אוקטובר 2011. בסיום אחד האימונים שקדמו למשחקה של מכבי תל אביב בקרית שמונה, עזבו אלירן עטר ומשה לוגסי את כר הדשא וירדו לחדר ההלבשה בזמן שחבריהם ממשיכים לבצע תרגילי שחרור. אלא שבעוד החלוץ עזב באישור לטובת חדר הטיפולים, הקשר הצעיר עשה זאת על דעת עצמו. כשמוטי איוניר שם לב לעניין, הוא דרש לקרוא ללוגסי מחדר ההלבשה. "סיימתי", היתמם השחקן והמאמן הזהיר: "זו פעם אחרונה שאתה יורד מהמגרש בלי אישור מהצוות המקצועי".
לוגסי לא נענש על התקרית שאולי נראית זניחה, אבל בהחלט משקפת את הלך הרוח במועדון באותה תקופה. אווירה של התרופפות משמעת בעקבות התוצאות הטובות של פתיחת העונה. מאוחר יותר איוניר הכה על חטא על דרך טיפולו באירועים מסוג זה והודה בשיחות סגורות כי אסור היה לו לעצום עיניים ולא להתייחס להפרות משמעת.
בשבועות האחרונים נראה כי מכבי תל אביב נמצאת בקריסת מערכות. תוצאות לא טובות, בעיות בחדר ההלבשה, מערכת יחסים בעייתית בין השחקנים למאמן והרבה לכלוך הדדי. פתיחת העונה המבטיחה והיכולת הנהדרת נשכחו מזמן והנה, שוב מגיעים הצהובים לדרבי עם הגב לקיר ועמוסי בעיות. השאלה היא: מה חלקו של איוניר במצב הקיים? האם הטעויות בצד המקצועי והמנטאלי הן אלו שהובילו לירידה הדרסטית והתרופפות המשמעת ובכלל, מדוע לא נמצא בקרית שלום האיש שמסוגל לבלום מפולת מסוג זה?
הקבוצה של איוניר משחקת העונה בשתי שיטות עיקריות. בקיץ, המאמן ניסה להשתית את ה-4-2-3-1 ושם דגש על הנעת כדור מהירה, משחק אגפים והרבה צירופים. כאשר רפי דהן ולוגסי היו במיטבם בפתיחת העונה, הם שחררו את האריס מדוניאנין ודור מיכה לנהל את ההתקפות ומכבי תל אביב הציגה כדורגל שוטף ואטרקטיבי. מאוחר יותר השניים נפצעו והצהובים איבדו את האיזון. בשלב מסוים, ניסה איוניר לחזור ל-4-4-2 עם קולאוטי ועטר בחוד ושני שחקנים התקפיים באגף, אבל השיטה הזו חשפה בעיות אחרות. בהיעדר שחקן שמניע את המשחק וגם תורם לחלק ההגנתי, הצהובים מתקשים לייצר מצבים ותלויים בהברקות אישיות של עטר. גם הירידה בכושרו של מיכה (מלך הבישולים של הקבוצה עם חמישה בישולים) משפיעה באופן ישיר והקבוצה כולה כבשה שלושה שערי ליגה בששת המחזורים האחרונים.
לאיוניר יש סגל רחב מאוד. הוא שיתף העונה בליגה ובאירופה 25 שחקנים וזה מבלי לקחת בחשבון את אבי סטרול וריף פרץ הפצועים. לכאורה, סגל כזה אמור לתת מענה לכל בעיה מקצועית כגון פציעה או ירידה בכושר של שחקן כזה או אחר. אלא שלא תמיד איוניר ידע להשתמש נכון ברוטציה. למשל, שחקן כמו גל אלברמן בהחלט היה יכול להחזיר את האיזון למרכז השדה, הוא אך הוא שותף העונה בשלושה משחקי ליגה בלבד ולא שיחק מאז קרית שמונה (2:1). מוסא קונאטה כבש שישה שערים בכל המסגרות בפתיחת העונה, אך מאז המחזור החמישי פתח פעמיים בלבד.
