אריק זאבי מסביר בטור אישי מדוע בחר דווקא בכתבה זו
כמו בכל תחום, גם בספורט ישנם לא מעט אנשי מקצוע שנויים במחלוקת. מצד אחד הם יכולים להשמע מוזרים, מצד שני הם עלולים לנפץ מיתוסים ולשנות כיווני מחשבה. אריק זאבי מאמין באחד כזה, מדובר במאמן הכושר האישי שלו אילן סלע. איש מבוגר וצנוע, לא בדיוק השרירן שהייתם מצפים לראות מול העיניים ולשמוע חזק באזניים בזמן הרמת המשקולת. עם ותק של 40 שנה כמאמן כושר הוא עבר המון מסגרות בארץ, החל מכדורגל הגברים דרך נבחרת הכדורסל לנשים ועד לנבחרות הג'ודו והטאקוונדו. כיום הוא כבר מרגיש שאין לו את הכוחות לעבוד אצל אף אחד, והוא מעביר אימונים פרטיים, גם לספורטאים בכירים. אריק זאבי, אניה מירקין, מיכאל זנדברג ואריק בנאדו לפני שפרש הם רק חלק מרשימה מכובדת של ספורטאים, שאפשר למצוא אצלם מכנה משותף - כולם ותיקים ושחוקים. אנשי מקצוע מסויימים חשבו שכדאי להם לשפר את החולשות שלהם בחיזוק השרירים, אבל במקרים רבים אילן סלע נוקט במדיניות אחרת והיא שיקום השרירים.
"עם אריק זאבי קבענו עבודה שיקומית כדי שהכוח יחזור אליו. שחיקת השרירים גורמת לכך שהשריר לא יעיל והכאב שנוצר מפריע להוצאת הכוח. הנטייה של כל מאמן היא לראות את החולשה ולהגיד לו 'אתה צריך לעבוד קשה על השריר', וזה בדיוק מה שהוא עשה. עכשיו נצטרך לחזור צעד אחורה כדי לתכנן עם פיזיותרפיסט איך אנחנו משקמים אותו. זו המומחיות שאני נכנסתי אליה בשנים האחרונות, כי הבנתי שמאמן כושר זה תפקיד שאי אפשר להסביר אותו עד הסוף, אבל ברגע ששיקום הגוף נכנס להגדרה אני כן יכול להסביר אותו. אני זה שהופך את השיקום למסודר, קובע מתי צריך לראות רופא או פיזיותרפיסט. אני בעצם סוג של קבלן".
זה אילן סלע. הוא עובד לפי תוכנה שעוד לא ממש "תופסת" כאן בארץ, הוא עובד לפי ה"אני מאמין" שלו ויש ספורטאים שמוכנים לסמוך עליו, ולא פחות חשוב - יש לו הרבה מה להגיד על התנהלות הספורט המקצועני והלא מקצועני בארץ. את ההתנהלות הזאת הוא מגדיר כ"אסון לאומי". בעידן שבו היכולות הגופניות כל כך מכריעות - מענף הכדורגל שבו משחקים שלוש פעמים בשבוע ועד לשאלת העבודה עם ספורטאים ותיקים כמו זאבי, כדאי מאוד להקשיב לו.
אילן, אז מה בעצם הבעיה שלנו?
"הבעיה שלנו מתחילה בילדים, וב-99 אחוז מהמקרים הבעיה היא בלמידה. אנחנו חייבים להבין שאם ילד רוצה להפוך לאריק זאבי ולא משנה באיזה ענף ספורט, הוא חייב לעבור תקופה שבה ההישגים לא חשובים. ברגע שההישגים לא חשובים אפשר לעבוד על כוח של חדר כושר מבלי שמישהו לא מקצועי מלמעלה יילחץ, כי זה משהו שמוריד מהיכולות האחרות לתקופה מסויימת. אבל לא נותנים לבנות כאן ספורטאים וזו הבעיה. ההישגים חשובים בארץ כבר בגיל 12 בגלל שאנחנו מדינה ללא הישגים ומי שכן משיג משהו הופך לגדול. רק שבדרך כלל הוא נעלם תוך כמה שנים".
וכאן לא חסרות דוגמאות טריות מהקפיצה לגובה. ניקי פאלי למשל, יש כאלה שפוחדים שגם דימה קרויטר נעלם.
"אני רק יכול להגיד שפעם ראיתי בוינגייט איך עבדו עם ניקי פאלי בחדר כוח, ובוא נגיד שאני יכול להבין מאיפה באה הפציעה שלו".
אז אחת הבעיות היא שספורטאים לא עובדים נכון מבחינה פיזיולוגית?
