«iframe width="440" height="349" src="https://www.youtube.com/embed/hzpYumN3TLM" frameborder="0" allowfullscreen»«/iframe»
לפני הכל, צפו בשער המגוחך שספג נוייר
כדי להבין את מקור שנאתם העזה של חלק מאוהדי באיירן מינכן כלפי מנואל נוייר צריך ללכת עשור שלם אחורה ולהיזכר ב-19 במאי 2001, יום הדרמה הגדולה ביותר שידע הכדורגל הגרמני. באיירן מינכן הקדימה אז את שאלקה בשלוש נקודות לפני מחזור הסיום של הבונדסליגה. הפרש השערים של המובילה היה נחות בהשוואה ליריבתה, ולכן הפסד של באיירן בהמבורג וניצחון ביתי של שאלקה על אונטרהאכינג הזעירה היה מכתיר את הכחולים לאלופים. שחקני המבורג הבטיחו לעשות הכל כדי לגזול את התואר מחניכיו של אוטמאר היצפלד. רוב האוהדים הנייטרלים במדינה היו לטובת שאלקה, הלוזרית הנצחית שמעולם לא זכתה בבונדסליגה, ולא רק בזכות החיבה לאנדרדוג, אלא כי הציגה באותה עונה משחק אטרקטיבי מעין כמוהו, עם אמיל אמפנזה הבלגי ואבה סאנד הדני בחוד, ויורג בומה הנהדר בקישור. המתח היה בשיאו.
לאונטרהאכינג, קבוצה מפרבר מינכן, היו תוכניות משלה. שנה בדיוק קודם לכן היא הדהימה את לברקוזן במחזור האחרון והגישה את תואר האליפות לבאיירן. גם את שאלקה היא היממה והובילה 0:2 סמוך להפסקה. הקבוצה של הוב סטבנס, ההוא שהפסיד פעמיים עם זלצבורג לקבוצות ישראליות במוקדמות ליגת האלופות, הישוותה ל-2:2 בסיומה של המחצית הראשונה, אבל האורחת עלתה ל-2:3 בדקה ה-70. זו היתה רק ההתחלה. בומה, באחד המשחקים הטובים בקריירה, הבקיע פעמיים תוך דקה וחולל מהפך. סאנד הבטיח את הנקודות כשקבע 3:5, וכעת כל העיניים היו נשואות להמבורג, שם היתה התוצאה מאופסת. ואז הגיע הרגע הגדול של שאלקה. סרגיי ברברז הבוסני, אשר נאבק עם סאנד על תואר מלך השערים, נגח את שערו ה-22 בעונה מזהירה 0:1 לצפונים! זה קרה בדקה ה-90, הראש המקריח של ברברז הוריד את באיירן למקום השני, ושניות מאוחר יותר נשמעה שריקת הסיום בגלזנקירשן. שחקני שאלקה, מנהליה ואוהדיה לא ידעו את נפשם מרוב שמחה. אלפים פרצו למגרש, וביניהם גם ילד בן 15, מטורף על שאלקה ושוער בקבוצה הנוער שלה.
כמו כל אוהדי שאלקה, מנואל נוייר יזכור את היום הזה לנצח. במשך כשלוש דקות הרגישה שאלקה כמו אלופת גרמניה, וזו תחושה שלא שוחזרה מעולם. אלא שבאיירן סירבה להיכנע, ואוליבר קאן ידע שיש עוד זמן לתקן. מיד אחרי שהוציא את הכדור של ברברז מהרשת, התרוצץ השוער הבלונדיני בין חבריו, דחף אותם קדימה ודרש מהם להאמין. הוא גם הצטרף בעצמו להתקפות, ובדקה ה-94 שיחק המזל לטובת הבווארים. תפקיד הגיבור הטראגי שייך למתיאס שובר, שוער שגדל בשאלקה אך נטש אותה לפני אותה שנה גורלית וישב על הספסל של המבורג. במחזור האחרון הוא היה בהרכב ונתן משחק נהדר, אך בשניות האחרונות לא עמד בלחץ וקלט בידיו כדור שמסר לו הבלם תומאש אויפאלושי. באיירן זכתה בכדור חופשי לא ישיר סמוך לשער, הבלם השבדי פטריק אנדרסון שלח אותו פנימה בבעיטה האחרונה של העונה וקבע 1:1. באיירן שמרה על תואר האליפות, נוייר הצעיר פרץ בבכי יחד עם כל 62 אלף הצופים בגלזנקירשן. בעיתוני גרמניה הכתירו את שאלקה ל"אלופת הלבבות השבורים".
