נו, גיליתם שהזול עולה ביוקר?

כשג'רמי פארגו נחת בישראל, הוא לא ממש הבין מה קורה סביבו. "לא יודע לאן הגעתי", אמר הילד שחי כל חייו בשיקגו ופתאום מצא את עצמו בשיפולי הגלבוע. אחרי שלושה חודשים, פארגו כבר יודע מי נגד מי ואיפה הוא חי. הניצחון הגדול של הפועל גלבוע/גליל עליון על הפועל ירושלים במלחה רשום מעל הכל על זה שהיה מוכר עד כה כאחיו של שחקן ה-NBA, ג'נארו. פארגו הגיע בתחילת העונה לגלבוע/גליל עם ציפיות רבות אחרי קריירת מכללות מבטיחה שלא הסתיימה עם בחירה בדראפט ה-NBA. אחרי שלא נבחר, ניסה את מזלו בליגת הקיץ שם קלטו את ביצועיו מנהל גלבוע/גליל עמית גל והיו"ר ירון אוחיון. השניים ביררו על פארגו, המליצו לעודד קטש, שאישר וכך הגיע פארגו לגן נר.

אחרי פתיחה צולעת, היו שמועות על שחרורו של פארגו מהקבוצה, ואף דובר על טרייד אפשרי עם הפועל חולון, אך בקבוצה עמדו על שלהם, ואף הודיעו שמבחינתם פארגו יישאר לעונה נוספת, "אני מרגיש את ההתקדמות שלי, המאמן קטש לימד אותי הרבה מאז שבאתי, ואני מחכה לכך לעבוד איתו ולהתקדם", אמר פארגו יום לאחר הניצחון הגדול על ירושלים בו קלע 36 נקודות, "שמעתי על קטש ועל הקריירה שלו, הוא היה שחקן גדול. הוא הוסיף לי הרבה בכך שלימד אותי שלא כל מהלך חייב להיות כל כך מהיר, אלא שאפשר לשחק בקצב טוב בלי לרוץ יותר מדי מהר. הוא לימד אותי להשתמש בחברים שלי ולא לעשות הכול לבד, ובעיקר שחשוב להיות סבלני".

אחרי שלא ספרו אותו ואת הקבוצה שלו בתחילת הדרך, פארגו מרגיש שגלבוע/גליל והוא עוד יכולים לעשות את ההישג הגדול העונה, "אני יודע שקבוצות חשבו שאנחנו קבוצה חלשה אחרי ההפסד בגביע ווינר מול מכבי, אבל אנחנו קבוצה טובה ואני מאמין שאנחנו באים לתת מלחמה כל הדרך". על המשך דרכו וחזרה אפשרית ל-NBA אמר פארגו: "אני לא רוצה לחשוב על העונה הבאה, המטרה שלי היא לנצח כמה שיותר משחקים, ליהנות פה בגלבוע/גליל, ואם נמשיך לנצח אז כל אחד מאיתנו יוכל לעשות את קפיצת המדרגה".

קבוצה חדשה – מחלה ישנה. ההפסד של הפועל ירושלים לגלבוע/גליל היה ההפסד הראשון של הקבוצה במלחה אחרי 23 ניצחונות רצופים. מאז סוף עונת 2007/8, אז עודד שעשוע במשחק גדול שלח את דן שמיר הביתה, לא חוו הירושלמים הפסד ביתי. הפועל ירושלים של גיא גודס אמנם טובה בהרבה מהקבוצה של שמיר, אך כמו אותה קבוצה, גם ירושלים העונה לא יודעת לסיים משחקים. גם בניצחונות הגדולים על מכבי ראשון לציון, מכבי תל אביב, ובצמד המשחקים מול רואן, סבלה הקבוצה מירידה גדולה אחרי שפתחה הפרש מבטיח.

על פניו הפסד ביתי לגלבוע/גליל אינו מצביע על בעיה מסוימת, במיוחד עם הסגל משופע הכישרון שמציג עודד קטש, אך גיא גודס צריך להתחיל להבין שאם לא יפתח היררכיה בקבוצה, ימצא את עצמו בפתח עוד עונה מאכזבת. בעונה שעברה הייתה בירושלים היררכיה ברורה, טימי באוורס לוקח את הכדור בסוף משחק צמוד, לטוב ולרע, והאחריות נופלת עליו. העונה מי שמנסה לעשות זאת הוא טרה סימונס, שבמהלך שהביא להפועל חולון את האליפות הורה מיקי דורסמן לא לתת לו את הכדור. דבר נוסף שבירושלים צריכים לשים אליו לב הוא משחק ההגנה השערורייתי, שלמעט דקות טובות מול מכבי תל אביב, ורבע ראשון ברואן, לא נצפתה בשטח.

