משחק הליגה הראשון של פפ גווארדיולה על הקווים של ברצלונה, באוגוסט 2008, הסתיים בהפסד לנומנסיה. אחר כך בא התיקו הביתי מול סנטאנדר, והפרשנים כבר השחיזו בשקיקה את הסכינים. אלא שאז התרחש הנס. בארסה החלה לדרוס את יריבותיה תוך הצגת כדורגל מעולם אחר. 1:6 על חיחון, 1:6 מול אתלטיקו מדריד, 0:5 על אלמריה, 1:4 במלאגה, 0:6 על ויאדוליד, והכל תוך הצגת סגנון מהפנט. רבים ניסו לייחס את ההצלחה לרמת היריבות הירודה, בציפייה לרצף רצחני של מפגשים מול סביליה, ולנסיה, ריאל מדריד ו-ויאריאל.
התשובה היתה נחרצת - הקטלאנים פירקו את הרביעייה האימתנית בתוצאה המצטברת 1:11, וכל הספקות הוסרו. בהמשך אותה עונה נרשם 2:6 בלתי נתפס בברנבאו, וגווארדיולה השלים טרבל בעונתו הראשונה. היינו עדים ללידתה של קבוצה אדירה, זו שמכונה כיום לא פעם כטובה ביותר בהיסטוריה. זו היתה חוויה מיוחדת ומרגשת לראות את הטיקי טאקה כובש את הדמיון. המשחקים של בארסה הפכו לקאלט, לאירוע שאסור להחמיץ, ל-90 דקות של שכרון חושים.
זו בדיוק התחושה שמלווה בחודש האחרון את המשחקים של מנצ'סטר יונייטד. אפשר לייחס את השמינייה מול ההרכב המשני של ארסנל ואת החמישיה לרשת בולטון ליכולת הדלה של היריבות, אבל הקול הפנימי אומר אחרת. הסטייל של השדים האדומים בגרסתם הנוכחית כה משכנע, כה מלהיב, כה עוצר נשימה, עד שאי אפשר למצמץ לשניה במשחקיהם. החבורה של אלכס פרגוסון לא סתם מנצחת, ואפילו לא סתם נותנת שואו לקהל.
השחקנים עולים לכר הדשא במטרה ברורה ליהנות מיצירת המופת של עצמם. כל תנועה שלהם נועדה לנפק מהלך לא צפוי, מיוחד במינו, כזה שעוד לא היה, ולעולם לא ישוחזר. המחויבות למשחק בנגיעה אחת בכדור לא פחות ממדהימה. ההתפעלות מתגברת מרגע לרגע. זה פשוט לא יכול להיות חודש בו נכנסו במזל כל השחקנים לכושר שיא. זה חייב להיות הרבה מעבר לכך, כי הכדורגל צופה כיום בלידתה של קבוצה אדירה באמת, ואסור לתת לה לחזור למימדים אנושיים.
מה פרננדו טורס וצ'לסי מכינים ליונייטד באולד טראפורד?
אלכס פרגוסון לא היסס להשוות את ווין רוני אפילו לפלה
גם צ'יצ'יריטו הצטרף לפתיחת העונה הנהדרת של האלופה
***
במובן מסוים, ההנאה האסתטית מהמשחקים של יונייטד בפתיחת העונה הנוכחית אפילו גבוהה יותר מזו שגורמים מסי, צ'אבי ואינייסטה. אצל ברצלונה, התחושה הבסיסית היא שכולם יודעים מה היא הולכת לעשות, ובכל זאת לא מסוגלים לעצור אותה. הקסם של השדים האדומים הוא שאיש לא יודע מה הם זוממים, ולכן ההתמודדות איתם קשה שבעתיים. המופע במחצית השניה במגן הקהילה מול מנצ'סטר סיטי היווה את הדוגמה הטובה ביותר לכך. ווין רוני, נאני, אשלי יאנג ודני וולבק החליפו מקומות בתדירות מסחררת, הכדור נע ביניהם במהירות מפליאה, ושחקני ההגנה המתואמת של סיטי איבדו לחלוטין את הצפון. שער השוויון של נאני היה היהלום שביצירה, אבל הוא נבע באופן טבעי ממהלך המשחק.