"כן, וזה הרבה בגלל שהם מפספסים את הגיל שבו היה צריך לעשות את זה. נהוג לחשוב שספורטאים שעוברים לחו"ל מתחזקים כי עובדים שם קשה יותר בחדר כושר. אז הכדורסלנים באמת חוזרים חזקים יותר פיזית מהמכללות, אבל זה הופך אותם לשחקנים טובים יותר? הם זריזים או פוגעים יותר? ממש לא. כי הם איבדו את השנים האופטימליות ללמידה, זה קורה בגיל 13. צריך לזכור שהמוח הוא האיבר הראשון שמתפתח עד הסוף ואת זה צריך לנצל. זה אומר שאנשים שעובדים עם ילדים צריכים להיות מומחים לילדים. מה שקורה בפועל זה שמינויים של מאמנים לקבוצות ילדים ונערים הפכו גם הם לטובות אישיות".
איך צריך לעבוד עם ילדים?
"קודם כל צריך שתהיה שיטה של נבחרת ולא של חוג. אם אתה רוצה הישגים כמו ברוסיה, למשל, ואתה צריך לבנות אגודה, אז אתה מסתובב ומביא ילדים שמתאימים בעיקר לכדורסל. אז האגודה יכולה להחליט אם לפתוח שלוש או ארבע קבוצות. פה מביאים 150 ילדים שמשלמים כסף, ורוצים להפעיל עליהם שיטות של למידה. שמעת מה דן שכטמן (חתן פרס נובל הטרי) אמר? אי אפשר ללמד כאן ילדים. ילדים בכיתה לא נותנים לך ללמד, אז במגרש עוד פחות מזה. תלך לכל אימון של ילדים בני 12 ותראה איך המאמן לא יכול ללמד אותם".
ומה זה אומר "מומחה ילדים"?
"יש מאמנים שטוענים שהם לימדו את יוסי בניון כדורגל. נראה לך שמישהו היה צריך לומר ליוסי בניון מה לעשות? בגיל 8 כל מה שהמאמן שלו היה צריך לעשות זה לתת לו לשחק כמו שהוא רוצה ולמחוא כפיים, זה מומחה לילדים. מישהו שיודע איך המוח עובד. כי כשהילדים לומדים משהו בגיל צעיר הם יעשו מזה טרנספורמציה לדברים אחרים בחיים. אם בכדורגל לא תהיה להם חשיבה רחבה, זה יזיק להם במשחק ובחיים, חשיבה לוגית טובה רק למתמטיקה. מומחה ילדים צריך לתת להם להתנסות וגם לטעות. תחשוב שאתה שואל ילד בגן או בכיתה א' שאלה, הוא עונה משהו ואתה אומר לו 'לא נכון'. הרי זו לא הדרך הנכונה. צריך לשאול אותו למה הוא חושב ככה והאם הוא חושב על אפשרויות נוספות. אז הילד מקבל איזשהו ביטחון שמאפשר לו לחשוב יותר. ברגע שהשתקת אותו פעם אחת הוא גמר את החשיבה שלו. מאותו רגע הוא מסתכל עליך ואומר 'תגיד לי מה לעשות'. וזה הכדורגל, בכדורגל עומד מישהו עם החזה בחוץ שזה המאמן. כל הילדים עומדים מפוחדים. אם המאמן ישאל אותם משהו אף אחד לא יענה וזה בגלל הפחד שרק המאמן יודע. מכאן זה משליך עד לבוגרים, שם אנחנו לא מבינים מה לואיס פרננדז רוצה לעשות איתנו. בגלל זה אני אומר שכבר 40 שנה אני בספורט כאן ולא צעדנו קדימה".
אתה אומר שאנחנו לא צועדים קדימה, אבל יש נכונות ויש ייבוא של אנשי מקצוע מחו"ל.
"אני אומר שחבל להביא מחו"ל אנשים כמו טיבריוס דראו (מאמן הכושר והמומחה לפיזיות שעבד בבית"ר ירושלים ומכבי תל אביב - ד.ב) אם הם לא מקבלים מעמד של מקבלי החלטות. דראו הבין את זה מיד. הוא נראה מהצד מצחיק כי הוא היה קשוח, דרש משמעת ודרש שיסתכלו לו בעיניים. למעשה הוא ביזבז אנרגיות כי אלה דברים שלא צריך להתעסק בהם בחו"ל. צריך להבין, מאמן כושר הוא לא רק מישהו שמעביר תרגילים. את התרגילים של דראו אפשר למצוא באינטרנט, זה כלום. מאמן כושר צריך להיות מישהו שיכול לזהות את כל סוגי החולשות אצל כל הספורטאים שלו. הוא צריך לדעת איך לעבוד אם כדורגלן שנופל בכל תיקול ואיך לעבוד עם כדורסלנית שלא מגיעה לסל בקליעה מהשלוש".
אז להביא לנבחרת את מדריך הכושר של סיירת מטכ"ל לא מתקרב לפתרון ראוי?
"זה בכלל מקרה עצוב ברמות. אם ברוסיה היו שומעים על דבר כזה היו מתפוצצים מצחוק. זה מה שקורה בגלל שאנחנו מדינת צבא ודברים מהסוג הזה אמורים להרשים אותנו. בדיוק מהסיבה הזאת בה"ד 8 נמצא בתוך מכון וינגייט, זו מדינה של מפקדים".
וכאן בארץ לא נותנים את הסמכות למאמני הכושר?
