פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        פחות קשה ממה שזה נשמע

        ברצלונה עמוקה מתמיד אך כבר מעדה העונה, לובליאנה נחושה אך לא ממש מוכשרת, ורומא מדשדשת אפילו באיטליה. הכירו את יריבות מכבי ת"א בטופ 16

        הגרלת הטופ 16 שנערכה היום (שלישי) בברצלונה זימנה למכבי תל אביב בית לא קל, על הנייר לפחות, בדרכה לפיינל פור. הצהובים של דייויד בלאט הוגרלו לבית ו', וייאלצו להתגבר על אלופת אירופה המכהנת ברצלונה, אחת מההפתעות הגדולות של המפעל עד כה בדמות לובליאנה, וכן יקוו שלא למעוד מול רומא האיטלקית, שאמנם הגיעה להגרלה מהדרג הרביעי אך עם שלושה נצחונות בחמשת המשחקים האחרונים היא דווקא הצליחה לגלות שיפור מסוים. בואו נכיר את הקבוצות שעומדות בין שמעון מזרחי ודייויד בלאט, ושלב ההצלבה.

        ברצלונה: אלופה במשבר

        ברצלונה היא כמובן הקבוצה המוכרת והמסוכנת ביותר למכבי תל אביב. רק בעונה שעברה הציגה לראווה הקבוצה של צ'אבי פסקוואל את אחת העונות הדומיננטיות ביותר של קבוצה כלשהי ביורוליג, כאשר דרסה את המפעל עם תצוגת תכלית אחרי תצוגת תכלית, בדרך לתואר שלא עמד בספק ולו לשניה. בליגה הספרדית אמנם הפסידו הקטלאנים לקאחה לבוראל בסדרת הגמר, אך אפילו המפלה מול הבאסקים לא השכיחה את העונה הפנטסטית שהניחה את אבני הייסוד לעונה הנוכחית.

        לא ברור אם מדובר בנפילת מתח מסוימת, אך את עונת 2010/2011 ברצלונה פתחה אחרת לגמרי. הקטלאנים הפסידו שלוש פעמים במספר בשלב הבתים - כמות הפסדים שלא היתה להם במשך כל העונה שעברה, במשותף - וכאשר הקבוצה של פסקוואל הספיקה לרשום שלושה הפסדים גם במסגרת הליגה הספרדית (שניים מהם לפואנלברדה ואסטודיאנטס), אין ספק שברצלונה נראית הרבה פחות מאיימת מהעונה שעברה.

        ובכל זאת, מדובר כאן באלופת אירופה, בקבוצה ששמרה על מרבית הסגל מהעונה שעברה, ובכזו שמחזיקה בשיטת משחק ברורה שרצה מספר שנים. סוללת הכוכבים של ברצלונה פשוט לא נגמרת: חואן קרלוס נבארו, אחד הסקוררים הטובים ביבשת, זכה כמעט בכל תואר אפשרי באירופה; ריקי רוביו הוא כישרון ענק בדרכו ל-NBA; פראן ואסקז, בוניפאסה אנדונג, קוסטה פרוביץ' וארזם לורבק הם שחקני פנים מהשורה הראשונה באירופה; יאקה לאקוביץ' ופיט מייקל סקוררים מוכחים ברמות הגבוהות ביותר; וכמובן שאי אפשר לשכוח שני אקסים של מכבי תל אביב - טרנס מוריס הזכור לטובה, ואלן אנדרסון שזכור קצת פחות לטובה. תוסיפו על כך את רוג'ר גרימאו, ויקטור סאדה וג'ו אינגלס, וקיבלתם סגל עמוק, מגוון, וכמעט נטול נקודות תורפה.

        מיותר לציין כי גם ההיסטוריה של המועדון ענפה במיוחד, כאשר את ההצלחה שלה באירופה התחילה ברצלונה בשנות התשעים, עם ארבע הופעות בגמר בין השנים 1990 ו-1997, ושישה ביקורים בפיינל פור. בשנת 2003 זכתה הקבוצה בגביע אירופה הראשון שלה, בראשות דיאן בודירוגה ושרונאס יאסיקביצ'יוס.

        לובליאנה: שדה מוקשים

        במשך שנים התרגל חובב הכדורסל הישראלי לכך שאולימפיה לובליאנה, גאוות הכדורסל הסלובני, היא מועדון צנוע וחביב שמגדל שחקנים ומוכר אותם לשאר היבשת, ומדי פעם מבליח לטופ 16 ולא יותר מכך. אבל המעבר מהאולם הישן וצר המידות במרכז העיר כנראה שעשה משהו למועדון. לובליאנה משחקת מתחילת העונה ב"סטוז'יצ'ה ארנה" העגול, הגדול והחדש, ונהנית מ-15 אלף אוהדים קולניים בכל משחק. הקהל והאווירה בארנה הפכו את הקבוצה של המאמן יורי זדובץ' לחבורה נחושה וקשה לפיצוח. אולימפיה לא נוצחה העונה בביתה, וקבוצות יומרניות וגדולות כמו צסק"א מוסקבה, פנאתינייקוס, ולנסיה ואפס פילזן יצאו משם עם הזנב בין הרגליים. במידה רבה, המוקש בלובליאנה יכול להכריע את הדירוג בבית.