באופן כללי, יש לא מעט ביקורת כלפי איוניר לגבי חלוקת הדקות. הטענה היא שהוא נותן קרדיט כמעט בלתי מוגבל לצעירים כמו: לוגסי, מואנס דאבור ועומר ורד, בעוד שחקנים אחרים נדחקים בקלות מהרוטציה. קולאוטי, למשל, הוא מלך שערי הקבוצה עם 11 שערים בכל המסגרות, אך הוא מתקשה לייצר מומנטום של דקות משחק (שיחק 600 דקות בלבד בליגה) ובהפסד להפועל עכו, נותר על הספסל. מדובר רק בדוגמה מייצגת. איוניר משנה את ההרכב מדי שבוע גם בגלל אילוצים של פציעות ועומס המשחקים באירופה ולפיכך לא הצליח לייצר היררכיה ברורה ורציפות בתוך הסגל.
"למרות רוטציה ועייפות, המאמן צריך לסגל לעצמו הרכב ברור", טוען גדי ברומר. "השחקנים שנמצאים בכושר הכי טוב צריכים לשחק ולא לצאת כל הזמן מההרכב. הרי אין מצב שכל ה-11 נהיים עייפים. אי אפשר להחליף כל כך הרבה שחקנים במהלך תקופה קצרה, אלא צריך לגבש שחקנים שהמאמן מאמין שיכולים לרוץ לאורן זמן. אין רווח משחקן שמשחק שבוע ואז יוצא מההרכב. כושר המשחק לא נבנה על משחק אחד ולא שלושה. מדברים על אירופה? שחקנים לדעת לעמוד בעומס".
השבוע האחרון הבליט מערכת יחסים בעייתית בין איוניר לשחקניו. "זה דומה לחבל שמתחו אותו יותר מדי ועכשיו הוא נקרע", מסבירים בקבוצה. המאמן טען בפני מקורביו כי העובדה שהתעלם מבעיות משמעת בזמן שהקבוצה הצליחה פגעה בו בסופו של דבר. זאת אחת הסיבות לשינוי היחס שלו לאחרונה. לוגסי, עטר, זיו וצ'קול עמדו בפני ועדת משמעת וגם במחנה האימונים בקיסריה נרשמו אסיפות קשות. "איוניר מתנהג לשחקנים בחדר ההלבשה כמו אל ילדים", טוען שחקן בכיר בקבוצה. "טון הדיבור, הגערות והדברים שהוא אומר מאפיינים מאמן קבוצת נוער. הוא עושה את זה בעיקר בשביל לחנך את הצעירים וזה טוב, אבל מצד שני הוא מבהיל אותם. גם ככה יש פה שחקנים שקשה להם עם הלחץ של מכבי ואיוניר מלחיץ אותם עם העצבנות שלו".
הבעיה היא שבזמן שאיוניר עסוק בחינוך, הוא מאבד את הוותיקים ואת חדר ההלבשה. בשבועות האחרונים המאמן נקלע לתקריות כמעט עם כל אחד מהבכירים. את יואב זיו החליף בהפגנתיות בדקה ה-37 מול בית"ר ירושלים, אלברמן הועלם לחלוטין מהרדאר ומערכת היחסים עם ברק יצחקי ועטר קלוקלת. כשעטר אמר במסיבת העיתונאים: "חבל שלא שאלתם את הצוות המקצועי איך אני משפיע לטובה או לרעה על חדר ההלבשה", איוניר שישב לידו יכול היה לגבות אותו בפומבי. הוא העדיף לשתוק ולא להתערב במתקפה של החלוץ.
בפן הפסיכולוגי ובכל הקשור לניהול משברים יש לאיוניר עוד הרבה מה ללמוד. מכבי חיפה היא דוגמה מצוינת. גם אחרי הפסדים מביכים, אלישע לוי ידע העונה לשמור על פרצוף פוקר ולשדר עסקים כרגיל מול המצלמות ובחדר ההלבשה גם במחיר של קלישאות. אלי גוטמן לקח את הנושא הפסיכולוגי לרמה אחרת. מאמן האדומים לשעבר תמיד ידע לזהות את האווירה המנטאלית בחדר ההלבשה ולהתאים לה את האמירות שלו באסיפות ומול התקשורת. גוטמן ידע מתי הזמן לזעזע, לתקוף, ללטף או לשלוח את יוסי אבוקסיס שיעשה את העבודה השחורה. איוניר, לעומת זאת, נותן לפעמים יותר מדי לאמוציות להוביל אותו ותורם בהגברת הלחץ.
