תזכורת נוספת: מעצמת הספורט הגדולה באירופה

בתחילת שנות השמונים טבע את מוט'לה שפיגלר את המונח המפורסם "נתניה ועוד 15", שתיאר באבחנה מדויקת את יחסי הכוחות בליגה הלאומית בישראל דאז, עת גרפה מכבי נתניה אליפות חמישית ונראתה דומיננטית מתמיד. אם להשתמש בז'רגון הישראלי, נראה שאפשר להשאיל את המונח, כדי לתאר את המצב ערב פתיחת יורובאסקט 2011 (אם כי בשינוי קל) : ספרד ועוד 23.

נבחרת ספרד נראית, לפחות על הנייר, כמי שאמורה להיות גדולה בשתי מידות לפחות על שלל יריבותיה באליפות. את הסגל שלה מעטרים שישה שחקני NBA (המספר הגבוה ביותר באליפות), כשרובם המכריע משמש לפחות כאחד הכוכבים של קבוצתו מעבר לים. שאר שחקני החבורה מככבים באחד מארבעת המועדונים הספרדים שהעפילו בעונה החולפת לפחות לרבע גמר היורוליג. מובילים אותה מספר שחקנים שהוכחו ככמעט בלתי עצירים ביבשת הישנה, כשבעומק הספסל שחקנים ברמתם של סרג' איבאקה, פרננדו סן אמטריו וסרחיו יול יחכו לכמה דקות של חסד.

דור הזהב הנוכחי של ספרד כבר הספיק לעבור יחדיו הכול. הוותיקים יותר מביניהם עדיין מקיצים מיוזעים משנתם כשעולה פלאש-בק מההפסד קורע הלב לרוסיה של דייויד בלאט בגמר יורובאסקט 2007, אותו אירחו הספרדים עצמם. גם ההפסד המקרי ההוא לא הסיט את עיניהם של חובבי הכדורסל מתופעה מעט מדאיגה שנראתה במאקרו: ספרד הופכת למעצמת כדורסל שאין שנייה לה באירופה. שנתיים אחר כך החוויה הטראומטית שכחה לגמרי והעליונות הספרדית באה לידי ביטוי. במשחקים האולימפיים בבייג'ין נראתה קרובה מכולן להוות אלטרנטיבה לאמריקאים כשנעצרה מולם רק לאחר משחק שקול ומצוין בגמר, ואילו באליפות אירופה בפולין דילגה בקלות מכביסטית לזכייה ראשונה אי פעם בתואר.

באליפות העולם האחרונה נראתה ספרד הרבה פחות מאיימת בהיעדרו של פאו גאסול, כשהפסידה לשלוש קבוצות אירופיות בדרך למקום השישי בלבד באליפות. עם האח הגדול לבית גאסול וגם בלעדיו, הנבחרת הספרדית איננה בלתי מנוצחת, וודאי בהתחשב בשיטה בה משוחקת האליפות בו כל משחק עשוי להיות זה שיחרוץ את דינה. כך או כך, קשה להתעלם מההגמוניה שצובר הכדורסל הספרדי, במגמה שרק הולכת ומתגברת. אז מהו סוד כוחה של הנבחרת הספרדית?

אחת הסצנות הזכורות ביותר בכדורסל העולמי בשנים האחרונות התרחשה בחצי גמר אליפות העולם ביפן 2006 במשחק בין ספרד וארגנטינה. לקראת סיום חדר פאו גאסול לסל הארגנטיני וסובב את הרגל. הסנטר נשכב על הרצפה ודידה החוצה בעזרת אחיו הצעיר מארק כשהשניים ממררים בבכי תמרורים, מתוך הבנה שזה, כנראה, אקורד הסיום של האח הגדול לטורניר זה. אולם יותר מעצם היותה סיטואציה מרגשת עד דמעות, סימל הרגע הזה במידה רבה את מקור כוחה של נבחרת ספרד בשנים האחרונות.

וכי למה שחקן ברמתו של גאסול, כבר אז אחד הסנטרים הטובים בעולם, שכל עתידו לפניו, נראה כמי שחרב עליו עולמו במחי פציעה קלה אחת, שלא תיפגע בו במאומה בהמשך הקריירה המקצוענית ? מדוע שחקן מוכח כמותו מתייחס בחרדת קודש שכזו לטורניר זניח יחסית, בו הוא משתתף שלא למטרות רווח? התגובה של גאסול מסמלת את תחושת המחויבות שכל כך בולטת בקרב כלל השחקנים הספרדים.