התופעה מפתיעה במיוחד כי אסתטיות מעולם לא היתה המוטיב המרכזי של יונייטד. לאורך רוב 25 שנות שלטונו של אלכס פרגוסון, זו היתה קבוצה של עוצמה, אופי, ווינריות, וגם איכות. היא נתנה לא מעט הצגות נפלאות לאורך ההיסטוריה, אך הכדורגל היפה היה שייך לקבוצות אחרות. ארסנל של ארסן ונגר ניסתה בהצלחה לא מבוטלת לשייך לעצמה את מותג הכדורגל האסתטי. אוהדים נייטרלים רבים מאוד הזילו דמעה על אובדן האליפות של ניוקאסל בעידן קווין קיגן בעונת 95/96. זו היתה ללא ספק אחת הקבוצות המהנות אי פעם באי הבריטי, והיא היתה ראויה לתואר, אך קרסה מנטלית בחודשים האחרונים של העונה. יונייטד, לעומתה, ליקטה נצחונות 0:1 קטנים בניצוחו של אריק קאנטונה, כולל אחד כזה, לחלוטין לא צודק, בסנט ג'יימס פארק.
זה היה הדימוי של יונייטד. הרי אפילו במשחק הגדול בתולדותיה, הגמר ההוא ב-1999 מול באיירן מינכן בברצלונה, היא היתה נחותה מיריבתה הגרמנית וראויה להפסד. היא הניפה את הגביע בזכות האופי המדהים שלה. המילה flair, שלא ממש ניתנת לתרגום הולם לעברית, בדרך כלל היתה רחוקה ממנה. היו ליונייטד הרבה שחקנים שניחנו בסטייל מרהיב, אך בדרך כלל היא לא שידרה flair כקבוצה.
התופעה הנוכחית לא שגרתית גם כי יונייטד נוהגת בדרך כלל לפתוח את העונה ברוגע ולהיכנס להילוך גבוה ברגע האמת. צריך להרחיק עד 2006 כדי להיזכר בעונה בה היא רשמה ניצחונות רצופים בארבעת המחזורים הראשונים, וגם אז היא הפסידה באולד טראפורד לארסנל במחזור החמישי. ב-2011 השדים האדומים לא סתם נכנסו לכושר מטורף החל מהשניה הראשונה של העונה. 18 השערים שהפציצו מהווים את הפתיחה הטובה ביותר בליגה האנגלית הבכירה מצד קבוצה כלשהי מאז 1947. אוהדים עם נטיות פסימיות יכולים לחשוש מכך שהקבוצה תבזבז את כל התחמושת בעיתוי הכי פחות חשוב. אבל אנחנו מדברים על הקבוצה של פרגוסון, והוא בוודאי יודע דבר או שניים על חלוקת הכוחות לאורך עונה מתישה. אם המבערים הופעלו במלוא הכוח כבר עכשיו, הרי שהסקוטי מאמין שהקבוצה הצעירה שלו תוכל להחזיק מעמד לאורך זמן.
***
השאלה המרתקת ביותר היא מה גרם למפנה הסנסציוני בגישתה של יונייטד למשחק הכדורגל כולו. אחד ההסברים האפשריים נעוץ בהפסד החלק והמשפיל לברצלונה בגמר ליגת האלופות בוומבלי במאי. הפער האיכותי העצום בין שתי הקבוצות הכאיב לפרגוסון, וייתכן שזה היה הרגע בו החליט לבנות קבוצה אחרת, במטרה לשים את מכונת הטיקי טאקה הקטלאנית בצל. מעבר לכך, פרגי השלים בעונה שעברה את משימת חייו - הוא הצעיד את יונייטד לאליפות מספר 19 בתולדותיה, והוריד באופן רשמי את ליברפול מאותו ענף גבוה עליו ישבה במשך עשורים. כעת, כאשר מקומו בהיסטוריה כגדול המאמנים באנגליה, ואולי בעולם כולו, נראה מובטח, הוא יכול להתפנות למשימה חדשה - בניית אחת הקבוצות המהנות בכל הזמנים.
בחודש האחרון אנו עדים לשורה של דברים יוצאי דופן. מי היה מאמין שהמהלך המנצח מבחינתו של פרגוסון במחצית משחק מגן הקהילה יהיה החלפתם של נמניה וידיץ', ריו פרדיננד ומייקל קאריק בפיל ג'ונס, ג'וני אוונס וטום קלברלי? מי היה מאמין שכריס סמולינג ייראה אחרי משחק אחד בתפקידו החדש כמגן הימני הטוב בפרמיירליג? מי היה מאמין שפציעותיהם של וולבק וקלברלי, שחקנים שזה עתה חזרו לאולד טראפורד אחרי תקופות השאלה, ייחשבו למכה רצינית מאוד לקבוצה? מי היה מאמין שיונייטד תיישם יותר טוב מברצלונה את עקרונות הטוטאל פוטבול?