מעל הכול חוזרת הפועל ירושלים אחרי ההפסד לגלבוע/גליל לרגעים המכריעים של העונה שעברה. לקיפאון המחשבתי ולפאניקה בפסקי הזמן, לשחקנים שנמצאים עם ביטחון עצמי מופרז במשחקים החשובים, ולגיא גודס ששוב לא מצליח להגיב כראוי במאני טיים. כמות הכישרון של הפועל ירושלים, אותה בנה גודס בצורה מבריקה, תספיק ככל הנראה להגעה עד הפיינל פור, ולשלבים המכריעים של הגביע. הבעיה שכאן הכישרון לא מספיק, וההכנה הטקטית מתחילה. המבחן האמיתי של גודס יהיה ברגעים האלה, ואם ינהל את המשחק כמו בהפסד האחרון, הוא הולך להיכשל בו גם העונה.

התמונה שלו עומד בידיים שלובות בתחילת הרבע השלישי, כשגלבוע/גליל מוחקת את היתרון הירושלמי, היא מקרה מייצג. גודס לא רצה לבזבז באותו רגע פסק זמן, וחיכה לפסק הזמן של הטלוויזיה, וזה החזיר את היריבה למשחק. גודס יכול לסמוך על שחקניו, אך יש רגעים בהם מאמן חייב לבצע פעולות ולהקרין דחיפות לחמישייה שעל הפרקט ולשחקנים שעל הספסל מאחוריו. ככה ירושלים גם תדע לגמור משחקים.

עוד לפני שהחלה העונה השאלה השנייה הכי קלה אחרי "מי תיקח את האליפות", הייתה "איזה מאמן יסיים את תפקידו ראשון". בהפועל חולון לא פחדו לדבר עוד ממשחק ההכנה השני של הקבוצה על האכזבה מהזרים שעוזי הביא, האכזבה מניהול המשחק של המאמן, ועל שמות מועמדים להחלפת עוזי. אך מי שיגיד שעל עוזי נופלת כל האשמה למצבה של הפועל חולון יחטא לאמת, עוזי נמצא במצב דומה למצב שהיה בו נתי עזריה, מאמנה לשעבר של מכבי נתניה, מאמן קבוצה שבסגל הנוכחי קשה מאוד להצליח בה.

כשהוצע לעוזי התפקיד היה נראה כאילו מדובר בג'וב החלומי, אימון מחזיקת הגביע, קבוצה שהייתה אלופה לפני שנתיים, וכל זאת אחרי שבעירוני רמת גן בחרו לוותר עליו ולקחת את דני גוט. עוזי ניסה בכלים הכספיים הצנועים שקיבל בחולון לבנות קבוצה שתוכל להתמודד בליגת העל בכבוד, אך כשהגיעו זרים כמו מארק סאנצ'ז, פול דילייני ולאחרונה גם ברנדון וואלאס, היה אפשר להבין כי הבחירות של המאמן לא היו הטובות ביותר.

האשמה של חולון, והעומד בראשה טובי שוורץ, היא בחוסר מתן הגיבוי לעוזי ובכלים המצומצמים שניתנו למאמן. חולון מינתה את עוזי והועידה אותו מראש לכישלון. סביר להניח שדני פרנקו כמאמן ראשי היה יכול לבנות קבוצה טובה בהרבה ממה שנבנתה העונה בחולון, גם בתקציב הנוכחי, אך גם זה לא בטוח שמספיק. בחולון היו צריכים להתייצב לפני העונה ולומר חד משמעית: "הקבוצה שלנו היא קבוצה צנועה שתנסה להישאר בליגה", ולא לדבר על פלייאוף עליון ולמעשה להניח את הגיליוטינה על ראשו של עוזי. כעת כשהמשיח החדש יגיע, בדמותו של אבנר יאור, דני פרנקו, רוני בוסאני, רובי בלינקו או אולי מיקי דורסמן, יהיה כבר קשה בהרבה להציל את הקבוצה, אלא אם תיכנס היד לכיס, דבר שקל בהרבה לעשות כשעומד מאמן שבהחלט מאמינים בו.

