זה לא הם, זה אתם

אחד הדברים הבולטים בסדרה בין מכבי תל אביב לבני השרון היה העובדה שהקבוצה שהוליכה לאורך כל המשחק, גם ניצחה אותו בסופו. עד אתמול לא נרשמו מהפכים גדולים בסדרה, אבל במהלך המחצית השנייה, אחרי שמכבי קלעה רק שתי נקודות ב-5 הדקות הראשונות של המחצית, התעוררו הצהובים וחזרו לעניינים אחרי שני רבעים. במכבי יצטרכו לנתח היטב את קלטת הווידאו ולהבין איך הצליחה קבוצה כמו בני השרון, שבמהלך העונה הפסידה פעמיים להפועל עפולה, לשמור אותם על 34 נקודות ב-25 דקות. אבל במכבי, ככל הנראה, יעדיפו לא לעשות את זה, אלא להתרכז בשיפוט.

"משחק 5 זה תמיד קשה, הקשינו על עצמנו היום. ראיתם את המשחק, השופטים היו היום עצובים, מה שהם עשו לא היה צריך לקרות", אמר אחרי המשחק אלן אנדרסון, בזמן שפיני גרשון תקף בצורה בוטה את שופטי המשחק במסיבת העיתונאים. למכבי תל אביב יש זכות לבוא בטענות לשופטים, בדיוק כמו שלמכבי חיפה יש את הזכות הזאת, והטענות שלהם על שיפוט מגמתי במהלך המשחק הן לא הזויות. השיפוט היה נראה במהלך המשחק כזה שהולך עם בני השרון, במיוחד שלוח העבירות בסיום המשחק הצביע על 19:31 לטובת בני השרון.

אך העובדה שמכבי תל אביב הגדולה, זאת שבמהלך העונה שמטה רק משחק אחד, מתעסקת עם השיפוט שמונה ימים לפני הפיינל פור, מעידה על לחץ מסוים. במכבי תל אביב יודעים שהסגל הנוכחי מסוגל ביום נתון להפסיד לברק נתניה בחצי הגמר, וגם אלן אנדרסון הודה בסיום המשחק כי נתניה מסוגלת לנצח. אם מכבי לא תחזור להתעסק בכדורסל, היא עשויה לשים חותמת על העונה הזאת כאחת החלשות בתולדות המועדון, ולאבד שוב את האליפות.

כמי שהספיק לעבור העונה בכל אולמות ליגת העל, במשחקים חשובים יותר וגם כאלה שהיו חשובים פחות, החוויה של משחק הפלייאוף אמש ביד אליהו הייתה מיוחדת. אולם הפחים הספיק לארח משחק בו חולון יכלה לרדת ללאומית העונה, מלחה רעד עם הזכייה בגביע ווינר והניצחון על אלבא ברלין, ואפילו רוממה לבש חג פעם או פעמיים, אך יד אליהו סיפק אמש את התשובה הניצחת לשאלה לאיזה אולם יש את הפוטנציאל הכי גדול. סביר להניח שללא האנרגיות מהקהל, במכבי תל אביב היו מספקים הבוקר הסברים על הדחה ראשונה בהיסטוריה ממעמד ארבע הגדולות של הכדורסל הישראלי.

אך למרות האווירה והאמוציות שהגיעו מהקהל, הן לא תמיד היו על גבול הספורטיביות. העובדה שהקהל הצהוב הרשה לעצמו להתחיל להשליך חפצים לפרקט במהלך הרבע השלישי צריכה לגרור התערבות מהירה מצד מנהלת הליגה. כוס הקולה שנזרקה אל עבר השופטים אמנם ככל הנראה לא הייתה הורגת אף אחד, אבל על דברים קטנים יותר החליטה בעבר ההתאחדות לכדורגל להעניק עונשי רדיוס לקבוצות. אם השופטים לא מספיקים, אז גם הנגן שמלווה את ההיכל החליט להפריע לזריקות העונשין של בני השרון, מה שלא השפיע באופן ישיר על התוצאה הסופית, אך לא מוסיף מימד של ספורטיביות למשחק.

מנהלת הליגה הודיעה כי היא קונסת את מכבי ב-12 אלף שקל, אבל ספק אם זה מספק. דווקא עכשיו, רגע לפני הפיינל פור ואחרי ההתנפלות של ראשי מכבי על השופטים, המנהלת חייבת להוכיח שידה אינה רפה מול הצהובים. גם לאנרגיות שמגיעות מהקהל יש גבול, אפילו אם קוראים לקבוצה מכבי תל אביב.

בעיות כלכליות היו מנת חלקן של הפועל עפולה והפועל חולון לאורך כל העונה. הקבוצה מהעמק סבלה רבות מהנושא הזה בגלל העיכוב במשכורות, האיומים בשביתות והיחסים העכורים בין ההנהלה לשחקנים במהלך העונה. בחולון הבעיות הכלכליות היו בעיקר בעידן שלפני הגעתו של מיקי דורסמן, אך גם בתקופה של עמיר עוזי המשכורות של השחקנים לא הגיעו באיחור רב. לאורך כל העונה היה נראה כי שתי הקבוצות ימצאו את עצמן בפלייאוף התחתון, והן גם היו אמורות להיפגש אחת מול השנייה. אלא שההפסד של חולון במחזור האחרון הפריד ביניהן.