סלובניה. סרביה. ליטא. יוון. צרפת. נבחרות כאלו ועוד רבות אחרות היו יכולות להתייצב לאליפות הקרובה עם סגלים מרשימים יותר, אך בשנים האחרונות באירופה גיוס מיטב השחקנים לנבחרות הפך למשימה בלתי אפשרית. בספרד, לעומת זאת, שחקנים בעלי שיעור קומה מתייצבים מדי קיץ כמו חיילים לייצוג המדינה, למעט מקרים חריגים.

"בספרד מרגישים שקורה משהו גדול בשנים האחרונות, אנחנו הופכים למעצמת הספורט הגדולה באירופה. זה לא רק כדורגל או כדורסל, אלא גם בטניס, שחייה ובהרבה ענפים נוספים ההישגים מרשימים", מבהיר העיתונאי הוותיק פראן מרטינס. "התחושה הזאת מחלחלת גם לשחקני הכדורסל שלנו, שמבינים שהתייצבות לנבחרת יכולה להיות התרומה הקטנה שלהם למיצובה של ספרד כמעצמת ספורט ענקית. זו באמת שליחות לאומית עבורם".

אלמנט נוסף המאחד את הנבחרת הספרדית, מסביר מרטינס, הוא הקרבה בין השחקנים, אשר רובם נפגשים כבר במשך שנים בנבחרת ועברו יחדיו חוויות מטלטלות. "את הבסיס של הנבחרת מהווים ילידי 1980, ביניהם פאו גאסול, נבארו ורייס, שמשחקים יחד עוד מימי הנבחרות הצעירות והקשרים ביניהם מצוינים. גם שאר הספרדים מגובשים ומוצאים בנבחרת משהו מהנה. כשגאסול נאלץ להחמיץ את אליפות העולם האחרונה, למשל, הוא הגיע לטורקיה לפרשן את המשחקים, רק כדי להיות קרוב לחבריו הטובים".

העליונות של הנבחרת הספרדית מהווה רק מיקרוקוסמוס לתהליך המתחולל בכדורסל האירופאי בכללותו. תקופת הרנסנס של הספורט הספרדי מובילה להשקעה ומשאבים גדולים בכדורסל, שבמדינות כדורסל רבות קופא על שמריו. הליגה הספרדית, למשל, מגלמת את התופעה באופן מושלם. בעוד שליגות מקומיות ידועות כמו יוון או איטליה מצויות בירידה חדה, הליגה הספרדית צוברת פופולאריות בקצב מסחרר והפכה לליגה המקומית המובילה ביבשת בפער גדול.

אין עוררין על כך שהכסף משחק תפקיד גדול פה, אך לא פחות מכך גם הניהול והארגון המופתיים. די להיכנס לרזולוציות קטנות ביותר בכדי לעמוד על ההבדלים. אתר האינטרנט של הליגה, למשל, מקדים במרחק שנות אור את מקבילותיו ברשת, ומהווה מקור מידע עצום. האתר יפעיל בעונה הקרובה זו העונה השלישית פיצ'ר המאפשר לצפות במרבית משחקי הליגה און-ליין באינטרנט (פיצ'ר שמנהלת ליגת לוטו בישראל ניסתה לחקות באופן חלקי בעונה החולפת). בכלל, הכדורסל האירופאי יכול רק להתקנא בחדשנות ובקדמה שנכנסה עמוק לתודעה הספרדית.

"ההצלחה הזו היא תוצר של תוכנית מחושבת ומדוקדקת שממשיכים לדבוק בה במשך שנים", מנתח דני גוט, אשר הכיר את כדורסל הנבחרות מקרוב כששימש כעוזרו של דיוויד בלאט בנבחרת רוסיה. "האנשים באיגוד הכדורסל הספרדי הם אנשי שטח שחיים את הכדורסל. הם משקיעים כל הזמן בבדק בית ובניסיונות לשפר ולייעל את המערכת מבחינה מקצועית, ומצד שני מתווים דרך ברורה שלא סוטים ממנה".

לא לחינם הפכה ספרד לאוצר בלום של שחקנים ברמה הגבוהה ביותר. האמצעים המושקעים בשחקנים הצעירים ובליגות הנוער גדולים לא פחות. "כל אגודות הנוער עובדות על פי תוכנית מפורטת ומתקדמת שמעביר לה איגוד הכדורסל הספרדי בטרם פתיחת העונה", מסביר גוט. "לאחרונה הגיעו באיגוד למסקנה ששחקנים צעירים היום לא יוצאים לרחובות לשחק בזמנם החופשי, בגלל הגירויים שהעולם הטכנולוגי מציע להם. לכן הם החליטו דבר פשוט אך חכם: הם האריכו את זמני האימונים במחלקות הנוער, ובזמן שנוסף לאימון מניחים לשחקנים לשחק באופן חופשי, ללא נוכחות המאמן. למעשה, הם הביאו את הרחוב למגרש".

