זה לא נהריה, זה אנחנו

בשבוע שעבר ניסו אוהדי עירוני נהריה לארגן הפגנה על מנת להראות לכולם שהם לא יאפשרו לקבוצה לשקוע. התקשורת קיבלה הודעה, המשטרה נערכה בהתאם, ובסוף הגיעו 12 אוהדים להפגנה. קבוצת פיינל פור מאשתקד, שמייצגת עיר גדולה ואזור חשוב, הצליחה להוציא לרחובות 12 אוהדים – נתון שמלמד לא רק על חוסר האכפתיות, אלא בעיקר על החשיבות שהתקשורת וציבור חובבי הכדורסל הקדישו לאסון הזה. יחס שאולי גם היה מביא יותר אנשים לרחובות, אבל הרבה יותר חשוב לדעת מה ד'אור פישר עשה במועדון לילה.

כי זה הכדורסל הישראלי: תמיד יעדיף לדון ברכילויות מכבי תל אביב ולתת לקבוצות פריפריה לשקוע ולהתפרק. מנהלת הליגה ואיגוד הכדורסל אמנם עוד מנסים לסייע, לנהריה יש סיכוי לשרוד בליגה העליונה גם אחרי תוכנית הבראה כואבת במיוחד, אבל האדישות שבה האסימון יורד היא האסון הכי גדול של נהריה. זה קרה כבר להפועל רמת גן, הפועל אילת, הפועל חולון, הפועל חיפה, מכבי חיפה והפועל תל אביב, ועדיין זה לא מספיק חשוב כמו לדעת מה יש לאבא של ד'אור פישר לומר.

כל הקבוצות הללו התפרקו בעבר, חלקן נמחקו מהמפה לחלוטין, חלקן חזרו בגדול, אך בכולן כמעט שאיש לא הזיל דמעה. לקבוצות שהתפרקו בעבר היה קהל אוהדים נרחב, אך לקראת הקריסה הוא הפסיק להגיע. מלבד לאוהדי הפועל תל אביב, אף אחד מהם לא נלחם על מועדון נעוריו. מתברר ששום דבר לא התחדש. לציבור לא אכפת מהכדורסל הישראלי והנוף שמרכיב אותו. אפקט הדומינו רק החל באזור הצפון החלש, ועלול לרדת דרומה בקרוב. תהיו בטוחים שקול הזעקה לא יהיה חזק יותר.

אם יש משהו עצוב יותר במשבר של נהריה, זהו המשבר של הכדורסל בגליל בכלל – אזור שהיה מזוהה עם הענף. בתחילת העונה העבירה הפועל גליל עליון את מקום מושבה מהאולם בכפר בלום לגן נר ולידיו של דני עטר, ראש המועצה האזורית גלבוע. אף אחד מאנשי המועצה האזורית גליל עליון לא היה מוכן לשים את הכסף על מנת להשאיר את קבוצת הבוגרים שהייתה סימן ההיכר של האזור כולו. לא עברו מספר חודשים, ועירוני נהריה, נציגת הגליל המערבי, מגלה שוקת שבורה, חובות אדירים ואיש לא מתכוון לשים את הכסף. חברות "ישקר" ו"שטראוס", שבעבר החזיקו את הקבוצה, לא מתכוונות להצילה פעם נוספת, ונהריה מודה לאל שבראש העירייה עומד ג'קי סבג, שהחליט להושיט יד לעזרה פעם נוספת.

אלא שזה רחוק מלהספיק. המשבר במפעל פרי גליל מתחבר למשבר בנהריה. אבידות המשבר הכלכלי באזור הגליל אינן מקריות. "עם כל הכבוד לעירוני נהריה, אנחנו לא יכולים להיות אחראים לכל האזור מבחינה כלכלית, יש לנו עובדים שקודם כל אנחנו צריכים לדאוג להם", מתייחס בכיר בחברת "ישקר". "חברת 'ישקר' היא לא החברה היחידה בגליל המערבי, אבל חייבים להבין שהספורט פה זה לא הדבר היחיד. מפעלים נסגרים, והספורט באופן כללי הוא הדבר הכי פחות מעניין שקורה פה. אני חושב שכל תושבי הגליל המערבי מעדיפים שיהיה להם אוכל על השולחן מאשר קבוצת ספורט".

מי שחושב שהמקרה של עירוני נהריה הוא מיוחד במינו בכדורסל הישראלי, כדאי שיתעורר מהחלום, כי העונה הבאה צפויה להיות אחת הקשות בכדורסל הישראלי. כבר היום מתקשות רוב הקבוצות בישראל לשלם את המשכורות בזמן. בעירוני רמת גן, שם מתקשים בצורה מסורתית לסגור עונה ללא בעיות כלכליות, מקבלים את המשכורות בעיכוב מובן, כך גם בגבעת שמואל ובקרית אתא. גם האלופה הפועל חולון "הייתה צריכה להוציא מים מהסלע", כדברי מאמנה דני פרנקו, כדי לפתוח את העונה, ומסתדרת בקושי עם תקציב המינימום. אם ראש עיריית ראשון לציון, דב צור, יחליט לסגור את הברז לקבוצה, גם היא תימחק מהמפה.

