מי מוכן לנהל את הקרקס הזה?: על מנהלים המקצועיים בליגת העל

בעונת 2003/4 הגיע לראשונה המאמן הלאומי אריק שיבק לאמסטרדם, כשהמטרה שהוצבה לפניו הייתה ברורה – להחזיר את הקבוצה לצמרת הכדורסל ההולנדי. לאחר זכייה בגביע, נחלה הקבוצה הפסד בחצי גמר הפלייאוף, אך במקום לקבל תלונות וביקורות בעיתונים כפי שנהוג במחוזותינו חיכו לו בסיום המשחק המנהל המקצועי של הקבוצה, פיט מאייר, ביחד עם הנשיא, והציעו לו להמשיך גם לעונה שלאחר מכן. "אני מאחל לעצמי לעבוד כל החיים עם מנהל מקצועי כמו באמסטרדם", הודה שיבק השבוע והוסיף, "מנהל מקצועי טוב הוא אחד שאחרי ההפסדים לא לוקח אותך לשיחות חירום, אלא יושב איתך בצהריים ומדבר על המשחק. הוא כמו הקואוצ'ר שלך".

נושא המנהל המקצועי לא זוכה להערכה או לחשיפה כמעט בישראל. רק שתי קבוצות בליגת העל, בני השרון ומכבי אשדוד, מחזיקות אחד, ובלאומית ניתן למצוא את הפועל תל אביב, שבה אורי שלף משמש בתפקיד זה. אף על פי שכל קבוצה באירופה מחזיקה במנהל מקצועי, וכך גם כמעט כל נבחרת לאומית, בישראל לא נוהגים לעבוד עם כזה. במדיניות הזו ימשיכו באיגוד הכדורסל לאחר התפטרותו של מולי קצורין אתמול (ראשון). כעת נותר לשאול למה קצורין לא הצליח לבצע את מה שכל כך מקובל באירופה, למה בישראל לא מיישרים קו ובמה אשמים המאמנים הישראלים.

"לעניות דעתי לא יצליח כל מינוי של מנהל אגף מקצועי באיגוד הכדורסל", פותח המנהל המקצועי של מכבי אשדוד שי האוזמן, שמשמש גם כחבר בוועדה המקצועית, "יש פה קצר שהוא בלתי ניתן לסגירה. מצד אחד הביאו את מולי שהוא איש מקצוע כדי לקבוע דברים בשביל עתיד הכדורסל הישראלי, אבל כל החלטה שלו צריכה לעבור אישור של הועדה המקצועית ושל הנהלת איגוד הכדורסל. זאת מערכת בירוקרטית עם היגיון מצד אחד, אבל מצד שני קשה מאוד להעביר כל החלטה. הבעיה עם קצורין היתה שהרצון שלו להוכיח שהגיע מפקד חדש היה יותר משמעותי מהרצון שלו להעביר תוכניות קונקרטיות. הייתה הרגשה שהולכים על משהו גרנדיוזי, ועצם התוכנית היה יותר חשוב מהמטרות שלה".

שיבק, שהתנגד להתערבותו של קצורין בנבחרת הלאומית הבוגרת, מנסה להסביר כיצד נושא המנהל המקצועי עובד בקבוצות אירופיות. "באירופה, ואני מניח שגם בארץ במקומות שיש, המנהלים המקצועיים מביאים את המאמנים. זה לא שצריך להרגיש מחויבות כלפי אותו אדם. ברגע שפיט מאייר פנה אליי באמסטרדם או במונס, לא פנו אליי ההנהלה או הנשיא. המנהל המקצועי הוא זה שפונה. ישבו איתי על חלוקת סמכויות ואיך עובדת המערכת, ולאורך הזמן המערכת מתיישרת לפי שני האנשים האלה שנעזרים זה בזה. אין ספק שכל מאמן שבא למערכת שיש בה עוד אדם, צריך לדעת שהוא עובד בשיתוף פעולה. אני בעד זה, כל עוד שזה שיתוף פעולה קונסטרוקטיבי".

