לפני עשרה ימים נועץ עומרי כספי עם אורתופד מומחה בארה"ב, שבחן את ברכו והורה לו לנוח שבועיים נוספים. כך שבקרוב ממש, הוא מקווה, יוכל לשוב ולהתאמן. כשיעלה למגרש, ישים את הפציעה הפיזית מאחוריו; מהעלבון האישי שחש בעקבות הביקורות שהוטחו בו בעניין ההשתמטות-לכאורה ממשחקי נבחרת ישראל ביורובאסקט ייקח לו זמן רב להתאושש.
"הביקורות הכעיסו אותי כל כך בגלל שהרגשתי שמטילים ספק בי ובמחויבות שלי לנבחרת", מספר כספי בשיחה עם וואלה! ספורט. לא רק דברי הביקורת עצמם הוציאו אותו מכליו, כי אם טענתו שאיגוד הכדורסל הוא זה שעומד מאחורי הדברים ומלבה את האש. "ברגע ששחקן אומר שהוא פצוע, צריכים להאמין שהוא פצוע. אני לא מבין איך עיתונאים בארץ מעזים להטיל ספק בכשירות הפיזית שלי כדי להכתים את שמי. זה הסעיר אותי לגמרי. עברתי טיפולי פיזיותרפיה יום-יומיים, עשיתי את המקסימום כדי להגיע לאליפות ולצערי זה לא הספיק. עובדה שלא חזרתי להתאמן עד עכשיו. הדבר הנוסף הוא שהיו המון דברים שקריים בכתבה שהוציאו אנשים מהאיגוד. כמעט כל מה שנכתב היה לא נכון".
למה, לדעתך, ביקשו באיגוד לפגוע בך?
"אני לא יודע למה רצו לפגוע בי. יכול להיות שרצו שכן אקבל זריקה בברך ואשחק. מצד שני לא הצלחתי למצוא אפילו רופא אחד שאמר שלקבל זריקה זה דבר טוב. פציעה בברך יכולה לגמור קריירה. זה כבר קרה לשחקנים. יש אנשים שחושבים שמקבלים זריקה וזהו, הוקוס פוקוס, הכל בסדר. אבל הברך פגועה. אתה לא יכול ללכת. מחוסר ידיעה חושבים שזריקה היא הפתרון להכל.
"הכעיס אותי ששחקן שנותן הכל לנבחרת, לא מקבל כסף, לא מקבל תהילה ועושה הכל מאהבה למדינה, מרצון לתת לה, והאיגוד לא מגבה אותו כשהוא אומר שהוא לא כשיר", ממשיך כספי ואומר. "אמרתי לשי (שני, יו"ר איגוד הכדורסל, א.ג.) שצריך לגבות אותי ולצערי זה לא קרה. יש באיגוד מנהל מקצועי ויו"ר. דיברתי עם שניהם בטלפון ואמרתי שהייתי לפחות מצפה שידברו עם שחקן פצוע, שיתייחסו, אבל לא קיבלתי שום תגובה משניהם. חבל שזה היחס שמקבל ספורטאי. בסך הכל אני חושב שהתקשורת והחברים שלי היו מאוד תומכים ומבינים, מלבד טקסט ספציפי שהציק לי מאוד (טורו של פרשן הכדורסל אריה מליניאק ב"ידיעות אחרונות"). לא הבנתי את ההיגיון במה שנכתב: אם לא הייתי רוצה להשתתף ביורובאסקט, מה היה לי לחזור לכאן ולהתחיל להתאמן? בשביל מה בדיוק הגעתי מוקדם לארץ וחודשיים לפני תחילת הקמפיין התחלתי באימונים אישיים, אם לא כדי להופיע לאימוני הנבחרת בכושר הכי טוב שלי?".
***
בסוף חודש יולי נסעתי לצפות באחד מאימוני נבחרת ישראל בהדר יוסף. זה היה אימון ממוצע, ככל האימונים: מעט כושר, חידוד מספר תנועות בהתקפה, עבודה על יציאה נכונה למתפרצות, משחק אימון פנימי קצר כשעה וחצי בסך הכל. שניות לאחר שהורה המאמן אריק שיבק על סיומו שעטו מרבית השחקנים למקלחת. על הפרקט נותרו שישה: גיא פניני ויותם הלפרין שיחקו "חיובים" על סל אחד; יוגב אוחיון, גל מקל, ניר כהן ועמרי כספי על השני.