        הסגל הסלובני הוא לא האתלטי או הפיזי ביותר שאפשר למצוא ביבשת, אבל רוח הלחימה המפעמת בו, הפכה את לובליאנה לקבוצה שמאמינה בעצמה. רק משחק אחד בבית המוקדם נגמר ב-10 נקודות הפרש (ההפסד מוסקבה), ולמעשה לובליאנה הפכה לקבוצה שלא נבהלת ממאני-טיים, כשסיימה במאזן של 4:6, כשהיא מנצחת שניים משלושת המשחקים שנסתיימו בהארכה.

        בלאט מכיר היטב את יתרונותיו וחולשותיו של קני גרגורי, הפורוורד האמריקאי ששיחק אצלו בפילזן, והשחקנים והצוות המקצועי מכירים היטב את קווין פינקני, ששיחק בהפועל ירושלים. פינקני הוא הקלע המוביל בשורות הסלובנים עם 14.4 נקודות, כשגרגורי קולע 13.5 למשחק. המנוע של הקבוצה הוא המקדוני ולאדו אילייבסקי, שמוסר 4.1 אסיסטים. לובליאנה נחשבת לקבוצת ריבאונד בינונית עם ממוצע של 32 למשחק (מכבי, לשם השוואה, מורידה 35 למשחק) ומדורגת רק 18 בריבאונד התקפה עם 9.6 למשחק (מכבי מדורגת חמישית בתחום עם 12 למשחק). ההתקפה של לובליאנה מדורגת שישית ביבשת עם ממוצע של 78 נקודות למשחק, המשחק של הסלובנים נשען לא מעט על זריקה מחוץ לקשת, והם מדורגים 14 במספר איבודי הכדור למשחק (14), נקודה מעניינת מבחינת מכבי תל אביב והגנת הלחץ שלה.

        רומא: אפילו באיטליה זה לא עובד

        על הנייר, אין ספק כי רומא היא הקבוצה החלשה ביותר בבית. הקבוצה האיטלקית זכתה כשהוגרלה לבית ב' החלש, ונאלצה להקדים את באמברג ושרלרואה החלשות על מנת לכבוש את המקום הרביעי ולהעפיל לפיינל פור. את שלב הבתים המוקדם סיימו הרומאים עם מאזן של 5:5, שכלל שני נצחונות על באמברג ושרלרואה וניצחון אחד על מלאגה, והפסדים לקבוצות החזקות - ריאל מדריד (פעמיים), אולימפיאקוס (פעמיים) ומלאגה (פעם אחת).

        היכולת הדלוחה משהו סיבכה את רומא גם בליגה האיטלקית החלשה, כאשר לאחר 12 מחזורים נמצא המועדון במקום ה-12 בלבד, עם מאזן 7:5 והפסדים בין היתר לקבוצות כגון פזארו, קאנטו, קרמונה, וארזה, ביילה ואחרות. סטטיסטית, רומא נמצאת בחלק התחתון של היורוליג במרבית הקטגוריות ההתקפיות העונה: היא מדורגת 16 בנקודות למשחק (73), 16 באחוזים ל-2 (50.4%), 11 באחוזים ל-3 (33.3%) ו-15 באחוזים מהעונשין (73.4%). בנוסף, נחשבת הקבוצה לאחת מקבוצות הריבאונדים הגרועות ביורוליג, כאשר מדורגת 22 מתוך 24 קבוצות (עם 30 ריבאונדים לערב).

        בעונה שעברה פספסה רומא העפלה לטופ 16 לאור הפרש סלים פנימי, ובקיץ היא איבדה בין היתר את רובן דגלאס, איברהים ג'אבר, קנדי ווינסטון ואנדרה האטסון. הברומטר של הקבוצה הוא דריוס וושינגטון, שמוכר לקבוצות הישראליות (וגם לנבחרת הישראלית, אותה פגש עם מקדוניה). הרכז האמריקאי קולע העונה 14 נקודות למשחק באחוזים מצוינים, ועוזרים לו הסקורר הוותיק והדועך צ'ארלס סמית (7.7 נקודות למשחק) ועלי טראורה הצרפתי. מי שמחפש את אחת מתגליות העונה ביורוליג ימצא אותה עד תום בניהאד דג'דוביץ' הצעיר, גארד בוסני בן 20 שעומד על מאזן של 9.3 נקודות למשחק, כאשר גם הפורוורד האיטלקי לואיג'י דאטומה והגארד המקומי לוקה ויטאלי נחשבו בשעתם לשניים מהכשרונות העולים ביבשת.

        מאמן רומא זה שנה שניה הוא מתאו בוניצ'יולי האיטלקי (48), שאימן בעבר באוסטנד, טראמו, אבלינו ו-וירטוס בולוניה. בהיסטוריה של הקבוצה נמצאת זכיה אחת בגביע אירופה (1984) ושתי זכיות בגביע קוראץ' (1986, 1992). בקיץ שעבר עזב דיאן בודירוגה הגדול את תפקידו כג'נרל מנג'ר של המועדון.