שלו שיחק 126 טורנירים על המשטח החום לפני שיצא לשאר המשטחים? היום הוא כבר מגיע כפייבוריט לכל משחק, בכל משטח וטורניר גמר הסבב על המשטח הסופר מהיר בלונדון בשבוע שעבר הוכיח זאת מעל לכל ספק, למי שעוד היה זקוק להוכחה הזו. פרר ניצח שם את נובאק דג'וקוביץ' ואנדי מארי בשלב הבתים ונעצר רק אצל רוג'ר פדרר הנהדר בחצי הגמר. פרר שיפר השנה, בגיל 29 יש לזכור, את המשחק שלו בצורה מרשימה במיוחד, כשהפך להיות הרבה יותר אגרסיבי ותוקפני, התחיל להגיש בעוצמה גבוהה מבעבר ואפילו פקד את הרשת בתדירות גבוהה. דבר שנשמע עד השנה כמילה מגונה עבורו.
גם פילס הסכים שפרר רשם שיפור משמעותי השנה ואמר לאתר ה-ATP: "יש לו רצון פשוט אדיר להמשיך ללמוד כל הזמן. הוא רוצה להשתפר ולדעת הכל. מה שהכי חשוב אצלו זה שהוא רוצה לדעת למה הוא מקום חמישי בעולם ולא רביעי, הוא רוצה שיעבירו עליו ביקורת. הוא לא נהנה ממחמאות, אלא רוצה לדעת איפה הוא צריך להשתפר".
לכן, אין ספק שפרר הוא הדמות המסקרנת ביותר בסוף השבוע הקרוב. לנדאל הרי צפויים עוד הרבה שיאים משמעותיים מאלה בקריירה וזכיות בגרנד סלאמים, בעוד לפרר מה שנותר הוא להישאר פטריוט ולהמשיך לשרת את המדינה לזכייה נוספת בגביע דייויס. כי לפעמים צריך לדעת ליהנות מטניסאי ענק גם אם הוא חסר לו משהו כדי לזכות בגרנד סלאם. המפגש מול ארגנטינה על החימר האהוב עליו בסביליה זו הזדמנות נהדרת לראות את הלוחם הגדול ביותר בסבב במיטבו. כי אין ספק שפרר ייזכר לנצח כאחד הטניסאים הטובים אי פעם שפרשו ללא תואר גרנד סלאם.
טניס בוואלה! ספורט