בחנתי את כספי. הוא שיחק אחד על אחד עם אוחיון במשך דקות ארוכות, ולאחר מנוחה קצרה החל לזרוק שלשות. הוא זרק מאות כדורים, שייף את תנועת השחרור המהירה שלו, ורטן על כל החטאה כאילו מדליית הזהב ביורובאסקט עומדת על כף המאזניים. בשלב מסוים עצר לרגע והסתכל סביב. כמו תמיד, הוא נותר אחרון על הפרקט.
השחקן הישראלי לא אוהב לעבוד קשה, פסק כספי. "אין שחקן מושלם. אני לא מבין איך שחקנים לא נשארים אחרי האימון לתת את האקסטרה-עבודה על המשחק שלהם. איך אפשר להשתפר ככה?", תהה אז.
אם החפיפניקיות בולטת אפילו בנבחרת הבוגרת, בעילית של הכדורסל הישראלי מה לנו כי נלין על קריסת הנבחרות הצעירות לדרגים הנמוכים?
כספי נשמע נבוך כשאני מעלה מחדש את הנושא. "שחקנים צריכים להבין שכדורסל זה המקצוע שלהם", הוא פותח במונולוג. "זה מה שאנחנו עושים. אם לא תישאר אחרי האימון ותנסה לעבוד על עצמך, אף אחד לא יעשה את זה בשבילך. תמיד, מהרגע שהתחלתי לשחק, עבדתי קשה. כשהגעתי לארה"ב למדתי משחקנים אחרים: אתה עובד כל כך קשה, וכאן תמיד יש מישהו שעובד יותר קשה ממני. אני לא יכול להבטיח שאהיה השחקן הכי מוכשר או הכי גבוה או הכי מהיר או הכי אתלט. אבל ידעתי שאם אעבוד הכי קשה ואוציא מעצמי את המקסימום, אוכל אולי להיות מהשחקנים הכי טובים בארץ, ואולי גם בעולם. היום, שחקן נוער שלא עובד מספיק קשה, הסיכוי שלו להתקדם ולהמשיך הלאה יהיה נמוך.
"אני עובד הרבה עם חבר'ה צעירים ומנסה ללמד אותם מה שאפשר. שמתי לב שהיום הילדים לא יוצאים יותר לשחק כדורסל ברחוב, בשכונה. איפה אני למדתי לשחק כדורסל? ביבנה. אני ואלישי כדיר היינו משחקים 5 על 5 עם ילדים שגדולים מאיתנו. לומדים, עושים הטעיות, זורקים לסל. היום לכל ילד בכיתה ב' יש 'מאמן אישי'. שלא תבין לא נכון, למאמנים אישיים יש הרבה דברים טובים, אבל אני חושב שכדורסל אמיתי לומדים ברחוב. נופלים על האבנים, מקבלים מכה, שורטים את הרגליים וקורעים את הנעליים. מה, למייקל ג'ורדן היה מאמן אישי כשהיה ילד? לקובי בראיינט היה מאמן צמוד? צריך ללמוד את המשחק מהזווית המקורית שלו. היום יש אקדמיה, שזה דבר מבורך, אבל ילדים צריכים כבר מגיל 8-9 לשבת ולראות משחקים, לראות שוב ושוב את מייקל וקובי, לקום בבוקר ולחקות אותם.
"בכלל, אני חושב שבליגות הנוער יש ערבוב של יותר מדי משחקים. ככה אי-אפשר לעבוד על היכולות האישיות של השחקן. כי גם באימונים, מה שעושים זה בעיקר להתכונן למשחק הבא, ושחקנים לא מצליחים לעבוד על המשחק שלהם ולהשתפר. עושים באימון עוד תרגיל בייסליין, ועוד טקטיקה, אבל בסוף הילדים האלה צריכים להשתפר כאינדיבידואלים ולעבוד על היסודות. הם צריכים לעבוד על קליעה, על כדרור, על מסירה. יש אצלנו דגש הרבה יותר מדי חזק על טקטיקה, במקום על הדברים שחשובים לטווח הרחוק, הדברים החשובים באמת.