שחקן נוער ספרדי יתאמן לפחות שישה אימונים ארוכים כאלו בשבוע, ולא ישחק בריבוי מסגרות כמו מקבילו הישראלי. אחת לכמה חודשים הוא ישתתף בכינוס בעיר נבחרת שתארח קבוצות ושחקנים מגיל 11 ועד גילאי עתודה לטורניר מתוקשר.

אלמנט מרתק במודל הצעירים המוצלח שבנו הספרדים, הוא עצם העובדה שמחלקות הנוער ברחבי ספרד מוצפות בשחקנים זרים. שחקנים מכל קצוות תבל מתקבצים במספר רב של מועדונים ספרדיים בגילאים מוקדמים במיוחד בשנים האחרונות, במה שלכאורה עשוי לפגוע בשחקן הספרדי הצעיר. בדראפט ה-NBA האחרון נבחרו שלושה שחקנים אשר גדלו בספרד על אף היותם זרים. באליפות הקרובה יככבו בנבחרות אנגליה וקרואטיה יוצאי מחלקות נוער ספרדיות- ג'ואל פרילנד ובויאן בוגדאנוביץ' והרשימה עוד ארוכה.

האם אין בכך ניגוד אינטרסים? התוצאות בשטח מראות אחרת. "הוכח שהשחקנים הזרים רק מעלים את הרמה ולא פוגמים בהתפתחותם של המקומיים", טוען ג'ון דה לה פרסה, כתב מגזין הכדורסל "סולובאסקט" ומאמן במחלקת הנוער של קאחה לבוראל. "ברוב המקרים מדובר בזרים כישרוניים שנבחרו בקפידה על ידי הסקאוטים של המועדונים, אלו לא סתם זרים. הגיעו לכאן לא מעט אפריקאים, לדוגמא, שבזכותם הספרדים היו חייבים לשפר את הרמה האתלטית שלהם. הרווח כאן גדול בהרבה מההפסד".

לאור הפערים, השאלה המתבקשת היא האם ההגמוניה הספרדית תימשך, לפחות ברמת הנבחרות? בגיל 31, שלושה מכוכביה הגדולים של הנבחרת הנוכחית- פאו גאסול, חואן קרלוס נבארו-וחוזה קלדרון אינם ילדים עוד, ומתקרבים לשלב בו יצטרכו לחשוב פעמיים לפני הצטרפות אוטומאטית לנבחרת. למרות זאת, הדור הצעיר יותר נראה עמוק ומרשים גם כן.

במפלס השחקנים שיגיע לנבחרת בהמשך, בהחלט לא צפויה ירידה משמעותית ברמה. רק במהלך הקיץ האחרון חגגו נבחרות העתודה והנוער זכיות באליפות אירופה מבלי שטעמו טעמו של הפסד. נבחרת הקדטים "אכזבה" עם מדליית ארד. מצד שלישי, נבחרות צעירות ורעננות כמו סרביה וליטא ניצחו את ספרד הגדולה רק בקיץ שעבר ומראות סימנים מעודדים, כשגם הכדורסל הטורקי התחיל מגמת עלייה.

"לדעתי, הדומיננטיות של הנבחרת תחלש בקרוב", סובר פראן מרטינס."בדור של גאסול, נבארו והשאר היה משהו מיוחד, אולי חד פעמי, שהפך את הנבחרת מנבחרת טובה לכזו שמגיעה לטופ. כשאחד מהשניים הללו יפרוש הנבחרת תעמוד בשורה אחת עם נבחרות מצוינות אחרות כמו יוון או ליטא".

ג'ון דה לה פרסה משוכנע כי ההגמוניה הספרדית תישמר, לפחות בטווח זמן הנראה לעין. "בלתי אפשרי לנבא מה יקרה בעוד עשר שנים או יותר, אך דור ההמשך של ספרד, שחלקו כבר בנבחרת, נראה מאוד מבטיח. אסור לשכוח שלמדינות אירופאיות נוספות יש מסורת של גידול שחקנים נהדרים. אבל המנגנון כאן עובד נהדר ומושקעים בו משאבים ומחשבה, שילוב שקשה מאוד לנצח".

עוד בנושא:

ישראל מתכוננת לליטא, בורשטיין אופטימי

האם אריק שיבק יוביל אותנו להישג היסטורי?