אחרי המפלה של הנבחרת מול יוון, לכדורגל הישראלי היה תירוץ: שלוש קבוצות בליגה האירופית. את ההישג הזה אי אפשר למחוק, אבל הוא אמור היה להקהות את תחושת החנק שיצרה החבורה הנרפית של לואיס פרננדז. הוא סיפק גם הזדמנות היסטורית לענף לעשות צעד נוסף בהשתלבותו באירופה, אלא שצעד כזה נעשה בדיוק לכיוון ההפוך אחורה. מה שהיה אמור לספק הוכחה לרלוונטיות המחודשת של הכדורגל הישראלי, סיפק מסר שכולם רצו להסתיר: רמת הקבוצות הבכירות שלנו בירידה, ואיתה גם הייצוג של הענף במסגרת הבינלאומית. הנה שלוש סיבות שונות לכך.
מכבי חיפה: אפילו אייאקס כבר לא עומדת בזה
אם מסתכלים על הנתונים, אזי מכבי חיפה רושמת עונה אירופית טובה. הקבוצה אמנם כיוונה אל הצ'מפיונס-ליג, אבל גם העלייה המסתמנת לשלב הבא בליגה האירופית לא מקהה את התחושה שזו לא מכבי חיפה שאנחנו רגילים למצוא באירופה. מכבי חיפה מתקשה באופן מסורתי כמעט לשלב בין אירופה לליגה, אבל גם בעונה שבה היא עוברת תהליך לא קל איתו היא מתמודדת, מותר לצפות ליותר יציבות ביכולת והרבה יותר ברק. במשחקים הקשים באמת כמו זה מול שאלקה בחוץ ניתן היה לראות מועדון שלומד את מעמדו החדש ביבשת. לא עוד עוגנים קבועים בסגל, אלא קבוצה שהיא תחנת רכבת של כישרונות שבאים והולכים בקצב שמזכיר קבוצה אירופית קטנה. וזה קשה לא רק מכבי חיפה.
"מכבי חיפה עוברת תהליך", מסכים רוני רוזנטל. "יש שם הרבה ילדים. מצד אחד זה הרבה מאוד נמרצות ומוטיבציה כמו במשחק הבית נגד גנק, אבל מצד שני גם הרבה חוסר נסיון וחוסר שקט. במשחק הביתי מול גנק קבוצה מנוסה הייתה גומרת את הסיפור. הם הגיעו לכמות בלתי רגילה של מצבים. זה לא פשוט שעוזבים את חיפה בכל שנה שחקנים ובמיוחד בשנים האחרונות שעוזבים הרבה. מחליפים ראויים עדיין לא גדלו או הובאו לשם, למרות שאצל חיפה יש עוגנים הרבה יותר חזקים מהישראליות האחרות בליגה האירופית, עם
גולסה, ורד ועמאשה. אבל גם אצלם, זה לא יקרה ביום אחד".
"בכל שנה שחיפה עשתה משהו באירופה היא שיחקה כדורגל איכותי. למה? כי היו שם שחקנים איכותיים שהובילו לאורך השנים כמו יעקובו, רוסו, פראלייה, ז'אוטאוטאס, קטן, רפאלוב, קולאוטי ושחקני הגנה כמו בנאדו וחרזי. לקבוצה הנוכחית יש שחקנים שעתידים אולי לעשות זאת, אבל צריך גם סבלנות איתם ולקבל גם הישגים בינוניים כחלק מהתהליך".
הפועל תל אביב: בלי קישור קשה באירופה
הפועל תל אביב היא האכזבה הכי גדולה בנושא הזה. חשוב לזכור להישגיה הגדולים ביותר באירופה הגיעה רק כאשר ייצבה סגל אחיד לאורך מספר שנים, בדרך לרבע גמר גביע אופ"א ב-2002 וההצלחה הכבירה תחת אלי גוטמן בליגה האירופית והעפלה לליגת האלופות. הפועל תל אביב, כמו מכבי חיפה, מתמודדת בקושי רב עם המציאות החדשה שבה היא לא יכולה לשמור על הכוכבים שלה מפני הסקאוטים האירופיים, אבל להבדיל ממכבי חיפה היא הביאה תחליפים מיידים. שחקנים שאמורים היו להיכנס מהר למשבצת ולהשכיח את אלו שעזבו.
