אנדרה אגאסי
אחד מהשמות שציין רוג'ר פדרר כדוגמה לטניסאי שהמשיך לפרוח גם אחרי גיל 30 היה אנדרה אגאסי. אמר וידע על מה הוא מדבר, לפחות מבחינה מקצועית. האמריקני הססגוני נפצע בפרק כף היד בשנת 1997 והידרדר עד לתהום ולמקום ה-141 בעולם. לקחו לו כמעט שנתיים להתאושש עד שבשנת 1999 השלים את הקאמבק בצורה מושלמת עם זכייה ברולאן גארוס, שהשלים מבחינתו גרנד סלאם של קריירה, ובאליפות ארצות הברית הפתוחה, כשעל הדרך הוא מגיע גם לגמר ווימבלדון.
אמנם ב-1999 אגאסי היה "רק" בן 29, אבל הקאמבק שלו נמשך גם בשנים הבאות כשהוא זוכה בשלושה תארי גרנד סלאם, כולם באוסטרליה, ו-16 תארים בסך הכל עד הפרישה בשנת 2006, כששלוש שנים לפני כן הוא גם הופך לשחקן המבוגר בהיסטוריה ששוהה במקום הראשון בעולם בגיל 33. "החזרה שלי מהמקום ה-141 בעולם לראשון לא הייתה ההישג, אלא רק השתקפות של ההישג", אמר אגאסי לאחרונה.
אלא שההבדל הגדול בין אגאסי לפדרר הוא שהראשון הודה כעבור שנים בספר אוטוביוגרפי חושפני במיוחד שבעת הפציעה הקשה שעבר נטל סמים ממריצים וקריסטל כדי להשתקם. אצל פדרר לא רק שאין סיכוי לשימוש בחומרים אסורים, השוויצרי גם לא עבר שום משבר אמיתי או פציעה בקריירה שלו, ולא ירד מתחת למקום השלישי בעולם מאז יוני 2003.
פרש בגיל 36
בכמה תארים זכה לפני גיל 30: 45 (מתוכם שישה תארי גרנד סלאם)
בכמה תארים זכה אחרי גיל גיל 30: 15 (מתוכם שני תארי גרנד סלאם, באליפות אוסטרליה הפתוחה)
פיט סמפראס
דומה שאין טניסאי שהושווה ומושווה כל כך הרבה לרוג'ר פדרר כמו פיט סמפראס, האיש שאת שיא הזכיות שלו בטורנירי גרנד סלאם (14) שבר הפנומן השוויצרי. בנוסף, לשניים יש אופי ואישיות די דומים, ואפילו סגנון שמזכיר מעט אחד את השני, כשהמשותף לשניהם הוא האנטי למשטחי החימר, שליווה אותם לאורך רוב שלבי הקריירה. פרט נוסף הוא כמובן מאמנו הנוכחי של RF, פול אנאקונה, שליווה בעבר גם את סמפראס.
אז אם לשפוט לפי פיסטול פיט, לפדרר לא צפוי עתיד מזהיר במיוחד. סמפראס הגיע לשיאו ממש קצת לפני גיל 30 כשזכה בווימבלדון בשנת 2000 (בן 29) ורשם היסטוריה כשהפך לטניסאי הראשון והאחרון מאז שמנצח בשמונה גמר של טורנירי גרנד סלאם ברציפות. אלא שמכאן החלה נסיגה משמעותית ביכולת של אחד המגישים הטובים בהיסטוריה, שהפך לאיטי וכבד יותר. סמפראס לא הצליח להוסיף לעצמו תארי גרנד סלאם נוספים, כשהוא מפסיד פעמיים בגמר אליפות ארצות הברית הפתוחה ומודח פעמיים בשלבים מוקדמים מביתו השני בווימבלדון (על ידי פדרר ב-2001). למעשה סמפראס לא זכה בשום תואר למעלה משנתיים עד הפלאשינג מדו ב-2002.
