רוב השחקנים מנצלים את הפגרה למנוחה מהרודיאו המתיש של העונה, אבל לא דווין סמית'. הרכש החדש של מכבי תל אביב נסע לאתיופיה לעזור ליתומים מוכי גורל. סמית' ואשתו התנדבו באפריקה במשך כמה שבועות, וחזרו משם עם פרופורציות אחרות לגמרי לגבי חייהם. "זו הייתה חוויה מכוננת בשבילי. דברים שאתה מתלונן עליהם נראים כמו כלום לאחר שאתה רואה מה הולך שם. פשוט כלום", אומר הפורוורד מפילדלפיה בראיון לוואלה! ספורט.
על החתימה של דווין סמית' במכבי תל אביב
האלופה חושבת גם על פו ג'טר
גם בגזרת הישראלים עדיין שום דבר לא סגור
סמית' (28, 1.98) יזדקק לפרספקטיבה הבוגרת הזו במדי מכבי תל אביב, שם ייאלץ לשחק בשלושה מפעלים שונים. האמריקאי לא נבהל. "שלוש מסגרות זה אומר שיהיו המון משחקים, המון מקומות שונים, הרבה נסיעות ולכן צריך להכין את עצמך הכי טוב למשחקים. אני לא רואה בזה חיסרון. הרי לא הייתי חותם במכבי אם הייתה לי בעיה עם זה. אין בכך שום קושי".
הוא יודע משהו על קשיים. השחקן, בוגר מכללת וירג'יניה, עבר שם תקופה ארוכה של החלמה מפציעה. "זה רק גרם לי להיות שחקן שמנסה להשקיע הכול על המגרש, כי בתקופה שרציתי כל כך לשחק ולא יכולתי, הבנתי עד כמה אני אוהב את המשחק", הוא מעיד על חישול נפשי. החישול הגופני שלו, אגב, החל הרבה קודם, עוד בילדותו בעיר ניו-קאסל שבמדינת דלאוור. "הייתי ילד קטנטן. שני אחי הגבוהים שיחקו מולי כדורסל ולא עשו לי הנחות. זה לימד אותי לקלוע כי הייתי צריך למצוא פתרונות יצירתיים במשחק מול ניסיונות העצירה שלהם".
סמית' אוהב להיות עם אשתו ובתו בת השנתיים, לגלוש באינטרנט ובטלוויזיה ולא ממש משתגע על בילויים. "אני טיפוס רגוע וביתי", הוא מעיד. הביתיות והנוחות הזו לא הפריעו לו לנדוד באירופה. זה החל ב-2005, כשהוא נחת בברואסה הספרדית, שם ציפו לו קשיי הסתגלות מכל בחינה אפשרית. אפילו נהיגה במכונית הייתה בשבילו טראומה. גם מקצועית הוא לא ליקק דבש וגילה יכולת לא יציבה. אולי כדי לאזן אותו קצת, המאמן הושיב אותו על הספסל.
בהתאם לאופיו, הקשיים רק פיתחו אותו. "זה שלא שיחקתי רק גרם לי לעבוד קשה יותר", הוא מעיד. תור הזהב של סמית' הגיע ב-2008, אז שיחק באבלינו האיטלקית. הוא זכה עימה בגביע האיטלקי, תוך שהוא מעטר את עצמו בתואר ה-MVP של המפעל ומעמיד מספרים מרשימים של 18 נקודות למשחק. "זה לא הייתי רק אני", הוא מצטנע, "כולם שיחקו ביחד כקבוצה, בדומה למה שמכבי עשתה העונה. להטוטיו באבלינו הקפיצו אותו אל המדף העילי של הליגה הטורקית אז, פנרבחצ'ה-אולקר, אך הטורקים לא מימשו את האופציה לעונה השנייה איתו, ומשם עבר האמריקאי לפאנליניוס היוונית.