זה הגיע אפילו לסטירה
קאן היה ברחבת המבורג כאשר הכדור של אנדרסון נשק לרשת, והחגיגה שלו היתה, כרגיל, אמוציונלית במיוחד. השוער רץ לפינת המגרש, נשכב על גבו, הוציא את דגל הקרן ממקומו ונופף בו אל מול היציעים המתוסכלים. מבחינת אוהדי באיירן, זו היתה תמונה של אושר עילאי שנכנסה הישר לספרי הזהב של המועדון. עבור נוייר, היה זה אחד הרגעים הקשים בחייו. ההזדמנות לנקום הגיעה ב-25 באפריל 2009, והוא לא פיספס אותה. באיירן הגיעה אז למשחק ביתי מול הכחולים באליאנץ ארנה כשהיא מוכה וחבולה. היא הובסה ברבע-גמר ליגת האלופות 4:0 בידי ברצלונה, הושפלה 5:1 בליגה על ידי המובילה וולפסבורג, והאוהדים דרשו את ראשו של המאמן יורגן קלינסמן. נוייר, אשר נחשב עדיין רק לשוער מבטיח שטרם זומן לנבחרת הבוגרת, סיפק תצוגה מרהיבה, עצר כל כדור שנבעט לעברו והבטיח במו ידיו את הניצחון 0:1 שחרץ את גורלו של קלינסי במינכן. בשניה האחרונה של המשחק הוא הדף בעיטה מסוכנת מאוד של חמיט אלטינטופ, ואז נשמעה שריקת הסיום. השוער של שאלקה לא היסס. בתנועה ששיחזרה במדויק את ריצת האמוק של קאן ב-2001, הוא הסתער על דגל הקרן, נשכב על גבו ונופף בו ממש מול האולטראס הזועמים של האדומים.
אז נכון, אוהדי באיירן סימפטו את מיכאל רנסינג והצטערו מאוד לראות אותו נכשל למלא את החלל שהותיר קאן. הם גם חיבבו מאוד את תומאס קראפט, השוער הצעיר שקודם במפתיע על ידי לואיס ואן-חאל בתחילת השנה, אך לא עמד בציפיות בסופו של דבר. כל זה לא ממש משנה. לו ג'יג'י בופון היה מגיע לאליאנץ ארנה, ולפני שנה היתה העסקה קרובה יותר להבשיל מכפי שנדמה, הרי שהאולטראס היו מקבלים את הכוכב האיטלקי בזרועות פתוחות. נוייר הוא סיפור אחר לגמרי. מאז החגיגה עם הדגל, סומן שוער נבחרת גרמניה כאויב מספר אחת של באיירן, וכאשר נפוצו דיווחים על החתמתו האפשרית, חלק גדול מהאוהדים התקוממו.
מפגן הכוח הראשון של אוהדי באיירן התקיים כבר בעונה החולפת. כאשר שאלקה באה להתארח במינכן בחצי-גמר הגביע, הניפו יציעים שלמים כרזות "לא לנוייר", ותקפו גם את הנשיא אולי הונס על הנכונות להחתימו. נוייר, הידוע בקור הרוח שלו, לא התרגש וניצח שוב 0:1. התקשורת הגרמנית ידעה לספר על המעבר כבר לפני חודשים ארוכים, גם אם כל הצדדים הכחישו את העניין. במקביל למחאה בדרום, גם אוהדי שאלקה לא קיבלו את המעבר הצפוי בשלווה. מבחינתם, היה נוייר הסמל הגדול של המועדון, והעריקה לשורות באיירן נתפסה כבגידה נלוזה. במהלך חגיגות הזכיה בגביע אף העז אוהד אחד לסטור בפניו של השוער.
