תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 15:67, מקום ראשון בליגה.
סיימה את העונה: עם אליפות קלילה, לאחר 0:4 על פורטלנד בסיבוב הראשון, יוטה בסיבוב השני וסן אנטוניו בגמר המערב ו-1:4 על קליבלנד בגמר.
גולדן סטייט הנוכחית היא אחד מפלאי עולם הספורט. כל כך הרבה דברים היו צריכים להתחבר כדי ליצור אותה: בעלים, ג'נרל מנג'ר ומאמן עם אומץ וחזון, סופרסטאר חד פעמי, כוכבים עם אופי ויכולות שהופכים אותם לאידיאליים כעוגנים הגנתיים ואופציות משניות בהתקפה וסיטואציה ייחודית, עם שילוב בין הפסד האליפות ב-2016, הקפיצה החד פעמית בתקרת השכר באותו קיץ, החוזה הנמוך שסטף קרי חתם לפני שהפך לסטף קרי והיחסים הרעועים ב-OKC, שאפשרו לקבוצה הזאת להחתים את אחד משלושת השחקנים הטובים בעולם שהוא גם השחקן המושלם לשיטה שלה.
גולדן סטייט משחקת כדורסל בסגנון שלא ניתן היה לדמיין לפניה ורמת ביצוע שלא ניתן היה לדמיין לפניה. היא היסטורית במובן הטהור ביותר של המילה, היסטורית במובן בו נדבר עליה גם עוד 20 ו-50 שנה כפי שההורים שלנו מדברים על הלייקרס והסלטיקס של שנות ה-80' והסבים שלנו מדברים על ברזיל של פלה. כשהמסע הזה יסתיים, יכול להיות שהיא לא תשאיר מקום לדיון אמיתי בשאלת הקבוצה הגדולה בכל הזמנים כפי שמייקל ג'ורדן לא משאיר מקום לדיון אמיתי בשאלת השחקן (לפחות עד שקייל קוזמה יוכיח אחרת).
תזכורת קצרה על כמה מהמספרים הבולטים בעונה החולפת: גולדן סטייט ניצחה 67 משחקים שיצרו מאזן של 39:207 בשלוש העונות של סטיב קר בקבוצה. היא סיימה את העונה הרגילה ראשונה ביעילות התקפית ושנייה בהגנתית. היא הייתה בליגה משלה בכמות אסיסטים למשחק (30.4), אחוז סלים מאסיסטים (70.5), אחוז קליעה משוקלל (59.7), נקודות במתפרצות (22.6), אחוז ב-restricted area (67) וגם בנתוני ההאסל בהגנה של חטיפות (9.6) וחסימות (6.8). רוב הנתונים האלה נשמרו גם בפלייאוף, אותו היא סיימה עם מאזן 1:16, כשההפסד היחיד מגיע ביתרון 0:3 בגמר מול קליבלנד, שבעצמה הייתה קבוצת התקפה היסטורית.
העונה הראשונה של הווריירס עם קווין דוראנט כללה כמה סימני שאלה שנענו במהלכה: הצוות המסייע התברר כראוי, הכימיה בין הכוכבים הייתה מוצלחת והתפקוד במאני טיים נראה נהדר בפלייאוף. הרגע המדאיג באמת היחיד בעונה היה הפציעה של קווין דוראנט בסוף פברואר, שהאבחנה הראשונית שלה הייתה שבר ברגלו שהיה משבית אותו עד סוף העונה ולאחר מספר שעות האבחנה שונתה לנקע שאפשר לו לחזור לפלייאוף. זו הייתה תזכורת לשבריריות של כל עצם בגופים השונים שמרכיבים את המערכת.
בפלייאוף, בעיית הבריאות המרכזית הייתה של סטיב קר, שהחמיץ את רובו בגלל בעיות הגב הכרוניות שלו אך חזר לגמר, מייק בראון פיקח על המכונה בהיעדרו. טאטוא המערב כלל גם מזל שקשור לפציעות של שחקני מפתח של היריבה, עם דגש על קאווי לאונרד, שהחמיר את פציעת הקרסול שלו במשחק הראשון של גמר המערב לאחר שזאזה פאצ'וליה, במהלך מלוכלך, שלח רגל לאיזור בו הוא נחת מקליעה. הפציעה שהשביתה את קאווי להמשך הסדרה התרחשה בזמן שהספרס הובילו בהפרש גדול במשחק הראשון, מה שהשאיר אותנו עם שאלת ה-מה אם היחידה של העונה. בגמר גולדן סטייט לא השאירה מקום לספק לגבי העליונות שלה מול יריבה חזקה מאוד. דוראנט השתלט על העניינים עם סדרה מושלמת שכללה 35.2 נקודות באחוזים מדהימים מכל הטווחים, סטף גלש בטבעיות לתפקיד של מספר 2 עם ממוצע שמתקרב לטריפל דאבל, קליי תומפסון ודריימונד גרין סיפקו תצוגות הגנתיות ושחקני המשנה עשו את המעט שנדרש מהם.
