וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

בחזרה לתיקו ההיסטורי

26.1.2009 / 12:48

אין יציבות, אין סיפור, אין תגלית ובקושי יש שחקן משתפר. ליגת העל הגיעה לחצי הדרך, רק כדי להבין ששוב כל מה שיש בה זה מכבי תל אביב והפועל ירושלים. אור שקדי מסכם

משחקי הסיבוב הראשון אמנם יסתיימו רק כאשר יושלם המשחק בין הפועל חולון לעירוני אשקלון, אך ספק גדול אם זה מה שישנה את הרושם שהשאירה ליגת העל עד כה. ליגת העל השנה, לא תופתעו לשמוע, פחות איכותית מהעונה שעברה. כל הבעיות שצצו בשנים האחרונות, לא תופתעו לשמוע, רק החריפו. כל מצב הרוח האופטימי מהעונה שעברה, לא תופתעו לשמוע, נשחק וכמעט נעלם. למזלנו, למיקום השנה יש משמעות גדולה. למזלנו, יש עדיין מתח ויש עדיין תחרות על האליפות. למזלנו, יש עוד חצי עונה לתקן את הרושם השלילי. בינתיים, נתמקד בבחירות של חצי העונה הראשונה.

המאמן - גיא גודס

כשגיא גודס הגיע למכבי תל אביב בתחילת עונת 2006/7, הוא לא חלם שבמשך שנתיים כעוזר מאמן הוא יעבוד תחת שלושה מאמנים שונים, ויזכה רק בשני תארים, כשאחד מהם הוא גביע ווינר. לאורך כל התקופה שלו במכבי תל אביב גודס חי עם הניגוד הזה: מצד אחד, ההשפעה הרבה שלו על הקבוצה (במיוחד בימי צביקה שרף) והחלק שלו בהעפלה לגמר היורוליג. ומצד שני, הביקורת על המפלות הכואבות של מכבי תל אביב בשנים האחרונות.

עם המטען הכבד של השנתיים במכבי הגיע גודס ליריבה הגדולה מירושלים. כל התנאים היו לרעתו, הקהל לא קיבל אותו בהתחלה בשל היותו סמל צהוב, התקציב קוצץ משמעותית בעקבות עזיבתו של ארקדי גאידמק, והקבוצה הייתה מפולגת חברתית אחרי עונה לא קלה. גודס לקח את המשימה על הכתפיים הרחבות שלו, בנה סגל שחקנים מרשים, החתים שחקנים שעד הגעתו לירושלים לא היו נחשבים לכאלה שיכולים להצליח במלחה, ונתן למכבי תל אביב בראש במשחק שלא יישכח. בינתיים אחרי סיבוב אחד הוא משקיף על כולם מלמעלה.

הישראלי - ליאור אליהו

בסיום העונה שעברה ליאור אליהו נמצא בפרשת דרכים בקריירה שלו. מהרגע שצביקה שרף הגיע למכבי, ראה אליהו בעיקר ספסל, והשיא היה במריבה המתוקשרת של משפחת אליהו עם צביקה שרף. כל הסימנים הראו לאליהו את הדרך מחוץ למכבי, אבל דווקא אז, אותו האיש שספסל אותו במכבי לקח אותו לנבחרת ישראל, ואליהו החזיר בטורניר מוקדמות אליפות אירופה מצוין.

לאחר שהחליט להישאר במכבי היה צריך אליהו להתמודד עם סוללת גבוהים ארוכה שכללה את רודני וויט, אסטבן באטיסטה, ג'ייסון וויליאמס, יניב גרין וד'אור פישר. אלא שאליהו גילה השנה שיש לו עוד משהו חוץ מכישרון: אופי. אחרי הרבה שנים של עליות וירידות, אליהו לא נתן לתנאים להכריע אותו. הוא תפס מקום של קבע ברוטציה של מכבי תחת אפי בירנבוים ופיני גרשון, ולמעשה מתפקד כרוח החיה שמונעת ממכבי להתרסק עד כה העונה. אמנם כבר בגליל עליון סיפק אליהו מספרים טובים יותר מהעונה, אך אף פעם לא היה דומיננטי כל כך ובלתי ניתן לעצירה. ובעיקר, כל כך חזק מנטלית.

התחרו עם אליהו על התואר: מורן רוט ורביב לימונד.

הזר - טימי באוורס

בדומה לליאור אליהו, גם טימי באוורס היה יכול למצוא את עצמו בקיץ בקבוצה אחרת מהפועל ירושלים. בשלהי תקופת דן שמיר בבירה, הביע באוורס את רצונו לעזוב בשל מערכת היחסים עם המאמן, ולא מעט קבוצות הביעו עניין בגארד המוכשר. בירושלים התעקשו לממש את השנה האחרונה של החוזה עם השחקן, וגיא גודס, שניסה להיאחז בכל שבריר של כישרון שנשאר מתקופתו של גאידמק, יותר משמח לקלוט את באוורס.

בהשוואה לשחקנים שמכבי תל אביב קלטה בשורותיה במהלך הקיץ, נדמה היה כי את השחקן הטוב ביותר מחוץ לשורותיה היא השאירה להפועל ירושלים. באוורס רושם העונה קפיצת מדרגה נוספת, כשהפך למנהיג הבלתי מעורער של ירושלים. מלבד ה-17 נקודות, 4.6 ריבאונדים ו-4.3 אסיסטים, הווינריות שלו משפיעה על כל חלקי הקבוצה. ואם הבחירה לא חד משמעית, רק נזכיר את הדאנק המהדהד בניצחון המרשים על מכבי תל אביב.

מתחרים עם באוורס על התואר: עומאר סניד ודורון פרקינס.