"תגיד, איך יכול להיות שהנבחרות הצעירות הידרדרו לדרג ב'? זה לא יכול להיות. חייבים לעלות בחזרה, ומהר. כי אם לא נשחק בדרג א', נשחק נגד נבחרות פחות טובות ושחקנים לא ישתפרו. אם הצעירים לא יצליחו להחזיר את הנבחרת מדרג ב' לדרג א', אז אלו גם שחקנים שלא יוכלו לשחק בליגת העל. הם צריכים לשאול את עצמם מה הם יראו בעוד 15 או 20 שנה, כשיסתכלו על הקריירה שלהם ומה הם השיגו. הם יוכלו לחייך מהקריירה הזאת?
"כל לילה, לפני שאני הולך לישון, אני חושב: עבדתי מספיק קשה? יש מישהו שעבד יותר קשה ממני? יש מצב שהיה מישהו שנשאר לעבוד אחריי? נראה לך שיש סרט שאני לא נשאר אחרי כל אימון לעבוד על המשחק שלי? אין כזה דבר שאני לא יוצא אחרון מכל אימון, שאני לא עובד הכי קשה. אני עושה חשבון נפש עם עצמי. אם כל שחקן יעשה עם עצמו חשבון נפש, הכדורסל שלנו יראה יותר טוב".
***
קמפיין הנבחרת לא היווה כישלון, לדעתו. "המצב לא היה נורא כמו שעשו אותו. בכל זאת, הגענו לאליפות אירופה. לא היינו רחוקים מעלייה. הבית הזה היה קשה, אבל אפשר היה לעשות את זה. אם היינו מנצחים את סרביה, יש מצב טוב שהיינו ממשיכים הלאה. זה לא כזה נורא".
זה אולי נכון ברמה הטכנית, אבל בפועל, הובסנו בשניים משלושת המשחקים החשובים והשגנו שני ניצחונות דחוקים במשחקים לפרוטוקול.
"בשני המשחקים הראשונים לא נראינו טוב, אבל זה נורמלי. החבר'ה באו להתחרות עם שחקני NBA. ראית מה הכוח של שחקני ה-NBA המובילים ואיך שחקן כמו נוביצקי מרים נבחרת בינונית כמו גרמניה בכמה רמות, או איך טוני פארקר מוביל קבוצה לגמר. ההבדל הוא בשחקני ה-NBA. לכל הנבחרות שסיימו במקומות הראשונים יש שחקני NBA דומיננטיים. לנו אין".
גיא פניני אמר בזמנו: "עומרי כספי זה לא כל הנבחרת. יש כאן עוד שחקנים וצריך להתייחס אליהם". זה פגע בך?
"דיברתי עם גיא והדברים הללו הוצאו מהקשרם. אנחנו עדיין חברים טובים. ובכלל, זה בסדר מבחינתי. לא יכולתי לשחק באליפות ואין טעם לדבר על מי שחסר. צריך לדבר על מי שנמצא ובמובן הזה הוא צודק".
***
בוא נדבר קצת על ה-NBA. כמה קשה הייתה עבורך השנה האחרונה שלך בסקרמנטו?
"השליש האחרון של השנה שעברה היה קשה כי לא שיחקתי. זה לא קל לשבת על הספסל, אבל זה חלק מההתבגרות של שחקן. זה מחשל ונותן כוח. ב-NBA המצב לא תמיד קל. אתה מגיע לקבוצה שיש בה, פשוטו כמשמעו, 14 שחקני NBA, שכולם שחקנים טובים. על כל עמדה יש שלושה מתחרים. אולי היה תורי לשבת על הספסל".
ביאס אותך?
