הפתעה, לא סנסציה
אולי מבחינת המשמעות הסמלית והיותה אנטי מותג מובהק, הזכייה של פטרה קביטובה בווימבלדון היא סנסציה. אבל כל מי שראה קצת טניס מתחילת השנה יודע שהצ'כית הצעירה היא אחת הטובות בעולם ואולי בעלת הנתונים והכישרון המרשימים ביותר. היה ברור שזה יבוא לידי ביטוי גם בזכייה בגרנד סלאם.
ההפתעה הגדולה היא מכך שקביטובה הצליחה לעשות את זה בביקור הראשון שלה בגמר ועוד במגרש המרכזי בווימבלדון ועם כל כך הרבה סטייל. כמובן שאין אלופה ראויה ממנה. הצ'כית בת ה-21, שתעלה ביום שני הקרוב למקום השביעי בעולם, היא השחקנית הטובה בתבל כיום וההצגה שנתנה מול שראפובה רק מבהירה את זה באופן ברור.
הרבה דובר על כך שהמכשול המשמעותי ביותר שיעמוד בפני הצ'כית זה חוסר הניסיון שלה. אבל מסתבר שלא רק טניס יש לה, אלא גם אופי של אלופה אמיתית. קביטובה, שסיימה את הטורניר במקום השלישי בטבלת האייסים, לא נלחצה מיום הגשות רע (66 אחוזי דיוק בהגשה הראשונה ו-4 שגיאות כפולות), לא חשבה על זה כסימן ללחץ בו היא מצויה וכמה סמלי היה שהאייס היחיד שלה הגיע דווקא בנקודת המשחק. מה שנתן לצ'כית את הניצחון זה ללא ספק ההחזרות שלה להגשות של שראפובה. הרבה שנים לא ראיתי כאלה החזרות, שגרמו לרוסיה להיראות כמו גיבורה של סרטים משנות ה-70 שרוקדת כדי לברוח מכדורי אקדח שנורים אל עבר רגליה.
כמעט כל סרב של שראפובה נענה בכדור עמוק לתוך הגוף שלה או בווינר, מה שגרם לה לאבד ביטחון בעצמה ולא נתן לה להיכנס צעד וחצי אל תוך המגרש ולהריץ את היריבה מצד לצד כמו שהיא אוהבת. פשוט היה נדמה שככל שהרוסיה תחבוט חזק יותר, כך קביטובה תענה חזק יותר. היא פשוט מנצלת את העוצמות של היריבה כדי ליצור ווינרים עם חבטות נקיות ואלגנטיות. שראפובה נראתה כאילו היא רואה את עצמה בגרסת 2004 במראה, כשהטניסאית הצעירה הגיעה, הזיזה אותה מצד לצד וחגגה בסיום עם הצלחת.
הרגע הכי מרגש בגמר היה הקלוז אפ על הצלמים, שהנחו את קביטובה איך ולאן להניף את הצלחת בה זכתה. זה היה רגע שהראה עד כמה הצ'כית עדיין ילדה, שכל מה שהיא יודעת זה לשחק טניס ולא בקיאה בכל שאר העיסוקים הנלווים לכך. גם במסיבות העיתונאים שלה היא נראית בעיקר נבוכה ומצחקקת ואפילו בראיון שאחרי הזכייה, היא עזבה בטעות את עמדת הראיון לפני הזמן.
אבל אם יש משהו שלמדנו מווימבלדון 2011, זה שהזכייה הזו היא רק תחילתה של ידידות מופלאה וארוכה שלנו הצופים עם פטרה קביטובה. אלופת ווימבלדון הכי צעירה מאז מריה שראפובה ב-2004 תזכה בעוד הרבה תארים, תגיע כפייבוריטית לכל טורנירי הגרנד סלאם ולא נראה שמשהו יעצור אותה מלהניף עוד כמה תארים כאלה. עם הזמן, היא כבר תדע בדיוק איך לבצע את כל המניירות הנלוות.
הקלאסיקו המודרני
עם כל הכבוד לאנדי מארי, ג'ו ווילפריד צונגה וכמובן רוג'ר פדרר, בגמר ווימבלדון ייפגשו שני הטניסאים הכי טובים בעולם נכון לעכשיו ולשנה האחרונה. מצד אחד, הווינר הגדול ביותר בעולם הספורט רפאל נדאל הספרדי, שזכה בארבעה מחמשת טורניר הגרנד סלאם האחרונים ומחזיק ב-10 כאלה כולל שניים בווימבלדון (2008 ו-2010).
מצד שני נובאק דג'וקוביץ' הסרבי, שמחזיק במאזן מפחיד של 1:47 מתחילת השנה, כולל שבעה תארים בהם ארבעה אחרי גמר מול נדאל. השניים נפגשו לא פחות מ-27 (!) פעמים בעבר, כשנדאל מנצח ב-16, בעוד דג'וקוביץ' חוגג 11 פעמים כולל בארבעת המשחקים האחרונים. מדובר בשני ספורטאים עם יכולות פיזיות יוצאות דופן, שניפקו טניס אדיר בארבעת המפגשים ביניהם השנה ואמורים לעשות את זה גם הפעם. קשה לי להאמין שהמשחק ייגמר בשלוש מערכות.