השפעות המשבר הכלכלי על הכדורסל רק בפתח. הן עומדות להכות בנקודות החלשות מלכתחילה. חברת "מגדל" מסמנת להפועל ירושלים על קיצוץ משמעותי לקראת העונה הבאה, שיוריד את הקבוצה לתקציב של מתחת ל-2 מיליון דולר, אלא אם כן יבוא ספונסר או ראש העיר ויממן את הקבוצה, אופציה קלושה מאוד בימים קשים אלו. כמו "מגדל", אין לדעת כמה זמן עוד תמשיך "אלדן" לתמוך ללא גבול בעירוני אשקלון, וגם עתידה בימים אלה אינו ברור לחלוטין. במציאות החדשה ישרדו בעונה הבאה רק מכבי תל אביב ומכבי חיפה, אותן ממנים בעלי הון כבדים, וגם בני השרון שמאחוריה עומד לני רקנאטי. ימים קשים עומדים בפתח, ימי מבחן לכדורסל הישראלי.

מי שיכולים להציל את הכדורסל הישראלי הם קודם כל השחקנים הישראלים שגרמו לתקציבים להתנפח בצורה חסרת פרופורציות בשנים האחרונות, וצריכים לעשות כרגע את הצעד ההפוך. שחקן ישראלי שפעם הרוויח בקושי 40 אלף דולר, מרוויח היום 120 אלף דולר, כשבעלי הקבוצות נשארו פחות או יותר עם אותם מקורות הכנסה. קבוצה כמו עירוני נהריה, שפעם העזה לשלם לישראלי 70 אלף דולר, שכר שנחשב גבוה לקבוצה שאינה מכבי תל אביב או הפועל ירושלים, משלמת העונה סכומים גבוהים פי שניים, מהפחד שהשחקנים יברחו לחו"ל או לחלופין יחתמו בקבוצות אחרות.

ניר אלון לקח בתקופה האחרונה את תפקיד יו"ר ארגון השחקנים, ונתן לו משמעות אמיתית עם מלחמה על השכר של השחקנים ותנאי הפנסיה שלהם. השבוע נשמע אלון אחרת, והחל לדבר על אחריות של השחקן הישראלי, כי גם הוא יודע שאם הכדורסל הישראלי יקרוס, גם השחקנים הישראלים ייעלמו מהמפה. כמו שאלון ידע ללחוץ על אנשי מנהלת הליגה על מנת להשאיר את החוק הרוסי במשך שלוש עונות, כך הוא יצטרך לדעת ללחוץ על השחקנים שתחתיו ולגרום להם להתגמש. חזרה לשפיות בנוגע לשכר, מהלך שיובילו ראשי הקבוצות ביחד עם ארגון השחקנים, יכול בהחלט לצמצם נזקים.

ובכל זאת, למרות כל הבעיות הכלכליות והעתיד האפור, המחזור ה-15 בליגת העל היה אחד המעניינים ביותר העונה. הסיפור הגדול ביותר הוא ההפסד הראשון של הפועל ירושלים מול קבוצה קטנה ממידותיה. התבוסה לעירוני רמת גן הכניס את ירושלים לפרופורציה פעם נוספת אחרי ההפסד בחצי גמר הגביע וההבנה שהמונח "אליפות" מתחיל להיות חלום רחוק. ההתנהגות של כל אנשי הקבוצה במשחק, כולל הקפטן ארז מרקוביץ' שבחר להתעמת עם המאמן גיא גודס, מזכירה ימים שחורים בירושלים, ימים שנראו כאילו לא יחזרו מהעונה. נדמה כי ירושלים הפנימה את הסיכוי שלה העונה, נכנסה לפאניקה וכל תחלואי העבר החלו לצוף.

כדי שירושלים תגיע בשבוע הבא מוכנה למשחק מול מכבי חיפה, עוד משחק עונה בליגת העל, היא צריכה קודם כל להרגיע את המערכת ולהציב מטרות אחרות. לא עוד מלחמה חסרת סיכוי ככל הנראה מול מכבי תל אביב, אלא קבוצה נחמדה ושמחה. אסור לאנשים בירושלים לשכוח את הירידה בתקציב, שהביאה לירידת ציפיות בתחילת העונה. כשהציפיות היו ברצפה ולא באמת ספרו את הקבוצה של גיא גודס, היא הצליחה בגדול. כשכולם ציפו מירושלים לדרוס, היא נחנקה ואיבדה משחקים. המסקנה: הורדת ציפיות, הבנה שאליפות היא כן מילה גסה, וחזרה לשפיות.