האוזמן, שכבר הספיק לראות לא מעט מהפכים באיגוד הכדורסל, מודה שלא יודע בדיוק מה עמד מאחורי התפטרותו של קצורין, אך מנסה לספק עצה. "אין ספק שיש כמה גישות של אנשים חשובים בכדורסל הישראלי לגבי מה צריך לעשות במחלקות הנוער השונות", הוא אומר, "ובעיניי המהלך המרכזי שמולי הוביל, ההפיכה בכל הסדר הקיים בליגות הנוער והנערים - התחושה שלי שזה מהלך עם הרבה פירוטכניקה ולא בהכרח מה שהכדורסל צריך, והיו עוד כמה שחשבו ככה. אולי איגוד הכדורסל צריך לקבל החלטה אסטרטגית, לפיה יו"ר הועדה המקצועית הבא, זה שיחליף את יו"ר הועדה המקצועית הנוכחי (דוד פריש, א.ש), יהיה איש מקצוע. יכול להיות שזה מה שצריך לעשות. עם צביקה ניסו לייצר איזשהו כפל תפקידים - יו"ר ועדה המקצועית וגם המנהל המקצועי שיחליף את חרוש. כפילויות הן יצר כל הרע. יו"ר הועדה המקצועית יכול להעביר במילא הכל, אז ככה מקצרים תהליכים".

מלבד הפרובלמאטיות בעבודת האיגוד, הקבוצות הבכירות, מלבד בני השרון ומכבי אשדוד, מסרבות למנות מנהל מקצועי. "כלכלית זה לא מתאים. לכל מנהל מקצועי יש שכר משלו, זה עוד מקבל שכר במערכת, אני לא בטוח שיש קבוצות שמסוגלות או רוצות לעמוד בזה", מסביר שיבק, "יושבי ראש והנהלות רוצות יותר סמכויות אצלם ולא לתת לאנשי מקצוע את המפתחות. מה שמוזר פה הוא שבעסקים הפרטיים שלהם יש איש שמנהל ומתמחה בעניין. בארץ כנראה שאין את הצורך לזה. שימוש בפונקציה הזאת היה חוסך כסף, זאת השקעה ולא הוצאה. כשיש איש כזה במערכת יש חיסכון אדיר, הרבה יותר מהשכר שלו".

חיים אוחיון, הבעלים של גלבוע/גליל, מנסה להסביר מדוע בקבוצה שהוא עומד בראשה אין כיום מנהל מקצועי. "כדורסל הוא יותר פולקלור מאשר דבר מקצועי טהור", קובע אוחיון, "יש קהל, שמחת משחק, אטמוספירה של אזור, לאו דווקא הצד המקצועי הטהור. זה לא תמיד מצליח. אם אני אקח מנהל מקצועי מצוין או סקאוט עם אמצעים מקצועיים מובילים זה לא בהכרח יעבוד. לדני גוט יש ניסיון והוא מכיר את השוק, אבל זה לא עבד. צריך לשים 50 אחוז פולקלור ומזל ו-50 אחוז מקצועי. במקרה של בריאן רנדל הביאו לעודד קלטת של שחקן אחר, והוא ראה את רנדל ורצה אותו. את טרה סימונס ובריאן סמית' הבאנו באמצע העונה, את פארגו הבאנו בלי לדעת את היכולת האמיתית שלו. תנו קרדיט למקריות. גם הסיפור של אקוניס ודן שמיר לא עובד. אין דבר כזה שמנהל מקצועי יביא שחקן שהמאמן לא רוצה, חלק מהמאמנים יעשו דווקא למנהל המקצועי".

גם משה ויינקרנץ, מי שעומד היום בראש ארגון המאמנים, לא חושב שדווקא הטייטל של מנהל מקצועי יצעיד קבוצות קדימה. "כמעט בכל מקום יש בן אדם שמשמש כסוג של מנהל מקצועי גם אם הוא לא כזה. זה מתנהל כמעט בכל האגודות, אלא אם יש יו"ר שהוא מנותק לחלוטין, אבל ברמה העקרונית זה נעשה בלי טייטל. אמנם הם לא אנשי מקצוע, והם לא עומדים למבחן ולא צריכים לארגן לו תרגילים, אבל יש להם ניסיון. מאמן כדורסל הוא לא גאון שאין בלעדיו, הוא גם בן אדם שיכול לטעות והם צריכים פשוט לסייע, הם לא צריכים לקבוע, וככה אני חושב שהם מתפקדים. הדבר צריך להעשות בשיתוף פעולה ולא אחד נגד השני".