קאן ונוייר, מצאו את ההבדלים
רק בתחילת יוני פורסם רשמית שהשוער אכן ינדוד דרומה. באיירן שילמה תמורתו 18 מיליון יורו, והמחאות גברו. כאשר ראתה הנהלת המועדון את עוצמת ההתנגדות, היא שכרה את שירותיו של וולפגנג סלבסקי, מומחה לניהול משברים ששימש כיועצו של הקנצלר לשעבר הלמוט קול ותיווך במו"מ מורכב לשחרור שבויים. "יש לי ניסיון רב בטיפול בסוגיות מסוג זה, ואני בטוח שנוכל לסלול דרך ליחסים טובים בין הצדדים בעתיד", הכריז סלבסקי לפני הפגישה עם האוהדים, וטעה בגדול. האולטראס רק נעלבו עוד יותר מיחס ההנהלה כלפיהם, וסירבו להכיר בנוייר. העסק הגיע לשיאו במשחק ידידות מול קבוצת חובבים מצפון איטליה לפני שבועיים. באופן מדהים, הרחיקו יותר מאלף אוהדי באיירן למגרש הזניח בהרי האלפים רק כדי להתגרות בשוער הרכש החדש. "תוכל להדוף כמה כדורים שתרצה, אבל אנחנו לא נקבל אותך בחולצת המועדון שלנו", נכתב בכרזה שנתלתה ביציע. האוהדים שרקו בוז לנוייר במשך כל 45 הדקות שבילה על כר הדשא.
שמור מרחק, ציית לכללים
בצמרת המועדון מנסים למזער את הנזקים. הם מציינים שאוהדי באיירן רבים לא שותפים לרגשות הקשים כלפי השוער, וחלקם אף הריעו לו במשחקה האחרון של שאלקה באליאנץ ארנה. "99 אחוזים מאוהדינו תומכים במנואל נוייר. יש מיעוט קולני שמנסה לקדם את ענייניו ולטפח את האגו שלו על גבו של השוער, אבל אני משוכנע שגם הוא יבין מהר מאוד שמדובר בשוער נפלא. אין לי ספק שכל האוהדים יעודדו את הקבוצה בעונה הקרובה", הכריז המנכ"ל כריסטיאן נרלינגר. האם הוא צודק? ביום חמישי האחרון נרשמה התקדמות מסוימת לקראת הפסקת אש, כאשר ארגוני האולטראס פירסמו דיווח על פגישה שערכו עם השוער. "הסברנו לנוייר באופן חד-משמעי כיצד עליו להתנהג. דעתנו לגביו לא השתנתה ולא תשתנה. עם זאת, במידה ויסכים לכללים שהגדרנו וישמור על מרחק ביטחון מאיתנו, לא ננהל עוד קמפיינים מאורגנים נגדו", מסרו האוהדים.
כך נאלץ נוייר בן ה-25 להתחיל את דרכו בקבוצת הפאר של גרמניה. עשור אחרי שרעד מבכי על אובדן האליפות של שאלקה לטובת באיירן, הוא יצטרך להשיב את הכתר לראשם של הבווארים בעונה הקרובה. האם הוא מוכן לכך מבחינה מנטלית? האם יעמוד בלחץ כאשר ישוב לאצטדיון בגלזנקירשן? כיצד ינהג כלפיו הקהל כאשר יבצע שגיאות שיעלו לבאיירן בספיגת שערים? הרי בכל עונה נוטה נוייר לאבד את הריכוז מספר פעמים, ולראיה השער הביזארי מ-73 מטרים שספג בעונה החולפת במשחק מול פרנקפורט, כאשר טעה לחלוטין בהערכת מסלול הכדור. יואכים לב מקווה שהמהלך יעבוד לטובתו של השוער. "זהו צעד הגיוני קדימה מבחינתו. הוא רוצה לשחק בליגת האלופות על בסיס קבוע, ובאיירן מעניקה לו את ההזדמנות", אמר המאמן הלאומי, אבל גם הוא יודע שקריסה של השוער הראשון שלו לפני יורו 2012 עלולה לעלות לגרמנים ביוקר. זה הזמן של נוייר להוכיח שבעורקיו באמת זורמים מי קרח.
מנואל נוייר: "אני מרגיש פה נוח, הכל מאחוריי"
גם ג'רום בואטנג עבר לבאיירן מינכן