מומלץ למי שמתעניין בשביתת ה-NBA, או באופן בו תהליכים כאלה מתרחשים באופן כללי, לשמור את הקובץ שפורסם לפני כשבוע עם פרטי הצעת הבעלים שהשחקנים דחו. בעוד חודש או תשעה חודשים, כאשר ייחתם ההסכם בין הצדדים, כדאי לחזור לקובץ הזה ולבדוק מה ההבדל. גם ההצעה הזו, שלקח כמעט שנה להגיע אליה, לא הפילה אף אחד מהכיסא. חלוקת הכנסות באזור ה-50-50, הקשחת תקרת השכר על ידי הגדלת מס המותרות באופן פרוגרסיבי, הקטנת אורכי חוזים בשנה, הקטנה משמעותית באורך וגודל חוזי ה- MLE - רוב המעורים בנעשה ידעו שזה הכיוון שבסופו של דבר יגיעו אליו. ובכל זאת, עדיין אין הסכם.
אישית, אף פעם לא הבנתי מדוע משא ומתן לוקח חודשים ושנים במקום, נגיד, שלוש דקות. כל הטריקים וההצהרות הלוחמניות ואיומים חסרי משמעות בסגנון "אם לא תקבלו את ההצעה הזאת ההצעה הבאה תהיה הרבה פחות טובה" מובילים, בדרך כלל, לחודשים של התבצרות שבסופם הסכם דומה מאוד לזה שהיה נחתם בפגישה אחת במתכונת של מיקוח עם רוכל בשוק. אני יודע שהוא רוצה למכור, הוא יודע שאני רוצה לקנות, אז אפשר לוותר על כל איומי שבירת הכלים.
במקרה של ה-NBA התארכות השביתה היא כבר טיפשות לשמה של כל המעורבים. כי בזמן שהצדדים רבים על נתחים זעירים מהעוגה, הם מעדיפים להתעלם מכך שהעוגה הזאת מתכווצת בגללם. נזק משמעותי כבר נעשה, ביטול של עונה זה כבר סיפור שקשה לאמוד את ההשלכות שלו.
אני לא מדבר על הנזק ההיקפי, למרות שצריך לדבר עליו כל יום ובכל כתבה העוסקת בשביתה. עובדי המועדונים והאולמות שלא מקבלים משכורות, העסקים סביב האולמות שרבים מהם לא ישרדו שנה בלי NBA - אלה אלפי אנשים פשוטים שהשביתה יכולה, בקלילות ובאדישות של הוריקן, להרוס להם את החיים ולהפוך את המשפחות שלהם לרעבות ללחם, ולא במובן הלטרל ספריוולי של המונח.
אני גם לא מדבר על האוהדים המסורים שלקחו להם את המשחק. אופנתי לשאול עכשיו אם הם ינקמו באנשים שמונעים מהם את אחת מהנאותיהם המרכזיות בחיים, התשובה היא לא - האוהדים המסורים יהיו שם ברגע שכדור הביניים הראשון יהיה באוויר, לא חשוב מתי זה יקרה. כי כאלה הם, או בעצם אנחנו.
הבעיה היא שהאוהדים הנאמנים הם רק חלק קטן מהקהל הרחב שהופך את ה-NBA לשוק שמגלגל מיליארדים ומייצר אייקונים גלובליים. המסה הקריטית שמייצרת הצלחה כלכלית היא של המעגל השני והשלישי של אנשים שאוהבים אבל לא מכורים, מתעניינים אבל לא לוקחים ללב. הם אלה שקונים כרטיסים וחולצות, מאפשרים חוזי שידור יקרים והופכים את המשחק מאתמול לשיחת ברזייה ואת המנוי השנתי לניקס לסמל סטטוס.
למעגלים האלה יש נשק הרבה יותר קטלני מהרצון לנקמה של האוהדים השרופים - אדישות. כי מותגים, ועבורם ה-NBA הוא מותג לכל דבר, מתבססים על יכולתם להפוך להרגל, למשהו שאנשים עושים או קונים בלי לחשוב עליו יותר מדי. מה יקרה אם מנהלי "קוקה קולה" יחליטו, בעקבות בעיות עם עובדי החברה, להפסיק לייצר בקבוקים לשנה? אנשים יעברו ל-"פפסי", למיצים, למים. כעבור שנה חלק יחזרו להרגל הישן ולחלק כבר יהיה הרגל חדש.
ה-NBA במצב הרבה פחות טוב, כי הוא נאבק בשוק הרבה יותר תחרותי - על הזמן הפנוי של האדם המודרני. טעות נפוצה נוספת היא לחשוב שהאלטרנטיבות מסתכמות בכדורסל מכללות ויורוליג, או בפוטבול, בייסבול וכדורגל. היריבים של ה-NBA על הזמן הפנוי הם גם סרטים, סדרות, תוכניות ריאליטי, ספרים, חדר כושר, חוגים, חברים, זמן איכות עם המשפחה, השקעה נוספת בעבודה וכל תחביב אחר שניתן לחשוב עליו. אף אחד לא בוהה בקיר ומחכה שה-NBA יחזור.
כמה אנשים כבר ויתרו על המנוי הקבוע שלהם, מצאו תחביב חדש ולא יחדשו אותו גם אם העונה תתקיים? כמה אבות ייקחו את הילדים שלהם למשחק בייסבול או לסרט במקום למשחק NBA הראשון שלהם אם לא תהיה עונה? כמה ליגות פנטזי קבועות כבר לא יתקיימו השנה ולא יחזרו לפעול יותר? כמה מהאנשים האלה יהפכו מחובבי NBA פעילים לכאלה שמתעניינים רק בקבוצה שלהם או רק במשחקים גדולים בפלייאוף? זה ההבדל בין תפוסה של 95 אחוזים באולמות ל-85 אחוזים ומטה, זה התירוץ עבור ערוצי ספורט באירופה לוותר על התענוג של לשלם סכומים גבוהים עבור משחקים שנערכים באמצע הלילה עם אחוזי רייטינג שנמדדים בעשיריות.