בתחילת כל עונה מקובל לסמן את העולות לליגת העל כמועמדים מובילים לרדת בסוף העונה, אך אחרי שני מחזורים ניצבות אליצור מכבי נתניה והפועל עפולה בראש הטבלה, ובשבוע הבא הן תפגשנה לקרב חם על ראשות הטבלה. הסיפור המדהים מבין שתי הקבוצות הוא של נתניה, שמחזיקה בידה את הזר הכי מאיים בליגת העל עד כה, מרקו קילינגסוורת', שחרך ביום ראשון את האין הגנה של עירוני רמת גן.

סיפור ההצלחה של נתניה לא היה מתקיים אילולא הקצר בין גוני יזרעאלי לקבוצה שהוביל לשחרורו של השחקן ולחתימתו של שמוליק ברנר, אחד הרכזים האמיתיים האחרונים בליגת העל. ברנר ממשיך את עבודת הקודש שלו מעירוני רמת גן, ומשחרר את הקלעים הקטלניים של נתניה לקליעות חופשיות, ומוסיף עבודת הגנה טובה. אם ימשיך ברמה זו, והזריקות ימשיכו להיכנס, בנתניה יוכלו לדבר על שחזור הימים הגדולים של הקבוצה.

מנגד בעפולה מקובל לדבר על המעבר של אלי רבי מעולם כדורסל הנשים לקבוצות הבוגרים, אך מתוך הקבוצה מנסים להשכיח זאת ולדבר על היכולות של המאמן. בקבוצה מספרים על מאמן שעובד שעות על הפן המנטלי של השחקנים, ושידע להוציא את אשאנטה ג'ונסון לפתיחת עונה נפלאה ומעל הכול הכניס לליגת העל מחדש את ניצן חנוכי, עד כה הישראלי הבולט בליגה. אם רבי ימשיך להתעסק בכדורסל, תחום שמסתבר כי הוא מצטיין בו, ופחות בסיפור המעבר שלו, בעפולה יוכלו לסמן הצלחה על העונה הזאת, ואפילו לעשות הישג מעבר להישארות בליגה.

מעל ספסל מכבי ראשון לציון ברוממה ניצב שלט היתולי שתלו אוהדי מכבי חיפה: "אחוזת ראשונים זה כאן". הקבוצה של אפי בירנבוים לא אכזבה והציגה כדורסל עייף, ולעיתים מיושן מאוד, כשכל התקפה נבנית על חסימה למאיר טפירו או לאבי בן שימול ובנויה על יכולת המסירה שלהם. בתחילת המשחק מצאו השניים את ארז מרקוביץ' בצורה יעילה, אך כשזה החטיא בפעם הראשונה מהקו, הוא נעלם ונראה כמו גרסא חיוורת של עצמו.

בראשון לציון מדברים על מכת פציעות כאחת הבעיות העיקריות ליכולת של הקבוצה. ניתן לדבר על בעיית פציעות כאשר השחקנים הפצועים לא משחקים, אך כשלארי אובאנון ודלרון ג'ונסון משחקים ביחד 54 דקות, בעוד יהוא אורלנד ואיתי לב (שכלל לא שיחק) משחקים ביחד 7, האמרות מעט תלושות. בראשון דיללו את הרוטציה עם תחילת העונה, אחרי שבמשחקי ההכנה לא מעט שחקנים נתלו את המושכות, ונראה כי העומס שנופל על טפירו, בן שימול, מרקוביץ', אובאנון ווולס נותן את אותותיו.

בשבועיים הבאים תפגוש הקבוצה של בירנבוים את מכבי תל אביב וגלבוע/גליל בשני משחקים ביתיים, כשלארי אובאנון הבטיח לכולם שהקבוצה לא פותחת את העונה עם מאזן של 4 הפסדים. כעת, כשהרוטציה הקצרה של הקבוצה גורמת לירידה דרסטית ביכולת במחצית השנייה, אין ספק שההבטחה שלו היא הימור לא פשוט. מנגד המאמן שלו הספיק לעשות הרבה דברים בכדורסל הישראלי ולצידו משחק מאיר טפירו, אז קשה למצוא מישהו שיהמר בקלות נגדו.