הבור של קלינגר וקשטן

למרות שמבול ההצגות של מכבי תל אביב עדיין לא הגיע לליגה, לקבוצה הרעננה הזו יש שחקן שהוא קונצרט בפני עצמו: משה לוגסי. הנטייה הטבעית של הרבה אוהדי מכבי תל אביב היא להשוות אותו לנעם שהם, הקשר האחורי הטכני משנות ה-90, אבל ייתכן דווקא שההשוואה המדויקת יותר צריכה ללכת הרבה יותר גבוה וכמה שנים אחורה באותו עשור. לטל בנין של תחילת שנות ה-90: המסירה, הפיזיות, המנהיגות והאופי. זו אותה איכות ואותו פוטנציאל.

יכולת המסירה של לוגסי היא לא משהו שכיח. מדובר בכלי נשק אדיר לקבוצת כדורגל, שחקן דפנסיבי שמסוגל להעמיד חלוץ מול שוער, לשחרר כדור על 40 מטר או סתם לתת את הפס החכם הקטן שישחרר פלונטר בקישור. ליכולת המסירה של לוגסי יש כתובת, וזו מחלקת הנוער של מכבי תל אביב. מחלקת הנוער הזו העלתה לאחרונה לבוגרים שחקנים הרבה יותר שלמים, עם יסודות משחק כמעט מלאים. גם דור מיכה הוא שחקן שיכולת המסירה שלו היא חריגה באיכותה. לכל פאס יש כתובת, יש תזמון. מסוג הדברים שלא נולדים רק מכישרון, אלא מעבודת אימון מיומנת ושקדנית. את הקרדיט על כך גוזר בצדק מוטי איוניר, אבל אסור לשכוח את אלו שהכינו את הילדים האלה ואת הבוס מקנדה שבחר להמר עליהם ולהשקיע בהם לא פחות, בצעד חריג לטייקון שמגיע לישראל מחו"ל. צפייה במשה לוגסי היא פרס הולם עבורם.

המחזור השלישי בליגת העל:

צפו בתקצירי המחזור

מי נכנסו ל-11 של המחזור?

בבאר שבע כועסים על הרכש של ניר קלינגר

דוידוביץ' סופסל, אלישע לוי לא מתרגש מהתלונות

מבט מהיר על ההרכב של הפועל באר שבע מול הפועל עכו מגלה נתון מפתיע: אין שם אף שחקן בית. למי שלא זוכר, העונה הזו היתה אמורה להיות העונה של שחקני הבית, או ליתר דיוק: שחקני הבית הצעירים. זה מה שהפועל באר שבע אהבה לומר לעצמה בקיץ לנוכח מסע הרכש הבעייתי: העונה אנחנו פונים פנימה, אל הצעירים שלנו, ולא פוזלים החוצה, אל שכירי חרב שהיום הם כאן ומחר הם שם. אבל זה, כאמור, היה בקיץ.

לעובדה שהפועל באר שבע מתקשה לעמוד בתכניות שלה כבר במחזור השלישי אין קשר ישיר להפסד להפועל עכו ולפתיחת העונה הנוראית שלה. גם אם ה-11 של ניר קלינגר היו כוללים חמישה צעירים ממחלקת הנוער של המועדון התוצאה היתה כנראה זהה, 2:0 לעכו. אלא שלסיפור הזה יש קשר עקיף אבל לא פחות עמוק למפלה החדשה: זהו סיפור על קבוצה ששיקרה לעצמה בקיץ, ונצמדה לאיזו נוסחה שעבדה מצוין בקבוצות אחרות. לכולם היה נוח להיצמד לנוסחה הזו. לקלינגר. לאלונה ברקת. חוץ מאשר למציאות.

הצמא לקאמבק, לאיזושהי תקומה, הוא הרבה יותר גדול בבאר שבע. זו לא מכבי חיפה שזכתה במספיק תארים שהיא יכולה להרשות לעצמה ללכת לתהליך של הצערה. זו גם לא מכבי תל אביב, לה יש איזה תואר או שניים יותר מבאר שבע ומחלקת נוער הרבה יותר מפותחת ומוצלחת. באר שבע, כדי לספק את המהפך המתבקש, היתה חייבת ללכת לתהליך הרבה יותר הדרגתי, כזה שמשלב שחקנים שמסוגלים לעמוד בעומס המנטלי והמקצועי יחד עם צעירים מקומיים או לא מקומיים. בפועל, באר שבע נכשלה בשתי הגזרות, והאמינה בשקר שהיה נוח לכולם – אנחנו מצעירים את הקבוצה.

אפשר להבין מה הניע את ראשי המועדון להיאחז בשקר הזה: כישלון עבר מתמשך ברכישת שחקנים נכונים וחוסר יכולת לקלוט אותם לאורך זמן ולחבר אותם למערכת. הכישלון הזה לא מעיד על קונספט לא נכון, אלא רק על ביצוע רופף וקלוש שלו בעבר. משם, הדרך לקיצוניות השניה הרבה יותר קצרה. ולא שזו דרך מוטעית לגמרי. זו פשוט דרך ארוכה. דרך שעלולה לקחת יותר מעונה לפחות. דרך שלהפועל באר שבע אין באמת סבלנות לחכות שהיא תסתיים. ההוכחה לכך היא הניסיון הנואש לחזק את הקבוצה בכל פעם שמשהו חורק. פאניקה שבדרך כלל מולידה טעויות ורכישת שחקנים שנפלטו בצורה בעייתית מקבוצות אחרות. לאחרון שבהם קוראים יוסי שבחון – שחקן מוכשר לכל הדעות, רק מה: תמיד התקשה בקבוצות עם לחץ. נחשו מי הראשונה שקופצת עליו בסוף?