דרך הפועל אנחנו מגלים סיבה נוספת להחמצה ההיסטורית שמשתקפת גם במכבי חיפה: משחק קישור לא מרשים במיוחד, ותוצאות שיותר מדי תלויות באיכויות של החלוצים. אלי כהן מסביר: "אני מודע לקושי להביא שחקנים טובים, גם ישראלים וגם זרים, אך הפועל תצטרך להכיר בטעויות ולעשות שינויים. לפרנסמן אין את הביטחון של בלם ולא היה צריך את העונה הזאת כדי לדעת. אפשר לראות עדיין שרק באדיר נותן שקט בעמדת הבלמים למרות שהוא מעבר לשיאו. הפועל צריכה להתחזק בבלם אחד לפחות, אחרת הבעיות שלה לא ייפתרו, במיוחד מול קבוצות חזקות. גם מקדימה זה המצב - בשנים האחרונות היו שחקני קישור קדמי כמו ורמוט, זהבי ושכטר, שירד אחורה והניע את כל הקבוצה. עכשיו אין את זה אלא רק חלוצים, ויש מרחק גדול בינם לבין הקישור האחורי. שחקנים כמו אבוטבול, ידין וגורנדנה הם טובים, אבל צריכים לידם מנוע איכותי כמו יוסי אבוקסיס כדי להצטיין באירופה. בליגה המקומית אפשר להעביר כדורים לחלוצים או לשחק לאט ולנצח. אבל ברמות גבוהות יותר הדברים האלה חסרים להפועל".
הדבר הכי מאכזב במקרה של הפועל תל אביב הוא הניסיון המוצלח שצברה עד לא מזמן במסגרת שלב הבתים של הליגה האירופית, ניסיון שלא תורם לה כלום כעת. כי כמו שאמרנו יש מציאות חדשה אצל הקבוצות שייצגו אותנו בכבוד באירופה, מציאות שבה שחקנים נחטפים מהר לאירופה. ועם המציאות הזאת, כפי שדגלאס דה סילבה מעיד, צריך להתמודד בסבלנות. "זאת קבוצה חדשה", אומר דה סילבה. "גם הקבוצה החזקה שלנו בשנה וחצי הראשונות הייתה בינונית בהרבה מאוד משחקים והיו לנו נפילות. אחרי שהתחברנו וגם הצטרפו כמה שחקנים כמו שכטר, וזהבי פתאום נהיה גדול, דברים התחברו לנו ועשינו דברים יפים".
מכבי תל אביב: ישראלים לא בנויים לעומס
למרות שכדורגל הקבוצות שלנו הוא הצלחה ביבשת, עם ארבעה ביקורים עד כה בשלב הבתים של ליגת האלופות, בדבר אחד הענף מסרב להתקדם: התמודדות עם עומס. העומס הפיזי, אם נניח לרגע בצד את זה המנטלי, גובה מחיר כבד במכבי תל אביב, עד כי נוצרה תחושה שהמועדון פשוט ויתר על המסגרת האירופית כדי להצליח בליגה.
יתרה מזו, מכבי תל אביב מספקת לא רק הסבר חשוב למפלה הישראלית בליגה האירופית, היא מעמידה גם הוכחה לכך שהענף עדיין לא בשל לשלוש קבוצות בכירות במסגרת כזו. הגם שמדובר במסגרת שרוב הקבוצות באירופה מזלזלות בו בשלבים המוקדמים, מה שמספק לישראליות הזדמנות נוספת להצליח, עדיין אין בישראל מספיק שחקנים טובים ומנוסים כדי להצדיק את המעמד של שלוש נציגות בליגה אירופית. מכבי תל אביב רזה בשחקנים שמנוסים במעמדים האלה, אבל לפחות עושה דבר אחד בריא: היא לא שוגה ומנסה לשחק כדורגל. לפעמים זה נראה מביך, אבל הניסיון לשחק כדורגל אולי יוליד יום אחד קבוצה ישראלית נוספת ברמה של מכבי חיפה והפועל תל אביב באירופה. לא כרגע.
"ראיתי משחקים בתחילת העונה וגם את המשחק נגד דינאמו קייב ומאוד התרשמתי מקבוצה שמחה שמשחקת כדורגל מודרני ומתקדם", אומר גיורא שפיגל. "קצת מוזר לי לחשוב שהם ויתרו על המפעל או הרימו ידיים, אבל מכבי זה מועדון עם הרבה מאוד לחץ ונבנתה שם קבוצה די צעירה. אז ייתכן שזוהי תובנה ולאו דווקא החלטה. בסך הכל הם צריכים להמשיך באותה הדרך גם אם תהיה נפילה לתקופה מסויימת ולא לסטות בגלל תוצאות כאלה או אחרות".
מכבי תל אביב, אגב, היא דוגמה מצוינת לרמת ההגנות שירדה בקבוצות הישראליות. שחקן במכבי תל אביב מסכם: "אני לא מכיר שחקן שהרים ידיים באירופה או עשה הכנה לא נכונה. יכול להיות שלא הערכנו נכון את העומס הזה ויותר מדי מהר נכנסנו לטירוף".
