תקציר הפרקים הקודמים
מאזן בעונה שעברה: 41:41.
סיימה את העונה: מקום 8 במערב, הודחו בסוויפ בסיבוב הראשון על ידי גולדן סטייט.
לא הרבה זוכרים, אבל הבלייזרס הגיעו עם הרבה וייבים טובים לעונת 2016/17. עונה קודם לכן הם איבדו את למרקוס אולדריג' וכל הפרשנים מחקו אותם, אבל סי ג'יי מקולום פרץ ודמיאן לילארד התגלה כמנהיג אדיר וביחד הם הובילו את הבלייזרס למקום החמישי ולהדחה מכובדת בסיבוב השני על ידי הווריירס. הציפייה הייתה שהבלייזרס ימשיכו מאיפה שהם עצרו. בפועל, קרה בדיוק ההפך.
אמנם לילארד ומקולום המשיכו להוביל את ההתקפה, אבל ההגנה של הבלייזרס לא ממש שיתפה פעולה. הבלייזרס חטפו בלי סוף נקודות בחצי הראשון של העונה ולאולסטאר הם הגיעו מהמקום ה-10 במערב, עם 23 ניצחונות בלבד מ-56 משחקים, עם ההגנה החמישית הכי גרועה בליגה (109.0 נקודות ל-100 פוזשנים), Net Rating של 2.5- ובלי יותר מדי תקוות לחצי השני של העונה. אלא שבערך באותה נקודת זמן הגיע טרייד שולי ששינה את פני הפרנצ'ייז. יוסוף נורקיץ', הסנטר הבוסני של דנבר, שנחשב לכישרוני מאוד אבל גם לטראבלמייקר לא קטן, הגיע בתמורה למייסון פלאמלי. המעמד של נורקיץ' היה כל כך נמוך שדנבר אפילו הוסיפה בחירת דראפט בסיבוב הראשון רק כדי להעביר אותו. אלא שברגע שנורקיץ' הגיע לאורגון, החלה תקופת ה-Nurkic-Fever המופלאה.
נורקיץ' שיחק בסך הכל 20 משחקים בעונה הרגילה עבור פורטלנד, אבל הוא ייצב את ההגנה של הקבוצה וביחד הם ניצחו 14 משחקים מתוך ה-20 הללו, כולל משחק נקמה מושלם בדנבר בו הוא קלע 33 נקודות (ב-80% מהשדה) והוריד 15 ריבאונדים. הממוצעים שלו באותה תקופה היו מעולים עם 15.2 נקודות ב-50.8% מהשדה עם 10.4 ריבאונדים ו-1.9 חסימות למשחק. הבלייזרס סיימו את התקופה שלאחר פגרת האולסטאר עם 18 ניצחונות מתוך 26 משחקים, עם Net Rating של 5.3+ (הרביעי בטיבו בליגה באותו פרק זמן) והכי חשוב, עם הכרטיס לפלייאוף.
שם נורקיץ' כבר היה פצוע והווריירס העיפו אותם בסוויפ די משפיל, אבל זה לא הפריע לבלייזרס לצאת עם תחושת אופטימיות זהירה לקראת הקיץ.
אני יודע מה עשיתם בקיץ האחרון
באו: זאק קולינס, קיילב סווניגן (רוקי, נבחר בדראפט), ארצ'י גודווין, אנתוני מורו, אייזיאה בריסקו (הוחתמו למחנה האימונים).
עזבו: אלן קראב (טרייד, ברוקלין), טים קוורטרמן (טרייד, יוסטון).
כאשר תקרת השכר קפצה משמעותית ב-2016 והייתה תחושה שהיא הולכת לזנק עד אינסוף בריבוע גם בעתיד, היו לא מעט קבוצות שלקחו על עצמן חוזים מופרכים מתוך הנחה שככל שתקרת השכר תגדל, החוזים הללו יראו טוב יותר. פורטלנד הייתה אחת מהקבוצות הללו והיא לקחה על עצמה מחויבויות פיננסיות כבדות מאוד עם החוזים של אוון טרנר (שנותרו בחוזה שלו 53 מיליון דולר לשלוש השנים הקרובות) ואלן קראב (56 מיליון לשלוש השנים הקרובות). ביחד עם החוזים הגדולים של לילארד ומקולום ועוד כמה החלטות מפוקפקות של ה-GM ניל אולשיי (כמו להחתים את מאיירס לאונרד ב-42 מיליון לארבע עונות), הבלייזרס מצאו את עצמם עם סך משכורות של למעלה מ-130 מיליון דולר, הרבה מאוד מסים ומעט מאוד מרחב תמרון.