עוד בנושא:
דריימונד גרין: "שאר הקבוצות בליגה יודעות שאין להן סיכוי נגדנו"
כספי נפצע ארבעה ימים לפתיחת העונה: "חושב שאהיה כשיר"
דוראנט: "יאניס אנטטוקומפו יכול להיות השחקן הגדול אי פעם"
האם תדעו איזה שחקן NBA מרוויח הכי הרבה בקבוצה שלו?
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: ניק יאנג (חופשי, מהלייקרס), עומרי כספי (חופשי, ממינסוטה), ג'ורדן בל (רוקי, בחירה 38), אלכס המילטון, ג'ורג'ס ניאנג ומייקל בנג'י (חוזים לא מובטחים למחנה האימונים).
עזבו: איאן קלארק (חופשי, לניו אורלינס), מאט בארנס (ללא קבוצה), ג'יימס מייקל מקאדו (חופשי, לפילדלפיה).
ב-1 ביולי בשעה 00:00 ניתן להתחיל לסכם על חוזים חדשים (לחתום ניתן מספר ימים לאחר מכן). בסביבות השעה 00:01 הוכרז הסיכום הראשון של 2017, כשסטף קרי קיבל חוזה מקסימום של 201 מיליון דולר לחמש שנים. קרי סיים את החוזה המשתלם ב-NBA, חוזה עליו חתם כשעוד היה שחקן מועד לפציעות שלא ברור אם הוא סופרסטאר אמיתי, והפעולה הראשונה של בוב מאיירס הקיץ הייתה לתגמל אותו בחוזה שמעיד על החשיבות שלו למועדון.
לאחר מכן מאיירס התפנה לעשות מה שעושות קבוצות היסטוריות כשמגיע הקיץ: לדאוג לשמור על הקיים. הוא קיבל יד חופשית מהבעלים ובעיקר עזרה גדולה מקווין דוראנט, שהסכים לתת הנחה משמעותית לשנה הקרובה, כך שהוא חתם על חוזה של 53 מיליון דולר לשנתיים, עם אופציית יציאה בקיץ הבא, חוזה שנכנס למסגרת של חריגה שאפשרה לגולדן סטייט לשמור על הזכויות על השחקנים החופשיים שלה. בזכות ההנחה של KD, שיתוגמל בקיץ הבא, מאיירס יכול היה להציע לאנדרה איגודלה 48 מיליון דולר לשלוש שנים ולשון ליבינגסטון 24 מיליון דולר לאותה תקופה, וכך להשאיר את שני המחליפים הבכירים שהפכו לבשר מבשרה של הקבוצה ההיסטורית. גם שלישיית הסנטרים המוצלחת של פאצ'וליה, דייויד ווסט וג'בייל מקגי, שלכל אחד מהם הייתה נישה בעונה החולפת, נשארה. שחקן הרוטציה היחיד שעזב הוא איאן קלארק היעיל.
מאיירס הצליח אפילו לעבות את הסגל בשלושה שחקנים מעניינים. כספי יגבה את עמדות הפורוורד כשחקן חוץ לכל דבר שמאוד מתאים לסגנון של קר. ניק יאנג יוסיף עוד קלע שלשות איכותי לספסל ויחזק את צוות ההווי והבידור בראשות מגי, ואם הוא יידע להתאים את עצמו למערכת הוא יוכל להיות תוספת מעניינת. בדראפט גולדן סטייט קנתה משיקגו את הבחירה ה-38 והשתמשה בה כדי לקחת את ג'ורדן בל שכבר מסומן כגניבה פוטנציאלית. בל הוא שחקן פנים בגובה 2.06 מטר עם מאפיינים הגנתיים שמאוד מזכירים את דריימונד גרין: עזרה מהצד החלש, הרבה מאוד האסל, יכולת להתמודד עם שחקני פנים ושחקני חוץ, אינטנסיביות יוצאת דופן. הוא גם ריבאונדר התקפה נהדר, יודע לעבוד כחוסם בפיק נ' רול ומפתח יכולת מסירה. בטורניר המכללות היה לו משחק של 8 חסימות, בליגת הקיץ היה לו משחק של 5X5. הוא עשוי להיות סנטר העתיד של הקבוצה.
