למכבי תל אביב אין עדיין כוח הרתעה על הליגה

צפו בתקצירי המחזור הראשון
מיהם ה-11 שנכנסו לנבחרת המחזור שלנו?

בזמן שבית"ר ירושלים ממתינה בחשש לתחילת העונה שלה, שווה להיזכר בשניים מהשחקנים שהיא העדיפה למכור – עידן ורד וטוטו תמוז, ובשניים שכנראה נשארו במקומם – אבירם ברוכיאן ועמית בן שושן. מצד אחד, מועמדים בכירים לתואר הקשר והחלוץ הכי טובים בליגה. מצד שני, מועמדים קבועים לתואר הקשר והחלוץ הכי כבויים בליגה. אלו הם ימים בהם ההיסטוריה מתחילה לשפוך אור על ההחלטות הגורליות שהמושיע של בית"ר, איציק קורנפיין, קיבל לאורך הקדנציה האיומה שלו, ואין מתאים יותר מטוטו תמוז כדי לקרוע רשתות ברקע.

הספתח של תמוז לעונה החדשה, במיוחד אחרי הצמד הקליל והאלגנטי מול מכבי פתח תקוה, מסמל הרבה יותר את הצורה שבה הוא נדבק בהצלחה של הפועל תל אביב, מאשר כל העונה שעברה. אם בעונה שעברה, אפשר היה לשייך את ההברקות של החלוץ למכונה המשומנת שעבדה היטב גם בלעדיו. בתחילת העונה החדשה, לפחות, הוא מוכיח שהוא לא באמת היה צריך אותה כדי להבקיע שערים. הוא מספיק טוב כדי להוביל את התקפת הפועל תל אביב, ומה שהכי יפה, שוב – לפחות כרגע, היא התחושה שהוא גם מספיק בוגר כדי לעשות זאת. גל העזיבות בקיץ לא דיכא אותו, כי הוא כבר לא תינוק. פרשנים שמרגיזים אותו יזכו לתגובה, כי הוא כבר לא ילד. הוא מפרגן לרועי גורדנה הצעיר בראיון סיום משחק, ובעיקר בטוח בעצמו. אין סיבה שלא יהיה.

טוטו תמוז עונה למבקרים

עוד לפני שריקת הפתיחה ל-2011/12, משחקי תחילת העונה של מכבי תל אביב הצליחו להוציא מהמדור הודעת התנצלות נדירה מהאמרגן הראשי – מוטי איוניר. אם בשלהי העונה שעברה תהינו האם לבעלים מיטש גולדהאר לא שווה לשקול לחטוף את דרור קשטן מבני יהודה וללכת על בטוח במקום המאמן שטרם הוכיח את עצמו, אז תוך כמה שבועות איוניר הדגים כמה הוא היה ראוי להזדמנות הזו. בשידור המשחק מול פנאתינאיקוס אייל לחמן ניסח זאת מצוין: מכבי תל אביב החדשה לא רק טובה בזכות כושר המשחק של השחקנים שלה, אלא בזכות הארגון הקבוצתי שמדביק את כולם. נוסיף ונאמר שגם לכושרם של השחקנים איוניר אחראי, בצורה שבנה אותם בשלהי העונה שעברה. לא משנה כיצד העונה הזו תסתיים, בהחלטות ההיסטורית שלקח איוניר הראה למכבי תל אביב את האור. את דרך המוצא מעשור שכולו מבוך. מפה, בל נשכח, עדיין אפשר להתבלבל.

דווקא המשחק הראשון של מכבי בליגה היה מהפחות טובים שלה הקיץ. הסיבה המרכזית לכך היא כמובן עייפות, אבל החוצפה של הפועל פתח תקוה במשחק הזה יכולה לספק לילדים של איוניר שיעור חשוב: למכבי, למרות כל התוצאות שלה באירופה והיכולת שלה בגביע הטוטו, אין עדיין כוח הרתעה בליגה. למכבי חיפה יש. להפועל תל אביב גם.

קבוצות הליגה הקטנות יותר, שנהגו לחגוג על הפראיירים התורנים בצהוב בשנים האחרונות ולעקוץ אותם, עדיין מסתכלות למכבי תל אביב בגובה העיניים. או ליתר דיוק – בלי פחד. עם זיכרון טרי לפגיעות שלהם. זה הפער בין הניצחונות הקלילים של הירוקים והאדומים ודפיקות הלב של הצהובים. כמו כל קבוצה גדולה שהחזירה לעצמה את התואר אחרי שנים שחונות, מכבי הולכת לירוק דם עד שהיא תשיג בחזרה את יכולת ההתרעה.