הרבה סטייל היה בזכייה הזו, כשסמפראס ניצח את בן ארצו ויריבו המושבע אגאסי, לעיני הקהל המקומי, במה שהפך למשחק הרשמי האחרון בקריירה שלו, לאחריו אמר: "יכול להיות נחמד לפרוש אחרי ניצחון על אנדרה במשחק אגדי כזה". אמנם הוא לא הודיע על כך באופן רשמי ועוד נרשם לטורנירים ב-2003, אך אליפות ארצות הברית ב-2002 הייתה הטורניר האחרון בקריירה המפוארת של סמפראס. האמריקני זכה לטקס מיוחד במרכז הטניס בניו יורק ב-2003 כשהוא בן 32, בו אמר: "זה הזמן לסיים את הקריירה, אני חי עם זה בשלום".
פרש בגיל 31
בכמה תארים זכה לפני גיל 30: 63 (מתוכם 13 תארי גרנד סלאם)
בכמה תארים זכה אחרי גיל 30: 1, אליפות ארה"ב הפתוחה
ג'ימי קונורס
הנה דוגמה נוספת לטניסאי שהצליח להתמודד בצורה מרשימה ובעיקר מעוררת כבוד והערכה עם משבר גיל ה-30. לא רק שג'ימי קונורס הצליח לשבור בגיל הזה ובשנת 1982 בצורת של קרוב לארבע שנים ללא זכייה בטורניר גרנד סלאם, אלא הוא המשיך משם גם לזכייה בשני תארים נוספים, שהשלימו קריירה מפוארת עם שמונה מייג'ורים. אלא שעם כל הכבוד לזכיות בתארי גרנד סלאם וטעמו של הדובדבן, מה שהיה הכי מרשים בקריירה של קונורס הייתה הדבקות שלו במשחק שהולידה את אחת הקריירות הארוכות והמפוארות בהיסטוריה. קונורס פרש רק ב-1996 וכשהוא בן 44!
אמנם הוא לא שמר על רלוונטיות אמיתית עד אותה השנה בטורנירי היחידים, כשהתואר האחרון שלו היה ב-1989 בתל אביב, לאחר ניצחון על גלעד בלום בגמר. אבל דבר אחד אי אפשר היה לקחת ממנו וזו היא רוח הלחימה שלו, שעזרה לו לשרוד במקצוע עד גיל כזה. דוגמה בולטת לכך, שאולי נתנה מעט השראה גם לפדרר, הייתה ביוני 1991. "ג'ימבו" כבר היה בן 38 ופגש בסיבוב השלישי של הרולאן גארוס את מייקל צ'אנג, שזכה לפני כן בטורניר ונולד בשנה בה קונורס הפך למקצוען.
בפתיחת המערכה הרביעית היה נראה שצ'אנג בדרך לניצחון כשקונורס נאנק מכאבים ברגליים ובגב וקרא לטיפול רפואי פעמיים. אלא שמי שחשב שזה גמור כנראה לא הכיר את האלוף האמיתי שהיה קונורס, שצעק אל עבר זוג שעמד לצאת מהאצטדיון: "אל תעזבו, שום דבר עוד לא גמור כאן". קונורס זכה במערכה הרביעית עם 4:6 וזכה לשאגות "אלה ג'ימי" מ-20 אלף צרפתים משולהבים. קונורס היכה ווינר בנקודה הראשונה של המערכה החמישית ומיד לאחר מכן אמר לשופט הכיסא שהוא לא מסוגל לשחק יותר.
"אני קורע את התחת, אבל פשוט לא מסוגל להזיז את הגב שלי יותר", אמר לו ופרש. לאחר שנים, התייחס קונורס אל אותו משחק כשנזכר במה שיכול להיות שיעור מאלף בכוח רצון אפילו בשביל פדרר. "טניס מעולם לא היה עבודה בשבילי, תמיד היה כיף", אמר האמריקני, "ככל שהקרב היה קשה יותר והמשחק התארך, ככה יותר נהניתי. לנצח 2:6, 2:6, 2:6 היה כיף, אבל לנצח 6:7 במערכה החמישית או לנצח אחרי ארבע שעות ו-48 דקות וכשאתה יודע שהשארת את טיפת הדם האחרונה שלך על המגרש, זה היה המצב הכי מרגש ומהנה מבחינתי. ממש אולטימטיבי".