אל מכבי מגיע סמית' היישר מבנטון טרוויזו, שם היה חתום לשנתיים. "בנטון הייתה בסיטואציה לא ברורה ולא קלה, ולא היה ברור מה קורה עם המועדון", הוא מסביר. הפעם, סמית' בחר שלא להסתכל לקושי בעיניים, אלא לעקוף אותו. "הייתה לי בחוזה עם בנטון אופציה להשתחרר. זה לקח קצת זמן, אמנם, אבל זה מה שהחלטתי", הוא אומר. "דיברתי עם דייויד בלאט על הסיטואציה שצפויה לי והשיחה בהחלט גרמה לי להרגיש שנהגתי נכונה כאשר החלטתי להגיע למכבי דווקא ולא לקבוצה אחרת".
עד כמה אתה מכיר את מכבי?
"צפיתי בלא מעט משחקים בעונה שעברה, רואים שכל שחקן בקבוצה יודע את מקומו ומה התפקיד שלו. זוהי קבוצה מאומנת וגם רואים שהם נהנו לשחק ביחד - על הפרקט ומחוצה לו מה שהתבטא במשחק". בכלל, כקבוצה מאוד חשוב לשחק ביחד. מכבי היא קבוצה מאוזנת שלא נכנסת לפאניקה במקרים של פיגור וזה מעניק ביטחון", הוא מישיר מבט אופטימי אל עתידו בממלכה הצהובה.
סופוקליס שחורציאניטיס, אגב, לא ממש חדש לו. סמית' שיחק מולו בליגה היוונית במדי פאנליניוס היוונית וזוכר היטב את ביצועיו. "עדיף שהוא יהיה לצידך ולא נגדך, הוא בחור חזק, אלוהים אדירים!"
סמית' אוהב מאוד לקרוא ספרים, מעדיף לעשות זאת בבית על פני בילוי בפאב רועש. בעיקר הוא מחבב אוטוביוגרפיות. "אם מישהו נשמע לי מעניין, אקרא עליו", הוא מסגיר תחביב. אך את ידיעותיו על יריבותיה של מכבי ביורוליג הוא לא בהכרח רכש באמצעות קריאה. "ריאל מדריד היא תמיד קבוצה טובה, הטורקיות טובות, פרטיזן. גם מילאנו מתחזקת לקראת העונה הבאה. גם למכבי יש סגל מאוחד שרובו ממשיך".
האם מכבי תל אביב היא מבחינתך שיא הקריירה?
"לבוא לכאן זו סיטואציה מצוינת עבורי, אני רואה בה תחנה חשובה בקריירה, אבל לא מגדיר את הקריירה לפי שיאים", הוא משיב.
עד כמה השדרוג הכספי שביצעה מכבי לשחקנים כמו אידסון ופארגו תרם להחלטה להגיע לקבוצה?
"אני לא מגיע למכבי לשדרג את מצבי ולעבור לברצלונה. אני חתום במכבי לשנתיים, ולא מסתכל עליה כתחנת מעבר למדרגה הבאה. אני מרגיש שלהיות במכבי זו הזדמנות עבורי לזכות בתארים, ללמוד ולהפוך אותי לשחקן טוב יותר, וזה אפשרי תחת בלאט. הוא מאמן שיכול לשפר אותך".
יסמין רפשה, תחתיו שיחקת בבנטון, הגדיר אותך כמנהיג.
"זה תלוי במצב. בבנטון היו הרבה שחקנים צעירים ואולי לכן רפשה מכנה אותי כך. כשחקן אני מרגיש נוח בכל עמדה, אם זו עמדה 2 או 3. פחות משנה לי איפה אני משחק. פעם, כשעליתי על המגרש, אולי היה חשוב לי להגיע למשחק ולסיים אותו עם 25 נקודות. היום אני במקום אחר, בוגר יותר. חשוב לי לעשות מה שהמאמן צריך על המגרש, לתרום ולעזור לקבוצה להצליח. כדורסל זה משחק קבוצתי, אני אוהב לעשות הגנה, אם זה לקחת ריבאונדים, כל דבר", מסביר סמית'.
מה המטרה שלכם העונה?
"כל דבר בע?תו, אני לא אוהב לקפוץ. אני גם לא אוהב להתנבא, אלא מעדיף לראות מה קורה". כבר אמרנו שהבחור יודע לשמור על פרופורציות?