מה מי מו
חמישייה: סטף קרי, קליי תומפסון, קווין דוראנט, דריימונד גרין, זאזה פאצ'וליה.
ספסל: שון ליבינגסטון, פט מקו, ניק יאנג, אנדרה איגודלה, עומרי כספי, קיוון לוני, ג'ורדן בל, דייויד ווסט, ג'בייל מגי, דמיאן ג'ונס.
מאמן: סטיב קר (עונה רביעית).
מועמד לפריצה: פט מקו. המשחק הראשון בעונה בו סטיב קר חרג מהרוטציה הרחבה שלו היה גם המשחק האחרון בעונה, לאחר הפסד הפלייאוף היחיד. קר הצטמצם לתשעה שחקנים במשחק האליפות, והרוקי מקו היה אחד מהם. השילוב בין נתונים הגנתיים שמאפשרים לו לשמור על סוגים שונים של שחקני חוץ, קליעה מבחוץ, יכולת הובלת כדור ומסירה וחיבה לרגעים גדולים הפך את מקו לשחקן שקר לא היסס לזרוק למערכה ברגע החשוב ביותר. השנה הוא אמור לקבל יותר דקות וקרדיט ועם הזמן ייתכן שהוא ידיח את ליבינגסטון כמוביל הכדור של הרכב תחילת הרבע השני והרביעי.
גולת הכותרת: קרב צמוד בין הסגנון הקבוצתי הייחודי לסטף קרי, אבל לא באמת צריך לבחור. אני יותר ויותר מחבב את ההשוואה הסגנונית בין סטף בגולדן סטייט לליאו מסי בברצלונה בשנות השיא של צ'אבי ואינייסטה. שניהם נולדו מתוך המערכת המרהיבה שסביבם, מערכת שמאפשרת להם למקסם את הכישרון הייחודי שלהם, וסיפקו לה ערך מוסף, טוויסטים יצירתיים שהפכו אותה לבלתי ניתנת לעצירה. סטף הוא כבר לא השחקן הטוב ביותר בקבוצה שלו, אך בכל הקשור לריקוד על הפרקט ומתיחת גבול היכולת האנושית עדיין אין שני לו בעולם הכדורסל.
אקס פקטור: האפשרויות החדשות להרכב המוות. ההרכב הנמוך עם דריימונד גרין כסנטר הוא עוד גולת כותרת פוטנציאלית בחנות הצעצועים הענקית שהיא גולדן סטייט, ההישארות של איגודלה מאפשרת לשמר אותו, אך איגודלה יחגוג 34 במהלך השנה והולך ודועך מבחינה התקפית, בעיקר בכל הקשור לקליעה מבחוץ. בפלייאוף הוא קלע שלשות ב-19 אחוזים והיה שחקן שניתן להחביא מולו חורים הגנתיים יותר מתמיד. השיפור של קליי תומפסון כסטופר, השדרוג ההגנתי שיוצר דוראנט והאפשרויות החדשות על הספסל יוכלו לאפשר לקר להשתמש בשחקני חוץ אחרים הרבה יותר בקלות בהרכבים האלה. בהחלט ניתן לדמיין את מקו, יאנג ואפילו כספי משתלבים בהרכב שהופך להיות עוד פחות עציר מהרכב המוות המקורי.
המפתח: הבריאות. זה היה נכון בשנה שעברה וזה יהיה נכון גם בשנים הבאות: אין שום דבר אחר שיכול באמת להשפיע, רק פציעה של אחד הכוכבים יכולה להקשות על גולדן סטייט ולפתוח את הליגה. קר יגביל את הדקות שלהם, גם על חשבון ניצחונות בעונה הרגילה, אבל אי אפשר להימנע לגמרי ממצבים בהם מרצ'ין גורטאט דוחף את פאצ'וליה על הקרסול של דוראנט, במהלך ההוא בפברואר שכמעט חיסל את העונה של ה-MVP של הגמר.
ולכדור הבדולח
הפסד צמוד בסיבוב הראשון. לא, באמת, מה כבר אפשר להמר כאן? המערב עמוס בקבוצות מאוד מעניינות שיבואו עם סכין בין השיניים למשחקים מול גולדן סטייט, אז אני מהמר על ירידה קלה לאיזור ה-64 ניצחונות ו-4:16 בפלייאוף, כולל סדרה עם משחק חמישי מותח ב-2:2 באחד השלבים במערב. ואליפות, אם זה לא היה ברור.