עכשיו לכו תחפשו לכם קלאסיקו

זה לא רק סמלי שבדיוק 15 שנים (26 ביוני 1996) לאחר הזכיה השניה והאחרונה שלה בגביע הליברטדורס, ירדה ריבר פלייט ליגה. זה לא רק סמלי ששלוש שנים לאחר שזכתה באליפות האחרונה שלה (קלאוסורה 2008) ומאז החלה ספירת הממוצעים שהביאה אותו למשחקי המבחן, נשר המועדון המעוטר ביותר בארגנטינה (33 אליפויות) לליגת המשנה. לראשונה ב-110 שנותיו תתמודד, החל מהעונה הבאה, ריבר בליגה השניה. שלוש קבוצות בלבד נכללו עד כה במועדון האקסלוסיבי של הקבוצות שלא ירדו ליגה מעולם, מה-26 ביוני נותרו רק שתיים – היריבה המרה בוקה ג'וניורס ואינדפנדיינטה. כעת ריבר תצא למגרשים קטנים ודחוקים שמעולם לא חלמה שתשחק בהם, תיסע אלפי קילומטרים למשחקי חוץ במקומות מרוחקים בארגנטינה וללא הקהל (אלא אם כן ישונו החוקים) ותפתח את העיתון בעמודים האחוריים כדי להתעדכן בטבלת הליגה השניה.

זו אמנם קלישאה שחוקה, אבל הכתובת הייתה מרוחה הרבה מאוד זמן על הקיר. לא הרבה ניסו וגם אלו שכן פשוט לא הצליחו למחוק אותה. שלוש שנים ושישה טורנירים הם המון זמן לתקן. השיטה שהונהגה בזמנו על ידי נשיא ההתאחדות הכל יכול של ארגנטינה חוליו גרונדונה נעשתה בעיקר במטרה להגן על הקבוצות הגדולות, כמה אירוני שבסוף היא פגעה באחד משני המועדונים הבכירים. כי בסופו של דבר ריבר לא יכלה לשקר כל הזמן. אם טבלת הממוצעים לא הספיקה ומשחקי המבחן לא הספיקו בשביל הקבוצה משכונת נונייס כדי להציל את עצמה מהירידה המרה, אז כנראה שזה מגיע לה.

למרות השנאה לריבר בארגנטינה, דווקא מעטים ייחלו באמת לירידתה. כנראה שבמדינה פשוט לא האמינו שלמועדון כה מפואר יכול לקרות דבר שכזה, כי מה זה בעצם אומר עליהם? היו אפילו שהשוו את הקריסה של ריבר להתרסקות והמשבר הכלכלי הגדול שפקד את המדינה בתחילת שנות ה-2000 והגיע לשיאו ב-2001 ושהביא לאנדרלמוסיה גדולה במדינה. שני ארגונים - מדינה ומועדון – שנוהלו במשך שנים בצורה רעה עם הרבה ריח של שחיתות וסיאוב באוויר, כשאף אחד לא מנסה או מצליח לעצור את המפולת.

"זה יהיה רגע עצוד מאוד לכדורגל, אם ריבר תרד לליגה השנייה", אמר פאבלו זבאלטה, שחקן מנצ'סטר סיטי כיום וסן לורנסו בעבר. אפילו אחד ששנוא מאוד בקרב אוהדי ריבר, דייגו מראדונה, חשש מפני הנשירה ולא איחל לה זאת: "ריבר יותר מדי חשובה לכדורגל הארגנטינאי, אני לא רוצה שהיא תרד". גם וושינגטון קוקורטו כתב ב-ESPNDEPORTES: "אני לא אוהד של ריבר, אבל ירידה שלה זה דבר רע. אפילו אוהדי בוקה לא יודעים האם לשמוח. אחרי ריבר, הם יהיו הנפגעים הראשונים מדבר כזה".

אז מי אשם במצב אליו נקלעה הקבוצה? כולם. דניאל פסארלה, איש של מילה, התחייב עוד כמאמן לעזוב את המערכת אם לא יוביל את הקבוצה לתואר, ואכן עשה זאת ב-2007. אלא שפסארלה סבר שמה שלא הצליח כמאמן אולי יעשה כנשיא. בדצמבר 2009 הוא נבחר לעמוד בראש המועדון. ב-18 חודשיו בתפקיד ראה פסארלה שהמראות מלמעלה קשים יותר מאשר מגובה כר הדשא. אבל לא רק הקיסר אשם, לאחר שקיבל שוקת שבורה מהנשיא הקודם חוסה מריה אגילר שכיהן שמונה שנים בתפקיד, מאז 2001. פסארלה האשים תכופות, בעקיפין ובמישרין, את מריה אגילר על כך שקיבל ממנו מועדון עם חובות אדירים, המסתכמים בכ-40 מיליון דולר.

הנשיא הקודם הואשם, בעיקר בשנותיו האחרונות, בשחיתות במימדים עצומים. לא רבים הצליחו להבין כיצד נערמו כל כך הרבה חובות כשהמועדון מייצא שחקנים לאירופה. כולם בארגנטינה יודעים שמהרגע שיצא הצ'ק ועד שנכנס לקופת המועדון, נחתכו ממנו לא מעט קופונים אלא שאף אחד לא הצליח לשים מעצור לשחיתות.