"כן, בטח. אני רוצה לשחק ולהצליח. זו הייתה תקופה קשה בקריירה ובחיים האישיים שלי, כי כדורסל באופן ישיר משפיע על החיים שלי. זה הדבר שאני הכי אוהב לעשות, וכשאני לא עושה את זה לא משחק אז קשה לי. החלטתי שאם אני לא משחק, לפחות אעשה הרבה יותר אימוני כוח וחדר כושר. רציני להישאר בכושר ומוכן, אבל ההזדמנות לא הגיעה. לשבת בחוץ זה קשה, כי חשבתי שאני בכושר טוב ושמגיע לי לשחק. אבל אם אני מסתכל על השנתיים שלי בסקרמנטו בסה"כ, אני חושב שהייתה תקופה נפלאה. לקראת סיום העונה שעברה הבנתי שיכול להיות שאצא לדרך חדשה, ואני חושב שגם אני וגם סקרמנטו שמחים שזה קרה. הגעתי לקליבלנד, שזה מקום שלדעתי אני יכול לתת לו הרבה. ברוך ה', הגעתי למקום שאני יכול לשחק בו".
מה לא עבד לכם בעונה שעברה?
"הפסדנו הרבה משחקים שהיינו צריכים לנצח. בשנה הראשונה שלי הפסדנו 30 משחקים שנגמרו ב-5 הפרש ומטה, שאלו משחקים שבקלות היו יכולים ללכת לצד שלנו. אם אתה שחקן בקבוצה שמנצחת ב-25 משחקים בעונה זה משהו אחד. אם אתה משחק בקבוצה שמנצחת 45 משחקים זה משהו אחר. יש סיכוי להתמודד על מקום בפלייאוף, והתחושות הן שונות. ברגע שאתה מבין שאין סיכוי, כל האוויר יוצא מהמפרשים וגם הקבוצה מחפשת לעשות שינויים".
ESPN מדרגים את שחקני ה-NBA. בטח שמעת שדורגת במקום ה-158, לפני הרבה שחקנים טובים. מחמיא לך? אתה חושב שאתה שווה יותר?
"קודם כל, זה מאוד מחמיא. זה כיף. אם יש 450 שחקנים ב-NBA, אז להיות ב-158 המובילים זה כבוד, ואני חושב שיש לי עוד הרבה מה לתת ולתרום. אני חושב שזה המיקום הריאלי שלי, מה גם שהדירוג נעשה לפי בדיקה של מומחים. בעזרת ה', עם הרבה עבודה אני חושב שיש לי עוד הרבה לאן לעלות משם".
***
מה אתה חושב על הלוק-אאוט? מצד אחד, טוב לראות אנשים שנלחמים על הזכויות שלהם. מצד שני, גם נראה קצת מוזר ששחקנים שמרוויחים מיליונים נאבקים כאילו הם עובדי הרכבת, מה גם שיש סכנה שהעונה כולה תושבת.
"ארגון השחקנים חושב שהשביתה הזו משמעותית לעתיד של ה-NBA. גם השחקנים הגדולים וגם הקטנים נרתמים כי הם מבינים שהם הגיעו לצומת דרכים. רוצים להוריד את תקרת השכר, להפחית את האורך המקסימאלי של החוזים, ועוד הרבה דברים שישפיעו באופן ישיר על השחקנים בליגה. אם לא יהיו חוזים מובטחים, או אם תקרת השכר תרד משמעותית, כמובן שגם המשכורות ירדו. אני חושב שזה מאבק מאוד צודק. הדאגה היא לא רק לשחקנים שנמצאים היום בליגה, אלא גם לדורות העתיד, וזה יפה. אני מקווה שארגון השחקנים יגיע לעמק השווה עם הנהלת הליגה כדי שהעונה תוכל להיפתח. כמו שזה נראה היום, בכלל לא בטוח שתהיה עונה".
שחקנים מנצלים את השביתה כדי לצאת לטיולים מאורגנים באירופה. מה אתה חושב על התופעה הזו?
"ברגע שהליגה נכנסת לשביתה, גם שחקנים כמו קובי או דרון וויליאמס מבינים שנפתחות עבורם אופציות אחרות והם יכולים לחוות דברים חדשים בקריירה. טבעי שהם רוצים להגיע לאירופה ולחוות כדורסל קצת אחר. אם שחקנים כמו קובי או דרון יגיעו לאירופה, תחשוב איזה עניין זה יעורר בכדורסל האירופאי. זה יכול להרים את כל העסק. מצד שני, יש אנשים שחושבים שלטווח הקרוב זה יכול לעזור לכדורסל האירופאי ולפגוע בו לטווח הארוך, ויש בזה משהו".