כתוצאה מכך הבלייזרס לא היו ממש פעילים בקיץ הזה, אלא אם כן אנחנו מחשיבים את הטרייד של טים קוורטרמן לרוקטס שאפשר לכריס פול לנחות ביוסטון או את העובדה שדמיאן לילארד הפך לטבעוני כאירוע פעיל. אם אנחנו ממש מתעקשים למצוא אירועים מעניינים, אז לבלייזרס היו שלוש בחירות בסיבוב הראשון של הדראפט. את בחירות 15 ו-20 הם שלחו לסקרמנטו תמורת הבחירה העשירית, שם הם בחרו את זאק קולינס, סנטר מגונזגה שלא פתח מעולם בחמישייה. מאחורי נורקיץ', לאונרד, נואה וונלה והמעמד הרעוע של הביגמנים ב-NBA, ככל הנראה הסטטוס הזה ישמר בעתיד הנראה לעין.
בבחירה ה-26 הם בחרו בקיילב סווניגן, ביגמן נוסף עם סיפור חיים מרתק (שכולל משפחה חסרת בית, הגעה ל-180 ק"ג ואימוץ בגיל 14) שדווקא נראה טוב מאוד בליגת הקיץ. מעבר לכך, באמצע הקיץ הם הצליחו להיפטר מהחוזה של קראב והעבירו אותו לברוקלין. ההישג הגדול במהלך הזה הוא שהבלייזרס לא היו צריכים לתת לנטס איזשהו תמריץ לקחת את קראב, כנראה שהם ממש אוהבים אותו שם בברוקלין.
האירוע האחרון שהבלייזרס היו מעורבים בו היו שיחות הטרייד על כרמלו אנתוני. הבלייזרס היו חמים מאוד על כרמלו וסי ג'יי מקולום הלך קצת רחוק עם הניסיון למשוך את האולסטאר לקבוצה, אבל בסופו של דבר מלו, בין היתר כי לא רצה לעשות שינוי גאוגרפי כל כך קיצוני מניו יורק לפורטלנד, החליט לעבור לאוקלהומה סיטי והבלייזרס נשארו פחות או יותר עם אותה קבוצה שהייתה להם בעונה שעברה.
מה מי מו
חמישייה: דמיאן לילארד, סי ג'יי מקולום, מו הארקלס, אל פארוק אמינו/נואה וונלה, יוסוף נורקיץ'.
ספסל: וונלה/אמינו, שבאז נאפייר, אד דייויס, אוון טרנר, מאיירס לאונרד, זאק קולינס, קיילב סווניגן, ג'ק ליימן, פט קונטון, גודווין/בריסקו/מורו.
מאמן: טרי סטוטס, עונה עשירית כמאמן ראשי, שישית בפורטלנד.
מועמד לפריצה: יוסוף נורקיץ'. הסגל של הבלייזרס אמנם רץ ביחד כבר כמה עונות, אבל הוא עדיין אחד הצעירים בליגה. השחקן הכי מבוגר בסגל הזה הוא אוון טרנר שהוא רק בן 29, כך שכולם סוג של מועמדים לאיזושהי פריצה, אבל אם אנחנו מחפשים פריצה שהיא מעבר להתקדמות הטבעית של שחקנים בגיל 23-26, נורקיץ' הוא האיש. למעשה, נורקיץ' כבר פרץ בעונת הרוקי שלו בדנבר וכאמור, הוא היה אחראי גדול מאוד לשינוי שעבר על הבלייזרס בחצי השני של העונה שעברה, אבל אלו היו טעימות של פריצה. העונה אמורה להיות המנה העיקרית. נורקיץ' הוריד כ-15 ק"ג בקיץ, ובהתחשב בכך שהוא היה אחד השחקנים הכי כבדים בליגה בעונה שעברה (מבחינת משקל, הכוונה) לצד בובאן מריאנוביץ', אנדרה דראמונד, קווין סראפין ואל ג'פרסון, מדובר בבשורות מעולות לכל החולים ב-Nurkic Fever.
בשלוש העונות הראשונות שלו נורקיץ' מעולם לא שיחק מעל 65 משחקים. העונה הוא יקבל גם את הבמה לשחק כמה שהוא מסוגל ונראה שהוא מבין את גודל ההזדמנות. עמדת הסנטר בפורטלנד, כרגע, רשומה על שמו ושיתוף הפעולה שלו עם לילארד ומקולום בחצי העונה הקודמת רק מגדיל את התאבון לקראת מה שהוא הולך לעשות העונה.