במשך שנים התלוננו פרשני הכדורסל על רמת ההגנות בליגת העל, היא ליגת מכבי תל אביב כידוע. הטענה המרכזית שלהם כוונה לעבר המאמנים, שלא מקפידים על הבסיס למשחק ומעלימים עין, במקרה הטוב, מההפקרות על הפרקט. אליפות אירופה האחרונה סיפקה להם את ההוכחה הנדרשת: נבחרת ישראל נראתה חסרת אונים מבחינה הגנתית ושילמה מחיר כבד על הנעשה בליגה המצחיקה שלה.

המחזור האחרון בליגת העל בכדורגל, כמו גם בכל התקופה האחרונה, מלמד שהבעיה הזו קיימת בצורה לא פחות מדאיגה בענף המקביל. השערים המצחיקים שנפלו בסוף השבוע, ההגנות המצחיקות שמתגלות מדי סוף שבוע – זה משהו שחובה לתת עליו את הדעת. זה סייג שחייבים להעלות בכל פעם שמישהו מציע לכם להתפעל מכמות השערים הנוסקת בשנים האחרונות.

למי שלא יודע, לנבחרת ישראל כבר אין כמעט בלמים. בקישור ובהתקפה העומק הוא עצום, גם מגינים לא רעים מתחילים לצמוח, אבל רמת הבלמים היא קטסטרופה. הרמה הזו היא פועל יוצא של הרבה מאוד דברים, אבל גם להפקרות בליגה יש חלק בכך. התעלמות נוספת מהבעיה לא מגדילה את הסיכוי של שחקני החלק הקדמי הישראלי להוביל יום אחד את נבחרת ישראל בכדורגל להישג כלשהו בעתיד.

מכבי חיפה – הפועל ראשל"צ

הבעיה הגדולה של אלישע לוי לא נמצאת בליגה. בסופו של דבר, מאמן מכבי חיפה יבין שהוא חייב לקצר את ההיררכיה בסגל, לבנות הרכב יציב למרות שהוא חולם ודאי על שני הרכבים שונים לשתי מסגרות שונות, כי הליגה הזו עדיין קטנה על מכבי חיפה. המכשול של אלישע לוי כעת הוא בכלל הליגה האירופית – המסגרת הזו שמכבי חיפה נגררה אליה בגלל/בזכות חוקי אופ"א. אחרי הכישלון מול גנק, אחרי קמפיין האפס נקודות בליגת האלופות, לאלישע לוי נותרה עוד אפשרות אחת להציל את העונה שלו: מסע מכובד, מרשים, בתקווה סוחף, בליגה האירופית. אלישע לוי חייב להראות שהוא מסוגל להעמיד קבוצה שיכולה לעמוד בכך. זה הרף ההגיוני יותר עבורה, לא ליגת האלופות. אבל זה גם רף לא פשוט, בטח כמו שמכבי חיפה נראית, רף שיכול להפיל באופן סופי את עידן אלישע לוי במכבי חיפה. כישלון בליגה האירופית, ומה שיקרה אחר כך בליגה כבר לא ממש ישנה.

הפועל עכו – הפועל תל אביב

המשחק מול בית"ר ירושלים חשף באופן מלא את הבעיה המרכזית של הפועל תל אביב העונה. לא, זה לא רק התהפוכות בסגל, אלא גם הרוח שנושבת מהיציעים האדומים. אחרי הרבה שנים, לא רק במשחקים מול בית"ר ירושלים, היציעים האדומים לא גילו עליונות על פני היציעים היריבים בבלומפילד. למרות המופע המקורי שלהם עם הכדורים האדומים (אסור להעמיד אותם לדין על כך), הם ישבו רוב המשחק בשקט, לא עודדו מספיק, לא דחפו מספיק, כאילו חיכו לרע מכל שתכף יבוא. רק השירה מהיציעים של אוהדי בית"ר הקימה אותם מהכיסאות, אבל לא פרק זמן ארוך מספיק.

אנשים נוטים לזלזל בתופעות כאלו ובוחנים מצב של מועדון אך ורק על פי היכולת על הדשא, אבל במקרה של הפועל תל אביב זה קצת שונה. שלוש העונות האדירות האחרונות התחילו ונגמרו ברוח של הקהל. זה היה אחד הדברים העיקריים שחיברו את כל החלקים המוצלחים. גם היום, אחרי גל עזיבות שחקני המפתח בקיץ, להפועל תל אביב יש כמה חלקים לא רעים בפאזל. סגל שחקנים שמסוגל ואולי גם יעשה דברים יפים. אבל אין לו רוח גבית מהקהל. הקהל הזה לא מאמין במאמן החדש, ומכאן גם פחות מאמין בקבוצה החדשה. אין חיבור אמיתי בין האוהדים לקבוצה החדשה. קשטן יהיה חייב לפתור את הבעיה הזו, לא פחות משלל הבעיות שיש לו בסגל.

ליגת העל בוואלה! ספורט