בדרך כלל זה קורה רק כשבאמת מבטיחים את השבת התואר האבוד הביתה. כיצד מכבי תעשה זאת אם תשתתף בשלב הבתים של הליגה האירופית? מהיכן תשאב את הכוחות לבוא יותר רעה ויותר דורסנית למשחקי הליגה הבאים? זו שאלה שמוטי איוניר ישמח לענות עליה ביום חמישי, אבל התשובה עלולה להיות מסובכת יותר.

התשובה היא לא רק – זה קרב שווה, גם מכבי חיפה והפועל תל אביב ינהלו חזית כפולה העונה. מכבי חיפה והפועל תל אביב הרבה יותר מנוסות ממכבי בשילוב בין אירופה לליגה.

מה מלמדת פתיחת העונה של מכבי ת"א?

1. חגיגות השער של ברק יצחקי שפכו מעט מים קרים על הכרזות הקאמבק של השחקן. האדישות המופגנת שבה חגג את השער שלו מול הפועל פתח תקוה לא היוו רק מסר למוטי איוניר כדי שזה יכניס אותו להרכב. לא פחות מכך, הם הצביעו על שחקן שעדיין חושב שהכל קטן עליו, שלא מעריך את השמחה הכי בסיסית בכדורגל של כיבוש שער, כוכב שחייב היה ברגע כזה להתנהג אחרת. הדרך למומנטום חדש בקריירה של יצחקי לא עוברת רק דרך החלמת הברך, אלא גם דרך דיאטה רצינית בראש.

2. ביום שישי בבוקר נדמה היה שההתאחדות לכדורגל למדה באופן חריג מטעויות העבר שלה ומיהרה לבטל את משחקי הכדורגל בדרום, בעקבות ההסלמה הביטחונית באזור. אלא שלא עברו כמה ימים, ובהתאחדות משום מה מתעקשים לקיים את המשחקים ביום רביעי הקרוב. התותחים בעזה עדיין לא התקררו, אבל בהתאחדות ממהרים לבטוח בשקט היחסי שנחת על הדרום. מילא. אבל איזה ערך יש למשחק ש-95 אחוז מהצופים שאמורים היו להגיע אליו יפחדו לעשות זאת כעת? למה להכריח את הפועל באר שבע, שאומרת מפורשות שהיא לא רוצה לשחק? למה אי אפשר לנהוג בהגינות ואחריות עד הסוף?

קשה היה שלא להתרשם ממשחקיה הראשונים של בני יהודה הקיץ: ארגון, סדר, טביעת יד של מאמן ומספיק כישרון שנשאר ולא זלג לקבוצות הגדולות. למרות שהיא רגילה מדי פעם לפתוח בצורה חלשה ולצבור ביטחון ודרך לקראת הסיבוב השני, היתה תקווה סמויה שהעונה זה יתחיל אחרת. עם הכרזה אחרת. רוב השחקנים המובילים נשארו, הליגה שמעל לא נראית יותר מפחידה ממה שהיתה היתה לפני ארבעה חודשים, אבל איכשהו אחרי האכזבה מול הלסינבורג השבדית בני יהודה נשאבה מחדש למערבולת מיותרת של חוסר ביטחון. כך, מן הסתם, מפסידים גם משחקים שאמורים לנצח במחזור הראשון מול הפועל עכו.

יכול להיות שמול הפועל תל אביב יתברר באמת שזה היה רק חוסר ביטחון, אבל אם לא – יוסי אבוקסיס, המאמן, יהיה חייב לעלות לפחות לדיון את סגנון המשחק ההפועל תל אביבי או היוסי אבוקסיסי או האלי גוטמני שהוא מנסה להנחיל בבני יהודה. סגנון שאולי יותר מתאים לקבוצות גדולות ופחות לבני יהודה – הנעת כדור סבלנית, אסטטית, בלתי מתפשרת, אלי גוטמנית באמת. עוד מסירה, ועוד מסירה, ועוד מסירה.

הנעת כדור בקבוצה גדולה היא עוצמה, בקבוצה קטנה יותר זה עלול להתפרש כנאיביות. יכול להיות שקבוצה כמו בני יהודה צריכה לדחוף הרבה יותר מהר את הכדור קדימה ולחשוב כמו סיירת מובחרת וקטנה ולא כמו צבא של אימפריה. חייבים עדיין להחזיק אצבעות שסגנון המשחק הזה אכן יתפוס, כי הוא באמת יפה לעין. אבל חייבים גם לקחת בחשבון רעיונות קצת אחרים.

ליגת העל בוואלה! ספורט