זו לא הגזמה - במשחקי הליגה האחרונים מדובר בטוטאל פוטבול אמיתי, בניצוחו של רוני שמופיע ללא התרעה בכל פינה ופינה במגרש. הכוכב האנגלי פרח בעונת 2009/10 אחרי עזיבתו של כריסטיאנו רונאלדו, אבל מונדיאל מזעזע ובעיות אישיות הרסו את פתיחת העונה שלו אשתקד. תהליך השיקום החל בהדרגה אחרי סאגת העזיבה האפשרית שלו בנובמבר, וכעת הוא חוזר למעמד לו הוא ראוי - מועמד רציני ביותר לתואר השחקן הטוב בעולם. אי אפשר להתווכח על כך שכישוריו רב גוניים הרבה יותר משל מתחריו. רוני הוא לא רק חלוץ נהדר, עם בעיטה מצוינת ונגיחה אימתנית, אלא גם פליימייקר בחסד ומגן עצום.
במשחק מול בולטון הוא לא רק הבקיע שלושער שני ברציפות - הוא גם חתום על הצלה מקו השער של דויד דה חאה. פרגוסון, שמשתדל לשמור על פרופורציות בדרך כלל, השווה השבוע את רוני לפלה ואמר: "הם דומים בחוזק, במהירות ובנחישות". פטריס אברה מסביר: "רוני נשאר אחרי האימונים כדי להשתפר עוד ועוד, וזה משהו שהוא לא עשה בעבר. הוא רוצה להיות השחקן הטוב בעולם, וצריך רק להתמיד ברמתו לשם כך. אפשר לראות עד כמה הוא רעב".
זה מחמיא כאשר המנג'ר משווה אותך לפלה, אבל פיל ג'ונס קיבל לאחרונה מחמאה גדולה פי אלף. בשיחות עם חברים אמר בובי צ'רלטון ששחקן הרכש הצעיר מבלקבורן מזכיר לו את דנקן אדוארדס. צריך לזכור כי צ'רלטון ציין לא פעם כי אדוארדס, אשר נהרג באסון מינכן, היה השחקן היחיד לידו הוא הרגיש נחות. ההתקדמות המטורפת של ג'ונס נובעת בין היתר מהתאמתו המושלמת לסגנון החדש של יונייטד. מסתבר כי הוא מרגיש כמו דג במים בתוך טוטאל פוטבול. לראיה, הוא היה נהדר כמגן ימני בבולטון, עם מעורבות ישירה בשניים משעריו של רוני.
***
הסגנון החדש מתאים במיוחד לנאני, אשר נחוש להוכיח לפרגוסון ולכל העולם כי השארתו התמוהה על הספסל בגמר ליגת האלופות היתה טעות גדולה. גם אשלי יאנג נכנס לעניינים במהירות שיא והפך לבורג אינטגרלי במערכת. אפילו צ'יצ'ריטו, חלוץ רחבה מריח שערים, משתדל לעשות תנועות לא צפויות לאגפים אשר טבעיות הרבה יותר לחלוצים מסוגו של וולבק.
אסור בשום אופן לזלזל גם בתרומתו הכבירה של אנדרסון, שעשה לאחרונה קפיצת מדרגה פנומנלית. ההשתלבות בקצב המשחק וטיימינג הגיחות לרחבה מאחור מאפיינים אותו בחודש האחרון, ולא לחינם הוא כבש ממסירת העקב הגאונית של וולבק ב-0:3 על טוטנהאם. דייויד פליט טען השבוע במאמרו: "אנדרסון קריטי לעליונותה של יונייטד. הוא מכתיב את המהלכים ומבקש את הכדור כל הזמן. פרגוסון גילה סבלנות רבה כלפיו בעבר, וזה השתלם". ביחד, כולם שותפים לפלא החדש.
ביום ראשון יעלו השדים האדומים למבחן הגדול הראשון שלה, מול צ'לסי באולד טראפורד. אנדרה וילאש בואש לא הסתיר את התפעלותו מהיריבה: "אנחנו פוגשים את יונייטד כשהיא מציגה סטייל כביר". בעונות הקודמות סיפקו המפגשים בין מנצ'סטר לצ'לסי לא מעט דרמות, אבל היו בדרך כלל סגורים וזהירים ולא התעלו לרמה עילאית. קרבות רבע גמר ליגת האלופות ביניהן התקיימו, למשל, במקביל למשחקיה של ברצלונה, והיה מעניין לדעת מה שיעור האוהדים הנייטרלים שהעדיפו לצפות בקטלאנים. הפעם העסק שונה בתכלית. יונייטד הספיקה להרגיל אותנו לשואו שלא הכרנו, ואנחנו כבר מכורים. מישהו יעז להחמיץ את המשחק הזה?
