משחק הליגה בין מכבי תל אביב לברק נתניה שנערך בשבוע שעבר היה אמור להיות טיול קליל עבור שחקניו של דיוויד בלאט. התחזיות דיברו על ניצחון שינוע בהפרש של 30 נקודות, במיוחד לאור העובדה שברק נתניה הגיעה ללא השחקן החשוב ביותר שלה אדריאן בנקס. בפועל, מכבי הסתבכה בפעם השנייה העונה בשלושה מחזורים, ורק החטאות של בריאן אוסברי וליאור ליפשיץ מנעו מנתניה לרשום ניצחון היסטורי ביד אליהו.
האם הסיבה לכך היא רק העייפות שכרוכה בהשתתפות של הצהובים בליגה האדריאטית? האם לחוק ארבעת הזרים שהוחל השנה יש גם חלק בכך? כזכור, עם מותו של החוק הרוסי למכבי תל אביב יש מדי מחזור שלושה זרים שיושבים ביציע. הרוטציה קצרה יותר, היתרון האיכותי קטן יותר, אבל האם זה הדבר שגורם למכבי תל אביב לגמגם כבר שני מחזורים בליגה? האם באמת החוק שדיוויד בלאט רואה בתור משהו שמכוון לפגוע במכבי, אכן אחראי בצורה כלשהי לכך?
"קבוצות שפגעו בזרים בהחלט צמצמו את הפער ממכבי בזכות החוק הזה, אבל אני חושב שיש סיבות משמעותיות אחרות", מסביר מאמן עירוני אשקלון אריק אלפסי, שהפסיד לצהובים במחזור השני בתום משחק צמוד. "מכבי מגיעה עייפה למשחקי הליגה, מכל העומס שיש לה מהמשחקים בכל המסגרות. אם אתה פוגע בזרים שלך, ויש לך סגל ישראלי מספיק טוב, אז יש לך יותר סיכוי מולם השנה".
ירושלים לא פחות נפגעת
גם דני פרנקו, שכאמור כמעט והפתיע את הצהובים בשבוע שעבר ביד אליהו, לא בטוח מה גרם למשחק הצמוד - העייפות או החוק. "קשה עדיין לשפוט את ההשפעה של החוק הזה. לדעתי ההשפעה של שלוש המסגרות על מכבי תל אביב גדולה יותר בטווח הארוך. יש סיכוי גדול שאנשים ברמה המנטאלית יהיו מותשים בסוף העונה, ואז זה יכול להשפיע על הרמה ויכול להראות שיש יותר שוויון. בעונה רגילה, כשמכבי משחקת ביורוליג ובליגה, לא יהיה שום הבדל. יהיו ארבעה זרים בכל קבוצה וזה יתקזז באיזשהו מקום, אבל הישראלים של מכבי יעשו את ההבדל".
מי שיפגוש היום (ראשון, 20.55, ערוץ 5) את הצהובים זו מכבי אשדוד והמנהל המקצועי של הקבוצה שי האוזמן, שכלל לא מתרגש מנושא צמצום הפערים: "נושא ארבעת הזרים הוא רק חלק מסיפור צמצום הפערים. זה צריך להימדד לאורך עונה, ולא בטוח שהעונה הנוכחית מתאימה לבחון זאת בגלל סיפור שלוש המסגרות. אבל המבחן של התחרותיות זה לא רק מכבי תל אביב. יש שכבת צמרת די בולטת של קבוצות עשירות, בראשן הפועל ירושלים, שהחוק אמור להשפיע עליהן. כי כשמדברים על השיוויניות והתחרותיות צריך לבדוק גם את היכולת של הליגה להתחרות בהפועל ירושלים או גליל עליון. העונה הזאת היא מדד לבדוק איך הקבוצות העניות מסתכלות לקבוצות הדרג השני בגובה העיניים".
הספסל נפגע, אבל הישראלים מתקנים
כשמסתכלים על הנתונים היבשים כבר מזהים פגיעה במכבי תל אביב: הצהובים רשמו עד כה לכל משחקי הליגה שני שחקנים גבוהים מתוך שחורציאניטיס, ג'יימס והנדריקס, רכז מתוך פארמר או פפאלוקאס, וגארד מתוך סמית' או לנגפורד. במצב העניינים הזה, הספסל הצהוב מונה את יוגב אוחיון, שחקן גבוה זר מתוך השניים שנרשמו, בלו או פניני, ג'ון שאייר וטל בורשטיין - ספסל הרבה פחות מרשים מזה של העונה שעברה, שכלל בליגה את הנדריקס, בורשטיין, מצ'באן, פרקינס או פארגו, בלו וגרין.
"העובדה שאין רוטציה במהלך משחק מקשה על מכבי", מסכים אריק אלפסי, "מכבי לא יכולה לשחק עם שבעה זרים ולראות מי בכושר באותו ערב נתון. זה מגביל אותם. בשנה שעברה הם רשמו בטופס שישה זרים, אז יכולת להיכנס למשחק ולבדוק מי הגיע למשחק, וללכת עם הזרים שהגיעו. פה אין לך ברירה. אתה צריך לשחק עם הזרים שרשמת בטופס, גם אם באותו יום נתון הם לא פוגעים, אתה צריך לרוץ איתם. כשאין להם מבחר ורוטציה, אז הפערים מטבע הדברים מצטמצמים. אבל כשיש להם סגל כל כך עמוק ואיכותי, ובמיוחד בנוקיה, אז הדברים תלויים רק בהם".