מה שהשאיר את חולון ועפולה בסופו של דבר היה הסגל העמוק של הקבוצות לעומת היריבות הדלילות שלהן. כשבחולון העלו מהספסל את טיטוס אייבורי, ניב ברקוביץ' (שסוף סוף הצליח להשאיר קבוצה בליגת העל) וסשה בראטיץ', נהריה שלפה את אור איתן אחרי חודשיים ללא משחק ואת ברק פלג. כשעפולה פותחת בחמישייה עם שניים מהשחקנים היותר מוכשרים בליגת העל, ברמת גן פותחים עם כמה שחקנים שלא בטוח שמקומם בליגה הראשונה. בסופו של דבר שתי הקבוצות היותר טובות נשארו בליגת העל, שתי הקבוצות עם הקהלים העדיפים, הסגלים הטובים יותר, ואולי אלה שמציגות עתיד ורוד יותר לכדורסל הישראלי.

אחרי שהפסידה להפועל עפולה, עירוני רמת גן החזיקה אצבעות לעירוני נהריה שתוריד את הפועל חולון ולא תרד בעצמה. ברמת גן רצו להבטיח כי במידה שאחת מהעולות לליגת העל תוותר על העפלה, היא תהיה הקבוצה שתקבל את הפנייה ממנהלת הליגה, אך כעת זאת תהיה עירוני נהריה. למרות סיבוב שני מצוין, גם ברמת גן וגם בנהריה יכולים להכות על חטא של הסיבוב הראשון הנוראי שלהן. קצת יותר ריכוז היה שולח את נהריה לפלייאוף העליון, וברמת גן יודעים שהסגל שפתח את העונה פשוט לא היה ברמה מספיק טובה.

אבל האור בקצה המנהרה של רמת גן ונהריה מגיע מהליגה הלאומית. בשנים האחרונות התופעה של קבוצות שמוותרות על העלייה נעצרה מעט, כשגם עירוני קרית אתא נלחמה על שלה, עלתה לליגה הראשונה עם תקציב שהיה נמוך מהמינימום, וסיימה עם התרסקות משפילה. ראשי מ.כ הבקעה והפועל יקנעם/מגידו מכירים את הסיטואציה הזו היטב. בימים האחרונים מתחילים בקבוצות לחשוב על ההשלכות של ההרפתקה הזאת, שעשויה להוביל לסופו של המועדון. החשיבה הכללית היא כי במידה שלא יצליחו להעמיד תקציב גבוה בהרבה מהמינימום, יוותרו על העלייה. נכון לרגע זה, מוקדם להיפרד מזיסמן ועין שרה.

סדרות הפלייאוף היו חמות מתמיד, אגרופים נשלפו לכל כיוון, סלי ניצחון משוגעים נתנו לקבוצות ניצחונות חשובים והקהל מילא את האולמות. בסופו של דבר הפלייאוף הנוכחי, בו שתי קבוצות בלי יתרון ביתיות הצליחו להתגבר על המכשול, בדיוק כמו בעונה שעברה, גורם להסתכל על העונה הרגילה עם מבט מפוכח יותר. מדוע קבוצות בליגת העל, כדוגמת בני השרון, מסוגלות להציג יכולת גבוהה כל כך בפלייאוף, אך בליגה לא לפגוע? למה עירוני אשקלון מסוגלת לדרוס יותר מחצי ליגה בסיבוב השני, אך בפלייאוף עצמו להיראות כל כך רע? כנראה שההבדל נעוץ בהסתגלות של הקבוצות למשחקי המאני טיים, והוא הבדל משמעותי מדי.

הרגע הגדול ביותר של הכדורסל הישראלי בעונת 2009/10 יגיע בשבוע הבא עם משחקי חצי גמר וגמר הפיינל פור. ביום חמישי הבא תוכתר אלופה לליגת העל, כשהאפשרות הסבירה ביותר היא שמכבי תל אביב תשמור על תוארה. אך לכולם ברור, כמו בכל שנה, שגם אם הצהובים יאבדו את התואר, אין לזה משמעות. הקבוצה שתזכה באליפות לא תזכה לעתיד כלכלי ורוד בזכות הזכייה, כפי שמקרה הפועל חולון מעיד. גם הכרטיס הנכסף ליורוליג, מה שמבטיח כמה שקלים יותר, יישאר בידי הצהובים, בזכות ההסכם שיש להם עם הנהלת הארגון. כשבנתניה מתחילים לדבר על הימנעות מאירופה, בדיוק כפי שעשו במכבי חיפה בעונה שעברה, אפשר להתחיל לאבד את האמונה לשינוי. הפיינל פור הקרוב לא יביא בשורות וגם הוא לא יעצור את השליטה הצהובה בליגת העל. פתאום המתח והאנרגיות מקבלים גוון אחר, אפור מאוד.