גולת הכותרת: לילארד את מקולום. בעולם ללא ספלאש בראדרס או כזה שבו ג'יימס הארדן וכריס פול משחקים באותה קבוצה, יכול להיות שלילארד ומקולום היו הצמד הכי מלהיב בליגה. לילארד הוא שחקן בלי מגבלת טווח ומקולום הוא המלך החצי מרחק הבלתי מעורער. לכאורה, שניהם צריכים את הכדור ושניהם חלשים בהגנה, כך שהשילוב הזה על הנייר אמור להיות בעייתי, ויכול להיות שהוא עוד יתגלה ככזה בעתיד, אבל בינתיים טרי סטוטס מצליח לגרום לו לעבוד, ואנחנו, הצופים, הם המרוויחים העיקריים מזה.
האקס פקטור: עמדות הפורוורד. לילארד ומקולום הם באנקרים שאפשר לסמוך עליהם. נורקיץ' נמצא בסיטואציה להפוך לכזה. הבעיה של הבלייזרס היא בעמדות 3 ו-4. הליגה היום הולכת פחות לכיוון של ביגמנים כבדים ויותר לכיוון של פורוורדים ניידים ומגוונים. במובן הזה, קצת קשה להבין למה אולשיי החליט ללכת על שני ביגמנים בדראפט האחרון, בטח כשכבר יש לו את וונלה ולאונרד בסגל. זה משאיר את הבלייזרס עדיין עם חורים יחסיים בעמדות הפורוורד, כאשר מו הארקלס ואל פארוק אמינו נדרשים למלא את הנעליים הגדולות הללו. אם הם יגלו שיש להם רווח בין האגודל לקצה הנעל, זו תהיה בעיה גדולה עבור הבלייזרס.
המפתח: היעילות ההגנתית. לבלייזרס הייתה בעונה שעברה התקפת טופ 10 וסביר להניח שתמשיך להיות התקפת טופ 10 כל עוד לילארד ומקולום שם. האפסייד שלהם צריך לבוא מהצד ההגנתי, בו הם היו בין עשרת הקבוצות הגרועות בעונה שעברה. השאלה היא האם טרי סטוטס יהיה מוכן לערבב קצת את החפיסה בהגנה שלו.
לסטוטס יש סכמה הגנתית שהוא משתמש בה כבר כמה עונות, בה הוא לא נותן ליריבות שלשות מהפינה והוא משתמש המון ב-Ice בפיק-אנד-רול. זה מוביל לכך שהבלייזרס בדרך כלל מאפשרים הכי מעט שלשות מהפינה ליריבות שלהם ומאפשרים יותר זריקות מהמיד-ריינג'. לכאורה, מדובר בשיטה מצוינת, אלא שבשנים האחרונות יותר ויותר קבוצות למדו לתקוף את ה-Ice בפיק-אנד-רול והחולשה המובנית של הקו האחורי של הבלייזרס בהגנה פגעה בהם. יכול להיות שסטוטס צריך להישאר עם אותה שיטה ורק להגביר את האינטנסיביות ההגנתית. הבלייזרס היו בדרך כלל בתחתית בכל הקטגוריות שקשורות להאסל בהגנה (סחיטת עבירות תוקף, הסטות כדור, הצלת כדורים אבודים), כך שלא בטוח שצריך להמציא פה את הגלגל מחדש. עם זאת, ברור שהשיפור של הבלייזרס צריך לבוא מהצד האפור של המגרש.
ולכדור הבדולח
חלק מהקבוצות שדורגו לפני הבלייזרס בעונה שעברה (קליפרס, יוטה, ממפיס) נחלשו, כך שיש סיבות להאמין שהם מסוגלים לשדרג את עצמם לאזור מקומות 5-6 במערב. עם זאת, חלק מהקבוצות שדורגו מאחוריהן (מינסוטה, דנבר) שדרגו את עצמן בקיץ, כך ששום דבר לא מובטח לדמיאן לילארד וחבריו. לבלייזרס יש לו"ז יחסית נח בחודש הראשון של העונה (פוגשים פעמיים את ברוקלין, סקרמנטו ופיניקס ופוגשים גם את הלייקרס, אורלנדו והניקס), כך שיש להם סיכוי לפתח מומנטום בתחילת העונה שיאפשר להם לגרד את התקרה שלהם. התחושה שלי היא שהם יחזרו לאזור בו הם היו לפני שנתיים, 45 ניצחונות, מה שיספיק להם בערך למקום 6-7 במערב הפרוע.