דני פרנקו טוען מנגד כי "בשורה התחתונה, פניני, אליהו ובלו מנצחים למכבי את המשחקים. במאני טיים, גם בליגה וגם באירופה, מכבי הולכת אל הקליעה של בלו, אליהו או פניני. אלה השחקנים שמנצחים למכבי את המשחקים. פארמר לא ניצח למכבי את המשחקים בליגה, גם לא שון ג'יימס או הנדריקס. כל הזרים האלה הם שחקנים בסדר, אבל לא ינצחו לבד משחק. סופו הוא יתרון גדול, אבל הוא לא העניין פה".
מי שכח את הנבחרות הצעירות
אבל לא רק מכבי תל אביב היא הסיפור. השחקנים הישראלים יותר חשובים, וביטול החוק הרוסי פגע בהם מאוד. אם עד העונה שעברה היה מינימום של 80 דקות בהם שותפו מקומיים, העונה רק ארבע קבוצות בלבד - מכבי תל אביב, הפועל ירושלים, גלבוע/גליל ומכבי חיפה - משתפות את הישראלים שלהן ל-80 דקות ויותר במהלך המשחק, כשביתר הקבוצות המספרים רחוקים מכך. בארגון השחקנים עוקבים אחר ההתפתחויות ובסוף העונה צפויים לדרוש לחזור לחוק הרוסי.
"אני יכול להבין את הקולות שקוראים לכך שאי אפשר להמשיך עם חוק ארבעת הזרים לעוד עונה, במיוחד בעונה כמו שאנחנו עוברים", מסכים אריק אלפסי. "בעונה שאין יורדות, לדעתי, היה צריך להשאיר את החוק הרוסי, או בכלל רק להשתמש בשלושה זרים רשומים בטופס. בעונה אחרת, כשיש יורדות ויש מלחמה על ההישארות, אז ארבעה זרים היו מוסיפים קצת לאטרקטיביות של הליגה ולמאבקים ולרמה. אבל אין ספק שבעונה כזאת היו צריכים יותר להתחשב בשחקן הישראלי ולנסות לקדם כישרונות מקומיים שבעונות אחרות לא היתה הזדמנות לכך".
דני פרנקו מסכים הפעם עם אלפסי: "חוק ארבעת הזרים, לעניות דעתי, לא מקדם אותנו. הליגה הפכה לאמריקאית. זה נראה שיש שוויון, אבל יכול להיות שזו סתם העייפות של מכבי תל אביב או שפשוט קשה להם יותר להתכונן למשחקים מבכל עונה אחרת. אם מסתכלים על הכדורסל הישראלי, הנבחרות הצעירות, נבחרת העתודה - בטווח הארוך אנחנו יורים לעצמנו ברגל. ארבעה זרים על המגרש זה יותר מדי, לא משנה כמה הם שיחקו".
כמה ישראלים יתקדמו העונה?
שי האוזמן לא חושב שיש קשר בין הדברים: "על פי הידוע לי, מדובר בשתי החלטות שלא התקבלו במקביל אלא אחת בלי קשר לשנייה - הנושא של הירידות והנושא של הזרים. הנושא של ארבעה זרים צריך להימדד לאורך זמן, וזה מעניין לראות מה יהיה מצב הדקות מחד ומאידך לבדוק האם שחקנים ישראלים עשו התקדמות. אז נכון שישראלים שיחקו לפחות 80 דקות למשחק בעונה שעברה, אבל קשה להצביע על יותר משלושה ישראלים שעשו התקדמות, אולי ניצן חנוכי ויאן מרטין. כשהעונה הזאת תיגמר, נוכל לבדוק גם את הדקות וגם את ההתקדמות. יש לי תחושה שיהיו שחקנים ישראלים שיעשו את ההתקדמות בסוף העונה".
פרנקו מסכם: "יש מקום לתת לחבר'ה הצעירים הזדמנות, ובמקום זה כל מיני זרים שסיימו קולג', שהם באמת יותר טובים, תופסים להם את הדקות. אנחנו מפקששים ובגדול את העתיד של הכדורסל הישראלי. לי בקבוצה יש ילד בשם דולב דראפיץ'. אני חושב שאם היו שלושה זרים בליגה, הילד יכול היה לשחק. אבל עם ארבעה זרים, קבוצה תחרותית שרוצה להצליח לא יכולה לתת לו הזדמנות הוגנת. יש פה יותר מדי זרים. אין לי שום דבר נגדם, אני מדבר רק ממחשבה על הכדורסל שלנו. השאלה איזו גישה חשובה יותר: קידום הכדורסלן הישראלי או הגישה השיווקית כלכלית שטוענת שעם 4 זרים הליגה תהיה שיוויונית יותר וכך אפשר לגייס יותר משקיעים?".