מפתה מאוד להכריז על דג'וקוביץ' כפייבוריט במשחק הזה. בכל זאת, אי אפשר להתעלם מכך שהסרבי מגיע עם יתרון מנטלי עצום על נדאל לאחר שניצח אותו בארבעה גמרים השנה, כולל שני ניצחונות חלקים בשתי מערכות על משטחי החימר האהובים כל כך על השור ממאיורקה. נולה הוא אולי הטניסאי היחיד בעולם שיכול לעלות היום למגרש עם התחושה שהוא באמת מסוגל לנצח את נדאל. במישור המנטלי חשוב גם להתייחס לעובדה שדג'וקוביץ' הבטיח את עלייתו למקום הראשון בעולם, לראשונה בקריירה שלו, והוא להוט להוכיח שהוא שווה את הבכורה העולמית ולזכות בגרנד סלאם מחוץ לאדמת אוסטרליה.
בהודעה שפירסם בעמודי הטוויטר והפייסבוק שלו ערב הגמר כתב נולה: "מחר זה ה-יום. אתן הכל כדי להגשים את החלום שלי". צריך לציין שבשעת הגמר סרביה כולה תהיה מול מסכי הטלויזיה ותתמוך בדג'וקוביץ', שרואה בזכייה שלו גם ניצחון של המדינה כולה. בצד המקצועי, ברור שנולה יצטרך לעשות דברים מעט אחרת ממה שעשה עד כה.
לסרבי יש עדיין נקודה אחת בעייתית במשחק שלו והיא העלייה לרשת. על אף שיש לו משחק רשת מצוין וטאץ' נדיר, דג'וקוביץ' כמעט ולא מגיע לשם ובטח שלא לבצע סרב - וולי. כלי שמול נדאל הוא חייב להשתמש בו, כמו שעשה חואן מרטין דל פוטרו בשמינית הגמר. בפן הזה, דג'וקוביץ' שיפר בצורה משמעותית את ההגשה שלו, גם באחוזים וגם בעוצמות, כך שאין לו תירוץ למה לא ללכת על סרב - וולי, פרט לחשש מחבטות ההעברה של נדאל.
למרות הכל, אני משוכנע שנדאל הוא הפייבוריט. בעיקר בשל העובדה שהמשחק הוא של הטוב מחמש מערכות, ובמצב כזה הספרדי הוא תמיד פייבוריט בשל כוח הרצון והווינריות האדירים שלו, בשילוב ביצוע מספר מינימלי של טעויות. דבר נוסף שהופך את הספרדי לפייבוריט זה רצף הניצחונות שלו במועדון "אול אינגלנד", שעומד כרגע על 20. נדאל הציג משחק מרשים מאוד מול אנדי מארי, כשהצליח להתעלם מהקהל הביתי כדי לחזור מפיגור של מערכה לניצחון, ובכלל עבר עד הגמר דרך קשה יותר מזו שעבר הסרבי.
השור ממאיורקה, שניסה להעביר את הלחץ לצד השני כשאמר "שלדג'וקוביץ' יש יתרון מנטלי על פניו", נראה כאילו שכח לחלוטין מהפציעה שהטרידה אותו במשחק מול דל פוטרו, הוא זז מצוין, הפורהנד שלו נראה טוב מתמיד (מי היא מאמין שעוד אפשר לעשות דבר כזה?), ובעיקר האינסייד אאוט בו הוא בורח מהבקהנד, וגם הבקהנד שלו השתפר ואפילו הסרב מספק הרבה נקודות קלות, בעיקר בנקודות חשובות. אפילו הסלייס שלו הרבה יותר טוב מבעבר.
סביר להניח שהשניים ינפיקו קרב חפירות אדיר מהקו האחורי, כשנדאל ינסה להרים את הכדור כמה שיותר גבוה עם טופ ספינים, בעוד דג'וקוביץ' ינסה להכות את הכדור כמה שיותר פלאט כמו שהוא אוהב ולהפתיע עם חבטות דרופ שוט (הוא הטוב בסבב בחבטה הזו). מעניין יהיה לראות מי ישיג יותר ווינרים מהצד החזק שלו, הספרדי מהפורהנד או הסרבי מהבקהנד. מה שבטוח הוא שהקרב בין נדאל לדג'וקוביץ' הוא הקלאסיקו המודרני. אי אפשר לחשוב על שני טניסאים יותר איכותיים בכושרם הנוכחי מאשר שני המדורגים הבכירים בעולם. אי אפשר לחשוב על במה מכובדת יותר להציג את הטניס הכי טוב בעולם מאשר המגרש המרכזי בווימבלדון.
אל תפספס