לי זה עושה תחושה של קרקס מסוים. אני מבין שקבוצות אירופאיות יכולות פתאום להגשים חלום, אבל מצד שני זה לא באמת מכבד את הכדורסל האירופאי. התחושה היא שאירופה הפכה לעוד ליגת קיץ. מה אתה היית עושה בתור בעלים?
"זו שאלה מעניינת. אני לא בטוח שבתור בעלים הייתי מביא שחקן NBA, בוודאי שלא בתפקיד משמעותי. אני חושב שהייתי בודק כל מקרה לגופו. באיזה שחקן מדובר, כמה הוא אמור לעלות. לכן בעיני זה לגיטימי שיש קבוצות שלא מוכנות בכלל להתעסק בזה. העניין הזה נתון לוויכוח, אם כי אתה צודק בהרבה מהדברים שאמרת. מצד שני, תשאל את עצמך: בשביל מה מגיע קהל למגרשים? אנשים באים לראות כוכבים. באירופה לא כל כך מאמינים בכוכב הבודד. המודל האמריקאי נותן יותר 'מקום' לשחקנים על פני הקבוצות. השחקנים מקבלים יותר מרווח וזה הופך את הליגה ליותר מעניינת. ב-NBA התקפה חשובה לא פחות מהגנה. אולי האינטרס של הקבוצות יכול להיפגע אם שחקני ה-NBA פתאום יקומו ויעזבו, אבל עד אז זה יכול להביא הרבה קהל וספונסרים. שחקן כמו קובי יכול לעורר עניין שטרם היה באירופה".
זה מחבר אותנו לסיפור שלך עם מכבי: למה זה לא הסתייע?
"בגלל שאני נחשב היום לתושב חוץ, אם הייתי חוזר לארץ הייתי צריך לשלם יותר מ-200 אלף דולר מס. לשלם כזה סכום עבור תקופה שהיא בסימן שאלה אחד גדול, כשאתה לא יודע מתי תחזור לארה"ב, זו בעיה. אם אני צריך לשלם 200,000 דולר, אז מצד אחד במכבי אני לא מרוויח משכורת ומצד שני אני צריך לשלם סכום כאילו חזרתי לגור בארץ. למרות שמאוד רצינו, החלטנו בסוף שהפערים מבחינת מס הכנסה גדולים מדי ושזה לא כדאי".
מה לגבי חתימה בקבוצה אירופאית אחרת?
"כרגע לא שקלתי את זה רק בגלל שהברך לא הייתה בריאה ופיזית אני עדיין לא כשיר. בעזרת ה' אני מקווה להיות כשיר בקרוב. לא שיחקתי 5 על 5 תקופה ארוכה. אם השביתה תימשך עד דצמבר-ינואר, אחזור לשקול את האופציות".
עד כמה העונה הבאה הולכת להיות משמעותית עבורך?
"כל שנה חשובה כמו כל שנה אחרת. לפעמים בלילה אני חושב שאני עומד בפני עונה שלישית ב-NBA, ועבורי זה עדיין לא נתפש. כל שחקן כדורסל שרוצה להצליח ולהגיע לרמות הגבוהות מרגיש בכל עונה שיש לו מה להוכיח. קובי בראינט, שהוא אלוף ה-NBA לא יודע כמה פעמים ואלוף אולימפי, בכל פעם שהוא עולה למגרש, אם זה בקליבלנד, בסקרמנטו או בבוסטון, הוא רוצה להוכיח מחדש שהוא השחקן הכי טוב בעולם. ולכן בטח שגם לי יש מה להוכיח. מבחינת כדורסל, מבחינת ארגון, קליבלנד היא אחד הארגונים הכי טובים שיש. יש לקבוצה בעלים מדהים, אולם אימונים מדהים. זה מקום מעולה עבורי להמשיך ולהתקדם, ולהפוך לשחקן מוביל".
ohad@walla.net.il