חואן חוסה לופס הוא כנראה איש חביב, אבל רחוק מלהיות המאמן שמחזיק קצר ונכון את הכוכבים הרבים שמסתובבים לו על כר הדשא. בקבוצה כמו ריבר, כשלא מעט משחקניה מבוקשים על ידי קבוצות באירופה עוד בהיותם נערים, צריך לדעת כיצד לגשת אליהם. חוטה חוטה היה שחקן עבר במועדון שעשה עימו חסד כשנתן לו להיות המאמן הזמני לאחר הכישלון של אנחל קאפה. אלא שבמקום לתת את המושכות בידיו של אחר, הוא נשאר גם להדריך את השחקנים בקלאוסורה. אבל ריבר ופסארלה ידעו שחוטה חוטה, שנאבק בעבר שלוש פעמים נגד הירידה, כשל בכולן. ריבר, שדווקא פתחה טוב את הקלאוסורה, הלכה ודעכה עם הזמן. ב-10 המשחקים האחרונים בליגה השיגה הקבוצה ניצחון אחד בלבד. הלחץ, כמו בעבר, הכריע את חוטה חוטה, כמו את שחקניו.

"ריבר היא היריבה של עצמה", ניתח הפרשן חורחה באריל את ההדרדרות של הקבוצה לאחרונה. "לקבוצה קיים דימוי עצמי נמוך מאוד". החלוץ פאקונדו סאבה, ששיחק בעבר בבוקה ובפולהאם האנגלית, ניסה לתת עצה לשחקני ריבר לפני משחקי המבחן. סאבה כתב כי שחקני הקבוצה צריכים להתכנס ולדבר בצורה גלויה על הפחדים שלהם במטרה להפחית מהלחץ הרב האופף אותם ואת המועדון. סאבה, בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה, חווה זאת כקפטן במדי ראסינג קלאב ב-2008, אלא שבריבר לא הקשיבו לאף אחד. הם כנראה האמינו שלהם זה לא יקרה.

המצב המשיך להדרדר גם כשמאמן השוערים ושוער העבר של הקבוצה ונבחרת ארגנטינה, אובלדו פיליול, התפטר. פיליול נפגע עמוקות מהיחס המזלזל של השוער הראשון חואן פאבלו קאריסו כלפיו. "הרגשתי מושפל ונעלבתי", אמר פיליול בהתייחסו לקאריסו. "אני לא יכול לשכוח את מה שהוא עשה. אני מקווה שההתפטרות שלי תעזור לריבר לצאת מהבוץ". הדברים הגיעו לנקודת רתיחה כשפיליול ניסה לייעץ לקאריסו שדחה אותו על הסף וביטל אותו, לאחר עוד טעות בשער. בתקופה האחרונה, קאריסו, שנחשב עד לא מכבר לשוער הארגנטינאי הטוב ביותר, פישל פעמים רבות וספג שערים רבים באשמתו. האוהדים לא סלחו לו ומיררו את חייו. כשפיליול ניסה לדבר אל ליבו, קאריסו התעלם ממנו. אולי הבכי קורע הלב של קאריסו בסיום היה ניסיון לכפר על הכל.

גם האוהדים תרמו את חלקם למערכה. הקבוצה לא הצליחה לצאת מהבלגן הניהולי והמקצועי שלה, והגרעין הקשה של הקהל לא נתן להם את השקט והתמיכה הדרושים. אמנם ההמונים עדיין הלכו עם ריבר לאורך כל הדרך, אבל הבארה בראבס, להם הרבה נגיעה ושליטה בנעשה במועדון, לא אפשרו את ההבראה וניקוי האורוות היסודי הנדרש. במשחק הליגה האחרון, למשל, בו הפסידה הקבוצה במונומנטאל 2:1 ללאנוס, שר הקהל לשחקנים: "אתם חייבים ללכת, לאף אחד אסור להישאר".

אבל אולי יש כאן תיקון של עוול שקרה לפני 28 שנים. אז, ב-1983, המיז'ונריוס ירדו גם באופן מעשי לליגה השניה, אלא שהתאחדות הכדורגל של ארגנטינה, שנשלטה על ידי משטר החונטות, שינתה את החוקים בתום העונה ומנעה את הירידה של הקבוצה. או שאולי בעצם זו רק ירידה לצורך עלייה. למרות שרבים רואים בירידה כאסון ספורטיבי, ממנו ייקח לריבר זמן רב להתאושש, נמצא האדם שלא סבור כך. אנטוניו אלסמנדי האורוגוואי, ששיחק בריבר בשנים היפות שלה (1986-1998), חושב, בניגוד לרבים, שיכולה לצמוח תועלת. "הירידה תפגע בכדורגל הארגנטינאי, אבל היא לא תפגע בריבר. אולי זה דווקא יעשה לה טוב". האומנם?