המשתפר - אלישי כדיר

התקשינו למצוא מישהו ששווה ממש להכתיר אותו, שקלנו להשאיר את הסעיף ריק על מנת למחות על רמת הליגה, אבל בסוף הבנו שזה לא יהיה הוגן כלפי מספר שחקנים, בייחוד לא כלפי אלישי כדיר. אחרי שלוש שנים במדי עירוני רמת גן, החליט כדיר לעזוב את החממה בזיסמן ולעזוב צפונה לקבוצה המאוחדת של גליל/גלבוע. כדיר דמיין בראשו איך הוא עושה את אותו מסלול כמו עמרי כספי, ליאור אליהו וקודמיהם והופך בן רגע לשחקן מוביל בכדורסל הישראלי. אחרי סיבוב אחד אפשר לדבר על ההחלטה של כדיר במונחים של הצלחה. 10.4 נקודות ו-4.5 ריבאונדים למשחק הם המספרים הטובים ביותר של כדיר, והוא גם שיפר את מספר דקות הפרקט שלו. במשחק של כדיר יש עוד הרבה היבטים שצריך לשפר, אבל הוא נמצא ללא ספק בקבוצה הנכונה שתיתן לו להתפתח, ולקראת אליפות אירופה בקיץ הקרוב יש לתת לכדיר הזדמנות בסגל, לפחות הרחב.

שחקנים נוספים שגילו שיפור במהלך הסיבוב: אורי קוקיה, יוני ניר.

התגלית - אין

בשנתיים האחרונות השחקנים שנבחרו לתגליות העונה היו אלו שכבר ניסו את מזלם בליגת העל, וחזרו לניסיון מוצלח יותר. גוני יזרעאלי עשה זאת לפני שנתיים בהפועל גלבוע/עפולה וניר כהן בעונה שעברה במדי עירוני רמת גן. השנה קשה להצביע על שחקן שהגיע משום מקום ונותן עונה מצוינת כמו השניים הללו, או אפילו מתקרב אליהם. ליאור שגב מהפועל חולון פתח את העונה מצוין ודעך, וכמוהו גם ליאור חכמון מעירוני רמת גן. נקווה שהמשבצת לא תישאר יתומה גם אחרי החלק השני של העונה.

התופעה 1: פיטורי המאמנים

עם הגדלת ליגת העל ל-12 קבוצות, התחושה הייתה כי לקווים יחזרו מאמנים ותיקים שישבו בבית בשנים האחרונות ויזכו לערגה מחודשת. בפועל, מעמד המאמן הגיע השנה לנקודת שפל – קלישאה שכל הזמן מחדשת את עצמה. שישה מאמנים כבר איבדו את מקומם, כשמכבי ראשון לציון שוברת שיאים ושולחת שני מאמנים הביתה עוד לפני שעברה חצי ליגה. בשלב הזה של העונה אפשר להצביע לפחות על עוד שני מאמנים שמצבם לא ברור, והיד עוד נטויה. המספר הזה עוד יגדל עד לסיום העונה.

אך התופעה החמורה לא נגמרת בפיטורי המאמנים. את מקומם של המאמנים המפוטרים/מתפטרים תפסו בזה אחר זה מאמנים אלמונים כמו עמיר עוזי ואילון ביהם. עם כל הכבוד לשניים, לא ייתכן ששלושת מאמני נבחרת ישראל, רוני בוסאני, ארז אדלשטיין וצביקה שרף, לא מגיעים לאף קבוצה. המועדונים מעדיפים להחליף את המאמן מאשר את השחקנים, ולהשקיע עוד 40 אלף דולר בזר מאשר בניסיון על הקווים. עכשיו אתם מבינים למה בקושי מצאנו שחקן משתפר ולא דגנו תגלית?

התופעה 2: חוסר יציבות

רק שתי קבוצות הצליחו לשמור על יציבות כלשהי מתחילת העונה: הפועל ירושלים, שהפסידה משחק בודד בסיבוב שלם, ומנגד עירוני קרית אתא, שהצליחה לנצח משחק בודד. מכבי תל אביב אמנם הפסידה רק פעמיים אך לא מעט פעמים הראתה תנודות גדולות מדי במשחקים שלה, ועד להגעת פיני גרשון לא הראתה שהיא בולטת מעל הליגה.

מכבי חיפה הגיחה בסערה, אך כל פעם שנדמה שהיא קרובה לשיא מסוים היא החלה להפסיד. בני השרון פתחה בצורה נוראית, השתפרה, אך שוב חלה ירידה ביכולתה. גם גליל/גלבוע והפועל חולון נכנסו יותר מדי לתקופות רעות, שלא לדבר על עירוני אשקלון, גבעת שמואל ועירוני נהריה, שחוסר היציבות היה לשם השני שלהן. בתחתית היו אלה מכבי ראשון לציון ועירוני רמת גן שגילו פתאום ניצוץ, ונכבו מהר מאוד.

יש כמה סיבות לחוסר היציבות. קודם כל, היעדר הביתיות. 29 מתוך 64 המשחקים שנערכו עד כה בליגת העל הסתיימו בניצחונות ביתיים, כאשר תשעה מתוך הניצחונות הללו הושגו על ידי מכבי תל אביב והפועל ירושלים, שתי הקבוצות היחידות שלא הפסידו עד כה בביתן. כשאין ביתיות, קשה מאוד לשמור על רמה יציבה לאורך זמן. בנוסף, השינויים התכופים שעורכות הקבוצות בסגל השחקנים משפיע בצורה ניכרת. 24 שחקנים הספיקו לעזוב את ליגת העל לפני תום הסיבוב הראשון, ובמקומם הגיעו אחרים שלא גילו שום עדיפות. עכשיו אתם מבינים למה בקושי מצאנו שחקן משתפר ולא דגנו תגלית?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully