חג לפנינו

בימיו בליברפול, אהב מאוד פרננדו טורס לעשות צחוק מנמניה וידיץ' ולגרום לו לקבל כרטיסים אדומים. זה כבר שייך להיסטוריה, והקללה ממש לא עבדה ברבע גמר ליגת האלופות בעונה שעברה. הפעם, כאשר וידיץ' הפצוע בכל מקרה לא משחק, זה ממש לא רלוונטי, אבל החלוץ הספרדי מת להוריד את הקוף מהגב. טורס עדיין לא כבש העונה, ומאזן של שער בודד ב-23 משחקים בכל המסגרות, מאז שילם תמורתו רומן אברמוביץ' 50 מיליון ליש"ט, לא נותן לו מנוח. התקשורת לא הוגנת כלפיו גם כאשר הוא מספק משחק טוב, כמו למשל ביום שלישי מול לברקוזן, כאשר הוא בישל בחוסר אנוכיות את השערים לדויד לואיז ולחואן מאטה. במקום זאת, התקשורת הבריטית עסקה בהרחבה בראיון שהעניק טורס לכאורה בספרד, בו כינה את שחקני צ'לסי "זקנים ואיטיים". המאמן אנדרה וילאש-בואש ערך בירור מיוחד וגילה כי מדובר בברווז מהזן הנמוך ביותר.

מבחינת טורס, ברור כי שבירת הרצף האומלל באולד טראפורד תהיה קריטית במיוחד לביטחונו העצמי ולהמשך דרכו בקבוצה. ובכל זאת, יש שחקן שזקוק לחולצת ההרכב ולשער מול השדים האדומים אפילו יותר ממנו. קוראים לו דניאל סטארידג', והצטיינות במפגש מול המובילה עשויה להזניק אותו, סוף כל סוף, למעמד לו הוא ראוי – החלוץ הטוב ביותר בסגל הכחולים. במחצית השניה של העונה שעברה, כאשר הושאל לבולטון, הפך סטארידג' לאחד החלוצים הפוריים בפרמיירליג עם שמונה כיבושים ב-12 משחקים, וזה לא מקרי. מדובר בחלוץ נייד, עם טכניקה משובחת, מיקום מצוין, וגם יצירתיות וקור רוח מול השער. שתי התכונות האחרונות באו לידי ביטוי במיוחד בשער המבריק בעקב שכבש לרשת סנדרלנד לפני שבוע, במשחקו הראשון העונה. גם מול לברקוזן פתח סטארידג' בהרכב, שוב בעמדה לא ממש מוכרת כקיצוני ימני, והיה אחד השחקנים הבולטים על הדשא. כעת נותר לראות אם יש למאמן הצעיר אומץ לזרוק אותו למים העמוקים במשחק הקריטי ביום ראשון.

אם אתם תוהים מדוע לא שיחק החלוץ בן ה-22 עד כה, הרי שהוא ריצה עונש השעיה בגין כרטיס אדום שספג במדי בולטון. במהלך הקיץ ניסו קבוצות רבות להחתימו בהשאלה, אך נדחו על הסף על ידי וילאש-בואש שטען: "כל הצוות המקצועי בטוח שצריך להשתמש בו כי הוא שחקן יוצא מהכלל". ויש לו גם תפקיד חשוב בחדר ההלבשה – סטארידג' אהוד מאוד על חבריו ומונה ל"נשיא הקולנוע של צ'לסי", האחראי לכך שכולם יצפו בסרטים שנבחרים על ידי השחקנים עצמם בהצבעה על בסיס חודשי. בספטמבר בהו החבר'ה בקומדיה בריטית מטופשת, אבל הסרט הטוב ביותר מבחינתם יהיה ניצחון במנצ'סטר. האם מדובר במדע בדיוני?

אי אפשר אפילו לדמיין מה יעבור בראשו של מנואל נוייר כאשר יעלה על הדשא בגלזנקירשן במדי באיירן מינכן. אוהד שאלקה מגיל אפס, ששיחק בקבוצות הילדים והנוער בכל הגילאים והפך לקפטן ולסמל הקבוצה, שוער נבחרת גרמניה יאהב את קבוצתו לנצח. את באיירן הוא למד לשנוא, במיוחד אחרי דרמת האליפות ב-2001, ואילו אוהדי באיירן החלו לתעב אותו אחרי התקרית ב-2009.