"עבדתי בלא מעט קבוצות כדורגל. גיורא שפיגל למשל היה מצפה ממני להעביר תרגילים בחצי השעה הראשונה ולאחר מכן לשבת בצד, אלא אם כן צריך לעבוד עם שחקן פצוע. מה זה אומר, שאני מאמן כושר רק בחצי השעה הראשונה של האימון, ומי מאמן הכושר בשאר האימון? יש כאן בעיה בגישה וזה לא רק בכדורגל, היו לי בעיות גם כשאימנתי את קבוצת הנשים של רמת השרון בכדורסל. אין ספק שמדובר במועדון מפואר עם התנהלות מופתית, אבל השחקניות הזרות שהיו מגיעות לכאן הבינו איפה הן נמצאות ולי הן אפילו לא היו אומרות שלום. הן בכלל לא ספרו אותי, שלא לדבר על ללמוד ממני".
ואף אחד לא חשב לשנות את התפישה?
"כשאלי רבי חיפש מאמן כושר לנבחרת הנשים בכדורסל לפני שני קמפיינים, גם אני הגעתי לראיון ואמרתי לו שבמצב הקיים אין שום סיכוי להשתנות. הוא אמר לי שהוא רוצה להשתנות ופתוח לזה, אז התחלתי לעבוד איתו. עלינו לשתי אליפויות אירופה מהמקום הראשון בבית. הבעיה היא שתמיד יש אנשים למעלה שחושבים שהם יודעים יותר טוב. אם זה בכדורסל, שם יש יושב ראש איגוד שבאמת לא מבין בשום דבר והיה מרצה לנו מה אנחנו צריכים לעשות, או בג'ודו, שם היו אומרים לי שאני לא יכול ללמד כלום כי אני לא מהענף במקור. מה שאני יודע זה שאני מגיע מאותה העיר של בלה קארולי (מאמנה של נדיה קומנצ'י האגדית). תאמין לי שגם הוא לא היה מאמן התעמלות במקור".
אם הייתי אומר לך שמחר בבוקר יש לך את כל הכלים לעשות משהו אחד שיעזור לספורט הישראלי - מה היית עושה?
"את מה שעשו בגרמניה. בזמן האחרון עשו שם בדק בית בכדורגל כי לא ממש היו מרוצים מהמצב שלו והחליטו שיש בעיה בגילאי הילדים. זה קרה לפני שנה. החליטו לעשות פרוייקט ונתנו את המפתחות לפרופסור בשם הנס ליזן. מדובר באדם שכבר ביקר כמה פעמים במכון וינגייט, הוא פיזיולוג, רופא ספורט וחוקר מוח. בפרוייקט הקודם שלו הוא הבטיח לשקם את נבחרת ההוקי שדה לגברים והוביל אותה לזכייה באולימפיאדה. גם יצא לו לעבוד בנבחרת הבוגרת עם יורגן קלינסמן ולאחר מכן הוא אפילו כינה את ברטי פוגטס 'אידיוט'. כעת הוא קיבל לידיו את כל התאחדויות הכדורגל בגרמניה כי יש שם יותר מאחת. הפרזנטציה שלו מתחילה בזה שהורה מנער את הגדר ופתאום מקבל כדור בראש. מסר של 'הורים זוזו הצידה ותנו למומחים לעבוד'. הוא לקח צוות של שישה מאמנים שהפכו בהמשך ל-20 שמסתובבים ברחבי המדינה ומעבירים סדנאות של איך להעביר אימוני ילדים".
איך מיישמים את זה במדינה כמו שלנו?
"אנחנו יותר קטנים, אז זה פחות מסובך. קח בן אדם ותן לו לבנות משהו. צריך לבנות אצלנו 20 מאמנים כאלה שבכל סוף שבוע יצטרכו להעביר סדנאות למאמנים שרוצים לעבוד עם הילדים. צריך להתחיל ללמד אותם ולתת תעודות רק למי שרוצה להתמחות בשיטה הזאת. לא לחלק בקלות תעודות מאמן לכל מי שמשלם כסף, כי היום זו שיטה של מסחרה וכל אחד נהיה כאן מדריך כושר".
אז איך אנחנו מסכמים את כל מה שנאמר כאן?
"שיתערבו לנו בכל דבר, רק לא בילדים ולא במכון וינגייט. ככה באמת נוכל להשתפר".
הכתבה הזו היא חלק מפרויקט 'אצלנו בסוכה אורחים עורכים את וואלה!'. במסגרתו, הערוצים המרכזיים של וואלה! נערכים על ידי הכישרונות הגדולים בתחום. כל אחד מהם קיבל הזדמנות ליום אחד לעבור אל אחורי הקלעים של העיתונות הישראלית ולהעביר לקהל פיסה מהעולם כפי שהוא רואה אותו, עם כל הסודות, הידע והניסיון. בכיסא העורך של וואלה! ספורט התיישב אריק זאבי, ואליו מצטרפים -
גורי אלפי בוואלה! תרבות,
גל אוחובסקי בוואלה! סלבס,
מיקי בוגנים בוואלה! אופנה
ותירסקסואל בוואלה! ZONE.