למרות שנראה כי הבעיה היא חוסר מקצועיות מצד הקבוצות, האוזמן מעלה נקודה לא פחות מעניינת ומפנה אצבע מאשימה כלפי אנשי המקצוע הישראלים. "יש בעייתיות מבנית, מעט מאוד אנשי כדורסל שהם לא מאמנים או לא רוצים לאמן. נוצרת סיטואציה שמינינו מנהל מקצועי שעמוק בפנים רוצה להיות מאמן, וזה יוצר תחרות מובנית עם המאמן. החשש בזמנו של קטש כשמינו את צביקה כמנכ"ל היה מובן. יש מעט מאוד אנשים שיכולים לשמש בתפקיד הזה, בלי שהמאמן יחשוש. במכבי אשדוד אין בעיה, כי המנהל המקצועי לא רוצה להיות מאמן".

אבל האוזמן לא נוגע בכך שהמאמנים הישראלים לא מוכנים מדי פעם למעורבות בבחירת השחקנים מלבדם. כשישבו מאמנים שונים בליגת העל מול מכבי אשדוד, הם העבירו ביקורת על כך שבקבוצה החתימו כבר שני שחקנים, מאיר טפירו וראמל בראדלי, לפני העסקת מאמן, מה שלא נראה מוזר לאקוניס. "אם מאמן יודע מראש שאלה התנאים שבהם הוא בא לעבוד בקבוצה, הוא יכול להחליט אם הוא רוצה לעבוד שם או לא", קובע האיש החזק בבני השרון, "הוא צריך להתיישר לפי המנהל המקצועי. זכותו של כל מאמן להחליט אם הוא בא לעבוד בתנאים האלה או לא. אם קבוצה רוצה מנהל מקצועי, תחתיו צריך לעבוד המאמן, לא להיפך".

אוחיון לא מסכים. "חלק מהמאמנים הם אוטוריטה, הם רואים בזה פריבילגיה ואסור לגעת בהם", הוא קובע, "בקבוצה כמו שלנו לעמית גל יש משמעות, לפחות בלהציע שחקנים. אני חושב שברוב הקבוצות ההחלטה היא משותפת בין המאמנים ליושבי הראש. עם כל הכבוד למה שמגדירים כסמכות מקצועיות עליונה, זה טייטל שמנותק קצת. הכל כפוף לעמדת המאמן ובחלק מהקבוצות גם לעוזר המאמן יש משמעות".

בסופו של יום, הכדורסל הישראלי ימשיך לעסוק בטפל ולא בעיקר. מלחמת ההאשמות סביב התפטרותו של קצורין תתנהל עוד ימים רבים, ועד שכל קבוצות ליגת העל ימנו מנהלים מקצועיים, יזרמו עוד מים עכורים רבים בירקון. מי שלא רואה צורך בתפקיד רשמי הוא ויינקרנץ, שמסכם: "במכבי תל אביב היה משנות ה-70 מנהל מקצועי, שמלוק, והוא בלי טייטל ניווט לגבי השחקנים הזרים. הוא לא קבע בלעדית, אבל שחקן שלא היה נראה לו, לא היה מגיע. הניסיון שהיה לו עם השנים היה יותר חשוב ודומיננטי מאשר כל טייטל אחר שיכלו להמציא. זה תלוי בפרסונה ותלוי בשיתוף הפעולה בין היו"רים למאמנים. זה בהחלט יכול לעזור, אני לא חושב שמאמן יכול שיכתיבו לו מי להביא בלי שהוא רוצה. אם עושים את זה, או שהוא שותק או שהוא הולך".