פרש בגיל 44
בכמה תארים זכה לפני גיל 30: 88 (מתוכם שישה תארי גרנד סלאם)
בכמה תארים זכה אחרי גיל 30: 19 (מתוכם שני תארי גרנד סלאם)
ג'ון מקנרו
הנה לכם הדוגמה הכי רעה ושלילית שפדרר יכול לדמיין. ג'ון מקנרו זכה בלא פחות משבעה תארי גרנד סלאם, אף אחד מהם לא הגיע אחרי גיל 25! קצת מצחיק לומר את זה בפרספקטיבה של 20 שנה לאחור, אך האמריקני הקריזיונר בעל ניצוצות הגאונות והמשחק האטרקטיבי, הוציא את המיטב מעצמו בעיקר תחת היריבות הלוהטת מול ביורן בורג. אחרי הפרישה של הקרחון השבדי הלך גם מקנרו ודעך, כשבשנה הראשונה (1984) עוד רשם תקופה חלומית וזכייה בשלושה תארי גרנד סלאם, אך כבר ב-1986 החליט לתלות את המחבט באופן זמני.
מקנרו פשוט לא הצליח להתמודד עם כל המתח ולקח חופשה של חצי שנה מהמשחק. אחרי הקאמבק שלו, הוא הצליח לזכות בשלושה תארים (סקוטסדייל, סן פרנסיסקו ולוס אנג'לס), אבל ב-1987 הוא נחלש מאוד ולראשונה בקריירה המפוארת שלו גם סגר שנה ללא זכייה בתואר כלשהוא. תקופה שהסתיימה עם הפסקה נוספת, הפעם לשבעה חודשים, גם בעקבות הרחקה לחודשיים שספג בשל התפרעות באליפות ארצות הברית הפתוחה. מקנרו עוד חזר לסבב וזכה בשבעה תארים בארבע השנים הבאות, אך זה ממש לא היה אותו שחקן והוא עבר להתמקד בעיקר בזוגות עד שפרש ב-1992.
פרש בגיל 33
בכמה תארים זכה לפני גיל 30: 72 (מתוכם שבעה תארי גרנד סלאם)
בכמה תארים זכה אחרי גיל 30: חמישה, אף לא גרנד סלאם אחד
רוד לייבר
כנראה שכשרוג'ר פדרר נרדם בלילה לצידה של מירקה הוא חולם על שחזור ההישג של רוד לייבר אחרי גיל 30. ללא ספק הטניסאי שרשם את ההישג הכי מרשים בעשור הרביעי של חייו. לא זו בלבד שהאוסטרלי זכה בחמישה תארי גרנד סלאם אחרי גיל 30, הוא גם עשה את זה תוך כדי שהוא משלים זכייה בארבעת הטורנירים הגדולים בשנה אחת, 1969, כשהוא בן 31, ולמעשה משחזר את ההישג האדיר שקבע שבע שנים מוקדם יותר, בזמן שהטניס עוד לא נכנס לעידן מקצועני.
למרות ההישג האדיר הזה, שאין ואף אסור להפחית במאום מחשיבותו, קשה להאמין שאפילו פנומן כמו פדרר מסוגל לשחזר אותו היום אחרי גיל 30. לא תחת עומס הטורנירים והמשחקים בהם עומדים השחקנים מהטופ העולמי ובטח לא בקצב, בעוצמות ובמאמץ הפיזי להם נדרש הטניסאי כיום, בעיקר אם חצה כבר את גיל 30.
לייבר עצמו הגדיר זאת בראיון די נדיר למגזין טיים לפני שלוש שנים: "כשאני פרשתי מטניס, שיחקתי עם מחבט שהיה לו ראש הרבה יותר גדול מאשר אלה בהם משחקים היום, שהיה עשוי מעץ. קשה להשוות בין העידן שלי לנוכחי בשל כל השינויים הטכנולוגיים". לפחות את אחד מהרגעים הגדולים בקריירה שלו חולק פדרר עם לייבר, עליו נקרא האצטדיון המרכזי במרכז הטניס במלבורן. RF הזיל דמעות על כתפו של האוסטרלי כשזכה באליפות אוסטרליה הפתוחה ב-2006.
פרש בגיל 41
בכמה תארים זכה לפני גיל 30: 133 (מתוכם שבעה תארי גרנד סלאם)
בכמה תארים זכה אחרי גיל 30: 66 (מתוכם ארבעה תארי גרנד סלאם)
טניס בוואלה! ספורט
איך שינה רוג'ר פדרר את עולם הטניס?
וכיצד הפך הילד הקריזיונר לאחד הספורטאים הגדולים בהיסטוריה?
