גור פורת: "אפשר לעשות את זה"

צילום ועריכת וידאו: נועם אשל

מכבי חיפה מתקשה לעכל את העלייה לגמר הפיינל פור. ככה זה כשמדובר בקבוצה שרק בעונה שעברה עוד שיחקה באולם בבנימינה ולא הייתה רחוקה מלאבד את העלייה לליגת העל, ועתה נמצאת מרחק 40 דקות בלבד מזכייה בתואר היסטורי. בינתיים, רושמת הקבוצה מעמד גמר שני העונה, וראשון בתולדות המועדון כשהאליפות על המאזניים, ומשתווה ליריבה העירונית שעשתה זאת באמצע שנות ה-60. "אנחנו קבוצה מאוד קשוחה, מאוד אגרסיבית, קבוצה שלא נשברת", הילל גור פורת את חבריו, בשעה שהקבוצה נחה בבית המלון בתל אביב לקראת הגמר, "ידענו שכדורסל זה משחק של מומנטום, היינו במומנטום שלילי וידענו שאם נחזיר את המומנטום לכיוון שלנו, גם ננצח. שחקנים האמינו לאורך כל הדרך שננצח, ושמח שזה מה שגם קרה בסוף".

אחרי אתמול פורת וחבריו יודעים דבר או שניים על אמונה, כי הדרך שבה התנהל המשחק מעידה, יותר מהכול, על האופי של שחקניו של אבי אשכנזי, אחרי שאיבדו יתרון בן 16 נקודות, הגיעו לפיגור של 8, התעשתו, חזרו וכמעט ניצחו לפני הארכה. בהארכה העניינים כבר היו בשליטתם, והם הבטיחו את המקום בעונה הבאה ביורוקאפ.

בהארכה המשחק הלך לכיוון של חיפה, אך פורת עוד זוכר את השניות האחרונות לפני תום המועד החוקי, בהם החמיץ דורון פרקינס הזדמנות גדולה לנצח את המשחק. "היה פאול על דורון, ככה שהגיע לנו לנצח. הגענו להארכה עם תחושה שאנחנו מנצחים היום את המשחק הזה, ואף אחד לא ייקח מאיתנו את הניצחון. ראו עלינו, מההתחלה היינו אגרסיביים. הסל הראשון שלנו בהארכה היה סל מריבאונד התקפה של דבון ג'פרסון, מה שמעיד על האגרסיביות. נכנסנו מאוד בטוחים בעצמנו, והמשכנו עד לניצחון".

היה זה ערב שיא לפורת עם 15 נקודות ו-7 ריבאונדים. דווקא במעמד כה חשוב, ודווקא לאחר שבגמר הגביע, אותו הפסידה חיפה (ובו קלע רק 4 נקודות במשחק לא טוב), הוא חזר להיכל והיה האקס-פקטור של אשכנזי. "נכנסתי למשחק בצורה טובה, הזריקה הראשונה נכנסה לי, זה נתן לי הרבה ביטחון", מסביר פורת את השוני בין המשחקים, "כמעט כולנו נכנסנו טוב למשחק. גם משה מזרחי, גם עמית בן דוד, דורון פרקינס ודבון ג'פרסון, כולם נכנסו למשחק בצורה טובה. היה לנו הרבה ביטחון בזריקה מבחוץ במחצית הראשונה".

במהלך המכריע של המשחק, ביתרון 2 לירושלים, עמד פורת לבד על הקשת אחרי שקלע 3 מ-4 הניסיונות שלו, אך במקום מסר אסיסט גדול למאליק דיקסון, "הייתי יכול לזרוק את השלשה מצד אחד, אבל מצד שני משכתי את המגן, והשארתי את הכדור למאליק. המטרה היא לא לזרוק שלשות, המטרה היא לנצח, ובשביל זה הביאו את מאליק למשחק. אני לא מחפש נקודות, אני מחפש לנצח. באותה התקפה ספציפית, חשבתי שעדיף לוותר על הזריקה ולתת את הכדור למאליק".

לקראת משחק הגמר נשמע פורת אופטימי, אך זהיר מעט, "אנחנו לא התעסקנו מול מי נשחק, מתעסקים רק בעצמנו, כמו לפני כל משחק. מאמינים ביכולת שלנו לנצח כל קבוצה ביום נתון. אם נבוא בתחושה שאי אפשר לעשות את זה, אז מיותר להופיע. באים בתחושה שאפשר לעשות את זה, מאמינים אחד בשני, גם השחקנים, גם הצוות המקצועי, גם ההנהלה. נצטרך לבוא ביום חמישי ולתת הכול על המשחק, וזה מה שאנחנו מקווים לעשות". פתאום בגיל 29 יכול פורת שהסתובב לרוב בקבוצות התחתית, ובליגה השנייה, לזכות באליפות, ואין מאושר ממנו. "אחת הסיבות שהגעתי למכבי חיפה, היא כי האמנתי שעם הקבוצה הזאת אפשר להגיע רחוק. בגמר הגביע זה התבזבז, יש לנו עוד הזדמנות, אני מאוד מקווה שהפעם נדע לקחת את הניצחון ולהביא צלחת לחיפה".

בצד השני של חצאי הגמר נמצאות הפועל ירושלים והפועל גלבוע/גליל עליון. שתי הקבוצות ככל הנראה לא יספרו את המשחק על מקומות 3-4, שיכול לשלוח אחת מהן למוקדמות היורוקאפ ואת השנייה ליורוצ'אלנג. הקבוצה מירושלים נראתה בסיום ההפסד מול מכבי חיפה, כמו קבוצה שהכינה את התירוצים מראש. "היינו בשוק", ניסה גיא גודס להסביר את הפתיחה הנוראית של קבוצתו, אך מיד לאחר מכן כשנשאל האם העונה הזאת היא כישלון, עבר למגננה, "הקבוצה הזאת נבנתה העונה בצל של עונה כלכלית קשה, הקבוצה לא נבנתה לאירופה", ניסה גודס להסביר את הכשלונות בכל החזיתות.

אם גודס ונעימי יובל נעימי שלף נאום מוכן, "הפועל ירושלים צריכה לשאוף לכל התארים, אסור לשכוח את המצב הכלכלי. זה לא כשלון מוחלט, אבל גם לא הצלחה", אמר הרכז. נראה כאילו השניים הכינו את התירוצים מראש, אם הם היו נראים על הפרקט טוב כמו שנראו במסיבת העיתונאים, אולי הם לא היו צריכים לספק את הכשלונות.

חדר ההלבשה של גלבוע/גליל בסיום המשחק נראה כמו שדה קרב. המאמן עודד קטש נקרא לראיון הטלוויזיוני כשהוא מרים את ראש מבין ידיו ועיניו דומעות בתוך חדר ההלבשה. גל מקל שהתקשה להאמין למה דווקא הוא זה שייזכר כגיבור הטראגי, היה נראה בהלם, והזרים בריאן רוברטס ובריאן רנדל נשענו כמוכנעים על גבי הקיר.

מעל כולם בלטה התמונה של המנהל המיתולוגי עמית גל. בתחילה גל עוד ניסה לשדר חיוכים מסוימים, אך אחרי דקות נוספות התחיל לעכל את מה שעבר. חצי שעה לאחר המשחק נראה גל מסתובב במסדורות הריקים של יד אליהו ממלמל: "בעוד 30 שנה לא נתפוס אותם ככה. איזה אכזבה". הדמעות של מקל וקטש ביחד עם האכזבה של גל נותנים את התמונה האמיתית של ערב חצאי הגמר, הרבה יותר מהתירוצים המוכנים מראש של אנשי ירושלים.