זה בעצם מה שמבדיל את מכבי תל אביב מיריבותיה לצמרת. כשבמכבי חיפה העניינים יוצאים משליטה, יניב קטן צועק בחדר ההלבשה ומנסה להחזיר את כולם לתלם. להפועל תל אביב, שעברה ממלחמת בעלים למשבר אמון בין ההנהלה, האוהדים והמאמן, יש את אבוטבול ובאדיר שיודעים לאפס את חדר ההלבשה ולוקחים מנהיגות גם על הדשא. איוניר, לעומת זאת, נכנס בשבועות האחרונים לעימות עם השחקן היחיד שמסוגל לשמש עוגן מנטאלי יצחקי - לו השפעה עצומה בקרב הצעירים. ההימור שלו על שחקנים שלא מסוגלים להוביל העמיק את המשבר המקצועי וחוסר ההבנה שלו בפוליטיקה הפנימית בחדר ההלבשה יצר קרע מנטאלי. לפיכך, כמה משחקים לא טובים גרמו למשבר במכבי תל אביב להיראות כמו התרסקות, בעוד במכבי חיפה והפועל תל אביב ידעו לא לתת לדברים לצאת משליטה.
הנתונים הללו גרמו למשבר המקצועי במכבי תל אביב להידרדר למקומות גרועים מאוד או לכל הפחות להיראות גרוע יותר מאשר הוא באמת. מקצועית, הצהובים השיגו ניצחון ליגה אחד בששת המחזורים האחרונים, אבל הם בסך הכל רחוקים שש נקודות מהפסגה בליגה ללא קבוצה דומיננטית. הבעיה היא שהרצף השלילי הוציא החוצה את כל הכביסה המלוכלכת. שחקנים נגד שחקנים, יצחקי נגד איוניר, ישראלים נגד זרים. וכרגע, אין בכל המערכת מישהו שיידע לקום, למנוע את ההידרדרות לא שחקן, לא מאמן וגם לא ראש מערכת.
ברומר לא מטיל את האשמה על איוניר: "עם עובדות אי אפשר להתווכח. למכבי אין תואם יניב קטן או מישהו שינהיג ויצעק בחדר ההלבשה. מצבים כאלה תמיד נופלים על המאמן, אבל מאמן לא יכול לשחק אלא רק לתת לשחקנים את הבמה. אני לא יודע מי יכול או לא יכול להנהיג את מכבי, אבל כשהקבוצה עם הגב לקיר השחקן הוא זה שצריך להביא את הכוחות. מאמן יכול ללטף או לכעוס, אבל השחקנים הם אלה שאמורים לצאת ולספק את התוצאות".
גם לצוות הניהולי יש חלק בניהול המשבר. מיטש גולדהאר אמנם העניק גיבוי מלא וכן לאיוניר, אבל דווקא בשבועות כאלה ייתכן וקולו או לחלופין קולו של נציגו ג'ק אנגלידיס היה צריך להישמע מוקדם יותר בצורה נחרצת יותר, כמו שעושה לעיתים יעקב שחר. "בהפועל תל אביב היו בעיות וההרגשה הייתה שהקבוצה קורסת, אבל בעל הבית דיבר ותיקן. בחיפה היו בעיות בין קטן ודוידוביץ' ובעל הבית התערב. גם במכבי זה צריך להיות אותו הדבר", טוען יו"ר המועדון לשעבר דני לאופר. "משבר תלוי בצורה בה הוא מוצג בתקשורת. צריך לדבר ולהסביר שהדברים טבעיים ולא לעשות עניין מכל דבר. החוכמה היא להעמיד את הכל בצורה ברורה כדי שהתקשורת לא תנפח כל דבר קטן ותוציא אותו מפרופורציות. במקום להרגיע ולהוריד את המתח, נותנים לתקשורת לחגוג".
כך שללא ראש מערכת דומיננטי ומעורב גם כלפי חוץ וללא מנהיג על הדשא בחדר ההלבשה, איוניר נותר לבד במערכה. גולדהאר ניסה להיחלץ לעזרתו במסיבת העיתונאים בשבת, כשאמר: "נעבור את זה ביחד. אם נסיים את העונה בצורה הנכונה, לא אהיה מאוכזב", אבל בצוות הניהולי בהחלט מצפים לשינוי מיידי. הדרבי הוא הזדמנות מצוינת להתחלה חדשה.