השביתה הקודמת גרמה לפגיעה משמעותית ב-NBA. אז הליגה חזרה בלי מייקל ג'ורדן ושיקגו הגדולה ונזקקה לכמה שנים כדי לחזור ולעניין את הציבור הרחב. הפעם השביתה מגיעה בשיא הפופולריות של הליגה, על חשבון עונה מבטיחה במיוחד, אבל עם קהל שיש לו הרבה פחות סבלנות והרבה יותר אופציות. בנוסף, הליגה איבדה בשנה האחרונה נכס כלכלי משמעותי - יאו מינג. הסינים כבר מזמן בקטע של הקלאסיקו, אחרי שנת הפסקה לא בטוח שהם יזכרו מי זה קובי בריאנט.
כל זה מוביל לאפשרות הסבירה שכאשר תסתיים השביתה, בעיקר אם היא תגרור לביטול של עונה, הבעלים והשחקנים יחזרו ויגלו שהעולם לא חיכה להם כפי שנדמה שהם חושבים כרגע. ההכנסות ייפגעו בצורה משמעותית, בעיקר עבור קבוצות משוק קטן שההסכם החדש אמור לפעול לטובתן, החוזים יהיו קטנים יותר וההייפ סביב הליגה יהיה מינורי בזמן שאנשים מנסים להיזכר למה הם שונאים את לברון ג'יימס.
לכן, בזמן שאף אחד מהצדדים לא יוצא טוב מהסיפור הזה, האכזבה הגדולה ביותר היא מדייויד סטרן. הקומישינר אמור היה להיות זה שרואה את התמונה הגדולה, את טובת הליגה באמת. החלטתו לקחת צד בסכסוך עשויה להתברר כגרועה ביותר בקדנציה הנצחית שלו, שגם ככה ספגה כמה מהלומות בשנים האחרונות. במקום להיות המבוגר האחראי שלוקח את הנציגים המתונים מכל צד, מושיב אותם סביב שולחן ונועל את הדלת עד שיש הסכם, הוא מציב אולטימטומים לשחקנים ותורם לאווירה הרעה שמקשה על היכולת להסכים על משהו.
קשה לזכור עכשיו, אבל לפני שסטרן הפך לסוג של מיסטר ברנז הוא נחשב לאחד המנהלים המוצלחים בתולדות הספורט האמריקאי. הוא הפך לקומישינר ב-84', באופן סמלי השנה בה מייקל ג'ורדן הגיע לליגה. יש לו חלק חשוב במיתוג של ג'ורדן ושל הליגה סביבו ובתקופה הנהדרת של שנות השמונים והתשעים. עם השנים הדופק שלו הפך לפחות רגיש כלפיי רחשי הקהל והליגה שלו הפכה לפחות אטרקטיבית. בזמן שהוא הקדיש זמן ומאמצים לחוקי לבוש והתנהגות קפדניים, רבים עברו להתעניין בכדורסל המכללות בדיוק בגלל המימד הרגשי שסטרן התאמץ כל כך להעלים מהליגה שלו.
בשנים האחרונות כבר נדמה היה שהוא מאבד שליטה. שופט מושחת ושערוריות שיפוט נוספות גרמו למשבר אמון משמעותי, ניהול גרוע וחוזים מופרכים אפיינו יותר מדי קבוצות והתחושה הכללית הייתה שסטרן הגזים עם הרחבת הליגה. המשבר הנוכחי היה יכול להיות הזדמנות עבורו להזכיר לנו את יכולות הניהול שלו, אבל כרגע הוא בעיקר מחזק את התחושה שעבר זמנו. סטרן לא מפסיק לטעות, שחקנים מזלזלים בו בפומבי, בעלים יוצאים נגדו על גמישות יתר והוא נראה חסר שליטה ואפילו קצת מעורר רחמים כשהוא מדווח שהליגה שהוא מנהל עלולה לקרוס. מאוד יכול להיות שהמורשת שלו תיזכר בצורת "סטרן נתן, סטרן לקח"- האיש שהעלה את ה-NBA לגדולה הוא אחראי מרכזי גם להתרסקות שהופכת לאופציה הגיונית יותר כל יום שעובר.
מכיוון שסטרן מתעקש לא להיות המבוגר האחראי ואף אחד אחר לא לוקח את התפקיד, הסיבה היחידה למעט אופטימיות היא שבמשחק הפוקר המטופש כל אחד מהצדדים שם לאחרונה את הקלף החזק שלו על השולחן. עבור הבעלים, אלו המשכורות שלא שולמו במקביל להבנה של השחקנים שבאירופה ובסין יש רק מקומות ספורים, ומאות מהם יישארו בלי עבודה ועם שנה מבוזבזת בקריירה של כ-12 שנים. עבור השחקנים, זהו ההליך המשפטי שעשוי להוביל להחלטה שהשביתה לא חוקית והבעלים יחויבו לשלם לשחקנים מיליארדים. אין יותר לאן להקצין את הסיפור הזה, כך שניתן לקוות שבחודש ומשהו שנשארו כדי למנוע קטסטרופה מוחלטת הצדדים יגלו נכונות להתגמש על שני פסיקים בהסכם שפחות או יותר כבר קיים.
אזור ה-NBA בוואלה! ספורט