את העונה החל נוייר ברגל שמאל, עם ספיגת שער הפסד ביזארי באליאנץ ארנה מול מנשנגלדבאך, אבל מאז הוא שמר על רשת נקיה בארבעה מחזורים, וגם בליגת האלופות מול ויאריאל ביום רביעי. הגנת הבווארים עדיין לא נראית יציבה במיוחד, אבל היא הפסיקה לספוג, ועל שאלקה מוטלת המשימה לשים לזה סוף. הרצון העז לנקום בנוייר על העריקה יהפוך את האווירה ביציעים ללוהטת אפילו יותר.

אלא שנוייר הוא לא השחקן היחיד שיחזור למגרשו הקודם בגרמניה. המגן הברזילאי ראפיניה בילה בשאלקה חמש עונות, והיה גם הוא אליל האוהדים, בין היתר בזכות שמחת החיים הבלתי נגמרת והריקודים שהמציא כדי לחגוג את שעריו. האיש שהביא אותו לגלזנקירשן ב-2005 היה לא אחר מאשר רלף רנגניק, המאמן הנוכחי של שאלקה, בקדנציה הקודמת שלו בקבוצה. תקופת עבודתם המשותפת הוגבלה לחודשים ספורים כי רנגניק פוטר, אבל ראפיניה המשיך להצטיין גם בלעדיו, עד שהסתכסך עם המועדון על רקע רצונו לשחק באולימפיאדה ב-2008. שאלקה סירבה לשחררו, הברזילאי נסע בכל זאת, וכאשר חזר גילה כי נקנס ב-700 אלף יורו על הפרת חוזה. מאז היחסים לא שוקמו, בנוסף מאס ראפיניה במשטר הדיקטטורי של פליקס מגאת. "עם שיטות האימון שלו, הוא מתאים יותר להיות קצין בקומנדו. מאגאט שונא ברזילאים כי אנחנו אוהבים לצחוק ולוקחים את החיים בקלות. הוא הופך את הכדורגל לסיוט", סיפר הכוכב אחרי שהצליח לברוח, אבל זה לא היה קל.

באוגוסט 2009 היתה באיירן קרובה מאוד להחתימו, אך מגאת הטיל על כך וטו ברגע האחרון. המגן נותר בשאלקה בניגוד לרצונו, והפיצוץ לא איחר לבוא כשהוא לא חזר בזמן מחופשת חג המולד במולדתו. בסופו של דבר, הוא נמכר לגנואה לפני שנה, והקבוצה האיטלקית רק שימשה תחנת מעבר בדרך להגשמת החלום לשחק בבאיירן. לראפיניה אין דבר נגד רנגניק, אבל כלפי שאלקה כבר אין לו סנטימנטים. אחרי השער הנהדר לרשת ויאריאל, הוא ישמח מאוד לחגוג על חשבון האקסית.

רגע האמת של המאמנים כבר במחזור השני? זה אמנם ביזארי, אבל בארץ המגף אין הרבה סבלנות כלפי המאמנים. פתיחת העונה של ג'אן פיירו גאספריני לא יכולה היתה להיות אומללה יותר, ומצער לראות שהוא החל לזגזג כבר בשבוע הראשון. אחרי הפסד 4:3 בפאלרמו ביום ראשון, במהלכו נכשל מערך 3-4-3 בו האמין המאמן במשך כל הקריירה, אמר הנשיא מאסימו מוראטי שהוא מצפה לשינוי השיטה: "גאספריני יעשה תיקונים". זה בדיוק מה שקרה – המאמן עלה עם 2-1-3-4 הקלאסי של הנראזורי ביום רביעי והפסיד 1:0 בסן-סירו לטרבזונספור בליגת האלופות. "רמת הדיון בעיתונות היתה ירודה במיוחד, ונדמה שהיא מנוהלת על ידי אנשים שלא מבינים דבר בכדורגל. זה לא נכון להפוך את הסוגיה למספר השחקנים בהגנה – אם מדובר בשלושה או ארבעה. שיחקנו טוב מול הטורקים, הגענו למצבים רבים, אבל לא היה לנו מזל, והם ניצלו את ההזדמנות היחידה שלהם", טען גאספריני הנסער במסיבת העיתונאים, ואלה תירוצים של האיש שאדמה בוערת מתחת לרגליו.

עצוב לראות גם את מצבו של לואיס אנריקה ברומא. הספרדי שהבטיח עם הגעתו מהפכה של כדורגל אטרקטיבי בילה את כל הקיץ במאבקי כוחות עם פרנצ'סקו טוטי, הודח מהליגה האירופית בידי סלובן ברטיסלבה, והפסיד באולימפיקו לקליארי במחזור הראשון. דניאלה קונטי, "הבן של", שהפך את השערים מול קבוצת נעוריו להרגל, עשה זאת שוב, וגם נקם בבלם הארגנטיני ניקולאס בורדיסו ששבר את רגלו לפני שנה. עוד לפני תחילת העונה נפוצו ברומא דיווחים על פיטוריו האפשריים של לואיס אנריקה לטובת דליו רוסי, והמועדון נאלץ לפרסם הכחשה רשמית. כעת מנסה טוטי לגלות מנהיגות ולשקם את מצב הרוח – הוא אפילו אירגן ארוחה לכבודו של המאמן והזמין אליה את כל השחקנים, במפגן תמיכה פומבי.

אחד המאמנים עלול להפסיד בשבת. זה יהיה עוול עצום אם מישהו מהם לא יקבל הזדמנות הוגנת, כי בטווח הארוך שניהם מסוגלים להצעיד את קבוצותיהם להצלחות. דבר אחד בטוח – שניהם לא יודעים לשחק בונקר. בעונה שעברה ניצח לאונרדו את קלאודיו ראניירי 3:5 באחד המשחקים הטובים באיטליה בשנים האחרונות, ולנו נותר לקוות להצגה דומה עם שני הבוסים החדשים על הקווים.

אם כבר מדברים על משחקים אדירים בשנים האחרונות, תיקו 5:5 בין ליון למארסיי לפני שנתיים זוכה למקום של כבוד ברשימה. ז'רמי טולאלאן, כיום במלאגה, הבקיע אז שער עצמי בתוספת הזמן, וגנז מליון את הניצחון, למרות שהיא עצמה פיגרה 4:2 בדקה ה-79. זו היתה אחת הסיבות לכך שמארסיי זכתה באליפות באותה עונה, אבל כיום מוצאת את עצמה קבוצתו של דידייה דשאן במקום ה-17, ללא ניצחון אחרי חמישה מחזורים. הניצחון על אולימפיאקוס בליגת האלופות, למרות היעדרויות רבות, מגלה כי ייתכן ומדובר במשבר קטן וחולף, ומול המובילה יש למארסיי סיכוי טוב יותר בגלל פציעתו של ליסנדרו לופס.

הכוכב הבלתי מעורער של ליון בחוץ, וזה החזיר לסגל את אלכסנדר לקאזט, החלוץ הצעיר שבקושי קיבל דקות משחק אשתקד, אבל בכל זאת הספיק לכבוש את שער השוויון הדרמטי מול הפועל תל אביב במחזור הסיום בליגת האלופות ולמנוע מהאדומים כרטיס לשלבי הנוקאאוט של הליגה האירופית לטובת בנפיקה. אוהדי ליון לא ראו את לקאזט מאז, אתלטיקו מדריד ניסתה להחתימו בקיץ, אבל המאמן החדש רמי גארד סירב, והסקורר האלמוני עשוי לשבת על הספסל במשחק הגדול. האם זה יהיה הרגע הגדול השני בקריירה שלו?

הנה לכם שאלה לא טריוויאלית – כמה פעמים הצליחה איאקס לנצח את איינדהובן במשחק חוץ בליגה ב-16 השנים האחרונות? התשובה היא אחת, וזה קרה במרץ 2007 בתוצאה המדהימה 1:5, כשפטריק קלייברט כובש דווקא לזכות איינדהובן. אלא שפ.ס.וו. היתה אז הווינרית הגדולה. למרות התבוסה והקריסה בשלהי העונה, היא זכתה באחת האליפויות הדרמטיות ביותר אי פעם, כשהגיעה למחזור הסיום במקום השלישי, אבל הקדימה בטבלה הסופית את איאקס על חודו של שער. בשנתיים האחרונות, עם המאמן פרד רוטן, הפכה איינדהובן ללוזרית הגדולה. היא פתחה את העונות היטב, אבל תמיד ביזבזה את היתרון וסיימה במקום השלישי. את ליגת האלופות לא ראו באיינדהובן מאז 2008, והדבר גרם למשבר כלכלי קשה ביותר במועדון. מבחינות רבות, המפגש עם האלופה קריטי עבורו, ובוודאי חיוני להמשך הקריירה של רוטן. רק ניצחון בא בחשבון מבחינת המאמן, ומעניין אם יחליט לתת לכוכבים מנוחה הערב במשחק הליגה האירופית מול לגיה וארשה.